<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן

ב"כ המשיבה – עו"ד עדי יעקובוביץ'

העורר הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ העורר:

חוזרת על האמור בערר ומבקשת מבית המשפט לאפשר לעורר לצאת לריאיון קבלה בבית נועם. מפנה למ"ת כפי שהפניתי בהודעת הערר, הגשתי תוספת להודעת הערר. בהחלטה שניתנה בבית המשפט העליון של כב' השופט דנציגר אנו מדברים על החלטה שניתנה לאחר שיצא לריאיון קבלה, הייתה בפניו החלטה של השופטת מרוז שדחתה את הבקשה שלו, השופט דנציגר אומר "נתוניו .. המורכבים... להשתלב בטיפול מצדיקים גם לטעמי..." בעצם נוצר מעין יצור כלאיים, כשהשופטת מרשק מרום קבעה שהוא יכול לצאת לריאיון קבלה למרות שאין חלופת גיבוי מהטעם שיש מתווה אחר להבטיח שלא תהיה פגיעה במתלוננת. השופטת מרוז קבעה שלא יצא לקהילה ללא הקשר לחלופת הגיבוי, בפני כב' השופט דנציגר הדיון היה והקביעה שלו חוץ מחלופת הגיבוי זה כבר היה אחרי שיצא לריאיון וגם בגלל העובדה שיש לנו התלבטות באשר למוטיבציה ואז בא בימ"ש עליון אומר אני חושב שבנסיבות המיוחדות האלו נכון להעמיד חלופת גיבוי.

יש משהו חדש בשירות המבחן, אנו שנים במקצוע, חלופת גיבוי זה משהו שלא היה. קודם כל נראה אם יעבור את הריאיון בבית נועם. מפנה לתסקיר לעמוד 3 "רצונו בעריכת שינוי...." הוא מבין את הבעייתיות שלו, רוצה לערוך שינוי, שירות המבחן סבור שרק טיפול אינטנסיבי יביא להפחתת הסיכון.

הוא נשפט ב-9.11.15 בפני כב' השופט היימן על תיק נגד גרושתו. תסקיר שירות המבחן, העונש שם הסתיים במאסר על תנאי ושל"צ אבל התסקיר לא המליץ על טיפול. שירות המבחן סבר שלאור העובדה שהתגרש בינואר 2015 ולא היו אירועים חדשים והמתלוננת תיארה בפני שירות המבחן מצב חדש אז שירות המבחן סבר שאין מקום שיעבור הליך טיפולי. הגורם הטיפולי בתיק שהיה בפני בית המשפט סבר שאין מקום לטיפול כי הכל נראה בסדר ואז יש לי כאן אירועים שברור מהתסקיר מה הגורם שלהם. יש פה קרבה משותפת, 4 ילדים, מצב של עמימות, הם לא באמת חתכו את הקשר אבל ברור שהעורר צריך טיפול. במקבילית הכוחות מפנה לעבירות המיוחסות לו שאיני מקלה ראש, אך אנו מדברים במסגרת התיק שנשפט עליו היה איתה בקשר, איים עליה, הפר את הצו שאסר להיות איתה בקשר, זה העבירות, יש לנו כאן 5 אישומים. ברור שצריך טיפול ולכן אני חוזרת להחלטה המקורית של כב' השופטת מרשק עמוד 9. אני חושבת שהשלילה הראשונית הזו הוא מוקדם מדי כי גם אומר לי העורר, רוצים להבטיח שכשאעזוב את בית נועם לא אגיע למתלוננת, אז מצד אחד בפסיקה בברדובסקי ההתלבטות בדבר המוטיבציה, לא קיימת כאן. הוא אומר יש לי בעיה, רוצה את השינוי, רוצה לעבור את הטיפול וברור שאפשר בהסכמת הקהילה שבמקרים של חריגה מהכלל יהיה דווח למשטרה. בפני בית המשפט לא נבדקה סוגיה כמו שנבדקה בברדובסקי. היום בית נועם נמצא במתכונות אחרת, למיטב ידיעתי במסגרת המגורים זה לא עבודה בבוקר אלא טיפול אינטנסיבי, זה מקום עם דלת פתוחה אך אין יציאה לעבודה כמו פעם. היום זה ממש שהייה וטיפול מהבוקר. אומר העורר אני יכול להביא מפקח שיחתום עלי, נקודת המוצא היא אמון. אומר העורר אני אעבור לריאיון אמצא מפקח שיחתום עלי וכך אבטיח שלא אפר את התנאים. המפקח זה שיחתום עליו ערבות, המשפחה שלו לא רוצה אותו יותר. לעורר הזה יש 4 ילדים והוא יצטרך להיות איתה בקשר והוא צריך טפול אינטנסיבי.

