לפניי תובענה נזיקית במסגרתה טוענת התובעת כי רכבה נפגע מעץ נופל שעה שנסעה בבוקרו של יום גשום (3.11.14) בדרך 652 שבין פרדס חנה לכרכור.

טענות התובעת -

1. התובעת העידה כי בעודה נוסעת בכביש שבשוליו עצי דקל בוגרים ורבי-שנים השתולים במרחק של כ- 0.6-1 מ' משפת הכביש נפל לפתע אחד העצים על רכבה. לשיטתה, תחילה נפל העץ על מרכז הרכב, באופן שהביא לכיפוף גג הרכב, ולאחר מכן התגלגל העץ, נפל אל הנתיב הנגדי, ובגלגולו חזרה פגע ברכבה בצידו השמאלי - ונעצר, למיטב ידיעתה, שהרי תנועת הרכבים במקום המשיכה כסדרה.
2. לשיטת התובעת כאן, המשיכה בדרכה לאחר הפגיעה עד לתחנת הדלק הקרובה, ושם עצרה כדי לבחון את נזקיה והזעיקה את בעלה. תמונות של העץ צולמו על ידי בנה של התובעת, לטענתה, וזאת בסמוך לאחר הארוע. עיון בתמונות מלמד כי עץ שנפל שוכב בצד הכביש, מעבר לשוליו.
3. בעקבות הארוע הושבת רכבה של התובעת והוכרז כאובדן כללי, וזו נאלצה להסתייע באחרים כדי לאסוף את ילדי הצהרון שהיא מפעילה, ולהמשיך בעבודתה כשגרה. לאור כל אלו טוענת התובעת כי על הנתבעת לפצותה בסך של 10,046 ₪, סכום המורכב מסך של 6,896 ₪ בגין שווי הרכב הפגוע בניכוי שרידים, 650 ₪ בגין שכ"ט השמאי בו נשאה, וסך של 2,500 ₪ בגין טרחה ועוגמת נפש.
4. התובעת טוענת כי מדובר במקרה בו יש להחיל את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו" ולקבוע כי יש להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבעת להראות כי לא התרשלה בתחזוקת העץ, שכן נסיבות נפילת העץ אינן ידועות לה, הנתבעת מודה בחובתה לתחזק את קטע הכביש הרלוונטי הכולל את הצמחייה שבמקום, והעובדה שהעץ נפל מתיישבת טוב יותר עם המסקנה כי זו התרשלה מאשר שלא התרשלה.
5. להוכחת טענותיה הציגה התובעת צילומים של העץ, כאמור, וכן צילומים של הרכב לאחר הפגיעה.

