1. בתובענה שלפני ביקש המבקש להצהיר כי המיטלטלין, טלוויזיה ומחשב המצויים בדירת הוריו בה גם הוא מתגורר, שייכים לו ולא להוריו (להלן: החייבים). המכשירים עוקלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגד החייבים. לטענת המבקש הוא רכש את הטלוויזיה באמצעות מענק השחרור ואת המחשב מכספי הפיקדון הצבאי שקיבל לצורך הקמת עסק של בלונים לאירועים והוא משתמש במכשירים אלה במסגרת עסק שהקים.
2. בגדרי התובענה ניתן צו מניעה ארעי, אשר עיכב את הליכי ההוצאה לפועל של מכשירים אלה. במסגרת תגובתו לסעד הזמני ולתובענה העיקרית הסכים המשיב כי הדיון יאוחד עם התביעה העיקרית והסתפק בתגובתו בכתב.
3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן פסק דין הצהרתי להתקבל. המבקש צירף חשבוניות וקבלות אשר תומכות בטענתו לפיה רכש את המכשירים בכספו (צורפו כנספחים א' ו-ב' לתצהירו). אף הסברו של המבקש, לפיו רכש את המכשירים בכספי מענק השחרור והפיקדון שהוענקו לו לאחר שחרורו עולה בקנה אחד עם מועד שחרורו ומועד רכישתם. נוכח האמור, אין בידי לקבל את טענות המשיב לפיהן הרכוש לא נקנה על ידי המבקש. המשיב אינו חולק על כך כי פסק הדין ניתן נגד החייבים ולא נגד המבקש ולפיכך אין בטענות המשיב כלפיהם כדי להצדיק את עיקול רכושו של המבקש. בהעדר זיהוי כלשהו של סוג הטלוויזיה שעוקלה ברישום, אני מוצאת לקבל את טענת המבקש לפיה אין מדובר בטלוויזיה של החייבים.
4. נוכח האמור התובענה מתקבלת וניתן בזה סעד הצהרתי לפיו הטלוויזיה מסוג מולר 42 אינץ', מחשב ומסך שייכים למבקש ואינם שייכים לחייבים.
5. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ו, 03 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.