טוען...

פסק דין שניתנה ע"י רחל גרינברג

רחל גרינברג18/07/2016

וועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

בפני

כבוד השופטת בדימוס רחל גרינברג – יו"ר
פרופ' יוסף זהבי - חבר
עו"ד אברהם בן קרת - חבר

העורר

שאול שוורץ

נגד

המשיבה

הרשות לזכויות ניצולי השואה

פסק דין

  1. העורר, מר שוורץ שאול נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1928 ועבר תלאות קשות מנשוא בימי השואה. בין היתר נשלח עם משפחתו לאושוויץ ומשם לבוכנוואלד ולמחנה עבודה בגרמניה. העורר הגיש בתחילת שנות ה- 60 תביעה לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (להלן החוק) ומוכר כמי שזכאי לתגמולים לפי החוק מזה שנים רבות. כיום מקבל תגמולים בגין שורה של מחלות ונכותו הצמיתה עומדת על 91%.
  2. בין הפגימות בהן הכירה המשיבה כקשורות לרדיפות נמנית פגימת גב (כאבי גב תחתון). פגימת הגב הוכרה בשנת 2014 לאחר מסכת ארוכה של הליכים בין המשיבה לעורר וועדת העררים כפי שיפורט להלן. התגמולים בגין הפגימה המדוברת אושרו לעורר מיום הגשת הבקשה ב- 1.5.13, אך לטענתו יש להכיר בזכאותו למפרע משנת 2002 – מועד הגשת הבקשה הראשונה להכרה בפגימת הגב אשר נדחתה בזמנו ע"י המשיבה. המשיבה דחתה בקשתו לתשלום רטרואקטיבי ומכאן הערר.
  3. תחילתו של ההליך מושא הערר בפנייה חוזרת ונשנית של העורר למשיבה בשנת 2013 בבקשה להכרה בכאבים בגב תחתון, דחיית בקשתו והגשת ערר על החלטת המשיבה–ו"ע 58541-03-14. הדיון בערר התקיים ביום 22.10.2014 ובהמלצת הוועדה חזרה בה המשיבה מסירובה להכיר בפגימה והצהירה: "לאחר שחזרתי ועיינתי בהצהרה המפורטת של העורר המתאר את העבודות הקשות שביצע בגיל העשרה במחנה בוכנוואלד אנו חוזרים בנו מההתנגדות ומכירים בפגימת הגב וזאת אף לאחר התייעצות עם רופא המשיבה."
  4. השתלשלות ההליכים הקודמים:
  5. העורר הגיש לראשונה בקשה להכרה בכאבי הגב ביוני 2002 ובקשתו נדחתה. הוא ערער על ההחלטה בפני וועדת העררים – ו"ע 1826/03, ולאחר שלא התייצב פעמיים לדיון ב- 2005 הערר נמחק. לטענת המשיבה, עם מחיקת הערר החלטתה הפכה חלוטה.

ב. בעררו הנוכחי נטען כי העורר לא הבין בזמנו שעליו להתייצב בפני הוועדה ואף לא את משמעות מחיקת הערר.

נוכח השנים הרבות שעברו מאז ועד היום, לא נוכל להתייחס בכובד ראש לטענות אלה ואין מקום לחזור ולבחון הליך שהסתיים, כדין, בשנת 2005 (ראו ו"ע 1826/03 פרוטוקול מיום 18.5.2005). כמו כן נעיר כי מהמסמכים בתיקו של העורר שאצל המשיבה עולה כי במרוצת השנים פנה לא אחת למשיבה ניתן להניח שהיה מודע לזכויותיו ע"פ החוק.

  1. העורר המתין כעשר שנים עד שפנה פעם נוספת למשיבה בבקשה להכיר בפגימת הגב ולאחר שנבדק ע"י ד"ר וסרלאוף, אורטופד שבדק אותו מטעם המשיבה, ואשר קבע שלא נמצא קשר סיבתי בין כאבי הגב מהם סובל העורר לאירועי השואה, המשיבה חזרה ודחתה בקשתו. הוא ערער על ההחלטה וכפי שצויין לעיל, במהלך הדיון בפני הוועדה המשיבה הסכימה לקבלת הערר ובהתאם לכך שילמה תגמולים לעורר בגין פגימת הגב מיום 1.5.13 (יום הגשת הבקשה השנייה).
  2. אין חולק כי העורר סובל מכאבי גב עקב אוסטאוארטריטיס בעמוד השדרה וזאת על סמך אבחנות של מספר רופאים כולל ד"ר וסרלאוף אותן מצאנו בתיקו, דא עקא שאבחנות אלה (למעט זו של ד"ר וסרלאוף) לא התייחסו לשאלת הקשר הסיבתי בין קורות העורר בתקופת הרדיפות לפגימת הגב וניתנו רק בשנים 2013 ו- 2014, למעט מסמך רפואי מ- 2008 החתום ע"י ד"ר אורן מנחם. בנוסף לאבחנות הרפואיות צרף העורר לעררו הקודם – ו"ע 58541-03-14 מכתב מאחות קופ"ח שלדבריה הגיעה לביתו בשנת 1973 כדי להזריק לו זריקה להקלת כאבי הגב (גם מכתב זה נכתב רק בשנת 2014) וכן מסמך מקופ"ח מכבי לפיו קיבל בשנת 2013 טיפול פיזיותרפיה בשל כאבים בגב תחתון. יוער כי נדרש מאמץ לעיין במסמכים בתיק עב הכרס של העורר משום שאינם מתויקים ומסודרים לפי סדר כרונולוגי וחלקם ישנים ומצהיבים.
  3. טענות העורר:

