2. אורטל טימסיט אסולין- מנהלת מיוחדת

3. כלל חברה לביטוח בע"מ

צו כינוס ניתן לנכסי החייב ביום 15/11/2015, והוטל עליו צו תשלומים לקופת הכינוס לטובת נושיו, בסך של 400 ₪ לחודש.

ביום 23/12/2015 הגיש החייב בקשה להורות למשיבה 3 (להלן: "כלל") להעביר את כספי פיצויי נזקי הגוף שנפסקו לטובתו, בעקבות אירוע תאונת דרכים שהוכר כתאונת עבודה, אשר התרחש ביום 30/1/2012. כתוצאה מהתאונה נותרה לחייב נכות בשיעור של 13.33% לצמיתות.

על פי הנטען, במו"מ שנוהל בין החייב לבין כלל הוסכם כי כלל תפצה את החייב בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בסכום כולל של 120,000 ₪. החייב הסכים להעביר מתוך הסכום הנ"ל 10,000 ₪ לטובת נושיו, וזאת על אף שעל פי הנטען על ידו, פיצויים בגין נזקי גוף אינם מוקנים לנאמן, אלא הם מהווים זכות אישית של החייב, בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם- 1980, ופקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 38/68 הנאמן בפשיטת רגל של ידידיה ראובן נ' ידידיה ראובן (פורסם בנבו) (להלן: "הלכת ידידיה").

המנהלת המיוחדת, עו"ד אסולין, הגישה תגובתה והתנגדותה לבקשת החייב. המנהלת המיוחדת טענה, כי המדובר בהליך שני בעניינו של החייב, לאחר שהליך פש"ר קודם בוטל בשל מחדליו. עוד נטען כי טרם חלף המועד להגשת תביעות החוב כנגד החייב ומאחר והחייב טרם הוכרז, והמנהלת המיוחדת טרם מונתה כנאמנת, הרי שאין תחולה להלכת ידידיה. לכן, סברה המנהלת המיוחדת כי אין מקום לדון בשלב זה בבקשת החייב לשחרור כספי הפיצויים לידיו וכי יש להורות על העברת כספי הפיצויים לקופת הכונ"ר בנאמנות הנושים, עד למתן החלטה אחרת. הרציונל העומד מאחורי תגובתה זו של המנהלת המיוחדת, לטענתה, הנו מניעת אפשרות של שימוש בהליכי פשיטת הרגל "כעיר מקלט" מפני הנושים, ככל שהחייב יזכה בכספים הניתנים לעיקול בהוצאה לפועל, עוד קודם להכרזתו כפושט רגל.

עוד טענה המנהלת המיוחדת, כי הלכת ידידיה שנויה במחלוקת ואף ניתנו מספר פסקי דין אשר דנים בצורך לבחון ההלכה מחדש. בעניין זה, המנהלת המיוחדת הפנתה לפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי חיפה) 334-11-10 נוח מיכאלוב נ' שלמה מנחם נוימן, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד נוח").

החייב השיב לתגובתה של המנהלת המיוחדת, וטען כי אין לשלול ממנו את זכותו לקבל כספים אשר עתידים לשמש אותו לשיקומו בגין פגיעה גופנית שעבר. לטענתו, גם לאחר שיוכרז כפושט רגל הרי שהכספים אינם מוקנים לנאמן ולכן, אין לעכב זכותו לקבלם. יחד עם זאת, הסכים החייב לשפר את הצעתו ולהפריש לקופת הכינוס סך של 20,000 ₪ לטובת הנושים.

הכונ"ר הודיע כי הוא מצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת.

דיון והכרעה:

ראשית, זה המקום לציין כי לאחרונה דנתי בסוגיה זהה בתיק אחר, בפש"ר (ב"ש) 21837-01-15 נאור בר גיל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) , ועל אף שיש לבחון כל מקרה לגופו, הרי שההלכה שנסקרה בהחלטה הנ"ל, יפה גם להחלטה שלפניי.

סעיף 21 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מורה כדלקמן:

"על אף האמור בפקודת פשיטת רגל, 1936, יכול פושט רגל להיות תובע ונתבע על עוולה, אך לא תוגש תובענה על עוולה לזכותם של נכסי פושט רגל או לחובתם; ואולם –

(1) הזכות לתבוע על עוולה שגרמה נזק ממון לנכסי פושט רגל תעבור לידי הנאמן או תמומש בידיו;

(2) פסק דין על עוולה שניתן לחובתו של פושט רגל לפני מתן צו כינוס נכסים יהא ניתן להוכחה בפשיטת רגל;

(3) סעיף זה כפוף להוראות סעיף 19".

פרשנותו של הסעיף הנ"ל, כמו גם חידוד הסעיף הנ"ל בהלכת ידידיה, מורה לנו כי בעוד שפיצויים בגין תביעה בשל נזק ממון מוקנית לנאמן, הרי שבפיצויים בגין תביעה בשל נזקי גוף, לא כך הם פני הדברים.

בהלכת ידידיה נקבע, בין היתר, כי הכלל שלעיל, חל על כל רכיב מרכיבי הפיצויים בגין נזקי גוף, ללא הבחנה לראש נזק כזה או אחר. עוד נקבע, כי טענת הכונ"ר בעניין ידידיה לפיה יש להורות על העברת הפיצוי בגין כאב וסבל לידי החייב וזה בלבד, בעוד שיתר רכיבי הפיצוי מוקנים לנאמן, איננה משוללת כל הגיון, אולם כב' השופט ברנזון ציין כי ההלכה אותה העת היתה ברורה והוא אינו מוצא צורך לחדש אותה. כב' השופט ברנזון גם הסתייג מקביעה ביוזמת בית המשפט לפיה ניתן להורות על פיצול חלק מהפיצוי, שאינו דרוש למחייתו של החייב, והעברת אותו החלק לטובת נושיו.

