ע"י ב"כ עוה"ד תהילה בינו

בפני בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב לפי סעיף 47 (ט) וסעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה. דיון בבקשה אוחד יחד עם הדיון בשתי בקשות נגדיות שהגישה ב"כ המשיב לביטול/קיצור הפסילה המנהלית וכן לביטול השבתת הרכב ע"י הודעת איסור שימוש שנמסרה ע"י קצין משטרה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות הנלמדת מתוך סירובו למסור דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיפים 64 ד' (א) ו-64 (ב) לפקודת התעבורה.

על פי נסיבות המקרה המפורטות בדו"ח הזמנה לדין (כתב האישום), נחשד המשיב כי ביום 13.11.15 בשעה 00:01 לערך, עת נהג בפרטית מיצובישי בתל אביב ברח' שמעון סאמט ממערב נעצר ע"י שוטרים לבדיקת שכרות אקראית במחסום משטרה.

על פי השוטרים, בעת שהתבקש המשיב להציג רישיונות ע"י השוטר, הרגיש השוטר ריח אלכוהול שנדף מפיו של המשיב. בהמשך, נשאל המשיב להסכמתו לבדיקת נשיפון, הסכים אך לטענת השוטרים בהמשך כשל בבדיקת הנשיפון 3 פעמים. דבר זה עורר את חשדם של השוטרים אשר עיכבו את המשיב לצורך בדיקה במכשיר הינשוף.

השוטרים הודיעו למשיב כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה בשכרות וכי אסור לו לאכול ולשתות, לעשן ולהקיא או להכניס דבר מה לפיו וביקשו לקחת אותו לבדיקה בינשוף.

לטענת השוטרים המשיב התנגד, הכניס סיגריה לפיו ובהמשך צעק ולא הסכים לבצע את הבדיקה בטענה שהוא עישן הרבה, יש לו חום והוא לא מרגיש טוב.

בהמשך לטענת השוטרים עמד המשיב סירובו לגשת לבדיקת ינשוף, מכאן שכלל לא נעשה ניסיון לבדוק את המשיב באמצעות מכשיר ינשוף.

לטענת המשיב לא היה שיכור. המשיב מודה ששתה 2 כוסות יין במהלך ארוחה במסעדה סמוכה בסמוך לאחר מכן נכנס לרכבו וביקש לדבריו לנהוג מרחק קצר הביתה. המשיב טוען כי השוטר קפץ עליו וצעק עליו ולא הסביר לו את מה שהוא מבין כיום אשר נדרש ממנו לבצע.

רישיונו של המשיב נפסל ביום 13.11.15 במקום ע"י קצין משטרה ל-30 יום. כעת עותרת המבקשת להארכת פסילה זו עד לתום ההליכים.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק החקירה של המשטרה ובו מכלול חומר הראיות שנאסף כנגד המשיב, הוגש לעיוני. בתיק החקירה מצאתי דו"ח הזמנה לדין שערך השוטר אדיר קדוש המפרט את נסיבות המקרה כפי שתואר בהרחבה לעיל. בחלק האחרון של הנסיבות המיוחדות של המקרה רשם השוטר אדיר קדוש בפרוש כי לאחר הסבר לפי סעיף 8 לדו"ח הפעולה, המשיב סרב להבדק בינשוף.

בנוסף מצאתי מזכר נלווה לדו"ח התנועה הנ"ל של השוטר מתנדב עבדאלה המאמת את גרסת השוטר אדיר קדוש. המתנדב מתאר כי לאחר שנכשל המשיב בביצוע בדיקות בנשיפון (בדיקה אשר מהווה אינדיקציה בלבד ואין עבירה של שכרות נלמדת כלל מכוח הכשלתה), ביקש השוטר לעכב את המשיב לבדיקת שכרות בשלב זה המשיב טען כי הוא חולה ואינו מרגיש טוב ואכן השוטר הסביר לו "את מהות הסירוב".

זאת ועוד, בדיקת מאפיינים שבוצעה למשיב במקום מאשרת כי נמצאו סימנים מסויימים המעידים על אינדיקציה על שתיית אלכוהול. בשיחה ראשונית טען המשיב כי שתה 2 כוסות יין אדום במסעדה כשעה לפני שנתפס נוהג. בנוסף, נמצא ריח אלכוהול קל וכן מאפייני התנהגות חריגה, המשיב "צעק" ו"התעצבן", אולם בהמשך נרגע לאחר שהשוטרים התריעו בפניו. המשיב לא הצליח לבצע בדיקת נשיפון למרות מספר ניסיונות והסברים של השוטר, דבר המהווה אינדיקציה בהיותו שיכור.