העורר מבסס דרישתו לקבלת תגמולים למפרע על כך שהמשיבה הסכימה להכיר בפגימת הגב (ראה לעיל) על סמך הצהרתו המקורית בה סיפר על העבודה הפיזית המפרכת שאולץ לבצע, עובדות עליהן חזר בפנייתו למשיבה בשנת 2002 וטען כי העבודה הקשה גרמה לו לנזק בגב. לגישת העורר, אי ההכרה בפגימת הגב על סמך אותן עובדות עליהן הצהיר בפני המשיבה בעבר, יסודה בהחלטה מוטעית מצד המשיבה ועל כן יש להכיר בפגימה למפרע משנת 2002.

העורר מאשר שאין בידו מסמכים רפואיים המעידים על בעיות בגבו עד שנת 1960 כנדרש לצורך הכרה לפי מדדי ועדת שני וכן שלא המציא חוות דעת רפואית – ראה סעיף 26 לכתב הערר.

  1. המשיבה עותרת לדחות את הערר מטעמים כדלקמן:
  • החלטת המשיבה משנת 2003 הפכה לחלוטה לאחר מחיקת הערר ב- 2005 בשל אי התייצבות העורר בפני הוועדה.
  • המשיבה הסכימה לקבלת הערר בניגוד לחוות דעתו של ד"ר וסרלאוף ושלא ע"פ מדדי ועדת שני וזאת לאור נרדפותו הקשה של העורר ועל סמך המסמכים שצורפו לערר שהוגש בשנת 2014.
  • על פי ההלכה הקיימת וכפי שפסק לא אחת ע"י בית המשפט העליון, על העורר להוכיח קשר סיבתי בין הסבל שעבר עליו בתקופת הרדיפות לבין הפגימות להן הוא טוען. ב"כ המשיבה מפנה בין היתר לרע"א 1501/12 מרק שוצמן נ' הרשות שם חזר ביהמ"ש על ההלכה כי "...כלל ההוכחה לקשר סיבתי מושרש היטב בשיטתנו. לא די בכך שאדם מוכיח כי הוא השתתף באירוע אחד, וסובל מפגם מסוים. עליו לקשור בין מרכיבים אלו, וזאת כאמור באמצעות חוות דעת מקצועית."

דיון

  1. אנו מקבלים טענת המשיבה כי עם מחיקת הערר בשנת 2005, החלטת המשיבה הפכה חלוטה ודוחים טענות העורר כי ההחלטה היתה שגויה. לערר הראשון לא צורף כל תיעוד רפואי המעיד על פגימה בגב. האבחנות הרפואיות

כולל מכתב אחות קופ"ח ואישור על טיפול פיזיותרפי, הם משנים מאוחרות וצורפו לראשונה לערר שהוגש בשנת 2014 ועל כן לא מצאנו כל פגם בהחלטת המשיבה משנת 2003 לדחות את תביעת העורר להכרה בפגימת גב. יש לקבוע אפוא כי ההחלטה החלוטה של המשיבה עמדה בעינה עד לדיון בפני הוועדה בשנת 2014, והערר הוגש שנית בהתבסס על חומר ראיות שלא היה בפני המשיבה בזמנו.

  1. זאת ועוד, כפי שציינו לעיל, העורר לא הציג למשיבה ולוועדה כל חוות דעת או מסמך רפואי הקובע שיש קשר סיבתי בין התלאות הקשות שעבר בימי הרדיפות לבין פגימת הגב, ולא למותר לציין כי תביעת העורר להכרה בפגימה זו באה בחלוף עשרות שנים מתום הרדיפות. נהפוך הוא, ד"ר וסרלאוף אשר בדק את העורר קבע שאין קשר סיבתי והעורר לא הציג כל חוות דעת נגדית ובאת כוחו אף לא מצאה לנכון לחקור את ד"ר וסרלאוף.
  2. למעשה, כפי שטען עו"ד סמל ב"כ המשיבה, ההכרה בפגימת הגב במהלך הדיון בפני הועדה, נעשתה לפנים משורת הדין; בניגוד לעמדת הרופא שבדק את העורר מטעם הרשות ובסטייה מההלכה המשפטית הקיימת – ראה לעיל ציטוט מפס"ד שוצמן וכל זאת מתוך התחשבות בנרדפות הקשה של העורר.
  3. אנו מבקשים לציין כי ככלל כשאנו דנים בעניינם של ניצולים כדוגמת העורר, אשר שרדו מחנות ריכוז ומוות, אנו מבקשים מהמשיבה להסכים לקבלת העררים גם אם הראיות אינן מצדיקות זאת ודין העררים להידחות, ובדרך כלל נענים בחיוב ועל כך אנו מביעים הערכה רבה למשיבה. נראה לנו כי אין צורך להרבות במילים מדוע אנו נוהגים כך ומניחים כי כך היה גם במקרה זה אם כי הדברים לא צויינו בפרוטוקול.

למען האמת התקשינו לעמוד על שיקולי הסיוע המשפטי להגשת ערר זה.

על יסוד כל האמור לעיל הערר נדחה.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ו, 18 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
18/07/2016 פסק דין שניתנה ע"י רחל גרינברג רחל גרינברג צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
עורר 1 שאול שוורץ עידית פוגלר
משיב 1 מדינת ישראל שרה שהם