גזר דין בעניינם של הנאשמים 1,3,4

רקע

1. הנאשמים הורשעו, בהתאם להודאתם, בביצוע עבירה של שימוש בקרקע ללא היתר ובסטייה מתכנית, בהתאם לסעיפים 204 יחד עם 208, ובכל הנוגע לנאשם 1, אף יחד עם סעיף 253 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965.
2. נאשמים 1 ו-3 השכירו מבנים המצויים בהחזקתם במושב בצרה וזאת ללא היתר ובסטייה מהתכנית החלה על המקרקעין. המדובר במבנים שנבנו בהיתר לפני עשרות שנים לשימושים חקלאיים אולם הושכרו כעת לשימושים מסחריים שאינם חקלאיים ואינם תואמים את התכנית החלה על המקרקעין במקום.
3. נאשמים 1 ו-4 עושים שימוש במבנה בשטח של כ- 30 מ"ר לצורך משרד.
4. המדובר במבנים שונים אשר הושכרו לשוכרים שונים, בסכומים שונים ולתקופות שונות שחלקן עולות על ארבע שנים, הכל כמפורט בכתב האישום.
5. נאשמת 2 נמחקה בהסכמה מכתב האישום. בנוגע לשאר הנאשמים הוצג הסדר טיעון לעניין העונש, בהתאם לנסיבותיו של כל נאשם. נאשמת 5 נדונה לקנס כספי בסך 10,000 ₪, נאשם 6 לקנס כספי בסך 5,000 ₪, נאשמת 9 לקנס כספי בסך 20,000 ₪, נאשם 10 לקנס כספי בסך 10,000 ₪, נאשמת 7 לקנס כספי בסך 20,000 ₪ ונאשם 8 לקנס כספי בסך 10,000 ₪ והכל לצד ענישה נלווית.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה, עו"ד עופרה הורנשטיין, בטיעוניה לעונש, הצביעה על כך כי מדובר על השכרה נרחבת של 1,600 מ"ר שנמשכה מספר שנים בצירופים כאלה ואחרים של שוכרים, אשר הניבה הכנסה חודשית של עשרות אלפי שקלים והגיעה במצטבר לסכום העולה על מיליון שקלים. היא מדגישה כי המעשים נעשו במודעות ברורה לכך שמדובר בעבירה וניתן לכך ביטוי אף בחוזים שנחתמו עם השוכרים. היא טענה כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מאחר ומדובר בעבירות כלכליות שנמשכו לאורך זמן, הדרך להרתיע את הנאשם הספציפי ונאשמים פוטנציאלים היא בהטלת קנסות כבדים. היא הפנתה לפסיקה בנושא. היא עתרה למתחם ענישה בנוגע למנהל הנע בין 50,000-120,000 ₪ ולענישה בדמות קנס בגובה 100,000 ₪. בנוגע לחברה עתרה למתחם ענישה הנע בין 200,000-600,000 ₪ ולענישה בדמות קנס בסך 300,000 ₪. כן עתרה להתחייבות וצו הפסקת שימוש מידי בנוגע למשרד וצו דחוי בחצי שנה בנוגע למבנה בו משתמשים נאשמים 7 ו-8.
2. מנגד, טוען ב"כ הנאשמים, עו"ד גדעון בן אור, כי מדובר בנאשם ובחברות המצויים בקשיים כלכליים משמעותיים ולצורך כך הוא אף הציג מסמכים. הוא טען כי הרווחים שהושגו לנאשמים מהשכרת הנכסים קטנים באופן משמעותי מאלו שהוצגו על ידי המאשימה. הוא סבור כי אין לערוך אבחנה משמעותית בין השוכרים למשכירים מאחר ואלו זכו לרווח כספי. הוא טען כי חלק מהשימושים פסקו עוד טרם הגשת כתב האישום והיתרה לאחר מכן, כאשר השטח שנותר בשימוש ניתן להכשרה. הוא הצביע על כך כי מדובר בחקלאים אשר התפרנסו בעבר מענף החקלאות אשר נקלע למשבר ולכן נגררו לביצוע העבירות בעל כרחם. הוא סבור שעל העונש להיות בעיקר צופה פני עתיד. הוא הפנה אף לנסיבותיהם של הנאשמים המצויים בחובות כבדים ואף הפנה לפסיקה בנוגע לסכומי הקנסות.
3. הנאשם תיאר כי נגרמו לו הוצאות משמעותיות כתוצאה מצו שהוצא כנגדו על ידי המשרד לאיכות הסביבה וביקש להתחשב בכך.

