16 אוגוסט 2017

הפלוגתא הדורשת הכרעה בהליך זה היא האם חלה על הנתבע החובה או הרשות לזמן התובע לוועדה רפואית נוכח הוראות סעיף 207 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק) וסעיפים אחרים בו.

רקע נדרש

1. התובע הגיש טופס תביעה לקצבת נכות ביום 25.11.2014.
2. התובע מנהל מחלקה בעירית ירושלים ושכרו כפי המופיע בנספח 2 לכתב ההגנה נע לרוב בין 15,000-20,000 אש"ח בשנים הרלבנטיות.
3. בשל המוגבלויות להן טוען התובע, לא חל צמצום בהכנסותיו בשעור של 50% ומעלה ושכרו היה ונותר גבוה מ 60% מהשכר הממוצע במשק.
4. התובע אינו עונה להגדרת נכה לפי סעיף 195 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995
5. הנתבע דחה את תביעת התובע לאור הכנסותיו. במכתב הדחיה נמסר "אנו מביאים לידיעתך כי דחינו את תביעתך לקצבת נכות כללית בהסתמך על סעיף 195 לחוק... הסיבה לדחיה היא כי אין 90 ימים רצופים בהם הכנסתך מעבודה נמוכה מ 60% מהשכר הממוצע ... "

בפני התובע צוינה האפשרות לשוב ולפנות ככל שיחול שינוי בנתונים אלה וכן במסגרת נפרדת מצוין באופן בולט:" לתשומת לבך, באפשרותך להגיש תביעה לקצבת שירותים מיוחדים. קצבה זו משולמת למי שנקבעה לו נכות רפואית בשעור של 75% לפחות אשר תלוי בעזרת הזולת הפועלות: ניידות בתוך הבית, הלבשה, אכילה, רחצה , היגיינה אישית וניהול משק הבית או זקוק להשגחה מתמדת ופעילה למניעת סיכון מיידי לעצמו או לאחרים"

1. לתובע קיימת אפשרות להבדק ע"י ועדה רפואית מכח סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה ומכח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות) התש"מ -1979. (להלן ביחד: פקודת המס)

המחלוקת

1. תחילה השיג התובע על כך שנמנעה ממנו האפשרות לעמוד בפני ועדה רפואית אשר תקבע את שיעור נכותו נוכח גובה הכנסתו. אליבא דנתבע, הוראות החוק אינן מאפשרות ואינן מצדיקות קביעת שעורי נכות למי שאינו עומד בהגדרת נכה שבסעיף 195 לחוק. הנתבע אף ציין כי בידי התובע האפשרות להביא לקביעת דרגת נכותו באמצעות פקודת המס בתשלום מסוים.
2. או אז שינה התובע טעמו וטען כי למעשה זכאי הוא לקביעת שעור נכותו וזאת לצורך קביעת הזכאות לקצבת שר"ם לחודשים הראשונים שמאז הווצרות נכותו. לדבריו, לאור החומר הרפואי שצורף לתביעתו לנתבע, אין חולק על כך שלמשך מספר חודשים נזקק לשר"מ ולכן היה מקום לזמנו לוועדה בלא קשר להכנסותיו. משכך ביקש כי בית הדין יחייב את הנתבע לזמן ועדה שתקבע שיעור הנכות, ולחלופין להורות לנתבע להעביר ההליך לתביעה לשר"ם מפאת הזמן שחלף.

לענין זה מפנה הנתבע שוב לכך שיש ביכלתו של התובע לפנות בהליך לפי פקודת המס, וכי יכול היה להגיש תביעה לקצבת שר"מ ולא עשה כן , זאת אף שהדבר צוין מפורשות במכתב הדחיה. הנתבע מוסיף ומבהיר כי לתובע לא זו בלבד שלא היתה זכות תאורטית לקצבת נכות עקב גובה הכנסותיו, אלא שגם לא היתה לו זכות תאורטית לגמלת שר"מ שכן לא הגיש תביעה לגמלה זו- הפיכת היוצרות בשלב זה, כאשר התביעה לשר"מ כבר התיישנה, וכאשר אין גם במסמכים שצרף התובע משום בדל ראיה לצורך בשר"מ אין לה הצדקה.

