השופטת ר. למלשטריך - לטר:

1. ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בחדרה (כב' השופט אמיר סלאמה) מיום 24.9.15 בת"א 20904-05-12 יוניאור נ' בורקאי ובת"א 1766-08-12 בורוקאי נ' יוניאור (להלן: "פסק הדין") במסגרתו נדחו תביעות הצדדים: תביעת המערערת שעניינה סעד להפסקת מטרדי רעש והפסקת עבודות בניה שביצעה המשיבה במקרקעין הגובלים בשטחה לרבות סעד להריסתן, ותביעת המשיבה שעניינה מתן צו מניעה כנגד המערערת לעשות במגרשיה שימוש הנוגד תכניות מתאר או שימוש חורג ללא היתר כדין.

2. הרקע בתמצית

1.1 מגרשי שתי החברות גובלים האחד בשני באזור התעשיה באור עקיבא.

(הגדר המשותפת נמצאת בחלקה 27 גוש 10202, להלן "הגבול המשותף"). מוקד הסכסוך נעוץ בכך שהמערערת (יוניאור בע"מ) משכירה במגרשה משרדים לחברות העוסקות בהיי-טק וביוטכנולוגיה, ואילו המשיבה (בורוקאי נתיבים) מקיימת במגרשה חנות לחומרי בנין ומכונות לכיפוף ברזל .

1.2 בין הצדדים נחתם ביום 13.2.07 הסכם שמטרתו להביא להסכמות בנושאי אסתטיקה ומניעת מטרדים ממגרש המשיבה וכן הסרת התנגדות של המערערת לבקשת היתר בניה שהגישה המשיבה לועדה לתכנון ובניה (להלן "ההסכם"). להלן תמצית העקרונות שסוכמו בהסכם זה :

א. המערערת לא תתנגד למתן היתר הבניה כמבוקש בבקשת ההיתר. גם המשיבה לא תתנגד לבקשות היתר בניה שתגיש המערערת.

ב. המשיבה תקים קיר אקוסטי בגבול המשותף שבנייתו תסתיים בתוך 3 חודשים מיום חתימת ההסכם. תוואי הקיר ואפיוניו תוארו בהסכם.

ג. אם יגרמו מטרדי רעש ממכונת כיפוף הברזל המוצבת בסמוך לגדר , תרחיק המשיבה את המכונה מהגבול המשותף לחלקה סמוכה, כך שהעתקתה תסתיים בתוך 3 שנים מיום חתימת ההסכם.

ד. המשיבה לא תבצע עבודות מסגרות במרחק של 7 מ' מהגבול המשותף.

1.3 המשיבה לא הקימה קיר אקוסטי.

1.4 מכונת כיפוף הברזל הורחקה על ידי המשיבה לחלקה סמוכה , מרחק של כ-400 מ' מהגבול המשותף.

1.5 בשנת 2012, בסמוך להגשת כתב התביעה מטעם המערערת לבית משפט השלום, החלה המשיבה בפירוק קונסטרוקציה ישנה ובניית קונסטרוקציה חדשה לצורך הפעלת העגורן. הקונסטרוקציה הוקמה צמוד לגבול המשותף. (להלן "הקונסטרוקציה").

1.6 המערערת הסכימה למתן היתר למשיבה לבנית הקונסטרוקציה בהקלה מקו בנין צדי, ובלבד שיינתן היתר גם לבנית הגדר האקוסטית.

1.7 ביום 7.5.12 הוציאה ועדת התכנון ובניה צו הפסקה מנהלי כנגד מנהל המשיבה.

1.8 המערערת טענה בכתב תביעתה בפני בית משפט קמא כי המשיבה המשיכה את ביצוע העבודות למרות קיומו של צו הפסקת עבודה , ואף הציבה רמקולים המשמיעים מוסיקה המכוונת למגרש המערערת, בעוצמה לא סבירה.

1.9 המשיבה הגישה בקשה להיתר בניה והמערערת התנגדה לו. ביום 8.9.14 קבלה הועדה לתכנון ובניה באופן חלקי את ההתנגדות, דרשה להתאים את גבולות המגרשים למפה המצבית ולהעמיד את המבנה בקווי הבנין על פי המפה. הועדה ציינה כי תאפשר את הקמת הקונסטרוקציה לאחר פירוק הקונסטרוקציה הקיימת.

