1. לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מתאריך 3.9.14 (להלן: "התאונה").

2. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. וועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה הרפואית") קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור של 19% (10% עמוד שדרה מותני ו – 10% פגיעה שורשית) (ראו פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מתאריך 5.3.20).

מאחר שלא הוגשה בקשה להביא ראיות לסתור, קביעה זו של הנכות מחייבת בהליך כאן לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, בהיותה 'נכות על פי כל דין'.

3. עתה, הנתבעת מבקשת להתיר לה להגיש את קביעותיהן של ועדות רפואיות נוספות שלצד המוסד לביטוח לאומי, אם בענף נפגעי עבודה בשל שתי תאונות עבודה קודמות משנים 1995 ו – 2011, אם ועדה רפואית לקבלת פטור ממס לפי פקודת מס הכנסה, וזאת כהוכחה לכך שלתובע יש נכות לפני התאונה וללא קשר אליה.

מתברר כי ועדה רפואית (נפגעי עבודה) משנת 2014 שדנה בתביעה להחמרת מצב ברך ימין של התובע (בעקבות תאונת עבודה משנת 1995) קבעה כי לתובע 20% נכות בברך זו. בפרוטוקול הוועדה מאוזכרת נכות קודמת משנת 2011 בשיעור של 10% בברך שמאל. בשנת 2013, וועדה רפואית לקבלת פטור ממס הכנסה קבעה לתובע נכויות בתחומי האורתופדיה (ברכיים, כאמור), פסיכיאטריה, נוירולוגיה, אף-אוזן-גרון וכירורגיה בשיעור משוקלל של 94% (ראו פרוטוקול וועדה רפואית [נפגעי עבודה] מתאריך 29.5.14 ופרוטוקול ועדה רפואית לפטור ממס לפי פקודת מס הכנסה מתאריך 20.6.13).

הנתבעת טוענת כי שעה שמדובר בקביעות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה ולפי פקודת מס הכנסה לעניין נכויות קודמות, קביעה זו יש ותשמש כראיה להוכחת נכותו של התובע עובר לתאונה וללא קשר אליה (רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2020) (להלן: "עניין שומרה"). לטענתה, הסתמכות על קביעות אלו של הועדות הרפואיות השונות תביא לייעול ההליך המשפטי ולחסכון בהוצאות, שכן יתייתר הצורך במינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בכל התחומים והאיברים בהם התובע לא נפגע בתאונה ושבהם נקבעו לו נכויות על בסיס בדיקתו ותיעוד רפואי שהוא עצמו הציג לוועדות השונות. היא מוסיפה כי קיימת חשיבות מהותית לכך שלפני בית המשפט תעמוד התשתית הראייתית המלאה לעניין נכותו ומגבלותיו של התובע לפני לתאונה, כמו גם לכושר השתכרותו, כדי שניתן יהיה לבחון את הגריעה (אם בכלל) בתפקודו לאחר התאונה ביחס למצבו הקודם.

לחילופין, הנתבעת עותרת למינוי מומחים בתחומים הנזכרים משאין מחלוקת כי קיימת 'ראשית ראיה' לקיומה של נכות שאינה קשורה לתאונה.

4. התובע מתנגד לבקשה, ומדגיש כי הנתבעת לא הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את הנכות שנקבעה בוועדה הרפואית, ועל כן היא זו אשר מחייבת בכל הקשורה לתאונה עצמה. אשר לקביעות של ועדות רפואיות (נפגעי עבודה בתאונות אחרות או פטור ממס הכנסה) המעידות על מצבו הרפואי של התובע לפני לתאונה, אזי קביעות אלו אינן מהוות קביעה של דרגת נכות כמובנה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. הוכחת מצב רפואי קודם תתבצע, ככל עניין שברפואה בתביעה לפי חוק הפיצויים, על יסוד חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט. ומשמונה מומחה, אסור להציג לו חוות דעת רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ועליו לקבוע את ממצאיו על יסוד תיעוד רפואי שמוגש לו על ידי הצדדים. לטענת התובע, בבקשתה של הנתבעת למינוי מומחים מטעם בית המשפט (כמו גם בהפנייתה לפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות השונות) היא גורמת לסחבת ולבזבוז זמן, ודומה כי אף פועלת בחוסר תום לב.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, דין הבקשה להידחות.

הסתמכות על נכות שנקבעה על ידי ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי

5. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו [הדגשה אינה במקור].

יש להדגיש כי לא כל דין באשר הוא, שבמסגרתו נקבעה לנפגע דרגת נכות, מחייב לפי חוק הפיצויים, אלא רק הדין שקבע לנפגע דרגת נכות בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת הדרכים. כך היא למשל ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה, הנדרשת לקבוע את היקף הפגיעה שנגרמה בשל תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, לעומת ועדה רפואית בענף נכות כללית הדנה בזכאותו של נפגע לקצבה, בלי קשר לתאונה שבה הוא נפגע (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב פיצויים 744-745 (מהדורה רביעית 2012) [להלן: "ריבלין"]).

