תביעה כספית על סך 74,100 ₪.

רקע כללי,

1. כפי שנטען בכתב התביעה, התובעים רכשו מאת הנתבעת כרטיסי טיסה מישראל לארה"ב (לעיר יוסטון) דרך איסטנבול.

כרשום בכרטיסי הטיסה, ההמראה מת"א תוכננה לשעה 9:50, הנחיתה באיסטנבול הייתה צפויה בשעה 12:05, ואילו טיסת ההמשך נקבעה לשעה 13:20. משום שההמראה משדה התעופה בן גוריון התעכבה , אזי התובעים החמיצו את טיסת ההמשך לארה"ב.

כעולה מראיות הנתבעת עצמה, דלתות המטוס נסגרו בשעה 10:08 דקות, דחיפת המטוס החלה בשעה 10:52, המטוס המריא בשעה 11:04 ונחת באיסטנבול בשעה 13:10 (עמ' 15, ש' 27), היינו 10 דקות לפני טיסת ההמשך לארה"ב.

1. משום האיחור התובעים החמיצו את טיסת ההמשך לארה"ב, ובעקבות כך הם קיבלו מהנתבעת שירותי הסעה, בית מלון, ארוחות וטיסה חליפית שיצאה למחרת עם התובעים שבסוף הגיעו ליעדם.
2. העובדות שלעיל לא יכולות להיות שנויות במחלוקת , הגם שהן עולות מהתיעוד שהוגש ע"י שני הצדדים עצמם.
3. התובעים עותרים בתביעתם לחיוב הנתבעת לפצותם בשל ההשתלשלות שלעיל, העובדה, כך נטען, שלא סופקו לתובעים שירותי סיוע בהגיעם לשדה התעופה באיסטנבול, אילוצם לנחות בארה"ב בשבת בעקבות עלייתם על הטיסה החליפית וגם משום שבשהותם במלון בהמתינם לטיסה החליפית לא סופק להם אוכל כשר.
4. מנגד הנתבעת הדגישה, כי העיכוב נכפה עליה משלא ניתן לה ע"י מגדל הפיקוח אישור המראה אלא באיחור. לא היה בידי הנתבעת למנוע עיכוב זה ומחובתה להישמע להנחיות מגדלי הפיקוח העוקבים אחרי התנועה האווירית במרחב המתוכנן להמראה ולטיסה. לא זו אף זו, הנתבעת טענה, כי עשתה כל אשר לאל ידה כדי להקל על התובעים וסיפקה להם כל ההטבות המתחייבות מהדין. היא דאגה לספק להם בית מלון לשהיית לילה, הסעות , מזון ומשקאות וגם טיסה חליפית בהסכמתם של התובעים שהגיעו ליעדם גם אם באיחור.
5. ניסיתי לא אחת להביא את הצדדים להבנות, אך ללא הועיל. משכך הוריתי להם להגיש את תצהירי עדיהם וקבעתי דיון שהתקיים ביום 17.11.16 ובגדרו שמעתי את ראיות וסיכומי הצדדים.
6. אמנם מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של כל התובעים, אך מפאת העובדה שעסקינן בתצהירים זהים הצדדים הסכימו בפתח הדיון כי יחקר אך תובע אחד מבלי שהדבר יתפרש כויתור מצד הנתבעת או הסכמה לתכני תצהירי יתר התובעים.
7. לאור הסכמה זו, מטעם התביעה העיד אך התובע מר' אדמונד קורקוס (להלן: התובע), ואילו הנתבעת הסתפקה בהגשת תצהירו ועדותו של רפרנט תביעות מטעמה ושמו אמיר מלכה (להלן: העד).

המתווה הנורמטיבי,

1. התובעים בתביעתם סומכים על העילות הקבועות בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: החוק).
2. בסע' ההגדרות, סע' 1 לחוק, טיסה הוגדרה בזו הלשון:

"טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים"

טיסה שבוטלה משמעה:

"טיסה שבוטלה –כל אחת מאלה..

(2) טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סע' 6ח"

ואילו עילה מזכה הוגדרה באותו הסע', כלהלן :

"עילה המזכה נוסע בקבלת הטבות כאמור בסעיפים 5-9"

זה המקום לציין, כי העילות המזכות פורטו, כאמור, בסע' 5-9 לחוק. סע' 5 מתייחס לעילה של סירוב להטסת נוסע; סע' 6 בגין ביטול טיסה; סע' 7 בשל איחור של לפחות שעתיים בהמראה; סע' 8 בעקבות הקדמת טיסה וסע' 9 סב סביב שינוי תנאי הטיסה.

