1. ביום 29.12.14 התובע נכנס לחנות של הנתבעת במטרה לרכוש מוצר גבינה מגורדת - 22% שומן, תוך ניצול הטבה שמגיעה לו כבעל כרטיס ישראכרט של מועדון חברי הנתבעת, לפיה זכותו לרכוש המוצר תמורת סכום של 9.90 ₪ ליחידה לעומת המחיר הרגיל של 20 ₪.

התובע לקח 4 יחידות מהמוצר לקופה וביקש לשלם עוברן אך הופתע לשמוע מהקופאית שהמבצע מוגבל ליחידה אחת בלבד. התובע מלין על כך שאין שילוט מספק בחנות על יד המוצר או במקום אחר שממנו ניתן ללמוד על הגבלה זו או על כל הגבלה אחרת. בפנייתו למועצה הישראלית לצרכנות כתב התובע:

"הקופאית ששמה זהבה אמרה שהרכישה מוגבלת למוצר אחד ולא אוכל לרכוש עוד באותו חשבון"

(ראה נספח ב' לכתב התביעה).

התובע ניגש לקופאית הראשית על מנת לבדוק אם אכן ישנה הגבלה והלין על כך שהקופאית זהבה הגיעה מיד אחריו ואמרה לו שהוא רכש כבר מוצר אחד ושלא יוכל לרכוש מוצר שני. לפי דברי התובע, הקופאית העליבה אותו בכך שאמרה לו שהוא מסתובב כבר 4 שעות בחנות וקנה רק גבינה.

2. על סמך האירועים המפורטים בסעיף 1 דלעיל, התובע עותר לסכום של – 33,800 ₪, אם כי מציין שרצה להגיש תביעה בסך של – 45,000 ₪ אך לא רצה לתבוע בהליך של תביעה אזרחית.

קשה לבית המשפט לתאר כיצד התובע סבור שגם אם כל טענותיו נכונות הן, האירועים המפורטים בסעיף 1 מזכים אותו לפיצוי בסך – 33,800 ₪. אני סבור שעצם הגשת התביעה בסכום כה גבוה וללא כל פרופורציה לאירועים הנדונים, מהווה מעשה של חוסר תום לב מובהק. מסקנתי היא שהתובע רוצה להטריד את הנתבעת לחינם בתביעה קנטרנית ומיותרת. סך הכל דובר, אם התובע צודק, בהפרה מזערית של הוראות הצרכנות הדנות בגילוי נאות של מחירי מוצרים.

3. אין כל ממש בתביעה זו ודינה להידחות ולהלן הנימוקים לכך:

א. הוכח בפני שבמספר מקומות בולטים בחנות ישנן הודעות ברורות לפיהן בכל הטבה ניתן לרכוש יחידה אחת בלבד ולא ניתן לפצל חשבונות. נציג הנתבעת, מר בתאשוילי, הציג בפני בית המשפט דוגמת השילוט ואישר בדבריו כי השילוט מוצב בחנות באופן ברור. לא זו אף זו, התובע פוקד את החנות על בסיס כמעט יום יומי ומכיר היטב את נהליי החנות כפי שהתובע עצמו העיד. לדברי מר בתאשוילי, זכותה של הרשת להגביל רכישה של מספר מוצרים מאותו הסוג ללקוח במהלך קניה אחת, גם כשמדובר במבצע וגם ברכישות רגילות.

ב. אין הוכחה מספקת בפני לכך שלא הייתה הודעה מתאימה על יד המוצר במדף. התובע למחרת היום רכש 2 יחידות ואף הציג בפני בית המשפט פתקית שכנראה לקח מהחנות המעידה על כך שהרכישה מוגבלת ל – 2 יחידות. התובע טען גם שביום האירוע לא אפשרו לו לרכוש את יתר היחידות במחיר הרגיל, אף לטענתו זו אין כל הוכחה. טענה זו גם נוגדת את דבריו לפיהם לאחר שהקופאית סירבה להעביר 4 יחידות הוא החזיר את היתר למקרר.

ג. תלונות התובע כלפי הערות הקופאית לא ברורות או מובנות, ובוודאי לא מזכות אותו לסכום פיצוי כלשהו. לעומת זאת הובאו בפני בית המשפט הוכחות המעידות על התנהגות לא הולמת של התובע כרוכש בחנות. לטענת נציג הנתבעת, התובע נוהג להגיע לסניף כמעט מדי יום, מתווכח עם הקופאיות ומטריד אותן בתלונות חסרות שחר. ייתכן שהתובע הוא אדם דייקן וקפדן וחשוב לו שכל פריט ופריט יימכר לו במחיר הנכון וזאת זכותו. אולם, הוגשו ראיות לפיהן מאחורי התנהגות התובע עומדות מטרות פסולות. הוצג בפני בית המשפט סרטון בו ניתן להבחין בתובע ביום 20.5.16 מסיח את דעת הקופאית בצעקות ובוויכוחים ובאותו זמן בנו מוביל דרך הקופה פריט עליו לא שילם. (ראה דו"ח קב"ט הנתבעת – נ/1). יש לציין שבמהלך הדיון התובע אף הציע לשלם עבור הפריט שלטענתו נלקח בשל אי הבנה.

מסקנתי מכל האמור היא שאין להסתמך על דברי התובע לפיהם נפגע בתיק זה או שמגיע לו פיצוי כלשהו. אשר על כן אני דוחה את התביעה. על התובע לשלם הוצאות הנתבע בסך של – 750 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.