ניתנה ביום 01 מרץ 2016

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; ב"ל 15322-03-15) בו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בעניינה.
2. למבקשת ארעה ביום 6.12.13 תאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה, כאשר במהלך עבודתה כסדרנית במרכול מעדה ונגרם לה שבר בכף יד ימין ברדיוס הדיסטלי, ונקבעה לה דרגת נכות זמנית בשיעור 30% בתקופה שבין 1.11.14-28.2.15.
3. המבקשת טענה כי נגרמה לה פגיעה גם בכתף ימין עקב התאונה, המקנה לה נכות.
4. וועדה רפואית לעררים קבעה כי המבקשת לא התלוננה על כאבים בכתף אלא בחלוף מספר שבועות ממועד התאונה, וכי אילו היתה נפצעת בכתפיה, יש להניח שהיתה חשה כאב או מגבלה כלשהי קודם לכן.

כן נקבע כי אין ממצא חבלתי בכתף, אולם יש ממצאים המעידים על הסתיידות גסות בשריר הסופראספינטוס, אשר לא יתכן כי התפתחו בתוך שלושה שבועות, ומעידים על דלקת כרונית.

היות שכך, שללה הוועדה קיומו של קשר סיבתי בין המצב הרפואי בכתף לתאונה. הוועדה הוסיפה וקבעה כי בכל מקרה, לא היה מקום לפסוק דרגת נכות גבוהה מזו שנפסקה לה בגין כאב הכתף, בנוסף לתסמונת הכאב הכרונית ביד בגינה נפסקו לה 10% נכות.

1. בית הדין האזורי קבע כי החלטת הוועדה ניתנה כדין והחלטתה מנומקת כנדרש והמבקשת לא הצביעה על כל פסול שנפל בהחלטתה. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה בחנה את שאלת הקשר הסיבתי, שללה אותו ונימקה את קביעתה כנדרש, וכי מדובר בקביעה רפואית מובהקת ומנומקת, הנשענת על הניסיון המקצועי של חברי הוועדה כמו גם על המסמכים שבתיק הרפואי.
2. בית הדין האזורי דחה את טענת המבקשת כי על הוועדה להצביע על ממצאים מוכחים מעברה של המבקשת, כתנאי לקביעתה כי קיימים שינויים תחלואתיים טבעיים שגורמים לכאביה, היות ואין עסקינן בניכוי מצב קודם.
3. לגבי קביעת הוועדה בעניין תסמונת הכאב הכרונית קבע בית הדין האזורי כי הוועדה ציינה כי לא מצאה ביטוי לתסמונת זו בכתף, ודי בכך לצורך הדיון בשלב זה בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין הליקוי בכתף, וכי חזקה על הוועדות שיתכנסו בעניינה של המבקשת בעתיד כי יקבעו נכות בגין תסמונת זו וביטוייה. בשלב זה נקבעה נכות זמנית בלבד, כך שאין פסול בקביעת הוועדה כי ביטוייה של תסמונת הכאב הנגרמת כתוצאה מאותו שבר בשורש כף היד באים לידי ביטוי בנכות זמנית זו.

בקשת רשות הערעור

1. בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת כי מנגנון הפגיעה בו נפגעה המבקשת ונגרם לה שבר בכך היד, מחייב אף פגיעה בקצה המרוחק של היד - הכתף, ועל כן שגתה הוועדה כאשר שללה קשר זה. לטענת המבקשת, שאלת הקשר הסיבתי הינה שאלה משפטית מובהקת, אשר נשענת על קביעות רפואיות.

כן טענה המבקשת כי שגתה הוועדה כאשר שללה קשר סיבתי בין תסמונת הכאב הכרונית בכתף שמאל לבין התאונה, ובקביעתה כי בכל מקרה אין לפסוק בגינה נכות יתר על הנכות שנפסקה בגין תסמונת זו בכף היד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובכלל החומר שבתיק, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.
2. הוועדה קבעה באופן מפורש כי אילו היתה המבקשת נחבלת בכתפה בעת התאונה, צריך היה להופיע תיעוד רפואי קודם שיצביע על כך, דבר שלא קיים בתיקה הרפואי. מאידך, הצביעה הוועדה על מצב תחלואתי טבעי בכתפה של המבקשת. בנוגע לתסמונת הכאב הכרונית בכתפה של המבקשת, קבעה הוועדה כי גם כאן לא מצאה קשר בינה לבין הפגיעה, אולם מכל מקום, אף ככל שקיים קשר כזה, אין הדבר מקנה למבקשת נכות בשלב קביעת הנכות הזמנית, יתר על מה שנפסק לה בגין תסמונת הכאב הכרונית בכף ידה.
3. קביעות אלו הינן קביעות רפואיות מובהקות של הוועדה, והמבקשת לא הצביעה על פסול שנפל בהן שיש בו כדי להצדיק קבלת בקשתה.
4. אשר על כן, הבקשה נדחית. כמקובל בענייני בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ו (01 מרץ 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.