כל אלה, כקבוע בסע' 2 לחוק, מזכים בהטבות כולן או חלקן ואשר הובאו בסע' 3 לחוק, בין היתר, למזון ומשקאות, אירוח בבית מלון, שירותי הסעה, שיחות טלפון, טיסה חלופית או השבת תמורה וגם לפיצוי כספי (בהתאם לתעריפים הקבועים בתוספת הראשונה לחוק).

סע' 6 החולש על העילה המזכה הרלוונטית בענייננו, מוסיף ומונה הטבה נוספת בדמות שירותי סיוע (סע' 6(א)(1).

לעניין הזכאות לפיצוי כספי בעקבות ביטולה של טיסה, נקבע בסע' 6(ה) לחוק, כלהלן:

"...נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:

(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו-לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות"

עוד חשוב לציין כי בסע' 11 לחוק, המחוקק הסמיך את ביהמ"ש לפסוק לטובת הנוסע פיצויים לדוגמה, זאת למקרה, בין היתר, ומפעיל הטיסה סרב ליתן לנוסע שטיסתו בוטלה הטבות , בניגוד להוראות סע' 6 לחוק.

1. אלה עיקר ההוראות הדרושות לעניינו, ביחוד לבחינת זכותם הנטענת של התובעים לפסיקת פיצוי כספי.

דיון והכרעה,

1. בטיעוניהם התובעים מכוונים לעילה שקיבלה ביטוי בסע' 6 לחוק, שהינה הזכות להטבות בעקבות ביטול הטיסה. תחולת החוק על תביעת התובעים דרך העילה של ביטול הטיסה אינה מובנת מאלה , זאת משום שהגדרתה של טיסה וביטולה בסע' ההגדרות שבחוק אינה חדה דיה והיא טעונה פרשנות.
2. לשם הכרעה באשר לתחולתה של עילה זו וישומה על מקרה זה, חובה תחילה לבחון האם בענייננו הטיסה בוטלה כמשמעות הדבר בחוק. באם עסקינן בביטול לטיסה והחוק חל, אזי במקרה זה קמה לתובעים הזכות לקבלת ההטבות בהתאם לחוק, אלא אם יעלה בידי הנתבעת להוכיח אחת ההגנות הקבועות בסע' 6(ה) לחוק, כאשר נטלי הראיה והשכנוע בהוכחת הגנות אלו והתשתית העובדתית העומדת ביסודן, הינם מנת חלקה של הנתבעת.

מעבר לדרוש אוסיף, כי למקרה ואין מחלוקת בין הצדדים לעניין שאלת ביטולה של הטיסה כמשעות הדבר בחוק, די בכך כדי להקים את זכותם של התובעים לתרופות בהתאם לחוק, כמובן בכפיפות לטענות ההגנה והוכחתן ע"י הנתבעת. במצב דברים זה, לא רק שנטלי הראיה והשכנוע רובצים לפתחי הנתבעת בהוכחת אחת ההגנות המנויות בסע' 6(ה) לחוק, אלא נראה כי נכון אף להורות על היפוך סדר הבאת הראיות.

1. כאמור בהגדרת טיסה שהובאה לעיל צויין מפורשות "לרבות טיסה הכוללת תחנת ביניים", היינו בענייננו עסקינן בטיסה כהגדרתה בחוק.

בהמשך בהגדרת טיסה שבוטלה נקבע, כי יראו טיסה כמבוטלת באם הטיסה המריאה לפחות 8 שעות מהמועד המתוכנן. משתמע מטיעוני הנתבעת בפניי, כי מהטעם שבמקרה בו עסקינן לא היה כל איחור או עיכוב בטיסת ההמשך שדווקא המריאה בזמן, אזי אין המדובר בטיסה שבוטלה ודין תביעת התובעים דחיה.

ראשית, הדבר לא מתיישב עם הודאתה של הנתבעת בסע' 25.2 בכתב הגנתה, שם היא אשרה כי אכן בנסיבותיו של מקרה זה עסקינן בטיסה שבוטלה. הנתבעת כבולה להודאה פורמאלית זו ואין היא רשאית לחתור תחתיה כל עוד לא ניתן לה רשות לכך.