טענות הנתבעת -

1. הנתבעת 2, אשר מתחזקת את הכביש מכח זכיון בו זכתה אל מול הנתבעת 1 (אשר נמחקה בפתח הדיון), טענה כי אין להטיל עליה את האחריות לנזקי התובעת ממספר טעמים – ראשית, טענה כי לא הוכח שאמנם התרחש הארוע כמתואר, ולתמיכה בטענה זו הוסיפה כי לא קיבלה דיווח אודות תאונה במסגרתה נפגע רכב מעץ שנפל ביום הארוע; שנית, טענה הנתבעת כי ככל שארע הארוע המדובר הרי שזה נגרם באשמתה של התובעת (בבחינת אשם תורם ה"בולע" את אחריות הנתבעת ככל שקיימת כזו); שלישית, טענה כי מכל מקום היא פועלת לתחזוקת העצים בקרבת הכביש הנדון כעניין שבשגרה, לרבות בהפעלת סיורי אגרונומית כדרישת תנאי המכרז, ויישום הוראותיה לתחזוקה תקינה של העצים ולמניעת סיכונים במקום, וכי משלא נמצאו ממצאים המצריכים טיפול מיוחד בעץ הנדון לא ניתן היה לצפות מראש כי זה יקרוס ואין בקריסתו האמורה כדי ללמד על רשלנות מצידה. בנוסף טענה כי היא מפעילה מוקד לקבלת דיווחים ולא נתקבל כל דיווח המעיד על סכנה אפשרית כאמור, ועל כן אם קרס העץ במפתיע, הרי במפתיע היה הדבר ולא ניתן היה לצפותו מראש.
2. להוכחת טענותיה הציגה הנתבעת את דרישות המכרז המכונות סקר4G לשיטתה, ושם פירוט הפעולות הנדרשות ותדירות הבדיקות שהוגדרו. עיון בדו"ח זה מלמד כי אחת לחודש מבוצעת בדיקת ניטור במחצית מהשטח שבאחריות הנתבעת, כך שאחת לחודשיים יש לבצע ניטור בכל השטח. עוד עולה מהדו"ח כי את הניטור יש לבצע על ידי איש מקצוע בתחום הגינון שיאושר על ידי מע"צ, וזה יבצע אף צילומים מדגמיים של השטח. כמו כן נקבע שם כי יש לוודא ש 90-95% משטח הצמחיה יהא מטופח, ללא סימני יובש או מחלה.
3. כן הציגה הנתבעת את דו"חות הניטור לחודשים ספטמבר 2014 ונובמבר 2014, מהם עולה כי ניטור כאמור אמנם בוצע, ועלה ממנו כי מבצע הניטור מצא את הצמחיה בתחום הבדיקה (לרבות כביש 652 הרלוונטי לעניננו) תקינה, קרי עונה על ההגדרות מעלה. יצויין כי מעיון בדו"ח עולה כי זה מתייחס גם לצמחיה יבשה וענפים שבורים, גם לעצים הזקוקים לתמיכה, גם למראה חזותי וגם להתפתחות תקינה ובריאה של הצמחיה (ועוד).
4. עוד הציגה הנתבעת את תכנית העבודה לחורף 2014 ממנה עולה כי קטע הכביש הרלוונטי אמור היה להיות מטופל בחודש ספטמבר 2014, ודו"ח פעולות אחזקה ונקיון בקטע הכביש הרלוונטי המעיד על כך שבמהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר בוצעו עבודות נקיון וסריקה, טאטוא וטיפול בשטחי גינון.
5. לבסוף הציגה הנתבעת דו"ח ארועים ממנו עולה כי ביום הארוע בשעות הבוקר (כשעה לאחר השעה שצוינה על ידי התובעת כשעת הארוע), נתקבל דיווח בידי הנתבעת מאת מע"צ ממנו עולה כי עצים נפלו על הכביש בקטע הכביש הרלוונטי, ואלו פונו על ידה מן הדרך למניעת הפרעה בתנועה עוד באותו היום, עד השעה 12:51, שעת סגירת הארוע כנקוב שם.

דיון ומסקנות –

על מנת להשית על הנתבעת חיוב על פי כתב התביעה, נדרש ביהמ"ש לקיומם של תנאים אלו –

• התקיימותו (התרחשותו) של ארוע;
• קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבעת;
• הפרה של חובת הזהירות (התרשלות);
• ככל שאמנם התקיים הארוע והנתבעת התרשלה כאמור, תישאל השאלה מהו שיעורו של הנזק והאם קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות האמורה.

