לפניי תביעת הפסדים בגין הפעלת פוליסת ביטוח מקיף ע"י התובעת.

בתאונה, שארעה ביום ו', 10/7/15, בצהרים, נסעה התובעת אחרי הנתבע בנתיב האמצעי. השעה היתה שעת עומס באזור המאפיה שבמקום, וכלי רכב חנו בצד ימין במקום המיועד לכך. נותרו שני נתיבים לנסיעה לאותו כיוון, האמצעי והשמאלי.

התובעת טוענת כי הנתבע התקשה להניע את הרכב וניסה לעשות זאת באמצעות בנו, בשלב מסויים שניהם נכנסו לרכב ונראה היה שהרכב הונע ומתחיל בנסיעה. אז, מעידה התובעת, התפנה הנתיב השמאלי, היא עקפה את רכב הנתבע, וכשהיתה במקביל אליו, פתח לפתע הנתבע את הדלת ופגע ברכבה בדלת הקדמית ימנית באזור הידית.

הנתבע טוען כי חנה בימין הכביש, ופתח את הדלת מעט על מנת להכנס אל הרכב, ואז הגיע רכב התובעת, שנצמד אליו, ופגע בדלת הפתוחה.

התובעת הביאה עד, שהיה במאפיה ותמך בגרסתה. מר דני ארז העיד כי בהמתנתו לתשלום בקופת המאפיה, הממוקמת בחוץ, הביט סביבו וראה את הנתבע ובנו מנסים להניע את הרכב, נכנסים ויוצאים ממנו. העד תיאר את הפגיעה כאשר לאחר כשלון בהתנעה, יצא הנתבע בפתאומיות מדלת הנהג, והדלת פגעה ברכב התובעת, שהיה משמאלו. לדברי העד בעת התאונה לא היה הנתבע בנתיב האמצעי אלא סטה ממנו שמאלה.

הנתבע אישר כי העד היה במקום ועמד מצד ימין (היכן שנמצאת המאפיה, ראו שרטוט, נ/1), ולא הביא לעדות את בנו, שהינו עד רלוונטי. לשאלתי הסביר כי הבן התחיל עבודה חדשה והוא לא רצה להפריע לו. הנתבע גם הציג תמונה, שצילם באותו יום מאוחר יותר, המתארת את רכבו חונה ליד המאפיה. התמונה את אינה משקפת את מצב כלי הרכב לאחר התאונה, בהינתן כי אין חולק שכלי הרכב חנו באלכסון, בשטח צמוד למדרכה הימנית. הנתבע הציג אותה על מנת להראות את הנזק לרכבו, ליד המראה הקדמית ברכב גבוה מסוג פורד קונקט (הנתבע לא הגיש את התמונה עד היום, אף שניתנה לו ארכה להגישה עד ליום 10/5/16). הנתבע טען בעדותו כי התובעת לא היתה במרחק סביר ממנו, אלא נצמדה אליו במרחק כ-20 ס"מ ומשכה לו את המראה. עוד הדגיש הנתבע כי פתח את הדלת רק מעט על מנת להיכנס לרכב, והפנה לכך שהוא אדם רזה ונמוך יחסית.

הנתבע העיד כי היה במקום על מנת לקנות מוצרי מאפה, אך לא ברור מדוע ציין כי היה זה לאחר שקם מהשבעה על מות אמו המנוחה, והציג מודעת אֶבֶל, לפיה ההלוויה נערכה ביום ג' 25/8/15 (נ/2). אין חולק על מועד התאונה, 10/7/15, שהיה יום ו' בשבוע. הקימה משבעה כאשר ההלוויה היתה ביום שלישי, אינה יכולה לחול ביום ששי. התאריך 10/7/15 נכתב בכתב התביעה, ולא הוכחש, בהודעת הדחייה מטעם הנתבעת מס' 1, ובכל מסמכי התובעת. במיוחד חוות דעת השמאי הוגשה כבר ביום 23/8/15. נראה כי הנתבע נקלע לכלל טעות בעניין מועד התאונה.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, אני מקבלת את גרסת התובעת לאירוע, וקובעת כי טענת הנתבע לפיה פתח את הדלת על מנת להיכנס לרכב, ואז הגיעה התובעת ופגעה במראה שלו אינה סבירה. ראשית, היא אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע ומר ארז, שנית, אין הגיון כי אדם יפתח דלת מחוץ לרכבו, ולא ייראה ע"י הנהגים, המגיעים מאחוריו, שלישית, היה חשש שיפגע בגופו העומד לפני הדלת, רביעית ואחרונה, לו היתה הדלת כבר פתוחה, היה רכב התובעת נפגע בחלקו הקדמי.

מיקום הפגיעה ברכב התובעת באזור הידית של הדלת הימנית, תואם בדיוק מצב של פתיחת דלת פתאומית לכיוון הכביש, בזמן רכב התובעת נוסע לשמאלו, וחלקו הקדמי עבר ללא פגע. אין אפשרות שרכב התובעת, מסוג סוזוקי, רכב קטן יחסית, יפגע במראה של רכב פורד קונקט, הממוקמת גבוה, אף לא מעט מתחת, כפי שהוצג בתמונה, שהמיג הנתבע.

בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפי ההסכמים ביניהם, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

3,000 ₪ בגין השתתפות עצמית, 50 ₪ בגין אגרת המשפט ו-250 ₪ עבור הוצאות המשפט.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אייר תשע"ו, 18 מאי 2016, בהעדר הצדדים.