<#1#>

פרוטוקול

טיעוני בא-כוח המאשימה לעונש:

אני מגיש טיעונים לעונש בכתב, גיליון הרשעות קודמות ושני מאסרים מותנים [הוגשו וסומנו במ/2–במ/5]. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר, שסוקר בהרחבה את נסיבותיו. נבחנה אפשרות הנאשם להיקלט בטיפול, והאפשרות נשללה, נוכח הדברים שמסר הנאשם לקצינת המבחן. שירות המבחן ממליץ על עונש מוחשי ומרתיע, ולא ממליץ על אפיק טיפולי. הומלץ על עונש חד-משמעי, שיעביר מסר לגבי השלכות מעשיו.

ביהמ"ש יצטרך לקבוע האם להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר, בחופף, או באופן חלקי, כפי שעושה לעתים ביהמ"ש במקרים של נאשמים שמודים ומביעים חרטה. בעניין זה אני מפנה לתסקיר, לפסקה המדברת על המניעים שבגינם הודה הנאשם והביע חרטה בפני ביהמ"ש – אותה הודיה שאמורה לשמש כשיקול לעניין חפיפת המאסרים. מקום בו עולה מהתסקיר, כי אותה הודיה נעשתה רק לצורך ההליך המשפטי הנוכחי, כשהנאשם טוען בפני קצינת המבחן כי תפרו לו תיק, וכי מדובר באשמת שווא שטפלו עליו, אבקש לקבל את המתחמים להם עותרת המאשימה בטיעוניה הכתובים. אין שום הצדקה לסטות מהמתחם, ואין שום הצדקה להשית עונש ברף התחתון, ואף לא ברף הבינוני. עבר פלילי שכזה, לצד שני מאסרים מותנים מגזרי-דין שונים, מעידים באופן מובהק על מאפייני הנאשם, ולכן יש לגזור עונש ברף העליון, לצד פיצוי הולם למתלוננת, ולצד אותם רכיבים אשר כתובים בטיעונים לעונש.

טיעוני בא-כוח הנאשם לעונש:

אתחיל בסיפא. התסקיר מגולל בדיוק מה שטען הנאשם פה בביהמ"ש – שהוא עצמו לא נשא ונטל שום חפץ ושום תכשיט. לכן גם נמחק התוכן. אך בכלל שהיה פה אחר, ונגנבו דברים, זה נופל עליו. סיכון משפטי. האחר לא נתפס. לכן, לבוא ולומר היום שבפני שירות המבחן הוא אומר דבר אחד, ובפני ביהמ"ש הוא אומר דבר אחר – זה לא נכון. יש גם פסיקה של בית המשפט העליון לגבי המשקל שיש לתת לדברים הנאמרים.

מדובר בנאשם בן 48, רווק, אב לשני ילדים המתגוררים עם אמם בבת ים. חולה אפילפסיה. מסכת חייו, מגיל צעיר, פרושה בתסקיר. ההתדרדרות שלו לעולם הפשע החלה בגיל מאוד מאוד צעיר, ומאז צבר לא מעט תיקים פליליים, הרשעות ומאסרים. עם שחרורו ממאסרו הקודם פנה הנאשם לרש"א ע"מ שיבנו מערכת של שיקום, אך לטענתו, רש"א שללה את האפשרות לעזור לו, לאור כך שהיא העלתה דרישות שעימם לא יכול היה להסכים. הם דרשו ממנו להתחייב להימנע מצריכת אלכוהול. אי-אפשר לבוא לאדם מכור ולומר לו – התחייב להימנע מצריכת אלכוהול. צריך להכניסו לקבוצה, שתעזור לו להימנע מצריכת אלכוהול. היות שהם לא יכולים להפעיל שום דבר, הם אומרים – אם אתה לא מסכים לתנאים שלנו, אנחנו לא יכולים, ורושמים שהוא מסרב.

