הרקע לעתירה ולבקשה למחיקתה וטענות הצדדים:

בפני עתירה המופנית נגד החלטת המשיבה שהורתה לעותר להתייצב במרכז השהייה במתקן "חולות" וזאת בהתאם להוראות סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות").

ביום 24.2.16 הגישה המשיבה הודעת עדכון ובקשה למחיקת העתירה, לפיה בהתאם למתווה שגובש בימים אלה ואושר בהחלטת ביהמ"ש העליון, במסגרת בקשה לביזיון בית המשפט, שהגישו העותרים בבג"צ 8665/14 טשומה נ' הכנסת, בכוונת המשיבה לזמן את העותר לשימוע נוסף, זאת לשם עריכת בחינה פרטנית של משך הוראות השהייה שניתנו לכלל השוהים במרכז השהייה. מתווה הבחינה הפרטני כולל את זימונם של כלל השוהים במרכז השהייה לשימוע נוסף בפני ממונה ביקורת הגבולות. במהלך שימוע זה, לטענת המשיבה, יתאפשר לכל אחד מהשוהים לשטוח את מלוא טענותיו הפרטניות באשר למשכה של הוראת השהייה שהוצאה בעניינו ובה בעת יתאפשר לממונה ביקורת הגבולות ליתן דעתו – במסגרת החלטה נוספת וחדשה – לא רק לנסיבותיו של המסתנן עובר למתן הוראת השהייה, כי אם גם לנסיבות הקשורות לאופן השתלבותו והסתגלותו במרכז השהייה, לרבות בהתבסס על חומרים שקיימים אצל הגורמים המקצועיים במרכז השהייה. המשיבה טוענת כי ביהמ"ש העליון, בהחלטתו בבקשה לביזיון, אישר את המתווה הנ"ל וקבע כי מעתה ואילך, והחל מיום 24.1.16, כל מי שנשקלת לגביו הוצאת הוראת שהייה במרכז השהייה "חולות", ייערך לו שימוע ולאחר מכן תתקבל החלטה בשאלה האם להוציא לגביו הוראת שהייה, ואם כן, מה יהיה משך השהייה.

המשיבה טוענת כי בעניינו של העותר ניתנה הוראת השהייה עוד קודם לדיון בבקשת הביזיון ולהחלטת ביהמ"ש העליון. בהמשך להחלטת ביהמ"ש העליון בבקשת הביזיון המשיבה מודיעה כי בכוונתה לערוך לעותר שימוע נוסף, במהלכו יוכל העותר לשטוח את מלוא טענותיו הפרטניות באשר למשכה של הוראת השהייה שהוצאה בעניינו. על כן, משהעותר עתיד להיות מוזמן לשימוע נוסף, בסופו תינתן החלטה, כאשר ככל שיבקש העותר לתקוף את ההחלטה החדשה שתינתן בעניינו יוכל לעשות זאת לפי כללי הסמכות הרגילים ויישמרו לו הטענות שהעלה במסגרת עתירה זו, טוענת המשיבה כי מתייתר המשך הדיון בעתירה זו. נטען כי אין בכך כדי לגרוע מעמדת המשיבה לפיה החלטת הממונה בעניינו של העותר היא החלטה סבירה שניתנה בהתאם להוראות החוק. המשיבה מציינת כי הוראת השהייה שניתנה בעניינו של העותר מושהית עד למתן ההחלטה הנוספת וכי עד לקבלת החלטה בעניינו של העותר וכניסתה לתוקף של הוראת השהייה, רישיון הישיבה הזמני של העותר יוארך על ידי המשיבה מעת לעת. על כן, מבקשת המשיבה להורות על מחיקת העתירה אשר לטענתה במצב הדברים הנוכחי הפכה להיות עתירה מוקדמת.

