בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 17.4.2018.

1. העובדות הרלוונטיות לעניין הבקשה

ביום 17.4.2018 ניתן על ידי פסק דין בתובענה שבכותרת. במסגרת פסק הדין חוייבו הנתבעים (להלן: "המבקשים"), ביחד ולחוד, לפצות את התובעת (להלן: "המשיבה") בגין נזקיה עקב התקשרותה עם הנתבעת 3 (להלן: "החברה") אשר סיפקה פלטפורמה למסחר באופציות בינאריות.

נקבע, כי יש לקבל את גרסת המשיבה לפיה ניתן לה ייעוץ השקעות על ידי המבקשים, ביחד ולחוד.

עוד נקבע כי בנסיבות העניין יש לייחס למשיבה אשם תורם בשיעור 40%.

ביום 15.5.2018 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין למשך 90 ימים או עד החלטה אחרת שתינתן על ידי בית המשפט שלערעור.

לשם הזהירות, התבקש גם עיכוב ביצוע פסק הדין רק בעניינם של המבקשים 1-2.

2. טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

לטענת המבקשים, אף אם ניתן למשיבה ייעוץ אסור, לא נכון מבחינה משפטית לחייב את המבקש 1 שהיה עובד שכיר וזמני, ביחד ולחוד עם המבקש 2 והחברה בגין שיחות ייעוץ לכאורה שהוא כלל לא נטל בהן חלק ולא ידע על קיומן.

בדומה, נטען כי אין לחייב את המבקש 2, אשר הועסק במשיבה רק שנתיים, ביחד ולחוד עם המבקש 1 והחברה בגין שיחות שנוהלו עם המשיבה - ללא כל ידיעתו וללא שליטתו.

נטען כי בעניין זה קיימת שגיאה משפטית בפסק הדין וסיכויי הערעור

גבוהים.

לטענת המבקשים, פסק הדין שגוי מיסודו.

המבקשים פרטו באופן נרחב ביותר את טענותיהם בעניין המסקנות השגויות בפסק הדין, וזאת בהקשרים שונים.

מאחר ובית משפט זה אינו נדרש לסיכויי הערעור על פסק דינו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע – לא מצאתי לנכון לפרט את הטענות ואלה יתבררו בפני ערכאת הערעור.

לא נדרש

עוד נטען, כי רוב טענות המשיבה נדחו במסגרת פסק הדין ולכן היה על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה והוצאות לטובתה.

במקום זאת, התנהגות המשיבה קיבלה עידוד על ידי בית המשפט משנפסקו הוצאות מוגדלות כנגד המבקשים, מעבר לשכר הטרחה המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין.

לגופה של בקשת העיכוב – טענו המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה במפורש לטובת עיכוב הביצוע. למשיבה לא ייגרם כל נזק מהעיכוב הקצר המבוקש - בעוד שלאור עדותה של המשיבה וכעולה מפסק הדין – קיים חשש ממשי שלאחר ההכרעה בערעור עלולים המבקשים לעמוד המבקשים מול שוקת שבורה.

עוד ציינו המבקשים כי הם בחורים צעירים אשר הועסקו כשכירים במשך תקופה קצרה בחברה, ואין ביכולתם לשלם באופן מידי את הסכומים שנפסקו בפסק הדין כנגדם.

המשיבה הגישה התנגדות לבקשה.

המשיבה הדגישה כי הכלל הנוהג הוא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בביצועו של פסק כספי, כאשר ההלכה לגביו היא כי אין בביצועו המידי למנוע את השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור.

עוד נאמר כי בקשת העיכוב לא עמדה בנטל להוכיח כי יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו.

אין בבקשה ראיה כלשהי למצבה הכלכלי של המשיבה.

המבקשים אף ניסו להטעות את בית המשפט בהקשר זה. תצהירי וחקירת המשיבה אינם מעידים על מצב כלכלי קשה.

המשיבה טענה כי המבקשים טענו במהלך הדיון כי היא בעלת ממון רב. לכן, הם מושתקים מלטעון במסגרת הבקשה טענה הפוכה.

המשיבה טענה כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים ופרטה את טענותיה בעניין זה.

המשיבה ציינה כי המבקשים לא צירפו לבקשתם תצהיר מטעמו של המבקש 2 ולכן יש לדחות הבקשה מטעמו.

באשר לתצהירו של המבקש 1 – הרי שהאמור בו אינו אמת.

יתרה מזאת, נטען על ידי המשיבה כי בקשת העיכוב הוגשה למעשה רק מטעם המבקשים 1-2 ולא עולה ממנה כי גם החברה מבקשת עיכוב ביצוע.

בתשובתם לתגובת המשיבה, טענו המבקשים כי המשיבה מטעה את בית המשפט.

לטענתם, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") תצהירו של המבקש 1 תומך ממילא בבקשת כלל המבקשים.

כמו כן, המשיבה עצמה לא צירפה תצהיר לתגובתה.

לטענת המבקשים אין למשיבה טיעון ענייני מדוע לא יעוכב ביצוע פסק הדין. לכן, יש לראות בה כמי שויתרה על העלאת טענות כנגד העיכוב.

המבקשים התייחסו לטענות העובדתיות לגביהן טענה המשיבה כי אינן אמת.

