לפניי בקשה למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית מטעם התובעת (להלן: "המבקשת"), דהיינו בקשה להפעלת החריג הקבוע בסייפא לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

עסקינן בתביעת נזק גוף מיום 16/7/13 לתובעת ילידת 1/6/54, אשר על פי הנטען, בעת סידור הסחורה בחנותה של הנתבעת, פסעה לכוון המחסן ונתקלה בבור ניקוז פתוח ונחבלה בגבה (ע"ש מתני). התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ולתובעת נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% אליה התווספה תקנה 15, כך שסך שיעור נכותה הכוללת במל"ל (נכות עבודה) הינה 15%.

בנוסף לדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל, צירפה התובעת לכתב התביעה מטעמה מכתב הערכת נכות- אשר אין חולק לגביו כי אינו יכול לשמש כחוות דעת רפואית ערוכה כדין- מטעמו של דר' אליהו טל (אשר נפטר בינתיים) מיום 6/8/15 אשר הכיר לתובעת ב- 15% נכות רפואית.

המבקשת עותרת למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומבקשת לראות בקביעת המל"ל כחוות דעת רפואית מטעמה. את בקשתה סומכת התובעת על שני אדנים: קיומה של ראיה לנכות רפואית בדמות קביעת הועדה הרפואית של המל"ל וחיסרון כיס שאינו מאפשר למבקשת לשאת בעלויות מימון חוות דעת כאמור.

המשיבה, הנתבעת דנן, מתנגדת לבקשה וטעמיה עימה; לטענתה בשל שגגה, הנתבעת מחוסרת כיסוי ביטוח מעבידים למועד הרלוונטי לתאונה ומשכך, כך הוצאות ניהול התביעה מוטלות על כיסה הפרטי להבדיל מכיסה של מבטחת. שנית, הנתבעת מכחישה את החבות לאירוע וגורסת כי מונח לפתחה של התובעת נטל כבד להוכיח חבות. כמו כן מוכחשת הטענה לחסרון כיס בנימוק כי שיעור נכותה של התובעת כפי שנקבעה במל"ל, אינה מצדיקה את אי חזרה למעגל העבודה כנטען על ידה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה, באתה למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואנמק טעמיי:

כידוע, בהתאם לתקנה 127 שומה על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענותיו, לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו. לא ניתן לקבל טענות שבמומחיות רפואית מטעמו של בעל דין ללא שהציג חוות דעת רפואית תומכת. זהו הכלל וחריג לצדו – בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בשל "טעמים מיוחדים".

על אף שהנתבע עשוי להיפגע מהפעלת החריג של תקנה 127 לתקנות, ביכרה הפסיקה את זכות הגישה של התובע לערכאות, במקרה בו בשל קושי כלכלי התובע אינו יכול להגיש חוות דעת מטעמו לבית המשפט ובכך נמנעת ממנו הלכה למעשה האפשרות לממש זכותו לעתור בתביעה לפיצוי נזקיו.

ראה בעניין זה רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל, פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט צבי זילברטל (פורסם בנבו: 08/05/12):

"...יש להדגיש, כי דחיית בקשותיו של תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, עלולה לחסום את דרכו של התובע לערכאות מסיבות שאינן תלויות בו, ושגם במאמץ סביר אין ביכולתו למנען (כגון חסרון כיס או חוסר נכונות מומחים להעמיד לרשותו חוות דעת). תוצאה זו היא תוצאה שבעליל אינה רצויה, גם במחיר של פגיעה מסוימת בזכויות הנתבע..." (הדגשה שלי- א.ב.)

באשר למהותם של "הטעמים המיוחדים", אשר בהתקיימם יטה בית המשפט להפעיל את החריג שבסייפא לתקנה 127, נפנה לרע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה, פס' 10 לפסק דינו של כב' השופט צבי זילברטל:

"...כפי שתיארתי ביתר הרחבה בעניין אייזנבך (פסקאות 9-8), לא לחינם הגביל המחוקק את האפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בצירוף פטור מהגשת חוות דעת מטעם התובע, רק למקרים יוצאי דופן. מינויו של מומחה מטעם בית המשפט חלף חוות דעת שעל התובע להגיש הוא צעד חריג, סטייה משיטת המשפט האדוורסרית הנהוגה במחוזותינו, וטומן בחובו בעייתיות אינהרנטית, סיכון וחוסר בהירות, וחסרונות אפשריים לכל אחד מן הצדדים להליך. הנתבע עלול להיפגע מכך שהתובע זוכה "לסיוע" מבית המשפט בהוכחת תביעתו (בדרך של מינוי מומחה אובייקטיבי מטעמו של בית המשפט), בניגוד לכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה". לפיכך, מעבר לכך שנדרש מן התובע "טעם מיוחד" (חסרון הכיס בענייננו, עליו אין מחלוקת), עליו גם להראות כי תביעתו אינה תביעת סרק, וכי "יש בה משהו", טענה ממשית וברורה שיכולה, באופן לכאורי ובאם תיתמך על ידי חוות דעתו של מומחה רפואי, לבסס את תביעתו..." (הדגשה שלי- א.ב.)