ב"כ המשיבה:

אני לא ראיתי את בקשת ההבהרה ואת כל ההשתלשלות.

אתחיל מכך שאצטט מבש"פ 8394/10 מפי כב' השופטת נאור מדובר שם בעורר שהיה לגביו תסקיר ונקבע שלא יצא לראיון קבלה בקהילת רטורנו על מנת שלא יפתח ציפיות "לא ראיתי מקום....". אני רוצה לומר במה אנחנו מדברים? חברתי הפנתה לשורה פה בתסקיר ולשורה שם, אני רואה בתסקיר הזה תסקיר שלילי. מפנה לעמוד השני בפסקה אחת לפני אחרונה "תוך קושי בולט..." וכו'. מפנה גם להמשך ובעמוד הבא בפסקה שנייה "ניתן להתרשם..." כולל שלב נזקקות טיפולית וכו'. בפסקה הבאה "בשיחה עמו בלטה התייחסות..." ובפסקה הבאה איך מתייחסת גרושתו אליו ולכל הפרשייה, את ההתנהגות האובססיבית אנו רואים זאת מכתב האישום ולמסקנות בפסקה אחרונה. כשכל הסיפור בעמוד האחרון מדבר על הסכמה ראשונית ועקרונית. זה בכלל לא השלב, עוד ללכת לריאיון קבלה? שלא לדבר על העניין של איך מנתח שירות המבחן את כל הסיפור של חלופת הגיבוי. לא מדובר במשהו טכני אנחנו נדווח, הם מסבירים למה במצב דברים כזה. כשאנו מדברים בעורר שישב 95 חודשים במאסר בין היתר בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, תקיפה ואיומים, חוץ מזה שאך עכשיו נשפט על עבירות כלפי אותה מתלוננת וכלפי אחת מילדותיו הקטינות, ההחלטה של כב' השופט קלייטמן היא ממש הכרחית. לא ראיתי את בקשת ההבהרה ואת כל נספחיה. מעבר למה שקבעה כב' השופטת נאור, שיטת הפיחות הזוחל הזה שקודם כל נראה מה יהיה בריאיון הזה, אנו שוכחים שהמקום להליכים הטיפוליים האלה ואני לא רואה רצון כזה גדול מהעורר, אני אל רואה במקום בשלב המעצר לתת לו לצאת לא לפי הפסיקה ולא לפי נתוניו האישיים ללכת לריאיון כי אז מה קורה? קרה לעיתים שרק ביקשו שיצא לריאיון כי אין עבר פלילי, ואחרי שכבר יוצאים לריאיון ויש ציפיות וזה טבעי מצד העורר מצד באי כוחו וכו' אז אומרים עכשיו? הוא אפילו כבר התקבל. שירות המבחן אומר אם כל כך התאמץ, אני לא רואה שזה המקום וזה לא השלב.

ב"כ המשיב:

לגבי עבר הפלילי שלו למעט הרשעה מ-9.11.15 הוא מאד ישן, יש הרשעה מ-2012 של החזקת טובין ולפני כן הרשעה קודמת משנת 1993 ואחורנית. אנו מדברים על עבירת איומים מלפני 22 שנה שעליה חברתי הפנתה תשומת לב בית המשפט, מגישה את גיליון הרישום הפלילי שלו כדי שיראה עד כמה הוא ישן.