שנית, דעתי שונה מזו של הנתבעת. אני סבור, כי נכון לצקת תוכן פרשני מרחיב לתיבה "טיסה שבוטלה". הווה אומר, כל אימת והטיסה לא התקיימה כלל או ההמראה נדחתה ליותר משמונה שעות, בין אם הנוסע המתין ועלה על הטיסה המקורית או אחרת חלופית, אזי עסקינן בטיסה שבוטלה ואין כל רלוונטיות באם הטיסה המקורית יצאה בזמן וסיבת ההחמצה, אלא אם הדבר הינו תוצר של התנהלותו הרשלנית של הנוסע עצמו ומקורה בנסיבות התלויות בו.

חיזוק לכך אני מוצא בדברי ההסבר לחוק, שם נכתב בזו הלשון:" נוסעים שרכשו כרטיס טיסה ולא טסו בטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל ביטולה, שינוי במועדה או מסיבה אחרת.."

כן נאמר:" הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה ולא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם"

(דברי ההסבר להצעת החוק התשע"ב , 413, עמ' 6 מיום 31.10.11.)

ללמדך, כי בהתאם לתכלית העומדת מאחורי החוק, תהיה הסיבה אשר תהיה, כל עוד הדבר אינו נובע מאשמו של הנוסע עצמו, הוא זכאי לתרופות הקבועות בחוק, אולם הדבר כפוף כמובן להגנות המנויות בחוק שמחובת המארגן או מפעיל הטיסה להוכיח התקיימותן.

ועוד, גם משטר האחריות בו בחר המחוקק בחוק זה המקפל בחובו אלמנטים של אחריות חמורה או לכל הפחות מוגברת, אף הוא תומך בגישה לפיה בפרשנות דרישות הסף לתחולת החוק נכון לבחור בפרשנות מרחיבה ולא מצמצמת.

1. החוק חל , אם כך, בענייננו, וכעת נותר לבחון את טענות ההגנה עליהן סומכת הנתבעת. נטען בכתב ההגנה וגם במהלך הדיון בפניי, כי העיכוב בטיסה לאיסטנבול נכפה על הנתבעת משום שלא ניתן לה אישור המראה. המטוס היה מוכן להמראה ואילו העיכוב נבע מאילוץ שאין לנתבעת אף שליטה עליו זאת גם לו עשתה כל אשר לאל ידה.
2. זו הייתה הטענה ולהוכחתה הנתבעת הגישה רישומים שהוזנו ע"י נציגיה בזמן אמת ומהם עולה כי חל עיכוב בהמראה למשך כשעה שמקורו באי מתן אישור להמראה ממגדל הפיקוח. אמנם עסקינן ברישומים שנערכו ע"י הנתבעת עצמה, אך בנסיבות נכון להתייחס אליהם כרשומה מוסדית כמשעות הדבר בסע' 35-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. עסקינן בנתבעת המספקת שירות לציבור והפלט שצורף הינו תוצר של רישום שוטף שמשקף את ההתרחשויות ונעשה בזמן אמת; כן סביר להניח, כי הנתבעת כמו כל מוביל אווירי אחר נוקטת באמצעי הגנה סבירים מפני חדירה למחשביה. רשומה זו מהווה ראיה לאמיתות תוכנה, זאת כחריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה ולכלל הראיה הטובה ביותר.
3. גם העד מטעם הנתבעת חזר על אותן העובדות ובדבריו הותיר עלי רושם אמין. עד זה לאחר שבדק את הסיבה לעיכוב חזר והדגיש בפניי רבות, כי המטוס היה מוכן להמראה זמן רב לפני שנדחף (בשעה 10:52), וההמתנה בנסיבות נכפתה על הנתבעת ולא הייתה בשליטתה.
4. חיזוק לכך, אני גם מוצא בהפרש בין זמן סגירת הדלתות 10:08 לבין תחילת דחיפתו של המטוס בשעה 10:52. הפרש זה תומך בגישת הנתבעת ומלמד כי אכן גם לאחר השלמת כל ההכנות להמראה, הנתבעת אולצה להמתין כ-45 דקות עד לקבלת האישור המיוחל.
5. אלה נסיבות שאינן תלויות בנתבעת, אך הן חולשות אך על העיכוב מהרגע שבו המטוס היה מוכן להמראה, היינו מרגע סגירת הדלתות, משעה 10:08. בפועל בעיכוב שאירע היו שני מקטעים, אחד שקדם לסגירת הדלתות והשני שבא אחריו, לעניין השני התייחסתי מקודם והסברתי, כי אני מקבל את גרסתה של הנתבעת כי החל מהרגע שהמטוס היה מוכן להמראה לא התקבל אישור לכך. אולם, הנתבעת פסחה בראיותיה ובטיעוניה על המקטע הראשון, עד לסגירת הדלתות ואשר ארך כ-20 דקות.
6. בתשתית הראייתי שהנתבעת הניחה להוכחת הגנתה נותרה שאלה מהותית שלא זכתה למענה, והכוונה לשלב בו מתבקש אישור ההמראה. הרי באם בהתאם לנוהג ולנהלים האישור מתקבל לפני העליה למטוס, אזי סביר להניח כי הגנתה של הנתבעת חולשת גם על העיכוב במקטע הראשון; אולם באם האישור מתבקש עם השלמת כל ההכנות, אזי הגנה זו לא יכולה להסביר את האיחור שחל בעליה למטוס עד לסגירת הדלתות והשלמת כל ההכנות. זו עובדה הטעונה הוכחה, והוכחתה הינה מנת חלקה של הנתבעת. אי הבאת ראיות בהקשר זה, על אף שהדבר בידיעת ובשליטת הנתבעת, נכון לזקוף לחובתה ולהניח כי אישור זה מתבקש עם סיום כלל ההכנות ולא לפני כן, דבר שגם מתיישב עם ההיגיון.
7. אמנם עסקינן בפרק זמן קצר, אך מקביעה זו נגזרת מסקנה נוספת לפיה הנתבעת גם כשלה בהוכחת התנאי השני לתחולת ההגנה שעשתה את הכל כדי למנוע העיכוב בטיסה לאיסטנבול ובסופו של יום להחמצת "ביטול" טיסת ההמשך.