ולעניין "המבחן המשולש" בכל הקשור לטיבם וטבעם של "הטעמים המיוחדים" בהקשרה של תקנה 127 הנ"ל, נפנה לדבריו של כב' השופט הנדל בעניין בר"ע (ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית, פסקה 2 (פורסם בנבו: 15/08/06).

"...נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א..." (הדגשה שלי-א.ב.)

ומן הכלל אל הפרט; מהתיעוד שצורף לבקשה הכולל תצהיר התובעת בדבר חיסרון כיס, עולה, לפחות על פניו, כי מצבה הכלכלי של המבקשת בכי רע: המבקשת צירפה תדפיס בנק ובו יתרת חובה בלתי מבוטלת נכון ליום 29/2/2016, המבקשת ובעלה מתקיימים מקצבת נכות כללית ותוספת של 3,500 ₪ בחודש. כנגד המבקשת ובעלה תלויים ועומדים תיקי הוצאה לפועל במסגרתם הוכרזו השניים עוד בשנת 2004 כחייבים מוגבלים באמצעים המשלמים חובות במסגרת איחוד תיקים בהוצל"פ. נסיבות אלו מצביעות על כך שאין באפשרותה של המבקשת לממן חוות דעת במסגרת ניהול תביעתה דנן.

באשר למבחן השני, עסקינן במקרה של תאונת עבודה, אשר הוכרה ככזו על ידי המל"ל. התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות מהמפגע נשוא התביעה (פתח ניקוז פתוח) בעטיו נפלה, כנטען על ידה. ראיות לכאוריות אלו, תוך ההסתייגות המחוייבת מטבע הדברים לנוכח השלב המקדמי בו אנו מצויים, די בהן על מנת להצביע, ולו לכאורה, על סיכוי התביעה להתקבל כסבירים וזאת בלי לקבוע כל מסמרות ובכפוף להצגת ראיות של שני הצדדים בבוא העת.

באשר למבחן השלישי, על פניו נראה כי אף הוא מתקיים בענייננו, וזאת לנוכח התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה, בהצטרף לקביעת המל"ל שהכיר לתובעת בנכות רפואית צמיתה בשיעור 10%. מסמכים אלו מעידים על כך שקיים בסיס להעלאת טענה שבמומחיות רפואית ועל כן דומה כי לא יהיה מוצדק לסגור שערי בית המשפט בפני התובעת רק בשל העובדה שידה אינה משגת לצרף חוות דעת מטעמה.

עינינו הרואות, אפוא, כי במקרה דנן מתקיימים הטעמים המיוחדים המצדיקים את סטיית בית המשפט מן הכלל הקבוע בתקנה 127, והחלת החריג הקבוע בסייפא לתקנה. אין לכחד כי צעד זה הינו צעד חריג, אשר עלול לפגוע במשיבה ולפיכך יש להותיר סטייה מן הכלל האמור רק למקרים חריגים בהם חיסרון הכיס הוא מובהק וכאשר התביעה אכן ממשית ואינה תביעת סרק. לאור המקובץ לעיל, דומה כי הוא הדין במקרה שלפנינו.

בבקשתה חפצה המבקשת כי בית המשפט יקבל את החלטת המוסד לביטוח לאומי חלף חוות דעת רפואית ערוכה כדין בתחום האורתופדיה, או לחלופין יפעיל את סמכותו בהתאם לתקנה 130 (א) וימנה מומחה מטעם בית המשפט.

את החלופה הראשונה אין בידיי לקבל. חלופה זו תפעל לרעת המשיבה ותעניק למבקשת יתרון דיוני ומהותי לא ראוי, מכיוון שהמשיבה לא תוכל לחקור את הרופאים החתומים על דוחות הועדה הרפואית מטעם המל"ל. ראה בעניין זה רע"א 7474/00 עיריית תל-אביב נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד נו(2), 193 (2001):

"...הטעמים המיוחדים שאליהם מכוונת תקנה 127 הנ״ל עניינם בשאלת עצם הצורך

בחוות־ הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית־ המשפט. במקרה שבפנינו לא חלק המוסד לביטוח לאומי על הצורך להגיש חוות־ דעת, אלא טען כי עקרונית יש לאפשר לו להגיש חלף חוות ־הדעת את חוות־ דעתן של הוועדות הרפואיות מטעמו. ברם נימוקו של המוסד לביטוח לאומי חורג מן ההסמכה שניתנה לבית־ המשפט בגדרי תקנה 127 לתקנות, מה גם שעל־ ידי מתן האפשרות להגיש את חוות־ דעתן של הוועדות הרפואיות מוקנה לבעל־ הדין המגיש חוות ־דעת אלו יתרון לא ראוי אף אם בעל ־הדין הוא רשות שלטונית. שכן, ברור כי לא יהיה ניתן לחקור חקירה שכנגד את חברי הוועדה הרפואית שאת חוות־ דעתם מבקש המוסד לביטוח לאומי להגיש..." (הדגשה שלי- א.ב.)

