החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת מיום 1.12.15 להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, כבוד השופטת הדס פלד, בת"ק 35559-03-15, מיום 22.10.15 (להלן: "ההחלטה")בגדרה דחתה את בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין מיום 28.7.15 שניתן כנגדה במעמד צד אחד, בהעדר התייצבותה (להלן: "פסק הדין").

1. ביום 28.7.15 ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר קיבל את תביעת המשיבה לתשלום סך של 11,000 ₪ בגין משלוח 11 דברי פרסומת (להלן: "ההודעות") בניגוד להוראות סעיף 30א(א) לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").
2. לטענת המבקשת, ביום 31.8.15 הגישה בקשה לביטול פסק הדין ובו פירטה, כי למרות שאין מחלוקת שקיבלה זימון לדיון, הרי שמי מעובדיה, שקיבל את הזימון, טעה ולא העבירו לידי המנהלים. עוד טענה כי סיכויי הגנתה טובים, באשר אין יריבות בינה לבין המשיבה שהודעות הפרסומת אליה נשלחו על ידי זכיינית של המבקשת ולא על ידי המבקשת עצמה.
3. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשת, כאשר בית המשפט קבע כי לא מדובר במקרה שבו "מן הצדק" לבטל את פסק הדין, באשר אין מחלוקת כי המבקשת קיבלה את הזימון לדיון, ולכן נבדקו סיכויי הגנתה ובית המשפט קבע כי לטעמו אלה אינם מצדיקים ביטול פסק הדין. בית המשפט קבע כי עיון בהודעות מעלה, כי שמה של המבקשת ומוצריה מפורסמים בהם. הגנתה של המבקשת מתבססת על כך שמשלוח ההודעות נעשה על ידי חברה "טל ומטר 770 בע"מ" – זכיינית המבקשת, המנהלת את עסקיה, ונקבע כי מבחינה משפטית המבקשת לא יכולה להסיר מעצמה אחריות בטענה, כי מסרה לזכיינית מטעמה את הפרסום והשיווק.
4. לטענת המבקשת ביום 4.11.15 התקבלה ההחלטה במשרדיה ו"מחמת אי בקיאות, הניחו עובדיה, כי המועד אינו דוחק והעבירו את העתק ההחלטה" לבא כוחה "בימים אלה", כדברי מנהלה בתצהיר שנחתם ביום 23.11.15.
5. לטענתה קיימות לה טענות הגנה אשר פורטו בכתב ההגנה וכי במקרה זה אין איחור מן "הבחינה הסובייקטיבית" (סעיף 10 לתשובת המבקשת).
6. המשיבה הגישה תגובתה וטענה כי יש לדחות הבקשה. לטענתה, המבקשת איחרה באופן משמעותי כאשר הגישה את רשות הערעור כמעט חודש לאחר שהגיע לידיה ההחלטה כאשר על פי תקנה 16 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות תביעות קטנות") היה עליה להגיש בקשת רשות הערעור בתוך 15 יום וזאת כאשר לא הצביעה על כל "טעם מיוחד" לאיחור. עוד ציינה כי היה בכוונתה לפנות להוצאה לפועל כבר בסמוך לאחר 19.11.15, המועד בו הפך פסק הדין לחלוט, אך נמנעה מכך עקב חוסר זמן.
7. עוד טענה המשיבה כי כל טענות ההגנה של המבקשת נדחו על ידי בית המשפט בהחלטה לביטול פסק הדין וזאת משום שטענתה העיקרית של המבקשת הייתה כי היא אינה אחראית לפעולות הזכיינית מטעמה אך הגנה זו אינה קיימת על פי הגדרת "מפרסם" בחוק התקשורת.
8. המבקשת הגישה תשובה.

