לקראת דיון ישיבה מקדמית הקבוע בפניי בתיק זה ליום 28.9.16, מצאתי לערוך בהחלטה זו סקירה של הקיים בתיק, כולל הצגת כתבי הטענות (על עיקרי הטענות שבהם), הצגת ההליכים בתיק והצגת הראיות שהוגשו עד כה בתיק.

סקירת הליכים

• ביום 1.12.15 הגישה התובעת נגד הנתבעות תביעת "כספית, נזקי רכוש" ע"ס 46,330 ₪, בסדר דין מהיר. עילת התביעה היא נזקי רכוש שנגרמו למחסן של התובעת באירוע מיום 29.9.14 (להלן: "האירוע"). כפי הנטען בכתב התביעה, התובעת היא חברה המחזיקה מחסן לאביזרי אופנה ברחוב הצורפים 12 לוד, הנתבעת 1 היא חברה המחזיקה משרד לאחזקת מבנים, מערכות ואספקת שירותי מיזוג אוויר הנמצאת קומה אחת מעל המחסן של התובעת , הנתבעת 2 היא מבטחת הנתבעת 1. כפי הנטען, ביום 29.9.14 ארע פיצוץ צינור מים ברצפה השייכת לנתבעת 1 ובעקבות כך הוצף המחסן של התובעת וכתוצאה מההצפה נגרמו למחסן התובעת נזקים קשים בתכולת המחסן. התובעת הזמינה שמאי מומחה שהעריך את הנזק בסך של 63,296 ₪ כאשר בחוות דעתו הוא מנכה סך של 6,500 ₪ בגין ניצולת מהמלאי שנהרס בהצפה אשר אותו לא יכלה התובעת למכור עקב מצבו ומבוקש מביהמ"ש להוסיף סכום זה לנזקיה. כמו כן, מבוקש פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש. התובעת טוענת כי הנתבעת 2 שילמה סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 40,000 ₪ ללא כל הנמקה ופירוט מצידה כאשר תשלום זה מהווה לטענתה הודאת בעל דין.
  • נספחי כתב התביעה:
    • רשימת גילוי מסמכים.
    • תצהיר אימות של העובדות הנטענות בכתב התביעה מיום 19.11.15 של ארז אלי מנכ"ל התובעת.
    • חוות דעת מיום 7.12.14 של שמאי א.ק. זכאי +חשבונית תשלום שכ"ט.
    • אישורי תשלום של הנתבעת 2 לתובעת ע"ס 40,000.
• ביום 2.2.16 הגישו הנתבעות כתב הגנה.
  • בכתב ההגנה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:
    • לא ברור על איזה בסיס נטען כי ההצפה אירעה בשל פיצוץ צינור מים ברצפה. ביום 24.9.14 בסמוך לשעה 14:00 אחרון עובדי הנתבעת 1 עזב את מקום האירוע כשהכול כשורה. אך לאחר שובם למקום האירוע ביום 28.9.14 בסמוך לשעה 6:30 התברר כי עקב תקלה בלתי צפויה ומוסברת שנוצרה במצוף של מתקן מים הניצב על גבי משטח השיש במטבח מים זרמו על רצפת המקום. מצוין כי מדובר בסופ"ש ארוך שכלל את ראש השנה. עד לקרות האירוע לנתבעת לא הייתה כל סיבה לצפות כי תתרחש התקלה האמורה כאשר מתקן המים טופל ותוחזק כראוי ובאופן שוטף.
    • חוות דעת שמאי התובעת מוכחשת כאשר מבוקש כבר עתה התייצבותו בביהמ"ש לחקירה נגדית.
    • הנתבעות שומרות לעצמן את הזכות להגיש חוות דעת מטעמן.
    • הנתבעת 2 אכן שילמה סך של 40,000 ₪ לתובעת אך שומרת על זכותה לדרוש השבת סכום זה ככל שיתברר ששילמה אותו מתוך טעות.
    • אין מדובר "באחריות מוחלטת" של הנתבעת 1 ועל התובעת להוכיח כי אכן התרשלה.
  • נספחי כתב ההגנה:
    • תצהיר אימות עובדות כתב ההגנה מיום 2.2.16 מטעם שרון שוורצמן עובדת מדור חבויות אצל הנתבעת 2.
    • רשימת גילוי המסמכים.
• ביום 6.3.16 הנתבעות הגישו בקשה לחקור את שמאי התובעת.
• ביום 11.3.16 נתתי החלטה יזומה, שבה נתתי החלטה (סטנדרטית) ובה הוראות בדבר הגשה של תצהירי עדות ושל חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים, התובעת תגיש תוך 30 יום מהיום, הנתבעת תוך 30 יום מיום קבלת המסמכים. בהחלטה זו ניתנו הוראות גם לגבי בקשות להשהיית תצהירי חוקרים פרטיים לפי הלכת סוויסה.