1.10 על החלטת הועדה המקומית הגישה המערערת ערר. החלטת ועדת הערר מיום 10.3.15 החזירה את הדיון לועדה המקומית על מנת שתדרוש את המסמכים הנקובים בס' 13.1 לתוכנית ש/490 החלה במקום, ביניהם צירוף שאלון של תיאור הפעילות המבוקשת, וחוות דעת של היחידה לאיכות הסביבה באיגוד ערים חדרה אשר תתייחס לפרמטרים שונים בנוגע למטרדים ומפגעים סביבתיים ותתן דעתה לסוגית הרעש הנגרם ממגרש המערער והמטרד הנגרם לשכנים.

1.11 החלטת הועדה המקומית לאחר החזרת הדיון אליה, עדין לא התקבלה.

2. כתבי התביעה בפני בית משפט קמא

2.1 המערערת בקשה בכתב תביעתה לעצור מידית את עבודות המשיבה, המבוצעות ללא היתר בניה, בניגוד לדין ולצו ההפסקה המנהלי, ובניגוד להסכם ולהורות על הריסה של מה שנבנה. נטען לפגיעה באסתטיקה בסביבת מגרש המערערת, וכן למטרדי רעש. נתבקש סעד לעצור את מטרדי הרעש ממגרש המשיבה, ובמיוחד את רעש הרמקולים, שלעניינם צורפה חוות דעת מומחה. כמו כן נתבקש פיצול סעדים.

2.2 בכתב התביעה של המשיבה נטען כי המערערת עושה שימוש חורג במגרש שכן על פי הוראות התוכנית ש/490 פארק תעשיה צפוני אור עקיבא החלה במקום וייעוד הקרקע חל איסור על הפעלת משרדים מסחריים, שכן מדובר באזור תעשיה. נטען כי בשל כך המשיבה נאלצת לצמצם את מרחב ומיקום עסקיה תוך פגיעה בניצול שטחה. נתבקש צו המורה למערערת לחדול מכל שימוש הנוגד את התוכנית.

2.3 פסק הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא דחה את שתי התביעות, לאחר ששמע את חקירת מנהלי שני הצדדים ובקר במקום. בית משפט קמא קבל את טענת המשיבה כי המכונה המוצבת בצמוד לגבול המשותף מתחת למבנה הקונסטרוקציה היא "מכונה להלחמת כלונסאות." (נספח 32 לתיק מוצגי המערערת).

2.4 בענין הסעד שהתבקש למניעת המשך העבודות והריסת עבודות שבוצעו - נקבע כי אין בבניה ללא היתר כדי להקנות למערערת את הסעד המבוקש שכן בניה ללא היתר לא מקנה לאחר את הזכות לעצור עבודות הבניה באופן אוטומטי, גם אם מדובר בשכן. לבניה ללא היתר ישנה נפקות במישור דיני התכנון והבניה ולא במשפט הפרטי, שם יש צורך להוכיח כי הבניה מלווה בפגיעה מוחשית ובלתי אמצעית במבקש הסעד באופן שעשוי להצמיח לו זכות, כמו במקרים של עוולה אזרחית עוולה נזיקית לרבות הפרת חובה חקוקה או מטרד. צוין כי שאלת הבניה ללא היתר נבחנה במקרה זה על ידי הועדה המקומית אשר קבעה באופן עקרוני כי ההיתר ינתן בכפוף לעמידה במספר תנאים ועל כך הגישה יוניאור ערר, ולכן אין המערערת יכולה להבנות מהטענה לגבי בניה ללא היתר על מנת להביא להפסקת עבודות הבניה.

2.5 נקבע כי גם מכח ההסכם לא ניתן להעניק את הסעד המבוקש, שכן גם אם הפרה המשיבה את ההסכם (מבלי לקבוע מסמרות בנדון) הדבר מקנה למערערת את הזכות לעמוד על התנגדותה לבקשת ההיתר כפי שהיא אכן עושה, אך אין הדבר מקנה לה את הזכות להפסיק את עבודות הבניה. עוד צויין כי נושא הקונסטרוקציה כלל לא הוזכר בהסכם ולא דובר על פירוקה או התחייבות להמנע מבנייתה, ולא הוכח שהקמת הקונסטרוקציה יוצרת מפגעי רעש ומטרד אסתטי כפי שפורט בהמשך.