דיון והכרעה

1. הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים הינו זכותה וחובתה של המדינה להסדיר את דרך השימוש בקרקע על מנת לשמור על הסדר הציבורי, שלום הציבור ובטחונו.
2. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כוללות את העובדה כי הנאשמים ביצעו את העבירה לאורך זמן ותוך עשיית רווח כלכלי משמעותי. מן הצד השני, יש לקחת בחשבון את הפסקת הפעילות בחלק מהמבנים לפני הגשת כתב אישום ובחלק אחר לאחר הגשת כתב האישום.
3. בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת ניתן להצביע על טווח רחב של ענישה , כפי שניתן ללמוד בין היתר מהפסיקה שהוצגה על ידי הצדדים. החל מענישה הכוללת קנסות בסך מאות אלפי שקלים ועד לענישה הכוללת קנסות של עשרות אלפי שקלים לצד ענישה נלווית.
4. לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה ההולם נע בין קנס בגובה מאות אלפי שקלים ועד קנס בגובה עשרות אלפי שקלים לצד ענישה נלווית.
5. בכלל הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה שקלתי את העובדה כי מדובר בנאשמים שאין לחובתם עבר פלילי. נאשם 1 לקח אחריות על מעשיו, חסך זמן שיפוטי. לקחתי בחשבון אף את מצבם הכלכלי של הנאשמים כפי שהוצג בפניי וכן את נסיבותיו האישיות של נאשם 1. כך גם את מאמציו לתיקון מעשיו, בדרך של הפסקת חלק מהם, לאחר שהחלו ההליכים נגדו.
6. איני מקבל את טענת ב"כ הנאשמים כי אין אבחנה משמעותית בין המשכירים לשוכרים. חלקם בעבירה של המשכירים משמעותי מזה של השוכרים. עדיין יש לשמור על יחסיות מתאימה בענישה אשר תיקח בחשבון את העונשים שהושתו על השוכרים, בהסכמת הצדדים.
7. לקחתי בחשבון אף את העובדה כי בסופו של דבר הקנסות אשר יוטלו על שלושת הנאשמים, אמורים להיות משולמים מכיס אחד ואשר על כן במסגרת מתחם הענישה, יש להתייחס לכלל הקנסות כקנס אחד.

גזירת העונש

1. בבואי לקבוע את העונש המתאים לכל אחד מהנאשמים, מצאתי כי יש לערוך אבחנה בין הנאשמת 4 לנאשמים 1 ו-3. הנאשמת 4 מואשמת אך בשימוש במבנה בשטח של כ- 30 מ"ר, בעוד הנאשמים 1 ו-3 מואשמים בהשכרת מספר מבנים, בשטח, אשר לדברי ב"כ המאשימה, מגיע לכדי 1,600 מ"ר.
2. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
3. נאשם 1 ישלם קנס כספי בסך של 35,000 ₪ או 175 ימי מאסר תמורתו.
4. נאשמת 3 תשלם קנס כספי בסך של 70,000 ₪ .
5. נאשמת 4 תשלם קנס כספי בסך 5,000 ₪.
6. הקנסות ישולמו ב-15 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 15.6.18 וב-15 לכל חודש עוקב.

היה וסך זה או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרתו לפירעון מידי.

1. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות בגובה כפל הקנס שהוטל עליו להימנע מלעבור עבירה על חוק התכנון והבנייה במשך שלש שנים החל מיום 26.10.18.

לא יחתום נאשם 1 על ההתחייבות – ייאסר למשך 7 ימים.

1. לנוכח הארכה שניתנה על ידי בהחלטה בעניינם של נאשמים 7 ו-8, ניתן בזאת צו להפסקת שימוש בנכסים מושאי כתב אישום זה, שעדיין יש בהם שימוש, אשר ייכנסו לתוקף בתאריך 26.10.18.

הנאשמים יחתמו על התחייבות בסך 10,000 ₪ להבטחת פינוי הנכסים בתום התקופה, באם לא יינתן עד אז היתר או תינתן ארכה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי- מרכז

ניתן היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד הורנשטיין, הנאשמים וב"כ עו"ד בן אור.