בשם נתבעת 2: מר נסים שמבי

החומר, שהונח לפנַי, אינו מאפשר לקבוע מי מן הצדדים אחראי לתאונה נושא-התובענה וזו שכנגד.

האירוע, שבו היו מעורבות מכונית, הרשומה על שמו של תובע 1 ונהוגה בידי תובעת 2; ומכוניתו של נתבע 1 ולצדו רעיתו, התרחש ביום 14.5.2015 בשעות הבוקר (08:00 לערך) ברחוב מבצע סיני בבת-ים. המכוניות "פגשו" זו את זו בְּמה, שכל אחד מהצדדים הניח לפתחו של האחֵר. המקום, שבו אירעה התאונה, הוא צדו האחד של רחוב דו-סטרי רחב למדי, שבין שני עבריו מפריד קו-הפרדה רציף. במקום-התאונה מתמזגים שני נתיבי-נסיעה, שלאותו הכיוון, לאחד.

לגרסתה של תובעת 2 היא נסעה בנתיב, כשלפתע הגיח נתבע 1 במכוניתו מצדה השמאלי, ניסה לעקפה תוך חצייתו של קו-ההפרדה ופגע בה בחלקה הימני של מכוניתו. נתבע 1, נתמך בעדותה של רעיתו שהייתה עמו, טען מנגד כי הוא נסע ראשון, בהיצמדו אל עברו השמאלי של הנתיב. תובעת 2 נסעה מאחוריו, מימין לו. כשגילתה, מוסיפה גרסתו של הנתבע והולכת, כי נתיב נסיעתה נחסם, היא סטתה אל הימין ופגעה במכוניתו.

קריאתן של הגרסאות, שמיעתם של הצדדים בעדויות בבית-המשפט ואפילו חקירות נגדיות שנחקרו, לא אפשרו לחלץ מסקנה, המעדיפה גרסה זו על פניה של האחרת. ניכר בכל אחד מן הצדדים כי לא ראה את מכוניתו של האחר, לפני שחש פגיעה במכוניתו. תובעת 2 העידה כי "לפתע אני שומעת 'בום', באוטו. מסתכלת ורואה שמישהו נכנס בי" (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 2-1). נתבע 1 סיפר כי "עד הפגיעה לא ראיתי את הרכב שלה, נסעתי ופתאום הרגשתי מכה" (בעמ' 5, ש' 12-11). מכאן, שהאירועים שהוליכו לקרות-התאונה, להבדיל מהבנתו בידי כל אחד מן הצדדים של המצב מייד לאחריה, אינם אלא פרי של השערות.

גם תנאֵי-הדרך, כפי שנשקפו היטב מן התמונות שהציג כל אחד מן הצדדים (ת/1; נת/1) מקשים על חילוצה של מסקנה ברורה. אמנם, היגיון מצוי בטענת-הנתבעים כי הקִּרבה לצומת המרומזר, שבקצהו של עברו האחר של הרחוב, מפחיתה של הסיכוי לחצייתו של קו-ההפרדה הרציף בלא שכלי-הרכב החוצה יפגע בכלי-רכב, הבאים מולו. אולם, לא אוכל לדעת מה היה מצב-התנועה בשעת-הבוקר ההיא ואיש מן הצדדים לא הציג ראיה בנדון. יתרה מזו, מה שפירט תובע 1 בטופס-ההודעה על תאונה הוא כי הנתבע סטה לימין בשל חשש מהתנגשות בכלי-רכב שהגיע מולו.

מה שנותר הוא, אפוא, לנתח את הפגיעות לפי תצלומי-הנזק. כאלה נמצאו לשני הצדדים בשפע, והם מעלים תמונה אחידה: מכונית התובעים, מסוג "סובארו", חוותה פגיעה רחבה של שפשוף בצדו השמאלי של הפגוש האחורי ומעט בכנף השמאלית האחורית. מכוניתו של נתבע 1, "פורד", ספגה נזקי-שפשוף בכנף הימנית הקדמית ומעט בצדו הימני של הפגוש הקדמי. נזקים אלו יכלו להיגרם לפי כל אחת מגרסאות-הצדדים. המסקנה הברורה היחידה שניתן לחלץ מהם הוא שהמכוניות התחככו זו בזו תוך שהן ממשיכות בנסיעה, בעת שמכונית ה"פורד" של הנתבע מצויה מאחוריה ומשמאלה, בהטיה קלה, של מכונית ה"סובארו" של התובעים. אך אין הגיעו שתי המכוניות למצב זה, וליתר דיוק – מי מן הנהגים היה אחראי לכך – זאת לא ניתן לקבוע אפילו לאחר בחינתם של הנזקים.

בנסיבות אלו, והיות שעל כל תובע מונח הנטל להראות כי הצד השני הוא שאחראי לנזקו, אני קובע כי איש מן הצדדים לא נשא בנטל. יש, אפוא, מקום לדחות את התובענה ואת התובענה-שכנגד, וכך אני עושה. כל צד יישא בהוצאותיו.

בתוך 15 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה לידיו רשאי כל אחד מהצדדים לבקש מבית-המשפט המחוזי רשות לערער עליו.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ו, 26 מאי 2016, שלא במעמד הצדדים.