27 אפריל 2017

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר אליעזר גוטליב ומר יגאל ליבר; סע"ש 19807-10-12 ואח'), שבו נתקבלה חלקית תביעתם של המערערים ונקבעו העקרונות שלפיהם יערוך חשב השכר את תחשיב הסכומים המגיעים למערערים.
2. הערעור סב שלושה עניינים הנוגעים לעקרונות התחשיב: תשלום גמול שעות נוספות לעובדי משק; תשלום גמול שעות נוספות בעד עבודה בימי שישי ובערבי חגים; תשלום גמול שעות נוספות בעד שעות עודפות.
3. אשר לעניינים הראשון והשני הגיעו הצדדים במהלך הדיון בערעור להסכמה כמפורט להלן, שניתן לה תוקף של פסק דין חלקי:

"אשר לעניין השני שבערעור, מוסכם שסעיף 19(ז) בהוראות לחשב יוחלף בנוסח הבא: "שעות נוספות תחושבנה רק מעבר לשעה השמינית ביום עבודה או מעבר לשעה השביעית ביום שלפני המנוחה השבועית או לפני חג או מעבר לשבוע העבודה כהגדרתו בחוק שעות עבודה ומנוחה. שעות נוספות בתוך משמרת שהחלה כמשמרת לילה כהגדרתה בפסק דין זה יחושבו החל מהשבעה השביעית לעבודה".

אשר לעניין הראשון שבערעור, מוסכם שלפי העקרון שבסעיף 19(ז) יבדק גם עניינם של שלושת עובדי המשק (המערערים 1, 7 ו-18)".

1. אשר לסוגיה השלישית: המערערים טענו כי בעד שעות עבודה שמעבר לשעות עבודתם על פי היקף משרתם החוזי ומתחת לתחום שעות העבודה ליום הקבוע בסעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן – שעות עודפות) הם זכאים לגמול שעות נוספות. בית הדין האזורי דחה טענה זו על יסוד הוראות החוק וההלכה הפסוקה – דב"ע (ארצי) מא/154 – 3 יצחק סימון– רשות שדות התעופה, פד"ע י"ג 265 וכן ע"ע (ארצי) 1051/04 שולמית רומנו – מועצת פועלי רמת גן (23.2.2006). המערערים ביססו את טענתם על פסק הדין בעניין בהט [ע"ע (ארצי) מדינת ישראל – דן בהט (18.4.2010)]. עניין בהט אינו דומה לענייננו, שכן שם המדובר היה בתוספת תשלום מיוחדת ששיעורה עמד על 100% מכוח התקשי"ר שניתנה לאמהות לילדים צעירים מקום בו הן לא ניצלו את זכאותן ליום עבודה מקוצר ונותרו לעבוד בשעה העודפת. המדובר בהסדר שמקורו הנורמטיבי שונה (הוראות התקשי"ר ולא חוק שעות עבודה ומנוחה), תכליתו שונה (קידום עקרון השוויון בין המינים), שניתן לנשים בלבד (בעניין בהט ערעור המדינה התקבל ונפסק כי אבות אינם זכאים לתשלום זה), וגם זאת לפרק זמן מסוים כל עוד ילדיהן צעירים. הנה כי כן, פסק הדין מתייחס להסדר מיוחד זה, ולכן לא ניתן ללמוד ממנו לענייננו. המערערים לא הצביעו על הסדר חוזי או אחר המעניק להם זכאות לגמול שעות נוספות בשעות העודפות, מעבר לגמול המגיע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. בהתייחס לטענה כי הזכויות הסוציאליות שולמו למערערים על בסיס היקף משרה חלקי, בעוד שעבדו דרך קבע בהיקף משרה גדול יותר, הרי שיתכן כי היו זכאים לזכויות סוציאליות בהתאם להיקף עבודתם בפועל [השוו: ע"ע (ארצי)
   19374-11-10 מדינת ישראל – הרשקוביץ שריקה (גרינברג) (7.9.2014)], אולם לא הועלתה תביעה בעניין זה וטענה זו לא התבררה.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז (27 אפריל 2017), בנוכחות הצדדים.