2.6 נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל הוכחת קיום מפגע רעש ומטרד אסתטי. המערערת לא צרפה חוות דעת מומחה בתחום (חוות הדעת התייחסה לנושא הרמקולים בלבד), לא הביאה עדות דייר מדייריה באזור הגבול המשותף אשר יכול להעיד על כך; לא הוכיחה כי הפסקת עבודות בנית הקונסטרוקציה נחוצה למניעת מטרד הרעש אשר נטען כי יווצר על ידי הפעלת מכונת הקלונסאות. בית משפט קמא באר כי אי שימוש בקונסטרוקציה להפעלת העגורן לא יביא להפסקת הפעלת מכונת הקלונסאות אלא יוביל לעשיית שימוש במשאיות/מנופים לצורך העברת חומרי הגלם אפשרות אשר לא בהכרח תוביל ליצירת מפלס רעש נמוך יותר; עוד נקבע כי המערערת לא הוכיחה שמראה הקונסטרוקציה גרם למי מן הדיירים לעזוב את המקום או מנע ממנה להשכיר אחד המשרדים בשל קיומו של מפגע אסתטי.

2.7 בשל הטעמים המפורטים לעיל המערערת גם איננה זכאית לסעד של הריסת הקונסטרוקציה.

2.8 נקבע כי המערערת לא הוכיחה מפגע רעש ומטרד אסתטי ולכן נדחה הסעד שבקשה למנוע מהמשיבה לעשות שימוש בקונסטרוקציה ובעגורן ולמנוע ממנה לעשות שימוש במכונת הקלונסאות.

2.9 השימוש ברמקולים הופסק על ידי המשיבה לכן מתייתר הצורך במתן סעד זה.

2.10 תביעת המשיבה במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע כי המערערת מנועה לעשות שימוש במקרקעין שאיננו בהתאם לתוכנית המתאר, נדחתה. נקבע כי המשיבה לא הוכיחה נזק שיכול להגרם לה כתוצאה מכך ובוודאי שלא הוכיחה פגיעה מוחשית שמצדיקה מתן סעד של אי שימוש.

2.11 ניתנה זכות למערערת לפצל תביעתה.

3. טענות הצדדים

3.1 המערערת טענה כי בית משפט קמא התעלם מחלק מהותי בהסכם, שמטרתו היתה להסדיר נושא האסתטיקה ומניעת מטרדים מצד מגרש המשיבה, וכלל הוראות ביחס למכונה לכיפוף ברזל המקנות למערערת סמכות על פי שיקול דעתה הבלעדי לדרוש הרחקתה מקו הגבול במקרה של גרימת מטרד . עוד כלל ההסכם הסכמה כי המשיבה לא תבצע עבודות במרחק של לפחות 7 מטרים מקו הגבול המשותף (ס' 4.8. להסכם). מכאן – כי הצבת מכונה לכיפוף ברזל על הגבול המשותף מהווה מטרד למערערת והפרת ההסכם.

נטען כי מדובר בהקמה מחודשת של מפעל ברזל גדול יותר מקודמו, והקונסטרוקציה שהוקמה וכן מכונת כיפוף הברזל שהוצבה גדולים ומסיבים יותר מקודמיהם.

נטען כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי המכונה מושא הדיון אינה מכונה לכיפוף ברזל, שכן מכתבי הטענות כלל לא עלתה מחלוקת לגבי טיב המכונה, רק בשלב החקירה הנגדית טען מנהל המשיבה כי מדובר במכונה להלחמת כלונסאות, ומדובר בהרחבת חזית אסורה. מכל מקום מדובר בעבודת מסגרות האסורה על פי ההסכם למרחק של 7 מ' מהגבול המשותף.

נטען כי בית משפט שגה בהערכת מהימנות העדים, לא ייחס משקל ראוי לעדות מנהל המערערת וכן טעה בכך שלא העניק סעד מכח הפרת חובה חקוקה. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא משלא אפשר סעד של אכיפת ההסכם.

3.2 המשיבה טענה כי הערעור אינו מצביע על טעות משפטית ואין כל עילה להתערב בקביעות עובדתיות של בימ"ש קמא. המשיבה הבהירה כי במקום היתה קונסטרוקציה בהיתר הועדה המקומית לתכנון ובניה, אך המשיבה נאלצה לפרקה על מנת להשביחה ולבנותה מחדש. עוד ציינה המשיבה כי המערערת הגישה עתירה מנהלית כנגד החלטת הועדה המקומית וועדת הערר (עתמ 46415-04-15 ) אך עתירה זו נמחקה על ידי בית המשפט בשל היותה מוקדמת. המשיבה חוזרת ותמכת בקביעות המשפטיות של בית משפט קמא.

4. דיון והכרעה

4.1 אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות.

4.2 ככל שהערעור מתייחס לקביעות עובדתיות של פסק דין קמא והתרשמות לגבי מהימנות עדים, אין מקום להתערבותנו. ההלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה רק במקרים חריגים וקיצוניים בהם ירד פגם לגופו של ענין או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם . רא בע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי, (11.6.98) -

"...לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ..... בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית-משפט קמא "'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו – דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין...'" (ע"א 640/85 קופר ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח' [3], בעמ' 598)".