6. והנה, הנתבעת כאן מבקשת להסתמך על קביעותיהן של ועדות רפואיות שונות (שאינן הועדה הרפואית בענף נפגעי עבודה שבמסגרתה נקבעה לתובע הנכות בשיעור של 19% בשל התאונה), ולטעון כי לתובע נכות שאינה קשורה לתאונה. בתוך כך היא מפנה לעניין שומרה. אלא ששם נדון עניינו של מי שנפגע בשתי תאונות דרכים, כאשר בתאונה הראשונה שהיתה גם תאונת עבודה נקבעה נכותו לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ונכות זו – מחייבת. בתאונה השניה מונה מומחה מטעם בית המשפט והמבטחת ביקשה להציג לו את קביעות המוסד לביטוח לאומי בתאונה הראשונה. נקבע כי כשם שניתן להציג למומחה בית המשפט חוות דעת של מומחים אחרים שמונו על ידי בית המשפט באותו הליך או בהליך אחר, באותו תחום או בתחום רפואי אחר, כך גם ניתן להציג למומחה בית המשפט את קביעת הועדה הרפואית בתאונה הראשונה, לאור המעמד המחייב שהמחוקק העניק לקביעתה זו ושעה שלא הוגשה בקשה להביא ראיות לסתור (עניין שומרה, בפסקאות 19-22).

שלא כמו בפסק הדין בעניין שומרה, הנתבעת כאן מבקשת לסמוך על קביעותיה של ועדה רפואית לפטור ממס הכנסה ועל קביעותיה של וועדה רפואית (נפגעי עבודה) משנת 2014, המתייחסת לתאונה משנת 1995 ומאזכרת תאונת נוספת משנת 2011. ועדות אלו קבעו את נכויותיו של התובע בשל אירועים שונים בחייו, שלא פורט לגביהם כי היו תאונות דרכים, כך שלא הוכח כי לקביעות אלו תוקף מחייב לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ומכאן שהנתבעת אינה יכולה להסתמך עליהן בטענה לקיומה של נכות שאינה קשורה לתאונה.

מינוי מומחים לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים

7. נותרה בקשתה החלופית של הנתבעת למנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. משנקבעה נכותו של התובע בגין התאונה על ידי הוועדה הרפואית, אין למנות מומחה מטעם בית המשפט לפי המסלול שבסעיף 6א לחוק הפיצויים ותקנות 2-3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשמ"ז – 1986 (להלן: "התקנות"), כדי שידון בנכותו של התובע באותם אברי גוף בהם דנה הועדה הרפואית, שכן מינוי מעין זה כמוהו כעקיפת הוראות סעיף 6ב לחוק (ריבלין, בעמ' 702; רע"א 1246/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שטרית (2005) בסיפא של סעיף 4). ואכן, מעיון בטיעוני הנתבעת, היא אינה מבקשת לעשות כן, אלא מבקשת למנות מומחים בקשר לפגימות אורתופדיות אחרות (ברכיים, CTS ומרפקים), ותחומי רפואה נוספים (פסיכיאטריה, נוירולוגיה, אא"ג וכירורגיה).

8. הנתבעת מבקשת למעשה לברר "עניין שברפואה", וכידוע הדרך היחידה שבה היא יכולה לעשות כן היא באמצעות מומחה בית משפט, וזאת על שום המתווה המיוחד של חוק הפיצויים שלפיו הצדדים אינם רשאים להגיש חוות דעת מטעמם. בקשר עם תובע-נפגע כבר נפסק כי דחיית בקשתו למנות מומחה, משמעה כי נחסמת בפניו האפשרות להוכיח את נזקיו במלואם. לכן, כשעסקינן בתובע, די באמת מידה קלה ומרחיבה של 'ראשית ראיה' לקיומה של נכות עקב התאונה כדי להיעתר לבקשתו למינוי מומחה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216 (1990) [להלן: "עניין שיק"]; (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2012) בפסקאות 7-8). כאשר הנתבע הוא שמבקש להוכיח כי לנפגע מגבלות שונות מהן הוא צפוי לסבול, שאינן קשורות לתאונה ושיש בהן כדי להשליך על תפקודו - חלים גם כן אותם העקרונות שפורטו בעניין שיק (רע"א 8796/99 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בן-יאיר ים, פ"ד נד(2) 460, 463 (2000) [להלן: "עניין בן-יאיר"]).

9. הגם שלנוכח הפסיקה לעיל אין לחסום את דרכה של הנתבעת להוכיח מצב רפואי קודם, יש להקפיד עמה יותר מאשר עם נפגע המבקש לקבוע את נכותו ומצבו הרפואי בשל התאונה. וכך, על הנתבעת להצביע על שום מה יש בנתונים המבוקשים כדי להשליך באופן ממשי על הפיצוי. ההנמקה לכך היא "[ש]גבולות הנזק שנגרם בתאונה ניתנים לקביעה יותר ברורה בעוד מצבו הרפואי של התובע שלא בקשר עם התאונה אינו נדרש באותה רבה של דיוק לצורך הערכת הנזק וההשפעה של קיומה של נכות שלא מהתאונה על כושר התפקוד אינה חדה דיה וברורה" (רע"א 6904-02-20 (מרכז) איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2020) בפסקה 7 והאסמכתאות שם [להלן: "עניין איילון"]).

