1. לפני תביעה כספית על סך 18,500 ₪ בתוספת מע"מ, ובה טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם בגין מוצרים שסופקו לה.
2. בכתב התביעה נטען כדלקמן: במאי 2015 הזמין מנהל הייצור של הנתבעת 179 ליטרים של נוזל קירור וכן 25 ליטרים של שמן מדחסים. התובעת סיפקה את המוצרים בשני מועדים והוציאה לנתבעת חשבונית (תחילה על סכום העולה על המחיר המוסכם ובעקבות זאת הוציאה אף חשבונית זיכוי).

הנתבעת לא שילמה את תמורת המוצרים שקיבלה וטענה כי נדרשה לעשות שימוש רק במחצית מכמות נוזל הקירור שסופק. מנהל התובעת נאות לקבל את יתרת נוזל הקירור ולזכות את הנתבעת על היתרה – אולם משהגיעה החבית בחזרה למחסני התובעת התברר כי מדובר בחבית שונה שאינה מכילה את נוזל הקירור שסופק. עד למועד הגשת התביעה לא שילמה הנתבעת את חובה לתובעת.

לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם את החוב בגין המוצר שסופק (בסך כ-11,000 ₪), וכן לשאת בעלויות הזמנתה של חבית נוזל קירור נוספת שהוזמנה כעתודה להזמנתה הבאה של הנתבעת.

1. בכתב ההגנה נטען, מנגד, כדלקמן: במאי 2015 מצאה הנתבעת במפעלה חבית של חומר שאינו דרוש לה לעיסוקה, ואשר התברר כי נרכש ביוזמת מנהל העבודה של הנתבעת כחלק מעסקה לא כשרה עם התובעת. מנהל העבודה פוטר מעבודתו, גם לאור האמור. הנתבעת מכחישה כי הזמינה את המוצר אף שהיא מאשרת שכמחווה של רצון טוב היתה מוכנה לשלם על חלקו. עוד טוענת הנתבעת כי באשר לחבית הנוספת – סביר כי כבר נמכרה על ידי התובעת ללקוח אחר וממילא ביכולתה של התובעת לעשות כן ולהקטין נזקיה.
2. הצדדים הסכימו כי לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק יוגשו על ידם סיכומים וכי פסק הדין יינתן על סמך המצוי בתיק.
3. בתצהירי העדות הראשית חזרו הצדדים על הנטען בכתבי הטענות.

מנהל התובעת הוסיף לנטען בכתב התביעה כי בחבית שהוחזרה לתובעת, כמתואר לעיל, נמצא חומר מהול ומשומש.

עוד טען מנהל התובעת כי בטענות הנתבעת בדבר העובדה כי ההזמנה בוצעה על ידי מנהל שסרח אין כדי לפטרה מאחריות להזמנה שבוצעה, וכי ממילא נכללו בהזמנה מוצרים נוספים לגביהם אין לנתבעת טענות ואין הצדקה לכך שלא תשלם בגינם.

מנהל הנתבעת הוסיף לנטען בכתב ההגנה כי עם כניסתו לתפקיד ביטל את הזמנת החבית הנוספת.

1. ב"כ הצדדים, כאמור, הגישו סיכומים בכתב.

ב"כ התובעת טען כי התובעת הוכיחה את הזמנת המוצרים על ידי הנתבעת – כעולה מן המסמכים שצורפו ומהודאת הנתבעת עצמה. לטענת ב"כ התובעת, כשלה הנתבעת מלהוכיח את הנסיבות המצדיקות כי תופטר מן התשלום וכי משטענתה היא כי מנהל מטעמה פעל בחוסר סמכות על הנטל להוכיח זאת ליפול על כתפיה שלה. ב"כ התובעת אף התייחס לשינוי הגרסה, לעמדתו, באשר להזמנת החבית הנוספת בגינה הוגשה התביעה.

ב"כ הנתבעת טען, מנגד, כי על התובעת נטל השכנוע וכי היא לא עמדה בנטל זה. נטען כי התובעת לא הוכיחה את הכמות המצויה בחבית ונמנעה מלצרף חוות דעת מומחה באשר לתכולתה.

התובעת השיבה לסיכומי הנתבעת.

דיון והכרעה

1. במשפט האזרחי מוטל נטל השכנוע מוטל על התובע – ועליו להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות.

אחד החריגים לכלל זה, חריגים בהם יועבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבע, הוא במקרה של טענת הודאה והדחה. טענה מסוג זה היא טענה בה מודה הנתבע בנטען בכתב התביעה אך מוסיף ומציין עובדות וטענות נוספות מכוחן הוא טוען כי התובעת אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב כזה, נדרש הנתבע להוכיח את העובדות אשר יש בכוחן, לטענתו, לפטור אותו מהתביעה (לדוגמה, כאשר התובע טוען שהלווה כסף לנתבע והנתבע מודה בקבלת ההלוואה אך טוען כי פרעה; זאת לעומת מקרה בו מודה הנתבע בקבלת הכסף אך טוען כי היתה זו מתנה ולא הלוואה. במקרה כזה לא מודה הנתבע באחת מהטענות העובדתיות בבסיס התביעה והנטל יוותר על כתפי התובע להוכיח כי המדובר בהלוואה ולא במתנה).

1. במקרה דנן עסקינן, כטענת התובעת, בטענת הגנה שהיא בגדר טענת הודאה והדחה.
2. הנתבעת מודה שהמוצרים הוזמנו מן התובעת, על ידי מנהל שעבד אצלה, וטוענת כי הזמנה זו היתה חלק "מעסקה לא כשרה שרקח [המנהל] יחד עם נציג התובעת" (ס' 3 לכתב ההגנה, וכן ס' 13). לא מצאתי שהוצגה על ידי הנתבעת כל ראיה לטענה זו (תצהירו של מנהל העבודה שסרח, מסמכים המלמדים על נסיבות סיום העסקתו והליכים שננקטו נגדו בעקבות כך וכיוצא בזאת).
3. הנתבעת גם מודה, למעשה, כי יזמה את הזמנת החבית הנוספת. אמנם, בכתב ההגנה נטען כי מעולם לא הזמינה ולא ביקשה לייבא חבית נוספת של המוצר (ס' 14 לכתב ההגנה), אולם בתצהיר העדות הראשית של מנהלה טרח זה וציין כי "ההזמנה עבור החבית הנוספת בוטלה על ידי מיד לאחר שנכנסתי לתפקיד" (ס' 3 לתצהיר). לבד מהבהרה זו לא מצא לנכון מנהל הנתבעת לשנות או להוסיף דבר לאמור בכתב ההגנה, והדבר מלמד על הצורך שמצא להדגיש נקודה זו.
4. נוכח האמור לעיל, ובשים לב לטענות שפורטו לעיל ולראיות שצורפו לכתבי הטענות (אשר לאור האמור איני נדרש לנתחן אחת לאחת), שוכנעתי כי התובעת הוכיחה תביעתה ומשכך דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת, לפיכך, סך 18,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, ובסה"כ – 22,500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.