כפי שקבעתי בעניין בר גיל שלעיל, איני סבור כי יהיה זה נכון לשנות ההלכה במסגרת הבקשה דנא. ההלכה שנקבעה והיא השרירה והקיימת בעניין זה, יצאה תחת ידו של בית המשפט העליון, ונראה כי עיקרון כיבוד הערכאות מחייב שלא לסטות ממנה.

טענת המנהלת המיוחדת לפיה, בפסק דין בעניין נוח בית המשפט המחוזי סבר כי "יש לבחון ההלכה מחדש" הנה נכונה, אולם בפועל בחינה מחודשת כזו לא נעשתה והדברים נאמרו אגב דיון בקביעת נכותו התפקודית של חייב שהופטר מחובותיו זה מכבר, לאחר שמסר מידע סותר לנושים מחד ולחברת הביטוח מאידך, על מצבו.

במקרה דנא, כעולה ממסמכים שנשלחו לחייב מחברת כלל ושצורפו לבקשה, הפיצוי שהוסכם לגביו בגין נזקי הגוף שנגרמו לחייב הנו פיצוי כולל, מבלי פורטו רכיבי הנזק שבגינם נקבע ולכן ולאור האמור לעיל, על פי ההלכה הקיימת ועל פי הוראות פקודת פשיטת הרגל, הרי שיש להעבירם לחייב, בכללותם וללא אבחנה.

טענת המנהלת המיוחדת לפיה, כל עוד לא הוכרז החייב כפושט רגל, אין להעביר לידיו כספים שניתן ממילא לעכל בהליכי הוצל"פ הנה טענה שובת לב, אולם אין לה כל אחיזה. ראשית, עצם העובדה כי ניתן לעקל כספים מסוימים בהליכי הוצל"פ אין בה כדי להורות על הקפאת הליכים ותשלומים שמגיעים לחייב בעוד הוא שוהה בהליכי פשיטת רגל, עד להכרזתו. בעניין זה יש להדגיש כי בתי המשפט שדנו בזכות החייב לקבל את כספי הפיצויים לידיו, לא עשו הבחנה בין חייב שהוכרז כפושט רגל לבין חייב שטרם הוכרז, וממילא המנהלת המיוחדת לא הציגה פסיקה התומכת בבקשתה לבצע הבחנה כזו. גם בהלכת ידידיה לא נקבע כי חייב שטרם הוכרז כפושט רגל, לא יהיה זכאי לכספים שממילא יגיעו לו כאשר יוכרז. נראה כי הציפייה הלגיטימית והסבירה הנה כי חייב שנכנס להליכי הפש"ר יוכרז סופו של דבר ובבוא העת אף יזכה לקבל הפטר מחובותיו. לא מצאתי טעם ענייני לערוך את האבחנה לה טוענת המנהלת המיוחדת.

יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, "שהמטרה העיקרית שביסודה (הוראת סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל – י.פ.א) היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצרכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא" (ע"א 404/87 וסינג נ' רוח י' ורקר, פ"ד מד, 593 (2), 598. כפי שקבעתי בעניין בר גיל, אני סבור כי מקום בו מתעוררת הסוגיה דנא, יש לקרוא כלל זה יחד עם הכלל הידוע בדיני הנזיקין, שעניינו מתן פיצוי על מנת להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא הפגיעה בו. תשלום הפיצוי בגין נזקי גוף, ככל שכולל הוא מרכיב של פיצוי בגין הפסד שכר או בגין אובדן כושר השתכרות לפחות, הינו בגדר "אירוע כספי" בחייו של החייב או של פושט הרגל, אירוע שלא ניתן להתעלם ממנו, וודאי לא כאשר המדובר הוא בתשלום פיצוי בסכום שאינו מבוטל, כדוגמת המקרה דנן. אדגיש כי אין באמור לעיל משום סטייה מן ההלכה דהיום, לפיה מלוא הפיצוי בגין נזקי גוף יועבר לחייב. יחד עם זאת, אני סבור כי ראייה של הלכת ידידיה באור העיקרון של השבת מצבו של חייב שנפגע, למצבו אלמלא הפגיעה, יחד עם הוראת סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל, מחייבת לבחון מחדש את צו התשלומים שנקבע במסגרת הליכי פשיטת הרגל. אין מניעה לכך, שבחינה זו תיעשה בדרך של דרישת הפקדה חד פעמית לקופת הכינוס לטובת נושיו של החייב.

במקרה דנא, החייב הציע להפקיד לקופת הכינוס סך של 20,000 ₪ לטובת הנושים מתוך הסכום שנפסק. זה המקום לציין כי מתוך הסכום שנפסק לחייב, שולמו לבא כוחו בהליך הנזיקי שכ"ט בסך 20,000 ₪. לפיכך, מציע החייב למעשה להפקיד סך של 20% מהסכום שנפסק לטובתו, לידי הנושים.

לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש מקום לקבל את הצעת החייב ולהורות לו להפקיד סך של 20,000 ₪ לטובת הנושים.

סוף דבר, אני מקבל בקשת החייב ומורה על ביטול העיקולים שהוטלו על הכספים המגיעים לו בשל פיצויי הנזיקין המוחזקים אצל חברת כלל ביטוח בע"מ.

אני מורה לכלל להעביר לחייב סך של 120,000 ₪, למעט 20,000 ₪ שיועברו לקופת הכינוס על שם החייב ולמעט 20,000 ₪ ששולמו כשכר טרחה לבא כוחו בהליך הנזיקי.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ו, 26 מאי 2016, בהעדר הצדדים.