10. ככלל, מינוי מומחה לקביעת נכות שאינה קשורה לתאונה בא לידי ביטוי בעיקר בשני מצבים:

(א) כשהנתבע מבקש למנות מומחה לבחינת קיצור תוחלת חייו של נפגע (עניין בן -יאיר);

(ב) כשמתעוררת סוגיה של ניכוי של תגמולי מל"ל בענף נכות כללית המחייבת בחינה של היחס בין הנכות שהוסבה בתאונה לבין כלל הנכות של הנפגע לצורך ביצוע ניכוי יחסי של תגמולי המל"ל מהפיצוי (רע"א 5670/10 פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (2010); רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל (בפסקאות 10, 20); רע"א 9388/12 מנורה נ' ליוונוב (בפסקה 10)).

המשותף לשני המקרים הללו הוא כי לנכות הרפואית שאינה קשורה לתאונה עשויה להיות השפעה ממשית על היקף הפיצוי שבו יהיה הנתבע חייב.

11. במקרה דנן, אכן הנתבעת ביקשה למנות מומחה לבחינת מצבו הרפואי הקרדיאלי של התובע ותוחלת חייו נוכח גורמי סיכון כעישון, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ואוטם (מצב [א] לעיל). בית המשפט נעתר לבקשתה ומינה את פרופ' קפלינסקי (קרדיולוג) אשר קבע כי לתובע נכות קרדיאלית בשיעור של 20-25% וקיצור תוחלת חיים של 5-7 שנים (ראו חוות הדעת של פרופ' קפלינסקי מתאריך 10.4.19 ותשובות לשאלות הבהרה מתאריך 30.12.19).

אשר למצב השני שבעטיו לעיתים ממונה מומחה מטעם בית המשפט - ניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (נכות כללית) (מצב [ב] לעיל) – אזי מאחר שהתובע אינו מקבל תגמולי מל"ל בענף זה (ראו הודעתו לבית המשפט מתאריך 6.12.20) המינוי אינו דרוש או נחוץ.

12. אוסיף גם זאת; הנתבעת לא צירפה לבקשתה תיעוד רפואי להוכחת 'ראשית ראיה' לקיומה של נכות שאינה קשורה לתאונה בקשר לתחומים השונים אלא הפנתה, כאמור, לפרוטוקולים של הועדות הרפואית במוסד לביטוח לאומי ולקביעות שם. בספק אם ניתן לבסס מינוי מומחים על יסוד קביעות המוסד לביטוח לאומי לאור הוראות תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986 המורה כי לבקשה למינוי מומחה הנפגע יצרף סיכום מחלה, ולכל היותר "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו" (ראו גם בר"ע (י-ם) 722/08 מזרחי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2009) בפסקה 10 אך לעומת עניין איילון בפסקה 8). כלל זה כוחו יפה גם כלפי נתבע (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4) 865, 870 (1996). גם אם היה ניתן לבסס 'ראשית ראיה' לקיומה של נכות על יסוד הפרוטוקולים, ואפילו ימצא כי לתובע נכות בשיעור הקרוב ל – 100% עוד לפני התאונה, עדיין נשאלת השאלה - כיצד יש בנכות הקודמת כדי להשפיע באופן ממשי על הפיצוי בגין התאונה הנוכחית, בשים לב לנתוני התובע אשר עוד לפני התאונה וחרף נכותו הגבוהה לכאורה השתכר (ברוטו) כמעט פי 3 מהשכר הממוצע במשק (קרי, כמעט תקרת בסיס השכר לפיצוי). על פניו, על אף שיעור הנכות הקודמת, בספק אם היא משמעותית ובעלת השלכה ממשית על ראשי הנזק הרלוונטיים בתביעה כאן, כשהאמור נטען באופן כללי בלבד.

13. סוף דבר; הבקשה נדחית.

לכל היותר יכולה הנתבעת לפנות לפרופ' קפלינסקי בצירוף תיעוד רפואי (כזה המותר בהמצאה) כדי שיחווה את דעתו האם יש צורך במינויים של מומחים נוספים כדי לבחון את קיצור תוחלת חייו של התובע הנובע ממצב הרפואי קודם (פסיכיאטריה, נוירולוגיה, אא"ג, אורתופדיה וכירורגיה).

ברי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהנתבעת לחקור את התובע על אודות מצבו התפקודי עובר לתאונה, וטענותיה ככל שישנן בהקשר זה שמורות לה.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסכום של 2,000 ₪ בסיום ההליך.

14. עתה, וכדי לקדם את התיק, יוגשו תחשיבי נזק מעודכנים:

התובע תוך 30 ימים;

הנתבעת 30 ימים לאחר מכן.

תז"פ ביומני לתאריך 8.3.21.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשפ"א, 08 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.