לאורך השנים הוא לא הסכים לעבור טיפולים. הוא ראה את חייו כחייו של מי שמבצע עבירות, נתפס, נכנס לכלא, יוצא. לאורך חייו סירב לשתף פעולה עם גורמי הטיפול. בתסקיר הם רושמים שישנה איזושהי תחושת עייפות ראשונית. אולי לאור גילו המתקדם, והמאסרים הרבים שביצע, יש איזו תחושת עייפות. כשייגזר דינו נפנה לשלטונות הכלא כדי לראות האם ניתן לשלבו במסגרת כלשהי בכלא, שתאפשר לו לרכוש כלים בסיסיים כדי להתמיד ולעלות על דרך המלך לאחר שישתחרר. שירות המבחן עצמו כותב כי מומלץ שישתלב במסגרת שכזו, במידה שיושת עונש מאסר.

נחבר את האמור בתסקיר להודאתו המהירה של הנאשם בכתב האישום המתוקן, ולכך שבחר לסיים את עניינו, מתוך תחושה אמיתית של הצורך לשלם על העבירות שביצע. בטרם הדיון הקודם עשינו תיקונים לכתב האישום, לכדי כתב אישום שאיתו הוא יכול להסכים. מדובר בעבירה של התפרצות וגניבה, כשלא ניתן לקבוע מהו הרכוש או מהו שוויו.

הוא הולך לתקופה לא קצרה מאחורי סורג ובריח, לאור מאסריו המותנים. גם אם ביהמ"ש מאמץ את המתחם המוצע, נבקש לדרגו ברף התחתון של המתחם. נבקש לצרף למדרג זה בחפיפה את עונשי המאסר המותנה. מותב זה בד"כ חופף מחצית. במקרה זה, לאור כך שהמאסרים המותנים הינם משתי תיקים שונים, ולא מאותו כתב אישום, נבקש לחפפם אחד לשני, וכן לעונש המאסר המצטבר שיוטל ע"י ביהמ"ש. אם ביהמ"ש מחליט להטיל עיצום כספי כזה או אחר על הנאשם, נבקש לזכור שמדובר בנאשם חסר אמצעים, וכך או כך, שעיצום זה יוטל, ככל שיוטל, לאחר שחרורו מהכלא, ולא במהלך המאסר.

הנאשם:

אני מביע חרטה. לא סירבתי לשום טיפול ולא כלום. אדרבא, ביקשתי ממנה טיפול, והיא אמרה – ראיתי תיקים קודמים שלך, שאתה כל הזמן מסרב. אדרבא, אם כבודו יעזור לי, הטיפול יעזור בדברים האלה. אבקש להתחשב בי, במיוחד בגלל האימא המבוגרת. היא נשארה לבד בבית. יש לי עוד אחים, גם הם בפנים. אני היחידי שהייתי מטפל בה – עושה לה קניות בשוק, מבשל לה, לקוח אותה לקופת חולים. נפל עליי הקנס, ולקחו אותי המשטרה, וזה מה שקרה לי, כבודו, התחלתי להשתכר, ולשתות, ואני לא יודע לאן הגעתי. אני רוצה להשתקם, כבודו. יש לי ילדה בת 16, וילד, ואני מתבייש לומר להם שאני בבית סוהר. אמנם, אני גם לא משקר להם. אני אומר להם שאני בבית סוהר, והם רוצים לראות אותי, ואני לא מוכן. אני חושב שזה עונש כבד מידי – שאני לא רואה את הילדים שלי, ולא את אימא שלי. היא אישה בת 80, היא לא יכולה להגיע.

ב-2006 עשיתי שיקום, ארבע שנים, והחזקתי את עצמי שש שנים, עד שהסתבכתי אח"כ עם איזו בחורה, ואח"כ עם עוד איזה בחור.

הייתי עובד בבניין, ירקות, פירות, כל מיני עבודות. העיקר לא להתעסק בפשע. הייתי אפילו מוכר דובדבנים בעיר, הכול, רק לא להתעסק בפשע. מה שקרה זה שנפלתי לאלכוהול, וסיבך אותי בפשע.

אחרי גזר-הדין אני רוצה לעבור הליך טיפולי. מכל הלב. שתינתן המלצה לשב"ס באמת לעזור לי – לא שאני אשפט ויזרקו אותי ככה סתם, עוד פעם. אם כבודו יתייחס לכך בהחלטה באמת יעזרו לי.

<#2#>

החלטה

נדחה למתן גזר-דין ליום 15.6.16 שעה 15:00.

הנאשם יובא לדיון באמצעות שב"ס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, כ"א באייר התשע"ו, 29/5/2016, במעמד הנוכחים.