ועוד, לאחר שעוכב לבדיקת שכרות ע"י השוטר והוסבר לו כי נאסר עליו לאכול ולעשן עד להוראה אחרת, הוציא המשיב סיגריה והכניס אותה לפיו וכן אמר לשוטר בפירוש כי הוא מסרב לבצע בדיקות.

במבחני ביצוע נמצאה עמידתו של המשיב מתנדנדת, יחד עם זאת המשיב עבר בהצלחה הן מבחן הליכה על קו והן מבחן הבאת אצבע לאף וכן התרשמותו הכללית של השוטר היתה לפיכך כי לא ניתן לקבוע על סמך בדיקות המאפיינים אם הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול.

ועוד, בסעיף 8 לדו"ח הפעולה (בדיקת המאפיינים) סימן השוטר בפירוש כי דרש מהשוטר את הסכמתו למסור בדיקת נשיפה במכשיר ינשוף וכן הסביר לו את מטרת נטילת הדגימה שהינה לשם איתור אלכוהול, בנוסף סימן לשוטר בכתב ידו כי הסביר לו את משמעות הבדיקה בהתאם לקבוע בחוק ובהתאם לנוסח הקבוע הרשום בטופס.

על פי השוטר סומן בבירור בטופס כי המשיב מסרב למסור בדיקה וכן בצמוד לכך נמצאה חתימת המשיב בכתב ידו. המשיב מאשר כי חתם על הטופס וכי זוהי חתימתו, אולם לגרסתו עשה כל מה שהשוטר דרש ממנו וחתם בלי לקרוא ובלי שהוסבר לו על מה הוא חותם.

בטופס שימוע שנרשם ע"י קצין המשטרה במקום, טען המשיב במהלך השימוע בפני קצין המשטרה כי אינו שיכור ולא נהג בשכרות, ניסה לנשוף מספר פעמים בנשיפון ולא הצליח לנשוף חזק מספיק, הוא מקורר וכן כי הוא מוכן "לתת עכשיו במכשיר".

לאחר שעיינתי בחומר הראיות כמפורט לעיל אני קובע בשלב זה כי די בראיות שהציגה המבקשת כמפורט בנסיבות המקרה שצויינו בדו"ח ההזמנה לדין וכן בתיעוד הסירוב עצמו ובתיעוד הדרישה למסור בדיקה וההסבר הנלווה לה, כפי שמפורט בדו"ח הפעולה בדבר בדיקת המאפיינים שערך השוטר, כל זאת כדי לקבוע כי בידי המבקשת די ראיות לכאורה שיש בהם כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ובאשר למסוכנות:

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."

גם ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו [בבש"פ 1965/07] – נדחה.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

במקרה דנן, המשיב נוהג משנת 1992 ולחובתו 15 הרשעות קודמות בתעבורה, בהן בעבירות אי ציות לתמרורים, מספר עבירות מהירות ועבירות חנייה. יש להעיר כי רוב הרשעותיו של המשיב הינן בעבירות מסוג ברירת משפט, מבלי שיש להקל ראש בכך.

ברע"פ 8649/10, אמר כבוד הש' רובינשטיין:

"הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות, שהפכה ל"מכת מדינה", ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב – בין היתר – הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש."

ובע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, [פד"י מט(4) בעמ' 163] נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בת.פ 308/95 (י-ם) מ"י נ' אשר גבארה, כינה כבוד השופט אליקים רובינשטיין את השכרות

כ- "הפקרות גמורה המסכנת את הבריות".

אף המחוקק קבע עמדה ברורה באשר למסוכנות הנובעת מתוך העבירה של נהיגת רכב במצב שכרות, וזאת בקבעו בצד עבירה זו עונש מינימום של שנתיים פסילה, שהוא עונש חובה, אשר רק בקיומם של נימוקים מיוחדים רשאי ביהמ"ש לסטות ממנו.

הן המחוקק והן הפסיקה, קבעו לפיכך הלכה למעשה כי התנהגות של נהיגה בזמן שכרות, מצביעה על קיומו של סיכון ממשי וודאי לשלומם ולביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך.

בבש"פ 10865/06 אשר ישעיהו נ' מ"י בערר על פסילה מנהלית, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בבש"פ 8635/08 בוריס בלנקין נ' מ"י קבעה כבוד השופטת מ. נאור, בדחותה ערר על פסילה מנהלית, כי:-

"איני סבורה כי קיים חשש של ממש שאם יורשע העורר עונשו יהיה נמוך מזמן הפסילה שיקבע בגזר הדין. מהראיות עולה תמונה של מי שאין לאפשר לו, לעת הזו, להמשיך לנהוג, בשל הצורך בהגנה על הציבור. אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת הערר - תבוא עליהם הברכה".