דיון והכרעה

1. התקנה הרלוונטית לעניינו היא תקנה 16 לתקנות תביעות קטנות הקובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
2. ככל שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין/ההחלטה, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")
3. תקנה 528 לתקנות מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור.
4. מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".
5. בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.
6. במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל הוא על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של כב' השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא פ"ד לה(1) 376, 377).
7. טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ולצד מידת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, יש לתת הדעת למכלול שיקולים, ובהם:
8. פרק הזמן של האיחור;
9. מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור;
10. מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור;
11. סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חזקים יותר, כך יטה בית המשפט להאריך את המועד, חרף האיחור בהגשתו, ולהיפך.
12. כן הובהר כי אין המדובר ברשימה סגורה וכי השאלה תבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין (ראו בש"א 10225/07 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל, 3.1.08).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר ששקלתי את הבקשה, עיינתי בתגובה ובתשובה לתגובה על נספחיהם, וכן עיינתי בפסק הדין ובנימוקי הבר"ע, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה.
2. מדובר באיחור של 12 יום, אשר במקרה של תביעות קטנות הרי הוא פרק זמן משמעותי. בנסיבות אלו התרת אורכה להגשת ערעור יש בו כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיבה, שהרי "עם תום התקופה להגשת ערעור הופך פסק הדין לסופי, והצד שכנגד זכאי לראות את עניינו כבא על סיומו" (ראו בש"א 795/96 מריו לזניק בע"מ נ' יצחקי פ"ד מט (5) 291, 17.3.96) ו"הנטייה להאריך את המועד פוחתת ככל שהאיחור גדול יותר" (בש"א 1461/12 בן דוד נ' נחמיאס, 20.2.12).
3. יתר על כן, המבקשת לא הראתה כל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. במקרה שבפני טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו ולא בנסיבות חיצוניות שלא היו בשליטתו.
4. אולם העיקר הוא, לטעמי, בסיכוייו הלכאוריים של הערעור, שבדיקתם מעלה כי מדובר בערעור שסיכוייו קלושים.
5. מעיון בנספחים לבקשה עולה כי בבקשת ביטול פסק הדין שהגישה המבקשת היא טענה לגופה של הגנתה טענה אחת בלבד: "עיון בכתב ההגנה מגלה, כי לא המבקשת היא ששלחה את הודעות הפרסומת למשיבה אלא זכיינית המבקשת- חברת טל ומטר 770 בע"מ. אשר מנהלת את עסקה באופן עצמאי ותחת שליטתה הבלעדית, ואין כל שיתוף בין המבקשת לבין הזכיינית באשר לדרכי פרסום ושיווק ללקוחותיה. על כן לא קמה למשיבה עילת תביעה כלשהי כלפי המבקשת." (סעיף 5 לבקשה לביטול פסק דין).
6. טענה זו נדונה בהרחבה בסעיפים 12-15 להחלטה, ונקבע, ובצדק, כי על פי הגדרת "מפרסם" בחוק התקשורת "מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו" אחראי לפרסום, כאשר אין מחלוקת כי הודעות הפרסומת שנשלחו למשיבה נשאו את שמה של המבקשת ומכאן שפרסמו את עסקיה ולכן היא אחראית כלפי המבקשת גם אם זכיינית מטעמה ביצעה פעולה זו.
7. הואיל וזו הטענה היחידה לגופה אשר נטענה על ידי המבקשת בבקשתה לביטול פסק הדין, הרי משנסתרה טענה זו בהחלטה מנומקת, שלא נפלה בה טעות, הרי שאין למבקשת טענה לערער על ההחלטה.
8. אציין כי לא נעלם מעיני כי בבקשת רשות הערעור, טענה המבקשת כי בהגנתה טענה המוגדרת על ידה "טענה חשובה מכל הטענות הללו" והיא "כי ככל הנראה נפלה טעות במסד הנתונים של הזכיינית שכן יש לה לקוחה עם מספר טלפון זהה למעט ספרה אחת וזה היה מקור הבלבול שנעשה בתום לב לחלוטין." (סעיף 20 לתצהיר מיום 1.12.15)., אולם טענה זו לא הוצגה בפני בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, ולכן אין מקום לאפשר בשלב הערעור לטעון טענה זו שלא נטענה בפני בית המשפט בשלב הקודם. עוד אציין כי אי העלאת טענה זו בשלב הבקשה לביטול פסק הדין יש בה כדי להצביע על מידת חשיבותה. ועוד, גם אם טענה זו נכונה הייתה, היה מקום מיד בקבלת מסרון הסירוב הראשון של המשיבה מיום 7.11.14 לפעול כמבוקש במסרון ולהסיר את המשיבה מרשימת התפוצה, אך זאת לא אירע והמשיבה הוסיפה לקבל עוד 7 הודעות גם לאחר מכן (בימים 16.11.14, 21.11.14, 25.11.14, 28.11.14, 12.12.14, 2.1.15, 16.1.15) ולמרות ששלחה הודעת סירוב נוספת ביום 21.11.14.
9. לאור האמור אני מורה על דחיית הבקשה למתן אורכה להגשת ערעור.
10. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

החלטה ניתנה על ידי בשבתי כרשמת.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.