העותר מתנגד לבקשת המשיבה. לטענתו המשיבה מבקשת לקיים לו שימוע נוסף לצורך בחינת משך השהייה בלבד ומדובר ב"מלחמת התשה". נטען כי בבקשתה של המשיבה לערוך שימוע נוסף וכן בתגובתה לבקשה על פי ביזיון ביהמ"ש בביהמ"ש העליון יש משום הודאה בכך כי ההחלטה בעניינו של העותר לא התקבלה כדין. נטען כי ככל שיש בכך כדי לייתר דיון בערר לגופו הרי זה משום שיש לקבל את הערר ולהורות על בטלות ההחלטה. נטען כי העתירה אינה תוקפת את משך הוראת השהייה בלבד, כי אם בראש וראשונה את עצם הוצאת הוראת השהייה וכי המשיבה מדגישה כי אין בדעתה לשקול את ביטול הוראת השהייה, אלא את משכה בלבד, ולכן העתירה אינה מתייתרת.

העותר טוען עוד כי המשיבה לא חזרה בה מהוצאת הוראת השהייה ולא שינתה בה דבר ועוד טרם התקבלה החלטה אחרת ולכן אין מקום למחוק את העתירה. נטען כי העותר אף לא קיבל עדיין זימון לשימוע ונכונות לכאורית לבחון את משך הוראת השהייה אינה מצדיקה מחיקת העתירה ללא דיון. כן נטען כי התנהלות המשיבה אינה סבירה וגוזלת משאבים רבים הן מן העותרים, הן מביהמ"ש והן מהמשיבה עצמה, מכספי הציבור. נטען כי מדובר בהליך סרק שנועד לסלק על הסף את העתירה וכדי לקבל לאחר מכן את אותה החלטה, תוך תיקון חלק מהפגמים המנהליים בלבד. נטען כי כל הנתונים הדרושים לצורך קבלת ההחלטה נמצאים לפני המשיבה והובאו במסגרת העתירה וככל שתחליט המשיבה לבטל את הוראת השהייה תתייתר העתירה ותתבקש מחיקתה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ולמחוק את העתירה, שכן למעשה התוצאה של הצהרתה של המשיבה כי בכוונתה לערוך לעותר שימוע חדש וליתן החלטה חדשה הינה שהעתירה דנן, שהוגשה נגד ההחלטה הקודמת, מתייתרת. מובן כי טענותיו של העותר שמורות ואם ירצה לעתור נגד ההחלטה החדשה שתינתן תשמר לו הזכות לעשות כן. במצב הדברים הנוכחי אין טעם לדון בעתירה, כאשר ידוע כי המשיבה מתכוונת לערוך שימוע חדש וליתן החלטה חדשה בעניינו של העותר.

לטעמי לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אין ספק שהמשיבה אינה מתכוונת לשנות את ההחלטה בכל הנוגע לעצם זימון העותר ל"חולות", אלא רק בכל הנוגע למשך השהות במתקן השהייה. סבורני כי חזקה שהמשיבה תפעל בהתאם להוראות ביהמ"ש העליון ולמתווה שגובש, לפיו תיערך בחינה פרטנית של כלל הוראות השהייה, תוך זימונם של כלל השוהים לשימוע נוסף במהלכו יתאפשר לכל אחד מהם לשטוח את מלוא טענותיו הפרטניות ושקילת כל הנסיבות הנוגעות למתן הוראת השהייה והשתלבות והסתגלות במתקן השהייה. אין ספק שבכלל שיקולים אלה על המשיבה לשקול את מקום מגורי העותר והעבודה בה הוא מועסק ומשך שהייתו בישראל וכל שאר הטענות שיעלה העותר בפני עורך השימוע.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת העתירה והשבת האגרה לעותר בהתאם להוראות הדין. לעותר שמורה הזכות לעתור נגד ההחלטה החדשה שתינתן בעניינו, אם יהיה בכך צורך, לבית המשפט או לבית הדין המוסמך. עד לקבלת החלטה חדשה בעניינו של העותר וכניסתה לתוקף של הוראת שהייה חדשה, אם תוצא בעניינו, יוארך על ידי המשיבה מעת לעת רישיון הישיבה הזמני מסוג 2(א)(5), כפי שהצהירה המשיבה.

למען הסר ספק יובהר כי בית המשפט לא הביע כל עמדה לגוף המחלוקת ולכל צד שמורות זכויותיו וטענותיו לכל דיון בעתיד, ככל שיידרש.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות. מאחר ולא התקיים דיון תוחזר האגרה ששולמה לידי מי שהפקידה, זאת בכפוף להוראות התקנות ובאמצעות בא כוח העותר.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ו, 02 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.