בבש"פ 8011/09 גבי מיכאלי נ' מ"י בערר על פסילה מנהלית שנקצבה למשך שנה, קבע כבוד השופט י. דנציגר:

"סבורני כי החלטת בית המשפט לתעבורה לקצוב את תקופת הפסילה שהושתה על העורר לשנה אחת ולא להותירה ללא הגדרת זמן מהווה את האיזון הנכון בין המסוכנות הנשקפת כאמור מנהיגתו של העורר לבין האינטרס של העורר שלא להיענש בפסילת רישיונו טרם הורשע בדינו וכן הפגיעה הצפויה בפרנסתו של העורר בשל עבודתו כנהג מקצועי".

סיכום והחלטה:

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שנאסף עד כה בעניינו של המשיב, בחנתי את נסיבות המקרה, מצאתי כאמור כי יש די חומר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, בנוסף מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטתו של קצין המשטרה לפסול את המשיב ל-30 יום, לאחר שראיות שהובאו בפניו מעידות אכן כי המשך נהיגתו של המשיב מסכנת את הציבור, ולפיכך יש טעם לפסול את רישיונו.

יחד עם זאת, לאחר שהאזנתי לטיעוני ב"כ המשיב ולאחר שטענה בפני לכרסום משמעותי בראיות התביעה, אני סבור כי יש מקום לקבל במידת מה טענה זו ככל שהיא משפיעה לקולא לגבי הערכתי את המסוכנות הנובעת מהמשיב בנהיגה.

נתתי שדעתי לעניין זה לעובדה כי גרסת התביעה לעניין הוכחת מתן ההסבר הנלווה הנדרש לגבי "משמעות הסירוב" למשיב, נשענת במידה רבה על עדות חלקית בלבד של השוטר קדוש, וכן מאחר ונראה כי עיקר הויכוח בין השוטר למשיב נסוב סביב בדיקת הנשיפון ומעבר לרישום "לקוני" בסעיף 8 לדו"ח המאפיינים בצורת איקס ברובריקה בסעיף הדרישה להיבדק, לא נרשם מזכר נוסף או פירוט נוסף לגבי הנסיבות של מתן ההסבר הנלווה והסירוב בפועל של המשיב, אני סבור נוכח זאת, כי יש מקום לקבל במידה מסויימת את עמדת ב"כ המשיב ואף עד כדי קיצור משך הפסילה עד תום ההליכים עקב כך.

ועוד לעניין המסוכנות, התרשמתי מהמשיב אשר העיד בפני היום בקצרה, וכן נתתי דעתי לעברו התעבורתי של המשיב, אשר אינו מכביד. בצדק טענה ב"כ המשיב עוה"ד בינו כי השאלה שבפני עניינה מניעת מסוכנות לציבור הנובעת מהמשך נהיגתו של המשיב ברכב, ויש להזהר מפסילת רישיון שהיא אך ורק "מקדמה" על חשבון העונש.

בשל מכלול הנסיבות ובהן מצב הראיות, הכרסום האפשרי בראיות כפי שטענה ב"כ המשיב, השאלה האם הוסברה כראוי למשיב משמעות הסירוב, שאלה אשר בוודאי צריכה להתברר במסגרת הבאת הראיות בתיק העיקרי, וכן נוכח התרשמותי ממידת המסוכנות הנובעת מהמשיב בנהיגה אשר אינה ברף הגבוה, אני סבור כי ניתן לקצוב את משך הפסילה המנהלית, בהתאם לסמכות ביהמ"ש.

אשר לבקשה לביטול הודעת איסור השימוש ברכב – ולאחר שמצאתי כי מתקיימות ראיות לכאורה, ומאחר והמשיב הוא זה שנהג ברכב בעת שבוצעה העבירה לכאורה, וכן הרכב בבעלותו, ולאחר ששקלתי את מטרת החקיקה לעניין זה שהיא שימוש באמצעי דרסטי של השבתת הרכב תוך פגיעה ידועה ומידתית בזכות הקניין של בעל הרכב, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה ואני מתיר את השבתת הרכב על כנה.

סיכומו של דבר:

1. אני פוסל את המשיב מנהיגה בכל כלי רכב וזאת עד לתום ההליכים בתיק זה.

כמצוות בית המשפט העליון אני קוצב את משך הפסילה למשך 60 ימים מיום 13.11.15

2. רכב מיצובישי מספר רישוי 6524972 אשר ניתנה לגביו הודעת איסור שימוש על ידי קצין משטרה ואוחסן לדברי המשיב במגרש משטרתי, יישאר מושבת בהתאם להחלטת קצין המשטרה למשך 30 יום מיום 13.11.15.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר החלטתי באמצעות נט המשפט לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ו, 22 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.