4.3 בית משפט קמא קבע כי לא הוכח מטרד של רעש מהמכונה הסמוכה לגדר, ואין מקום להתערב בממצא זה. לא הובאה חוות דעת מומחה לענין הרעש הנשמע, לא הובאו עדויות של עובדי המשרדים המוטרדים, ולפיכך לא הורם הנטל. המערערת בקשה לטעון כי מדובר במכונה ל"כיפוף ברזל" וככזו, די שהיא תסבור שמדובר במטרד כדי שתקום חובת המשיבה להעברת המכונה למקום אחר, זאת מכח ההסכם משנת 2007. טענה זו יש לדחות מהנימוקים המצטברים הבאים :

א. אין מחלוקת שלא מדובר במכונת כיפוף הברזל שהיתה מושא ההסכם משנת 2007. המכונה ההיא הועברה על ידי המשיבה למרחק של 400 מ' מהגבול המשותף.

ב. נקבע על ידי בית משפט קמא כי המכונה החדשה שהוצבה איננה "מכונה לכיפוף ברזל", אלא התקבלה עמדת עד המשיבה כי מדובר במכונה ל"הלחמת קלונסאות". המערערת טענה כי עדות מנהל המשיבה בחקירתו כי מדובר במכונה "להלחמת קלונסאות" מהווה הרחבת חזית אסורה. גם טענה זו יש לדחות. רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמוגשים. עיון בכתב התביעה אשר הוגש בשנת 2012 מלמד על כך כי אין התייחסות כלשהי למכונה שהוצבה בסמוך לגדר המשותפת וגם לא לטענת מפגע של רעש ממנה. במהלך העדויות עלה מפי מנהל המערערת כי מדובר במכונה לכיפוף ברזל, ואילו מנהל המשיבה העיד שמדובר במכונה להחלמת קלונסאות. משהסכימו הצדדים לדון בטענה לרעש מהמכונה, על אף שזו לא הוזכרה בכתב התביעה, אין מניעה לכך, אך לא ניתן לקבוע כי אפיון המכונה באופן שונה על ידי עדי הצדדים מהווה "הרחבת חזית" כלשהיא, מה גם שלא קמה כל טענה מצד המערערת המתנגדת לשינוי חזית או הרחבתה במהלך עדותו של מנהל המשיבה או קודם לכן.

וראו ההתייחסות ברע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) בע"מ נ. סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.07) -

".... טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה (ראו למשל: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378, 348 (1989); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169 (1977); גורן בעמ' 91-94; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 329-332 (מהדורה שביעית, 1995)). יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, לפי סעיף 91-92 לתקנות, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא (ראו למשל: ע"א 37/48 בנק הפועלים בע"מ נ' קרבצ'וב, פ"ד ב 143, 146 (1949); ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 874 (1995))."

ג. אין בהסכם כל התייחסות לכך שעל כל מכונה עתידית שתוצב במקום, באשר היא, תהיה למערערת פררוגטיבה להחליט על דעת עצמה אם היא מהווה מטרד, אם לאו.

לפיכך, משלא הוכח מפגע של רעש מהמכונה, לא היה מקום להיעתר לסעד מטעם זה.

4.4 גם מטרד אסתטי של הקונסטרוקציה לא הוכח לפי קביעת בית משפט קמא. בית משפט קמא בקר במקום והתרשם באופן בלתי אמצעי מהקונסטרוקציה הממוקמת בסמוך לגבול המשותף.

4.5 יובהר, כי עילת תביעתה של המערערת בכתב תביעתה היה סעד בגין מפגעי רעש ואסתטיקה ולכן בקשה להורות על הפסקה מידית של כל עבודות הבניה שלא לפי היתר, על הפסקה מידית של רעש הרמקולים ועל כל מניעת מטרד רעש או אחר. כתב התביעה לא כלל סעד כלשהו לאכיפת ההסכם משנת 2007 או הצהרה על הפרתו. לא זו אף זו. המערערת בקשה וקבלה פיצול סעדים, על מנת שתוכל למצות תביעותיה האחרות כנגד המשיבה. לכן, לא היה מקום לקבוע במסגרת פסק הדין כי יש להרחיק כל עבודת מסגרות למרחק של 7 מ' מהגבול המשותף, כאמור בס' 4.8 להסכם, כל עוד לא הוכח מטרד רעש או מפגע אסתטי.

4.6 המערערת טענה לסעד המגיע לה בגין הפרת חובה חקוקה, כהוראת ס' 63 לפקודת הנזיקין -

63. (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני.