דיון והכרעה

1. נוכח עמדת התובע עצמו דומה כי אין חולק כיום על כך שלמעשה לא היה זכאי לקצבת נכות ומשכך גם אין הצדקה לדרישתו לעמידה בפני ועדה רפואית לשם קביעת נכות שנועדה למטרה זו.
2. למעלה מן הצורך יאמר כי הגדרת סעיף 195 לחוק ל"נכה" כוללת מבחנים מצטברים של אבדן כושר השתכרות ושל אבדן הכנסה בפועל וכלשון הסעיף: "אין לו הכנסה בפועל ...או שהכנסתו כאמור אינה עולה על .. (א) לגבי מי שזכאי במשך תקופה ממושכת או בעל ליקוי חמור -60% מהשכר הממוצע". בהתאם להוראות סעיף 196 – "נכה" הוא מי שזכאי לגמלה. אם כן, ברי על פני הדברים כי התובע אינו עומד בגדר נכה, ולכן לא יזכה לגמלה ואין אם כן כל טעם לבחון מהו שיעור נכותו. סעיף 207 אף קובע פוזיטיבית כי הנתבע לא ידון בתביעה לגמלה לנכות כללית בטרם מלאו 90 יום מיום התקיים ,על פי טענת התובע, התנאי של העדר הכנסה כמוגדר בסעיף 195. היות והתובע לא הגיע למצב של העדר הכנסה כמוגדר לעיל, אין הנתבע צריך לדון בתביעתו.

לענין זה מקובלות עלינו טענות הנתבע בסכומיו והפנייתו לפסיקה דשם. ועדה רפואית נועדה להתכנס ולקבוע מצבו של אדם אך ורק ככל שהדבר נדרש לצורך קביעה קונקרטית, שיש לה משמעות מבחינת זכויותיו על פי החוק , ולא לכל מטרה אחרת. "אין זה "שירות" שהמוסד לביטוח לאומי חייב ליתן למבוטח כאשר לא תושג מכך כל זכאות לדבר על פי חוק". ב"ל 786-03 ולקר רז-המל"ל (11.12.2003).

מכל מקום, ברי כי בפני התובע פתוחה הדרך כי יקבע שעור נכותו בהתאם לפקודת המס (לצרכי פטור ממס) על ידי ועדה רפואית, ואין העדר קביעה לפי החוק מונע ממנו מיצוי זכויות על פי פקודת המס.

דין טענותיו של התובע בענין להדחות איפוא.

1. אשר לטענה לפיה היה מקום כי תקבע נכותו לצורך קצבת שר"מ- הוראות החוק קובעות אחרת באופן מפורש. כך בסעיף 206 לחוק הדן בשר"מ מגדיר אותם כשירותים הניתנים "לאדם". ובס"ק ג' נקבע "השר באישור ועדת העבודה והרווחה רשאי לקבוע כללים, מבחנים ושיעורים להשתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים למבוטח, אף אם אינו נכה, ובלבד שנקבע לו אחוזי נכות לפי סעיף 208 בשיעור של 75% לפחות" (ההדגשה אינה במקור) ור' לענין זה הוראות תקנה 10א לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט-1978.
2. מקובלת עלינו טענת הנתבע כי התובע לא הגיש תביעה לשר"מ ומבלי לקבוע כל מסמרות יש להניח כי לא סבר שמצבו מצדיק זאת.
3. אכן, במכתב הדחייה נאמר לתובע כי זכותו להגיש תביעה לשר"מ. התובע בחר שלא לעשות זאת. עם זאת יש ממש בטענה (אף אם ספק בעיניננו שהיא משקפת את הטעם האמיתי לאי הגשת התביעה לשר"מ בעניינו של התובע) כי מתוך המצוין במכתב הדרישה עולה כי עדין נדרשת נכות של 75% לפחות כתנאי להגשת תביעה לשר"מ. דומנו כי מתוך הנוסח המצוין במכתב הדרישה, לא נהיר כיצד יש בידי מבוטח לקבל קביעת שעור נכות, אם אינו בגדר "נכה". ראוי כי הנתבע יבהיר הדבר.
4. בשל ספק זה בלבד, סבורנו כי יש מקום להענות במידה מסוימת לבקשתו של התובע לענין תביעת שר"מ כמפורט להלן:

התובע יוכל להגיש תביעה לשר"מ במגבלות ההתיישנות כאשר התקופה בה התנהל הליך זה לא תובא בחשבון תקופת ההתישנות והיא תידון אך ככל שימציא התובע אסמכתא לשעורי הנכות להם טוען בהתאם למתאפשר לו על פי תקנות המס.

כפוף לכך, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, (16 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.