תביעה זו הוגשה לבית-המשפט בתאריך 1.12.2015. בתאריך 14.12.2015 שיגרה מזכירות בית-המשפט את כתב-התביעה עם הזמנה לדין לנתבע. לפי אישור-מסירה מיום 28.12.2015 נמסר החומר בכתובתו של הנתבע, המופיעה בכתב-התביעה, לידי מי מטעמו, שחתם על האישור. בתאריך 25.5.2016 הודיע התובע לבית-המשפט כי המציא גם בעצמו, באמצעות שליח, את ההזמנה לדין ואת כתב-התביעה לידי הנתבע. צורף תצהירו של השליח, שאישר כי ביקר בכתובת האמורה שלוש פעמים ולבסוף, בתאריך 18.5.2016, הדביק את המסמכים על הדלת. התובע הוסיף וציין בהודעתו כי ביום 22.5.2016 הודיעוֹ הנתבע טלפונית, והוא הקליט את השיחה, כי המסמכים הומצאו לידיו.

אני רואה בהמצאה כאמור – המצאה כדין. כתב-הגנה לא הוגש ולפיכך, לבקשת-התובע וכסמכותי בתקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 ניתן בזה, בהעדר הגנה, פסק-דין על יסודו של כתב-התביעה. התביעה מתקבלת באופן חלקי, שכן סכומה עובר את תקרת-הסכום שבסמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות לפסוק, ואין בסמכותו של בית-המשפט להורות על מתן חשבוניות כמבוקש.

בתוך 30 ימים מיום המצאתו כדין לידיו של פסק-דין זה ישלם הנתבע לתובע סך כולל של 33,800 ש"ח. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

תשומת-לבם של הצדדים, שניהם, מופנית להוראתה של תקנה 12 לתקנות, הקובעת: "ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או ענינים אחרים...". לפי תקנה 16(א) לתקנות רשאי, עוד, כל צד לבקש מבית-המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים מהיום שהומצא פסק-הדין לידיו כדין, רשות לערער עליו.

המזכירות תמציא העתקו של פסק-דין זה, ללא דיחוי, לכל אחד מן הצדדים במסירה אישית.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ו, 22 יוני 2016, שלא במעמד הצדדים.