בקשת הנאמן לביטול ההליכים ובקשת החייבים לשינוי תכנית הפירעון

1. ביום 1.12.15 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים, לבקשתם.
2. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך של 7,759,407 (מתוכם 1,030,278 בדין קדימה), ונגד החייבת הוגשו תביעות חוב בסך 4,288,229 ₪.
3. ביום 7.11.17 נקבעה תכנית פירעון, בהסכמת החייבים, בה נקבע שיעשירו את הקופה ב-72,000 ₪ ב-60 תשלומים (6 תשלומים של 800 ₪ ועוד 54 תשלומים של 1,245 ₪), והחייבים הוכרזו כפושטי רגל.
4. ביום 23.8.18 הגיש הנאמן בקשה לביטול הליכים ממנה עולה כי ממועד אישור תכנית הפירעון שילמו החייבים תשלום אחד בלבד.
5. בהחלטתי מיום 24.8.18 הוריתי לחייבים לסלק את המחדלים תוך 45 יום מתום הפגרה.
6. ביום 13.9.18 (בבקשה 6) ביקשו נושי החייבים, נחום וטובה דר, לבטל את ההליכים מהנימוקים הבאים: החייבים אינם עומדים בתכנית הפירעון; החייב מסתיר שמקבל כספים רבים מהמל"ל בגין פגיעה בתאונת עבודה בה נקבעו לו 100% נכות; החייב מסתיר שיש לו עילה כלפי המעביד וממתין לאחר קבלת ההפטר לצורך הגשת תביעה.
7. ביום 18.10.18 הגישו החייבים בקשה להארכת תכנית הפירעון. לטענת החייבים, מחודש 8/17 הופחתה קצבת הנכות של החייב ל-50% (3,000 ₪); הסכמתם לתכנית הפירעון ניתנה מאחר והאמינו שיתקבל הערעור על הפחתת קצבת הנכות; במהלך התקופה שלאחר הדיון החייבים התקשו בתשלום החשבון ותשלום תכנית הפירעון; ביום 11.6.18 התקיים דיון בוועדה הרפואית לערערים אשר קבעה כי החייב כשיר לעבוד ב-2/3 משרה מיום 1.7.18; בעקבות ההחלטה, קצבת הנכות הופחתה ל-2,000 ₪; בכוונת החייב להגיש ערעור על ההחלטה ולשם כך פנה לקבלת סיוע משפטי; לאחר ההפחתה בקצבת הנכות ששולמה לחייב מחברת הביטוח, הגיש החייב תביעת נכות למל"ל ובחודש 3/18 אושרו לו 100% נכות מהמל"ל; בחודש 3/18 קיבל החייב תשלום רטרואקטיבי מהמל"ל, ומתוכו שילמו החייבים 3,400 ₪ לקופת הכינוס; בנוסף, השתמשו החייבים בכסף לכיסוי חובות שיצרו וכן תשלומי מחייה, חג הפסח, ומטלטלין לבית; החייבת עובדת כסייעת ומשתכרת בסך של 3,000 ₪ כאשר בחודשי קיץ לא עבדה כלל ובחגים שכרה היה נמוך יותר; מאחר והחייבים מתגוררים בנתיבות אפשרויות התעסוקה של החייבת מוגבלות; החייבת נדרשת להעדר פעמים רבות מהעבודה עקב מצבו הרפואי של החייב; הכנסת החייבים עומדת על סך 7,200 ₪ - 2,000 ₪ קצבת נכות ממנורה מבטחים, 3,169 ₪ קצבת נכות מהמל"ל, שכרה של החייבת; הוצאות החייבים – 8,340 ₪ ללא התשלום לקופה; מאחר והוצאות החודשיות גבוהות מההכנסות החייבים נמנעים מתשלום חלק מהחשבונות ונעזרים מידי פעם במשפחה; החייבים מבקשים לשלם תשלומים חודשיים בסך 500 ₪ לשניהם, עד למתן החלטה בערעור נגד החלטת הועדה הרפואית של חברת הביטוח.
8. הנאמן בתגובתו חזר על עמדתו לפיה יש להורות על ביטול ההליכים. לטענתו, החייבים התעלמו מבקשת הנאמן לביטול ההליך והחלטת בית המשפט על הסרת המחדלים; הכנסות התא המשפחתי בעת קביעת תכנית הפירעון היו 9,980 ₪; החייב קיבל קצבה רטרואקטיבית מהמל"ל בסך 34,000 ₪ בחודש 4/18, ובדו"ח לחודש 3-4/18, צוין שהחייב קיבל תשלום בסך 37,762 ₪, והחייבים מציינים בדו"ח הוצאות לחודש מרץ בסך 39,509 ₪; החייבים מאשרים שיצרו חובות חדשים בהליך הפש"ר ששולמו מכספי הגמלה; הכנסת החייבים הממוצעת עומדת ע"ס 7,500 ₪ מבלי שהחייבת ממצה את כושר השתכרותה ומבלי שלוקחים בחשבון את התשלום הרטרואקטיבי ששולם בחודש מרץ; בנסיבות העניין כאשר התשלום על פי תכנית הפירעון שנקבעה לחייבים הינו האחרון בסדר העדיפויות של החייבים והחייבת אינה ממצה את כושר השתכרותה, יש להורות על ביטול ההליכים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי דין בקשת החייבים להידחות וכי התנהלותם של החייבים מצדיקה את ביטול ההליכים, מהנימוקים הבאים:

1. החייבים לא השכילו לנצל את תכנית הפירעון המקלה שנקבעה בהסכמתם, וחדלו מביצוע התשלום החודשי לאחר מועד הדיון (למעט תשלום אחד מחודש 3/18).
2. במועד קביעת תכנית הפירעון ידעו החייבים על כך שהקצבה מהביטוח הופחתה, ולא ניתן לקבל את הטענה כי קיוו שההחלטה תשתנה בערעור ולכן הסכימו לתכנית הפירעון.
3. החייבים טוענים כי עד לחודש 7/17 התקיימו מקצבת נכות של החייב מחברת הביטוח בסך של 6,000 ₪ וממשכורתה של החייבת, כך שהשינוי חל בקצבת החייב.

מחודש 3/18 מקבל החייב קצבה מהמל"ל בסך 3,169 ₪ וקצבה מחברת הביטוח בסך 2,000 ₪ כך שההפחתה בהכנסת החייב עומדת על סך 831 ₪, הפחתה שאינה מצדיקה את שינוי תכנית הפירעון המקלה שנקבעה לחייבים.

1. מעיון בתלושי השכר של החייבת ודמי האבטלה ששולמו לחייבת עולה כי הכנסת החייבת הממוצעת עומדת על סך 3,200 ₪ (משתי עבודותיה), מכאן שהחייבת אינה ממצה את כושר ההשתכרות.
2. כידוע, יצירת חובות חדשים לאחר מתן צו הכינוס מהווה טעם לביטול ההליכים. כפי שעולה מבקשת החייבים מיום 18.10.18, החייבים יצרו חובות חדשים לאחר מועד מתן צו הכינוס (חוב שכירות, מים, ארנונה, חשמל וגז).
3. החייבים טוענים שיצרו חובות חדשים במהלך ניהול ההליך, דבר המלמד על כך שלא הפנימו את חובותיהם בהליך ושאין תועלת בקיום ההליך.
4. החייב קיבל סכומים גבוהים, אך במקום להשתמש בהם לסילוק הפיגורים, העדיפו החייבים להוציא את הכספים למטרות אחרות.
5. בנסיבות העניין, בקשת החייבים להארכת תכנית הפירעון נדחית.
6. נוכח מחדלי החייבים והתנהלותם, אני סבור שהחייבים אינם זכאים ליהנות מהגנות ההליך ויש מקום להורות על ביטול ההליכים.
7. הרבה לפנים משורת הדין, ניתנת לחייבים שהות בת 30 יום לסילוק הפיגורים והגשת אישור הנאמן על כך.
8. יובהר לחייבים שאם לא יבוטלו ההליכים, יהיה מקום לבחון אם להשאיר את תכנית הפירעון על כנה ולדון בבקשת הנושים (בקשה 6).
9. ככל שלא יוגש אישור במועד, יבוטלו ההליכים ללא התראה נוספת.

ת"פ לאחר חלוף 30 יום.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.