עוד ציינו המבקשים כי אין ביכולתם אפשרות להציג לבית המשפט אסמכתאות באשר למצבה הכלכלי של המשיבה וכי גישה לנתונים אלה קיימת למשיבה בלבד.

3. החלטה

על פי תקנה 466 לתקנות סד"א, נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין – "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

עיכוב ביצוע פסק דין הוא החריג לכלל זה.

הלכה היא כי על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון - כי סיכויי הערעור טובים; והשני - כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע.

במסגרת התנאי השני מוטל על המבקש הנטל להראות כי הנזק שייגרם לו אם יתקבל ערעורו ולא יעוכב הביצוע - עולה על הנזק שייגרם לצד השני אם הערעור יידחה.

שיקול מרכזי במאזן הנוחות הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע והמבקש יזכה בסופו של יום בערעורו (ע"א 553/15 הועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אונו נ' האגודה למוסדות ציבור ליוצאי נשלסק בישראל (4.5.2015)).

כמו כן, נקבע בפסיקה כי בין שני התנאים האמורים מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", דהיינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר – יגבר משקלו של התנאי הנוגע למאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 1334/16 הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ש.ש. אשקלון יזמות ופיתוח בע"מ (14.3.2016); ע"א 9915/16 קצירי נ' ג.ר. נוף תל אביב בע"מ (29.5.2018); ועוד).

מעבר לכך שהכלל הוא, כאמור, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה, הלכה היא כי כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי – הנטייה תהא שלא לעכב ביצועו. זאת, אלא אם הוכיח המבקש כי לא יוכל להיפרע מן המשיב אם יתקבל ערעורו או אם הוכיח כי נמצא הוא על סף קריסה כלכלית בעוד שנזקו של המשיב אם יעוכב הביצוע – קטן יותר (ע"א 8822/15 שונייה נ' רון (שטיבלמן) (3.3.2016)).

כאמור, בית משפט זה אינו נוהג להעריך את סיכויי הערעור על פסק דינו.

בכל מקרה, לתנאי השני בדבר מאזן הנוחות קיים מעמד בכורה על פי הפסיקה (ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.9.2016); ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014).

לאור זאת, אבחן את שאלת מאזן הנוחות.

הטענה הרלוונטית אשר הועלתה על ידי המבקשים היא מצבה הכללי של המשיבה והחשש שאם יתקבל ערעורם לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

כפי שטענו המבקשים, טענה אכן המשיבה לכל אורך ההליך טענות בעניין אובדן כושר עבודה ואובדן פרנסה שלה ושל בעלה.

בטענות אלה מצדה של המשיבה, אף אם הוכחשו על ידי המבקשים, יש כדי לבסס חשש של ממש כי אם אכן יושלמו למשיבה כספים על ידי המבקשים יהא קושי לגבות אותם חזרה מאת המשיבה.

לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי לכך שהמבקשים עשוים לעמוד על סף קריסה כלכלית.

עם זאת, מקובלת עלי טענתם כי קיים קושי של ממש לגייס את הסכומים באופן מידי.

באיזון שבין הקושי האפשרי לגביית הכספים מהמשיבה והחזרת המצב לקדמותו - לבין הקושי של המבקשים שעבדו כשכירים בלבד בתקופה הרלוונטית לתביעה – מצאתי לנכון לעכב את ביצועו של פסק הדין כמבוקש, בתנאי שכל אחד מהמבקשים 1 ו- 2 יפקידו מחצית מסכום פסק הדין בקופת בית משפט תוך 30 יום מהיום.

ראה לעניין זה ע"א 5593/12 חטאב נ' בביאן (22.8.2012); רע"א 4452/06 איזנברגר נ' קדר (15.6.2006).

4. בקשה למחיקת השתלחויות המשיבה מתגובתה

המבקשים הגישו בקשה נפרדת בה טענו כי המשיבה מנסה להטיל מורא על בא כוח המשיבה במסגרת תפקידו כקצין בית המשפט, וזאת בהמשך ישיר להתנהלות הבריונית באמצעות שליחיה כפי שגם נאמר בפסק הדין.

בית המשפט התבקש למחוק את השתלחויות המשיבה מתגובתה ואם יוחלט להגיש תלונה כלשהי – בית המשפט מתבקש לעשות כן דווקא כנגד המשיבה ובא כוחה לאור תצהירי הכזב והטענות הכוזבות שהועלו.

בתגובה, טענה המשיבה כי לא עולה מבקשת המחיקה מה בדיוק מבקשים המבקשים למחוק.

לבקשה אין בסיס עובדתי או משפטי.

בקשת המחיקה הוגשה כשעה וחצי לאחר שבא כוח המשיבה קיבל את מכתב בא כוח המבקשים בנושא ולכן לא הספיק להשיב לה.

במסגרת בקשה זו והתגובה לה מתייחסים הצדדים לטענות שונות שאינן רלוונטיות לבקשת המחיקה או לבקשת העיכוב.

משנתנה החלטה בבקשת העיכוב לגופה – לא מצאתי צורך להידרש לבקשה נפרדת זו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ח, 11 יוני 2018, בהעדר הצדדים.