באשר לשיטת הפיחות הזול, ההצעה להגיע לבית נועם הייתה של שירות המבחן, הוא זה שפנה לעורר והציע את הטיפול ולאחר שאמר שהוא רוצה המדינה אומרת אתה לא באמת רוצה, זו באמת הנקודה, ההבנות של הצורך בטיפול עלו ביחד עם שירות המבחן לאחר שלא עלו בתיק הקודם בהמלצת שירות המבחן. בנסיבות המיוחדות גם של המוטיבציה וגם של הצורך בטיפול, העורר לא יעשה בשימוש בעובדה שיצא לריאיון היה ויתקבל כשנצטרך לעמוד בשאלה אם יצא לטיפול או לא.

<#6#>

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט קלייטמן) במ"ת 13228-11-15 בה נדחתה עתירת העורר להורות לשירות המבחן להפנותו לריאיון קבלה בהוסטל "בית נועם" גם בהעדר חלופת גיבוי.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו בחמישה אישומים עבירות של איומים, הפרת צו בית משפט והטרדה באמצעות מתקן בזק שבוצעו על פי הנטען כנגד גרושתו.

מתסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו עלה כי קיימת דינמיקת יחסית מורכבת ותלותית בינו לבין גרושתו וקשיים בהצבת גבול בקשר עמה. העורר התייחס לקשייו כפי שהם מפורטים בתסקיר שירות המבחן והביע נזקקות טיפולית בתחום האלימות הזוגית ורצונו בעריכת שינוי.

שירות המבחן העריך כי הוא מצוי כיום בשלב ראשוני של זהות דפוסיו הפוגעניים והשלכותיהם ובהעדר תהליך טיפולי אינטנסיבי קיים סיכון להישנות התנהגות אלימה ופורצת גבולות.

לאור האמור בחן שירות המבחן אפשרות להפנותו ל"בית נועם" לצורך קבלת טיפול אינטנסיבי בדפוסיו ובשיחה עמו הביע העורר הסכמה ראשונית ועקרונית לבחון התאמתו במסגרת זו.

העורר מסר כי בני משפחתו יוכלו להתארגן ללוותו ולסייע לו להתארגן לתהליך טיפולי.

דא עקא, בני משפחתו לא ביטאו נכונות להגיע לפגישה בשירות המבחן ולשמש עבורו כמפקחים מלווים או כחלופת גיבוי למקרים חריגים בהם לא יוכל לשהות בתחומי המסגרת הטיפולית.

שריות המבחן הבהיר כי חלופת הגיבוי מיועדת למקרים עתידיים בהם לא יוכל להישאר בתחומי המסגרת הטיפולית. מדובר באירועים רגריסיביים מבחינתו של העורר ובעיתות של משבר וקושי בתהליך הטיפולי בעקבותיו עלול הוא להידרש לעזוב את ההוסטל, דבר המביא למצבים בהם הסיכון להישנות התנהגות אימפולסיבית ופוגענית אף כלפי המתלוננת עלול לעלות.

שירות המבחן הבהיר בנוסף כי נוכח הסיכון המתואר הם רואים חשיבות לקיומה של חלופת גיבוי במקרה של השתלבות בטיפול בהוסטל אשר עלולה לחדד הגבולות החיצוניים, לחזק היכולת להתמודד באופן יעיל עם הלחצים הפנימיים והחיצוניים ולמתן הסיכון בהתנהלותו ולהוות גורם מאזן ומפחית סיכון הן במישור האישי והן במישור הזוגי.

לאור העדר חלופת מעצר טיפולית הולמת ומפחית סיכון לא המליץ שירות המבחן להפנות את העורר לבחינת התאמתו להוסטל לגברים אלימים.