• ביום 13.3.16 התובעת הגישה תגובתה המתנגדת לבקשה לחקור את השמאי מטעמה. נטען כי, בניגוד לתקנות כתב ההגנה לא כלל תצהיר מטעם הנתבעת 1 ולא כלל את צרופותיו כפי שפורט ברשימת המסמכים. נעשתה פניה לב"כ הנתבעות לקבל את המסכים ללא הצלחה. לכן מבוקש לדחות את בקשת הנתבעות עד להמצאת המסמכים המפורטים.
• ביום 15.3.16 הנתבעות הגישו תשובתן שבה נטען כי לא ברור מה הקשר בין הנטען בתגובת התובעת לבין בקשת הנתבעות לחקור את שמאי התובעת.
• ביום 18.3.16 נתתי החלטה שהתובעת תדאג להזמין לדיון ההוכחות שייקבע בעתיד את השמאי מטעמה והוריתי לנתבעות להגיש לתיק ולתובעת בתוך 7 ימים עותק מכל המסמכים שצוינו ברשימת גילוי המסמכים שבכתב ההגנה.
• ביום 20.3.16 הנתבעות הגישו את המסמכים הבאים:
• פוליסת ביטוח.
• שתי חוות דעת שמאי: חוות דעת שמאי מיום 11.11.14 ומיום 21.4.15 של גולן חן.
• ביום 10.4.16 התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מיום 6.4.16 מטעם אלי ארזי מנכ"ל התובעת ותיק מוצגים.
• ביום 12.4.16 הנתבעות הגישו בקשה להוציא את חוות דעת השמאי מטעם התובעת כיוון שאינה ערוכה כדין. באותו היום ניתנה החלטה שהנתבעות יבהירו כיצד חוות הדעת לא הוגשה כדין.
• ביום 12.4.16 הגישה בקשתה בשנית הפעם כמפורטת.
• ביום 17.4.16 התובעת הגישה חוות דעת ערוכה כדין.
• ביום 17.4.16 הנתבעות הגישו תשובתן כי כעת חוות הדעת ערוכה כדין.
• ביום 19.4.16 ניתנה החלטה שנוכח תוכן תשובת הנתבעות מתייתר הצורך להכריע בבקשת הנתבעות להוצאת חוות דעת השמאי המומחה מטעם התובעת. בשלב זה ממתין ביהמ"ש להגשת ראיות הנתבעות, בהמשך להחלטת 11.3.16 ובהמשך להגשת ראיות התובעת ביום 10.4.16 בהמשך יישקל סוג הדיון המתאים.
• ביום 23.5.16 נתתי החלטה יזומה כיוון שהצדדים לא קיימו את הדרוש ובוטל הדיון הקבוע ליום 5.11.16. כמו כן, התובעת תודיע עד יום 10.6.16 מדוע לא ראוי למחוק את התביעה מחוסר מעש.
• ביום 24.5.16 התובעת הגישה בקשה שלא למחוק את התביעה מחוסר מעש כיוון שקיימה את החלטות ביהמ"ש ולאור זאת שהנתבעות לא הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעמן. באותו היום ניתנה החלטה המעבירה לתשובת הנתבעות והוראה לצדדים לבוא בדברים ולהגיע להסכמות דיוניות.
• ביום 24.5.16 הנתבעות הודיעו כי הן לא קיבלו את ראיות התובעת כדין.
• ביום 1.6.16 התובעת הודיעה כי ב"כ הנתבעות אישר כי קיבל את הראיות ויש להורות לו להגיש את תצהיריה וראיותיה ולקבוע מועד חדש לישיבה מקדמית.
• ביום 1.6.16 ניתנה החלטה שהנתבעות יגישו ראיותיהן עד ליום 20.6.16.
• ביום 14.6.16 הנתבעות הגישו את ראיותיהן: חוות דעת שמאי מיום 11.11.14 ומיום 21.4.15 של גולן חן.
• ביום 14.6.16 נתתי החלטה שכיוון שהוגשו כל ראיות הצדדים הם מתבקשים להודיע אם לדעתם יש טעם בקיום ישיבה מקדמית או שראוי לקבוע ישיבת הוכחות.
• ביום 15.6.16 הנתבעות הגישו הודעה כי לדעתן יהיה בישיבה מקדמית כדי לקדם את התיק.
• ביום 15.6.16 התובעת הגישה הודעה כי גם לדעתה יש טעם בקיום ישיבה מקדמית.
• ביום 15.6.16 נתתי החלטה כי תתקיים ישיבה מקדמית ביום 28.9.16 השעה 08:30 כאשר ב"כ הצדדים מתבקשים לדאוג להתייצבות גורם מוסמך ובקיא מטעמם לדיון ולמצער לזמינותו.

לתשומת לב הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ו, 28 יולי 2016, בהעדר הצדדים.