1. ביום 17.06.2021 הוגשה על-ידי התובע תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.12.2014. כעת, בפני בקשה למינוי מומחה להערכת עלויות שיקומו של התובע.
2. בתביעה הקודמת (ת"א 37170-11-15), מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בית המשפט מינה את ד"ר יאיר ברזילי כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה. המומחה קבע כי הפציעה שנגרמה לתובע בתאונה הקדימה את מועד הפסקת הליכתו והפכה אותו לנכה קשה יותר ולנזקק לעזרה רבה יותר. אך, שבריו התאחו בצורה טובה ולכן מהות הנכות אינה אורתופדית. המומחה קבע לתובע נכויות זמניות, והמליץ על מינוי מומחה מתחום הנוירולוגיה השיקומית.
3. לאחר מכן, בית המשפט מינה את ד"ר איזבלה שוורץ כמומחית מטעמו בתחום השיקום. במסגרת חוות דעתה קבעה ד"ר שוורץ כי התובע יזדקק לטיפול שיקומי רב תחומי, לשירותי ניידות, טיפולים והתאמות דיור. כמו כן המומחית קבעה כי לתובע ישנה 100% נכות צמיתה בגין ריתוק לכיסא גלגלים עקב חולה ניכרת וקונטרקטורות קשות בגפיים התחתונות לפי סעיף 29(2)ד' מותאם או לפי סעיף 35(1)ז'. חוות דעתה של ד"ר שוורץ לא כללה אומדן להערכת עלויות שיקומו של התובע.
4. התובע מבקש מבית המשפט למנות מומחה בתחום שיקבע את עלויות השיקום הצפוי לו, משום שידו של התובע אינה משגת לשאת בעלויות חוות הדעת. התובע טען כי על פי קביעת בית המשפט העליון קיימת עדיפות להטיל את מימון המומחים על הנתבעות בתיקי פלת"ד.
5. הנתבעת מתנגדת למינוי המומחה. לטענתה, התובע לא מבקש מינוי מומחה רפואי אלא הוא מבקש למנות מומחה להערכת עלויות השיקום. הנתבעת טוענת כי במקרה דנן לא מדובר במומחה רפואי שחלות עליו תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 (להלן: "תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים") משום שהתובע מבקש למנות מומחה לעניין עלויות השיקום ולא לדרכי השיקום.
6. כמו כן, מוסיפה הנתבעת כי אם יבחר בית המשפט למנות מומחה מטעמו, היא מבקשת כי יתאפשר לה להגיש חוות דעת מטעמה קודם לכן.
7. הלכה פסוקה היא כי הדרך של מי שנפגע בתאונת דרכים להוכיח טענותיו בעניין רפואי היא רק על ידי בקשת מינוי מומחה רפואי, אשר ימונה ככל שקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות שנגרמה בעקבות התאונה (רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח', 216, פס' 7 לפסק דינו של השופט ת' אור ( 23.4.1990)).
8. סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים") וסעיף 2(א) לתקנות מתייחסים למינוי מומחה אשר ".. יחווה דעתו בעניין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע..".
9. לפי הפסיקה, ישנה קשת רחבה של טיפולים אשר יכולה להכלל תחת גדרי סעיף חוק זה. יחד עם זאת, יש להבחין בין שיקום רפואי של התובע לבין בחינת עלויות השיקום. טיפולים רפואיים אשר ישקמו את חיי הנפגע או ישמרו על איכות חייו וימנעו הדרדרות יכללו תחת ההגדרה שיקום רפואי לפי סעיף 6א. אך, עלויות בדבר התאמת דיור, ציוד כמו מיטה וכלי מיטה, הוצאת רישיון ורכב הינם בגדר אופן מימוש השיקום הרפואי שנקבע לנפגע.
10. כפי שנקבע ברעא 2985/96‏‎ ‎סיון מדלסי‎ ‎נ' אבנר גוני ואח'‏, (19.9.96):

"... לפיכך, נושא התאמת הדיור, לאחר שנקבעו מגבלותיו של הנכה והצורך שינוע בכיסא גלגלים, אינו נכלל במסגרת ההחלטות על השיקום הרפואי הנדרש לנכה. נושא זה שייך לתחום התמחות אחר, אשר צריך לבוא לידי ביטוי לאחר שנקבעה דרך השיקום של הנכה על-ידי שייעזר בכיסא גלגלים. לפיכך, תנאי הדיור שיהיו מתאימים לנכה אינם נמנים עם אותם עניינים אשר יש להוכיחם רק בדרך של מינוי מומחה לפי התקנות" (פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט אור).

1. במקרה דנן, ד"ר שוורץ קבעה את אופן הטיפול הרפואי לו התובע זקוק לאחר התאונה, בהתחשב בעובדה כי עוד טרם התאונה התובע סבל מפרפרזיס מולדת (חולשה מתקדמת בשתי הרגליים). כעת, התובע מבקש כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו כדי לקבוע את עלויות הטיפול, קרי בחינת יישום אופן הטיפול הרפואי שנקבע. חוות דעת זו לא חוסה תחת סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולא חוסה תחת סעיף 2א לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
2. למעלה מן הצורך אציין כי התובע לא הוכיח את טענותיו כי אינו יכול לשאת בעלויות חוות הדעת. ככל שהתובע ירצה להוכיח את עלויות השיקום הרפואי שנקבע לו על ידי המומחית, עליו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.
3. בנסיבות, הבקשה נדחית.
4. הנתבעת תהא רשאית לטעון להוצאותיה בסיום ההליך.
5. הצדדים יגישו תחשיבי נזק ואליהם יצרפו כל מסמך רלוונטי.
6. התובע עד ליום 9.1.22.
7. הנתבעת עד ליום 23.2.22.

לעיוני ביום 24.2.22.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשפ"ב, 23 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.