בית משפט קמא, לאחר שבחן את תסקיר שירות המבחן והתייחס לעמדת ב"כ העורר לפיה העדרה של חלופת גיבוי אינו שולל את האפשרות לבחון בחינה מעמיקה את השתלבותו של העורר בהליך טיפולי, קבע כי העדרה של חלופת גיבוי כשלעצמה אינו סיבה אוטומטית לכך שהעורר לא יישלח לבחינת ההליך הטיפולי ואולם, במקרה זה כפי שהבהיר שירות המבחן, ישנה חשיבות ספציפית לקיומה של חלופת גיבוי לא רק לצורך מצבים בהם העורר יידרש לעזוב את הפעולה אלא על מנת לחדד את הגבולות החיצוניים ולחזק את היכולת להתמודד באופן יעיל ללחצים פנימיים וחיצוניים.

עוד הדגיש בית משפט קמא את הסיכון העלול להיווצר ולהתגבר להתנהגות אימפולסיבית ופוגענית כלפי המתלוננת אם יעזוב העורר את ההוסטל.

בנסיבות אלה ראה בית משפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן.

ב"כ העורר סבורה כי החלטתו של בית משפט קמא עומדת בניגוד להלכה הנוהגת בנסיבות דומות והפנתה להחלטת כב' השופטת מרשק מרום במ"ת 41179-05-15 (להלן: "עניין ברדובסקי") שם נדון עניינו של משיב שהואשם בעבירת הצתה בביתו על רקע מערכת יחסים עם בת זוגו ושירות המבחן קבע כי הוא מגלה מוטיבציה ראשונית בלבד לטיפול אך לא המליץ על כך בשל העדר חלופת גיבוי.

בית המשפט מפי כב' השופטת מרשק מרום קבע כי אין לשלול שליחת נאשם לריאיון קבלה שיבחן התאמתו לקהילה טיפולית באופן אפריורי אך ורק בשל העדר חלופת גיבוי של מפקחים במקרה של השהייה מהקהילה.

ב"כ העורר הגישה תוספת להודעת הערר בה הפנתה להחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 5707/15 בעניין ברדובסקי שם לא נשללה האפשרות להפנות לריאיון קבלה בהעדר חלופת גיבוי אם כי בית משפט קבע כי "נתוניו האישיים המורכבים של העורר וההתבלטות בדבר המוטיבציה מצד העורר להשתלבות לטיפול מצדיקים גם לטעמי העמדת חלופת גיבוי כנ"ל".

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערר להידחות.

בית משפט קמא היה אף הוא ער להחלטת כב' השופטת מרשק מרום ואף הוא סבור כי העדרה של חלופת גיבוי כשלעצמה אינה סיבה השוללת על הסף אפשרות של בחינת הליך טיפולי. ואולם, כפי שסבר בית משפט קמא אף אני סבורה כי בעניינו של העורר סבר שירות המבחן שחלופת הגיבוי נדרשת לא רק לצורך חלופה במצב שבו יידרש לעזוב את הקהילה אלא גם כדי להוות חידוד וחיזוק של הגבולות החיצוניים בזמן הימצאותו בהליך הטיפולי.

בנסיבות אלה וכל עוד לא נמצאה חלופת גיבוי אין מקום לאפשר לעורר לצאת לריאיון קבלה.

בשולי הדברים אעיר כי ב"כ העורר ציינה שאם יעבור העורר את ריאיון הקבלה בהצלחה יעלה בידו להציג חלופת גיבוי כלכלית.

אינני סבורה כי חלופת גיבוי שתיתן מענה כלכלי בלבד תהיה מספקת. יחד עם זאת אם יצליח העורר להציג חלופת גיבוי או אם בני משפחתו ישנו דעתם בעניין זה ניתן יהיה לפנות לבימ"ש קמא כדי שישקול פעם נוספת אם יש מקום להורות על הוצאתו של העורר לריאיון קבלה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"ו, 13/12/2015 במעמד הנוכחים.