לפניי תובענה כספית על סך 7,367₪ שעניינה נזקי רכוש לרכב שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 29.4.2015.

טענות הצדדים בקליפת אגוז;

לטענת נהגת התובעת, התאונה ארעה עת עצר את רכבו לפני מעבר חציה, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע 1 מאחור ופגע בחלקו האחורי ימני של רכבו. כתוצאה מהתאונה ניזוק רכב התובעת בנזק ישיר אשר הוערך בהתאם לחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה בסך של 7,367₪.

לטענת הנתבע 1, נסיבותיה של התאונה שונות. לדבריו, התאונה ארעה עת נסע כדין בנתיבו, כאשר לפתע סטה רכב התובעת מנתיב נביעתו אל נתיב נסיעת הנתבע 1, בגרימת ההתנגשות בין הרכבים. מכאן שלטענת הנתבעים שבנסיבות אלה האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על כתפיי נהגת התובעת ואין לה אלא להלין על עצמה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בכתבי טענותיהם ובנספחיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים שלהלן;

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בעבור נזקי רכוש אשר נגרמו עקב תאונת דרכים, כאשר אל מול בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות ביחס לנסיבותיה. במקרים כגון דא, על בית המשפט להכריע בין גרסאות הנהגים המעורבים וזאת בהינתן סבירות גרסותיהם ביחס למוקדי הנזק ברכבים, וכמו כן על בסיס התרשמותו הישירה מאמינות עדותם (יפים לכך דבריו של כבוד שופט העליון בייסקי בע"א 260-82 , פורסם בנבו).

1. לבית המשפט הוגשו תמונות נזק של הרכבים מהן עולה כי בעקבות התאונה ניזוק חלקו הימני אחורי של רכב התובעת וכן באותו המקום נגרמה פגיעת מעיכה,בפינת הפגוש האחורי.

לאוטובוס הפוגע לא נגרם כל נזק, וזאת מלבד שפשוף קל בחלקו השמאלי קדמי.

כמו כן, הוצגו לפניי תמונות של מקום התאונה, מהם עלה כי בנקודה זו נמצאה גדר מצדו הימני של נתיב הנסיעה הימני בכביש אשר בסופה נמצא נתיב השתלבות מחניה הנמצאת בסמוך (ולכך ראה נ-1).

1. כאמור לעיל, גרסאות הנהגים סותרות זו את זו, אך על דבר אחד אין כל מחלוקת והוא שהנתבע 1 התנגש מאחור ברכב התובעת. עובדה זו עולה גם מטופס ההודעה אשר הגיש במהלך הדיון, שם כתב: "רכב צד ג' עבר לנתיב הימני ועצר עצירה פתאומית. פגעתי בו מאחור בצד ימין".
2. אם כן, עסקינן בהתנגשות רכב הנתבע מאחור. מן המפורסמות כי במקרים כגון דא, האחריות לקרות התאונה מוטלת לפיכך לפתחו של הנתבע לצד השינויים המחויבים מעצם טיבו של ההליך, שהרי דבריו של כבוד השופט א' שהם בע"פ 4498-14 (פורסם בנבו), נכונים גם למקרה שלפנינו:

"התאונה התרחשה באור יום, בקטע כביש ישר, יבש ותקין, כאשר תנאי הראות היו טובים. בנסיבות אלה, כאשר אין חולק כי רכבו של המערער פגע בחלק האחורי של המזדה, וכתוצאה מכך נגרמה התוצאה הקטלנית, ובעיקר כאשר לתנאים הסביבתיים בזירת התאונה לא היתה כל השפעה על התרחשות התאונה, עובר הנטל הטקטי להבאת ראיות או למתן הסבר סביר לגבי אופן התרחשות התאונה אל כתפי הנהג הפוגע, ולוּ כדי הטלת ספק סביר בדבר אשמתו. ....באותה מידה ניתן לומר כי נהג זהיר אינו פוגע מאחור ברכב הנוסע לפניו, ועצם הפגיעה מלמדת, לכאורה, על אחריותו לתאונה, ולעניין זה אינני רואה מקום להבחנה בין נסיעה בכביש עירוני או בכביש בינעירוני".

1. בהתאמה לאמור לעיל, שהרי נדרשת אני להכריע אם הנתבע הרים את נטל הראייה בדבר היעדר התרשלותו לקרות התאונה, וזאת כאמור כאשר אין ספק כי פגע ברכב התובעת מאחור.

כאמור, גרסתו של הנתבע 2 לנסיבות התרחשות תאונה הייתה כי התובע החל לסטות לנתיבו כאשר לפתע עצר את רכבו בפתאומיות. בכך לדבריי הנתבע 2 לא נותרה לו אף ברירה מלבד לפגוע ברכב התובעת מאחור, וזאת כפי שהעיד לפניי:

"יש מעבר חציה, לפני המעבר חציה פתאום הוא הפתיע אותי וסטה ימינה ונתן ברקס. לי יש מעקה ברזל לא יכול לברוח ממנו...אם היה לפני לא הייתי נכנס בו מהצד אלה מאחור".

מעיון בעדותו ובחינת מוקדי הנזק ברכבים, לא מצאתי כי הנתבע הרים את נטל הראייה כי האחריות לקרות התאונה אינה מוטלת לפתחו וזאת גם באם ואולם אקבל את גרסתו ולפיה התובע סטה לנתיבו (וזאת בסתירה כאמור לגרסת נהג התובעת) שהרי נוכח מיקום הפגיעה ברכב התובעת, הנני סבורה כי הנתבע יכול היה למנוע את התרחשות התאונה. זאת אני קובעת בהינתן כך שהפגיעה ברכב התובעת נמצאת בחלקו האחורי של הרכב ולא בצדו, ומשכך שהרי בעת התנגשות הרכבים, נמצאו הרכבים זה אחריי זה, כאשר רכב התובעת כבר כמעט והשלים את מעבר נתיבו אל עבר נתיב נסיעתו של הנתבע. במצב זה, ונוכח עדותו של הנתבע כי נהג במהירות שלא עולה על 20 קמ"ש (ראה עמ' 4, ש-16) שהרי יכול היה הנתבע לעצור את רכבו ולמנוע את ההתנגשות בין הרכבים, ומשנכשל לעשות כן, הלוא שהאחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו.

1. מבלי לפגוע באמור לעיל אציין כי לאור מיקומי הנזקים ברכב מצאתי את גרסתו של התובע כהגיונית , תוך שמצאתי את עדותו מהיימנה וקוהרנטית , והכל בשים לב לעובדה כי כאמור הפגיעה ברכבו הינה בחלקו האחורי של הרכב תוך שאין כל פגיעה בצד הרכב. ככל והיה ממש בגרסת התובע ולפיה סטה התובע מנתיב נסיעתו בצד שמאלי , ונתיב הימני וכתוצאה מכך ארעה התאונה, סביר כי היתה פגיעה גם בצדו הימני של הרכב ולא רק בחלקו האחורי.

סוף דבר;

מכל האמור לעיל מצאתי כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של הנתבע 1 , תוך שאין להטיל על נהג התובעת כל אחריות לקרות התאונה.

בהתאמה , הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של כל טענותיה נשוא תביעה זו סך של 7,367 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ .

סכומים אלו ישלמו הנתבעים תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ו, 21 יוני 2016, בהעדר הצדדים.