כזכור הנתבעת אשרה, כי סגירת הדלתות הייתה בשעה 10:08, היינו לאחר שעת ההמראה המתוכננת. בצד זאת הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה את השלב בו מתבקש אישור ההמראה. היינו, היה על הנתבעת גם להראות שגם לו עמדה בזמן המקורי והמטוס הוכן להמראה לקראת זמן ההמראה המתוכנן, גם במקרה זה לו התבקש אישור הדבר לא היה ניתן. הרי יכול להיות, והדבר במקרה זה נותר בגדר נעלם מחמת מחדלי הנתבעת, כי לו הנתבעת הקפידה מלכתחילה על העלאת הנוסעים וסגירת הדלתות מבעוד מועד, כי אז התנאים , שהינם מטבעם דינמיים, ששררו במרחב האווירי היו מאפשרים את ההמראה בזמן.

אני חוזר ומדגיש, כי לעניין העיכוב שחל מאז סיום ההכנות לקראת הטיסה אני מקבל את עמדת הנתבעת, אך אין בכך די. נוסף לכך היה איחור נוסף שקדם לסגירת הדלתות שיתכן ואלמלא עיכוב זה אישור ההמראה היה ניתן בזמן. הנתבעת שחובת ההוכחה רובצת לפתחה הותירה נקודה זו סתומה, דבר שנכון לזקוף לחובתה והימנו להסיק כי במקרה זה היא לא עשתה כל אשר לאל ידה כדי למנוע את העיכוב שנבע מאי מתן אישור ההמראה בזמן.

1. הוכח בפניי, כי הנתבעת סיפקה לתובעים את כל ההטבות בהתאם לחוק לרבות הסעות, לינה בבית מלון, ארוחות וגם טיסה חליפית, משום כך אין בסיס לטענת התובעים לפיצויים לדוגמה בהתאם לסע' 11(א) לחוק. אגב בעניין זה אמנם התובעים טענו, כי הנתבעת לא ספקה אחת ההטבות המנויות בחוק, והכוונה לשתי שיחות טלפון (סע' 3(א)(1)(ד) לחוק), אלא שבעניין זה אני לא מקבל את גרסתם. שוכנעתי, כי באם לא ניתנו השיחות הדבר נבע מכך שמי מהתובעים לא ביקש זאת, משום שהיו לרשותם אמצעי אחרים כגון הטלפונים הניידים.
2. הפיצוי היחיד לו זכאים התובעים הינו בהתאם לסע' 3(א)(4) + סע' 6(א)(3) לחוק כנקוב בתוספת הראשונה. מעיון בתוספת זו ובהתחשב במרחק הטיסה שבוטלה, אזי כל אחד מהתובעים זכאי לפיצוי העומד על סך 3,100 ₪, נכון להיום.

סוף דבר,

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים (6 במספר) פיצוי בסך 3,100 ₪.

בשל התנהלות ב"כ התובעים שנהג בחוסר איפוק, לא אחת התפרץ ואף הפריע למהלך הדיון, לא אפסוק למי מהתובעים הוצאות משפט ושכ"ט.

הסכומים ישולמו לתובעים באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ז, 21 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.