דרך המלך אם כן, הינה לפעול בהתאם לסיפא של תקנה 127 בשילוב עם תקנה 130 (א) לתקנות ולמנות מומחה מטעם בית המשפט. שכר הטרחה של המומחה יושת בחציו על המבקשת ובחציו השני על המשיבה.

ערה אני לטענת המשיבה כי אין לה כיסוי ביטוחי נכון למועד התאונה וכפועל יוצא עלויות מימון ההגנה משולמות מכיסה הפרטי. כך גם לגבי התובעת ביחס לחלקה בשכר טרחת המומחה שימונה. בל נשכח כי עסקינן ביחסים של עובד מול מעביד ומכאן גם נגזרים יחסי הכוחות הכלכליים ממערכת יחסים זו. זאת ועוד, מדובר בשלב זה על מימון ביניים, בעוד שההכרעה מי יישא בסופו של יום בהוצאות שכ"ט המומחה, תיעשה לפי התוצאות הסופיות של ההליך.

לפיכך, דומני כי אין בהחלטה זו משום פגיעה בלתי מידתית בזכויות המשיבה, אלא ההיפך הוא הנכון: למשיבה אף קיים יתרון מהותי בכך ששמורה לה הזכות להגיש חוות דעת רפואית מטעמה בעוד שהמבקשת מוותרת על היתרון שבהצגת חוות דעת כזו. ראה בעניין זה ברע (חי') 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס בר/צוות בראבו פס' 11 לפסק דינו של כב' השופט יצחק עמית (פורסם בנבו: 06.07.07):

"...מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו, בשילוב עם הפעלת הסמכות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אינה שוללת את זכותו של בעל הדין שכנגד, ככל שהוא מעוניין בכך, מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו. לכן, אין במינוי מומחה מטעם בית משפט, תוך מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו, כדי לפגוע בזכותו של בעל הדין שכנגד להגיש את ראיותיו. דווקא בעל הדין, שביקש פטור מהגשת חוות דעת, מוותר בכך על ראיה שיכול היה להגיש ומותיר את "הזירה" למומחה בית המשפט ומומחה הצד שכנגד. נזכיר כי במצב הדברים הרגיל, אין מניעה מלהציג למומחה בית המשפט את חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים..." (הדגשה שלי- א.ב.)

לאור כל האמור הנני סבורה כי במקרה דנן, מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשת וכפועל יוצא- יש למנות מומחה מטעם בית המשפט ואולם בטרם כניסת המינוי לתוקפו, יש לאפשר למשיבה לבדוק את המבקשת באמצעות מומחה רפואי מטעמה, ככל שהינה חפצה לעשות כן.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

1. המשיבה רשאית להעמיד את המבקשת לבדיקה על ידי מומחה מטעמה. חוות הדעת, מטעם המשיבה, תוגש תוך 60 יום מהיום.
2. אני ממנה כמומחה בתחום האורתופדיה את דר' לוינקופף משה מדרך מנחם בגין 7 רמת גן (טל 03-6128558) אשר ייתן חוות דעתו בקשר לפגיעת התובעת בתאונת העבודה מיום 16/07/13 (להלן: "התאונה").
3. המינוי ייכנס לתוקף בתוך חודשיים מהיום, לאחר שתומצא חוו"ד רפואית מטעם המשיבה, אלא אם המשיבה תודיע כי הינה מוותרת על הגשת חוות דעת מטעמה ומסתפקת במינוי המומחה מטעם בית המשפט.
4. המומחה יעיין במסמכים הרפואיים אשר יומצאו לו מאת באי-כוח בעלי-הדין, יבדוק את התובעת ויקבע ממצאים באשר למצבה הרפואי בעקבות התאונה מושא התביעה, ובמיוחד יקבע:
   1. האם התובעת לוקה כיום בנכות בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות.
   2. מהן הנכויות הזמניות שיש לקבוע לתובעת ולאילו תקופות.
   3. האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד.
   4. האם תהיה התובעת זקוק לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן, מהם סוגי הטיפולים להם תזדקק.
5. הצדדים ימציאו למומחה הרפואי את המסמכים הרפואיים המצויים בידיהם והנוגעים לתובעת בתוך 30 יום מהיום. המשיבה רשאים להמציא למומחה את חווֹת הדעת הרפואית מטעמה. העתק כל פניה אל המומחה יועבר במישרין לצד שכנגד.
6. בשכר טרחת המומחה, בסך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ, יישאו, בשלב זה, הצדדים בחלקים שווים, עלֿֿפי חשבונית שימציא להם המומחה.
7. המומחה מתבקש ליתן חוות דעתו תוך 60 יום, ורק לאחר ששכר טרחתו ישולם כאמור.
8. ההחלטה תועבר למומחה ולצדדים.
9. בשלב זה ובשים לב לאופי הבקשה- אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.