ניתנה ביום 30 מרץ 2016

בשם המבקש: עו"ד אתי צור אסרף

בשם המשיבה: עו"ד גיל הראל

ה ח ל ט ה

השופט משה טוינה

1. לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 22347-05-14) מיום 21.10.15 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעת המשיבה והכיר בפגיעה בגב התחתון ממנה היא סובלת בעקבות אירוע תאונתי בעבודה מיום 19.6.2013, כתאונה בעבודה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); ובהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

2. כפועל יוצא מההכרה בתאונה כתאונה בעבודה, על המוסד לזמן את המשיבה לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכות.

3. ביום 25.11.2015 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין. עיקר הערעור מופנה כנגד קביעת בית הדין האזורי בשאלת קיומו של אירוע תאונתי; ובהקשר זה נטען כי "שגה כב' בית הדין קמא משהסתמך על עדות יחידה ובודדת של המשיבה לקיום האירוע התאונתי, שלא נתמכה ולו בראשית ראיה, ואף עמדה בניגוד מוחלט וברור לכל חומר הראיות והממצאים שעמדו בפני בית הדין קמא; ובכלל זה באמנזיה רפואית אשר איננה תואמת את גרסת המשיבה. בהקשר זה רק אעיר, כי טענה בעניין אמנזיה רפואית מתייחסת לרישום רפואי מיום 23.6.2013, אשר איננו מזכיר אירוע תאונתי בעבודה, ומאידך נאמר בו כי המשיבה סובלת מכאבי גב תחתון "מזה כחודשיים" באופן שאיננו מתיישב עם גרסת המשיבה לאירוע תאונתי שאירע מספר ימים לפני הפניה לקבלת טיפול רפואי, שבעקבותיו היא סובלת מכאבים בגב.

4. בבקשה לעיכוב ביצוע מיום 11.1.2016, ביקש המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין באופן שיעוכב הטיפול בתביעת המשיבה לקביעת דרגת נכות, ובכלל זה יעוכב זימונה של המשיבה לוועדה רפואית.

בהקשר זה טען המבקש כי הודעת הערעור "נתמכת בטיעונים כבדי משקל אשר יש בהם כדי לשנות מפסק הדין" סעיף 2 לנימוקי הבקשה; ולפיכך סיכויי הערעור טובים.

5. המבקש הוסיף כי זכויותיה של המשיבה לא תפגענה ככל שיעוכב הטיפול בתביעה לקביעת דרגת הנכות שהרי ככל שיידחה הערעור והדיון בוועדה לקביעת דרגת הנכות יתקיים רק לאחר שיסתיים הדיון בערעור – לא יהיה בכך כדי לשנות את זכויות המשיבה מכוח החוק – לגמלה או מענק.

מאידך טוען המבקש, כי ככל שיתקיים הדיון בקביעת דרגת הנכות ויתקבל הערעור, יש בכך בזבוז כספי ציבור לריק ועיכוב בדיון בתביעות של מבוטחים אחרים הממתינים לבירור דרגת הנכות בוועדות רפואיות לצורך קביעת זכויותיהם מכוח החוק.

על רקע זה סבור המבקש כי בבחינת מאזן השיקולים, מאזן הנוחות נוטה לטענות המבקש ולעיכוב ביצוע פסק הדין.

6. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות. בתמצית יאמר כי לטענת המשיבה, אין בהגשת הערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין מושא בקשת עיכוב הביצוע.

המשיבה הוסיפה, כי הערעור מכוון נגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי. פסק הדין מתייחס לרישום הרפואי מיום 23.6.2013, והעדיף על פניו את עדות המשיבה לגבי עצם קרות האירוע המקבלת חיזוק מחוות הדעת של המומחה הרפואי שמינה בית הדין.

7. בנסיבות אלה סבורה המשיבה, כי אין המבקש יכול לטעון לסיכויי ערעור המצדיקים את קבלת הבקשה, משאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות של מהימנות של הערכאה הדיונית המבררת.

8. בתגובתה הוסיפה המשיבה כי במסגרת בחינת מאזן הנוחות יש לתת את הדעת לעינוי הדין הנגרם למשיבה – אשר "הינה אישה קשת יום המפרנסת בקושי רב את משפחתה ועל כן מענק הנכות הינו 'אויר לנשימה עבורה ועבור משפחתה' " – עד למיצוי זכויותיה מכוח החוק לגמלה או מענק.

אשר על כן סבורה המשיבה, כי אין לדחות את בירור זכאותה לגמלה או מענק מכוח החוק, ולהמתין עד לסיום הדיון בערעור לשם העמדתה בפני ועדה רפואית לקביעת זכויותיה מכוח החוק, בהתאם לפסק הדין מושא הבקשה.

על רקע האמור טוענת המשיבה, כי גם במבחן מאזן הנוחות יש לדחות את הבקשה.

9. כידוע את הבקשה שלפני יש לבחון מתוך נקודת מוצא האומרת כי הגשת ערעור איננה סיבה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור; ומכאן שנטל השכנוע לקיומה של הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מוטל על המבקש. בהקשר זה נפסק, כי על המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין לשכנע כי בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות יש מקום לעכב את פסק הדין (ע"ע 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, מיום 14.6.12; ע"ע 44633-10-12 דימיטרי סביניך – צוות 3 בע"מ, מיום 8.4.13; עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10).

10. בענייננו הודעת הערעור מתמקדת בקביעה עובדתית של בית הדין בדבר קרות האירוע התאונתי המבוססת על התרשמותו של בית הדין קמא מעדותה של המשיבה בפניו. מפסק הדין עולה כי בית הדין היה ער לרישום הרפואי שהוצג על ידי המבקש, והעדיף על פניו את גרסת המשיבה. גרסה לה נמצא חיזוק בחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית הדין.

11. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות המבוססות על התרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדויות ששמעה; ומכאן שאין לומר כי סיכויי הערעור מצדיקים את קבלת הבקשה.

12. בעת בחינת מאזן הנוחות במקרה שלפנינו, יש לתת משקל לאופי הסוציאלי של הזכות שהתביעה מושא פסק הדין באה להגשים. אשר על כן, אין לבטל את טענתה של המשיבה לנזק שייגרם לה באם הבקשה תתקבל ומאידך הערעור יידחה, על אף שלא מדובר בנזק כספי. שהרי, זכותה של המשיבה לגמלה/מענק בעקבות התאונה בעבודה שהוכרה בפסק הדין, באה להבטיח את זכותה של המשיבה לקיום בכבוד, וזה איננו נמדד בערכים כספיים גרידא.

13. אשר על כן, בשקלול סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, לא מצאתי מקום לקבלת הבקשה.

14. סוף דבר הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ו (30 מרץ 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.