לפיכך אדון להלן בשאלות העיקריות שלפנינו -

1. התקיימותו של הארוע - לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת בנוגע לנסיבות הארוע, והתרשמתי מהתמונות הצבעוניות שהציגה נחה דעתי, יש להבהיר כבר בפתח הדברים, כי הארוע המתואר אמנם ארע בשעה המתוארת בכתב התביעה ובדרך המתוארת בעדות התובעת.
2. מסקנה זו נובעת הן מהאמון שמצאתי לתת בגרסת התובעת כפי שהעידה לפניי והן משתואם התיאור את דו"ח הארוע שהציגה הנתבעת, ולפיו דווח כי עצים נפלו על הכביש בקטע הכביש הרלוונטי ביום הארוע, ומתמונות הרכב המעידות על מעיכה בגג הרכב ועל שבר בשמשה האחורית, שמצילום הרכב עולה כי בין השברים ענפים ועלים לרוב.
3. הנה כי כן אצא מנקודת הנחה כי הארוע ארע כפי שתואר מפי התובעת.
4. חובת זהירות מושגית - הואיל ואין חולק כי קטע הכביש הרלוונטי מצוי מכח מכרז שזכתה בו הנתבעת 2 בשליטתה ובחזקתה של זו, הרי שאני קובעת כבר בשלב זה כי לנתבעת 2 אחריות מושגית כלפי התובעת, מי שעשתה שימוש בקטע הכביש הרלוונטי בהתאם לדין. (ר' בעניין זה ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר ואח', פ"ד לז(3), הקובע בין היתר כי – "הבעלות והחזקה במטלטלין או במקרקעין, אשר יש בהם סיכון, יוצרות חובת זהירות מושגית כלפי מבקר. מכאן חובתה של רשות דרכים למנוע נזק מפגמים בדרך (ע"א 144 /60[6]). מכאן חובתו של בעל מקרקעין כלפי מבקרים למנוע סיכונים בלתי סבירים במקרקעין (ע"א 8/79, 19[7]). 757)", פורסם בנבו).
5. חובת זהירות קונקרטית - הנתבעת הציגה רשימת מטלות שהוגדרה במסגרת המכרז שבו זכתה (מסמך אותו היא מכנה 'סקר 4G'), והיא מבקשת לגזור מרשימה זו את סטנדרט ההתנהגות הראוי, המלמד מהי מידת הזהירות הקונקרטית שבמסגרתה עליה לפעול, בכל הנוגע לסיכון הנובע מעצים הנופלים על גבי רכבים העוברים בכביש, כנסיבות המקרה דנן.
6. האם יש בכללים האמורים כדי ללמד על ביצוע כל הפעולות הנדרשות, הן לשם צפיית ההתרחשות והן לשם מניעתה? מילים אחרות – האם יש ברשימת המטלות המוגדרת שם כדי לקיים את חובת הזהירות הנורמטיבית הראויה שיש להחיל על הנתבעת, כמחזיקת הדרך, כלפי העוברים בה בגין הסיכון שנגרם כאן? בעניין זה עיינתי (כמפורט מעלה) ברשימת הדרישות ובהגדרות העבודה ואני סבורה כי די ברשימה האמורה כדי לקיים את הנדרש. כך, נדמה בעיניי כי בדיקה שגרתית אחת לחודשיים, ביחד עם קביעת פעולות הכנה לחורף, תוך קיום סיורים ועבודות הכנה במקביל הן על ידי אנשי השטח (הקבלן המבצע) והן על ידי בעל מקצוע בתחום הגינון יש בהם, במצטבר, כדי לקיים שגרת תחזוקה ראויה, העומדת בסטנדרטים סבירים, ואשר עלותם עומדת ביחס סביר לסיכון האמור, הטמון בשימוש בדרך.
7. בהתאמה אני קובעת כי יש בנהלים שתוארו על ידי הנתבעת כדי ללמד על רמת התנהלות סבירה וזהירה של מחזיק בשטח הרלוונטי. האם יישמה הנתבעת את דרך ההתנהלות הסבירה? האם פעלה כמתחזק סביר, ובהתאמה – האם התרשלה בתחזוקת הדרך?
8. התרשלות - כאמור, בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם מוטל נטל ההוכחה על הנתבעת או שמא על התובעת מכח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", ואולם משאין חולק כי כל המסמכים והמידע אודות פעולות הנתבעת מצויים בידיה של האחרונה, הרי שסבורני כי לכל הפחות יש לקבוע כי נטל הבאת הראיות מוטל על זו. לאחר שעיינתי בראיות שהציגה הנתבעת ושוכנעתי כי אלו משקפים נכונה את התנהלות הנתבעת ודרך פעולתה - בין היתר בשים לב לעובדה שיש במסמכים כדי ללמד על תיעוד מסודר ועקבי של הדברים ונוכח העובדה שבסקר 4G שהוצג נדרשת הנתבעת להמציא דו"חות כאמור אחת לרבעון, דבר המחייבה לבצע תיעוד ומעקבים כאמור - אני רואה לנכון לקבוע כי יש בראיות שהוצגו כדי ללמד לכאורה על יישום האמור שם, ועל ביצוע ניטור, מעקב וביצוע עבודות מניעה על פי הגדרות המכרז.
9. בעניין זה התרשמתי מן הדו"חות שסופקו על ידי הנתבעת ומפירוט הפעולות שבוצעו לכאורה הלכה למעשה, כי הנתבעת אמנם פעלה כמתחזק סביר, כי נפילת העץ במועד הרלוונטי לא היתה צפויה, ובהתאמה כי לא ניתן לצפות כי הנתבעת, כמחזיקה סבירה בדרך, תוכל למנוע את אותה נפילה כאמור.

מכל האמור, ומששוכנעתי למעשה כי הנתבעת לא התרשלה בביצוע עבודות התחזוקה במקום, ממילא איני נדרשת עוד לשאלה על מי מהצדדים כאן מוטל הנטל להוכיח את ההתרשלות (או היעדרה) ואף לא בשאלה מהו שיעורו של הנזק ומה מקורו, בהיעדר אחריות לנתבעת 2.

מכל אלו אני דוחה את התביעה.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 2 בגין ההליך כאן בסך של 500 ₪.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, 08 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.