לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 1.9.15 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 4303512 (להלן: "רכב התובע").
2. הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב מ.ר. 8199572 (להלן: "רכב הנתבעת"). הנתבעת 2 היתה במועדי הרלבנטיים מבטחת רכב הנתבעת.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 1.9.15 אירעה התנגשות בין צדו השמאלי קדמי של רכב הנתבעת לבין צדו הימני של רכב התובע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.
4. גרסת התובע היא כי ביום 1.9.15 נסע ברח' גדעון האוזנר בירושלים. לפתע רכב הנתבעת יצא מחניה ופגע ברכב התובע בצדו הימני.
5. בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסכום של 12,168 ₪ וירידת ערך בסכום של 10,340 ₪. כן נשא התובע בתשלום שכר טרחת שמאי בסכום של 1,124 ₪.
6. גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, רכב הנתבעת חנה ברח' גדעון האוזנר בימין הדרך במקביל למדרכה, בין שני כלי רכב נוספים. הנתבעת אשר ביקשה לצאת ממקום החניה אותתה, וידאה כי הכביש פנוי והחלה ביציאה. משהבחינה ברכב המגיע מולה, עצרה את רכבה עצירה מוחלטת והמתינה כי הרכב יעבור. לפתע הגיח התובע מאחור, מעיקול הכביש במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, וכאשר חלף על פני רכב התובעת סטה ימינה בחוסר זהירות ופגע ברכב התובעת בצדו השמאלי קדמי. הנתבעת מציינת כי מדובר בכביש צר מאד המתעקל באופן חד ימינה מכיוון נסיעת התובע. לאחר מכן עצר התובע, צילם את רכב הנתבעת ועזב את המקום מבלי למסור את פרטיו או לבקש את פרטי הנתבעת.
7. כן חולקת הנתבעת על גובה הנזקים. הנתבעת טוענת כי הרכב לא תוקן ועל כן התובע אינו זכאי לרכיב המע"מ. כן נטען כי דו"ח ירידת הערך אינו ערוך כדין, שכן לא ניתן לאחר התיקון ובנפרד.

דיון והכרעה

1. העידו לפני התובע והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").
2. התובע העיד כי נסע ברח' האוזנר בירושלים, שהינו כביש דו סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. כאשר חלף על פני רכב הנתבעת, החלה הנתבעת ביציאה מחניה ופגעה ברכב התובע בצדו הימני. לאחר התאונה, החזירה הנתבעת את רכבה לתוך החניה, סירבה למסור לתובע פרטים ואף סירבה לאפשר לו לצלם את רכבה. התובע ציין בעדותו, כי הכביש במקום התאונה אינו מתעקל ימינה וכי העיקול הוא 30 או 40 מטר לפני מקום התאונה.
3. מנגד העידה הנתבעת, כי חנתה בצדו הימני של הכביש וביקשה לצאת מחניה. הנתבעת אותתה הסתכלה במראות והחלה ביציאה מהחניה. אז ראתה הנתבעת רכב מגיע מהנתיב הנגדי ועל כן עצרה. בעודה בעצירה, הגיע רכב התובע מאחוריה ושפשף עם צדו הימני של רכבו את צדו השמאלי קדמי של רכב הנתבעת. הנתבעת ציינה בעדותה, כי התובע לא ביקש את פרטיה, אלא רק צילם את כלי הרכב ועזב את המקום.
4. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הראיות שהוצגו לפני, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת גרסתו.
5. כך עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין, שאינה נתמכת בראיה לחיזוקה.
6. מיקומי הנזקים בכלי הרכב המעורבים בתאונה מתיישבים גם עם גרסת הנתבעת כי רכבה היה בעמידה, כשהוא מעט בולט לתוך נתיב הנסיעה, וכי רכב התובע שפשף את הפינה הקדמית שמאלית של רכבה. כך, בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי, ניתן לראות כי ברכב התובע ישנו שפשוף לאורך כל צדו הימני של רכבו. נזק זה מתיישב עם גרסת הנתבעת, כי רכבה היה בעמידה תוך שהפינה השמאלית קדמית שלו בולטת, ורכב התובע שהגיע מאחוריו ונסע במקביל אליו, פגע בפינה השמאלית עם צדו הימני של רכבו.
7. יתר על כן, לו היתה נכונה גרסת התובע כי כאשר חלף על פני רכב הנתבעת יצאה הנתבעת מהחניה, הרי שסביר להניח כי ברכב התובע היתה פגיעה מסוג מעיכה ולא רק מסוג שפשוף, מה שאין כך.
8. משלא מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת, שהיתה מהימנה, הרי שהמסקנה היא כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, ועל כן יש לדחות את התביעה.
9. לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת 1 בסכום של 350 ₪.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ו, 31 יולי 2016, בהעדר הצדדים.