לקיומה של עוולה זו דרוש קיומם המצטבר של חמשה יסודות פוזיטיביים ויסוד נגטיבי אחד. (א) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (ב) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; (ג) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (ה) הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק . היסוד הנגטיבי, הוא שהחיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין .

המערערת טענה כי הנתבעת הפרה את הוראות ס' 145 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 הקובע , בין היתר, דרישת היתר לעבודות בניה.

הפסיקה הכירה בהפרות של דיני תכנון ובניה כבסיס לזכותו של שכן לקבל סעד כנגד הבניה. ( ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ. לוי, פ"ד ט 1666 ; בג"צ 16/50 איגרא-רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א, פ"ד ה 229; ר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ. רחל גונן, פ"ד לח(1) 281.)

הוראות חוק התכנון והבניה נועדו ליתן הגנה לאינטרס ציבור אך הוכרו בפסיקה גם ככאלו המהוות בסיס לעוולה של הפרת חובה חקוקה במסגרת תביעתו של שכן כנגד הבונה ראו עא 416/58ג'דעון נ. סלימאן (8.6.59) –

"הוראות בחיקוק הבאות להסדיר יחסים עם שכנים, כגון הוראות הכופות על בעל אדמה חובה להסיג את ביניינו מצדי חלקתו, יועדות ללא ספק "לטובתו או להגנתו" של השכן. הייתי מרחיק לכת ואומר – אם כי לפי לשון הסעיף 55א אין צורך בכך – שהן יוצרות זכויות במלוא מובן המילה לטובת השכן"?

וכן ראו עא 273/80 מדינה נ. כהן ( 21.3.83 ) –

"אסתפק איפוא בקביעה, שהוראת סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה, המתנה עשיית עבודת בנייה מהסוג הנדון בקבלת היתר מאת הוועדה המקומית והאוסרת ביצוע עבודה כאמור שלא בהתאם לתנאי ההיתר, הינה חיקוק, אשר נועד, בין השאר, לטובתם ולהגנתם של בעלי המבנים, המצויים בשכנות למקום בו עומדת עבודת הבנייה האמורה להתבצע, ושל המתגוררים באותם מבנים."

הדגש בעוולת הפרת חובה חקוקה מושם על גרימת נזק מאותו הסוג אותו נתכוון

המחוקק למנוע. (ראו עא 119/86 קני בתים בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (1992). ניתן לאמר ברמה העקרונית כי בניה של שכן בצמוד לגבול משותף , ללא קווי בנין המרחיקים אותה, יכולה במקרים מסוימים להוות נזק המצוי בתחומי הפגיעה שאותה חזה המחוקק בקובעו את ההוראות באשר להיתר הבניה.

בכל אלו אין כדי לשנות את קביעתו הסופית של בית משפט קמא כי אין להעניק סעד של הריסת המבנה במקרה הנדון.

הועדה המקומית מיום 20.7.14 קבעה באופן מפורש כי הקמת הסככה המבוקשת בהיתר תהיה רק לאחר פירוק הסככה הקיימת. הוצגה דרישה מפורשת כתנאי למתן היתר, לפנות את כל החורג מקווי הבנין בלא היתר ולהכניס כל בניה מבוקשת אל קווי הבנין. מכאן, שמדובר בתהליך מקביל, העוסק בהכשרת הבניה בהיבט חוק התכנון והבניה, שהוא גם הבסיס לעילת הפרת חובה חקוקה בענייננו. מאחר ולא הסתיים הליך ההיתרים על ידי ועדת התכנון והבניה, ואין עדין קביעה בנושא ההיתר המבוקש על ידי המשיבה, לא קמה תשתית למתן סעד של הריסה.

5. בהמשך למפורט לעיל, אמליץ לחבריי שלא להתערב בקביעות פסק הדין של בית משפט קמא. דרכה של המערערת איננה חסומה בשל פיצול סעדים שקבלה, וכן בשל כך שעדין לא ניתנה החלטה חלוטה על ידי ועדות התכנון והבניה. כמו כן אמליץ לחבריי שלא לעשות צו להוצאות.

השופטת י' וילנר (אב"ד):

אני מסכימה.

__________________

יעל וילנר, שופטת [אב"ד]

השופט א' טובי:

אני מסכים.

_____________

אמיר טובי, שופט

הוחלט לדחות את הערעור ללא צו להוצאות, כאמור בפסק דינה של השופטת ר' למלשטיך – לטר.

ככל שהמערערת הפקידה פקדון, המזכירות תחזיר לה את הפקדון באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ו, 02 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.