1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 8.11.15 הדוחה בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא, לצורך ביצוע מכר עצמי.

רקע עובדתי בתמצית

2. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 17.6.15 למימוש משכנתא על דירה ברח' הנח"ל 25 בקרית גת (להלן: "הנכס"). בסמוך לכך וביום 10.9.15 מונה עו"ד יניב אידל ככונס נכסים .

3. המבקשת גרושה מזה 12 שנה וחייבת יחד עם גרושה כלפי המשיב(להלן –"החייבים") .

4. על פי הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד הרבני האזורי באשקלון, סוכם כי זכויות החייב יועברו למבקשת. עד כה לא נרשמו הזכויות ע"ש המבקשת, בין היתר, לאור קשיים בהעברה לרישום הזכויות על שמה ומשום פטירת אחד ממוכרי הדירה לידי החייבים.

5. המבקשת פנתה לרשמת ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב הליכי המימוש לצורך ביצוע מכר עצמי, שנדחתה מטעמי תגובת המשיב לבקשה על פיה יש להמשיך בהליכי הכינוס לטובת סילוק חובות החייבים לכלל הנושים כפי תפקידו של כונס הנכסים.

6. לטענת המבקשת, הואיל וטרם חלפו 90 יום ממועד מינוי כונס הנכסים, ניתן ללמוד מסעיף 81ב (ב) 3 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 כי גם לאחר שנתמנה כונס נכסים, ניתנה לחייב האפשרות לפרוע את התשלומים ששימשו עילה לנקיטת הליכי מימוש המשכון בתיק ההוצאה לפועל. המבקשת נכונה למכירת הנכס, אולם מתן האפשרות לביצוע המכר באופן עצמי יחסוך בהוצאות הכרוכות בהליך הכינוס ויניב תמורה גבוהה יותר. לא זו אף זו, מאישור הזכויות שצירף הכונס לתגובתו שהוגש לרשמת ההוצאה לפועל ניתן ללמוד, כי מלבד הערה הרשומה לטובת המשיב, לא נרשמו עיקולים על הנכס ע"י נושי גרושה.

7. האיחור בהגשת בקשת הרשות לערער נבע, לטענת המבקשת, מהצורך לבצע בדיקה מעמיקה ברמ"י אודות העיקולים הרשומים בתיק הנכס ואיתור אישור זכויות מטעם רמ"י לצורך הגשתו כנספח לבקשת הרשות לערער. ממילא האיחור הוא קצר ביותר ומדובר באיחור של 3 ימים בלבד שלא יפגע במשיב. כמו כן, מהות הענין שביסודו תביעת פינוי בהליך כינוס מטה את הכף ליתן הארכת המועד המבוקשת.

8. המשיב מתנגד לבקשה ולטענתו נימוקי הבקשה המהווים תירוץ לא מוצדק להתנהלות המבקשת אינם יכולים לסייע לה מכמה טעמים:

ראשית, המבקשת ידעה על מצב הזכויות בנכס זה מכבר ולכן רצונה לבדוק העיקולים רק עתה לא יכול לסייע לה.

שנית, אישור הזכויות ברמ"י אינו רלבנטי הואיל והמידע העדכני נמצא אצל החברה המשכנת בלבד.

שלישית, המצאת אישור הזכויות לא יכול לבוא חלף קביעת הרשמת שקיבלה את טענת המשיב שהבקשה למכר עצמי כמוה כבקשה להברחת נכסים ויש לפרוע גם את החובות לנושים הנוספים. לפיכך, סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים שעה שעיכוב ההליכים יפגע לא רק בנושה המובטח אלא בנושים נוספים.

דיון

9. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את סמכותו של בית המשפט ליתן הארכת מועד שנקבע בחיקוק " מטעמים מיוחדים שירשמו".

בהלכה הפסוקה העדכנית בנוגע לשיקולי ביהמ"ש בבואו ליישם את סמכותו להעניק הארכת מועד, החלה להסתמן מגמה מרככת שעה שהפעלת סדרי הדין נעשית בפריזמת זכות הגישה לערכאות.

[ראה ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ( 4.6.07 ) ]

אין ספק שתכלית קביעת מועדים בתקנות סדרי הדין נועדה לאפשר ניהול מערכת שיפוט סדירה ולשים סוף לסכסוך, אלא שבצד אלו נקבע לא אחת כי במקרים מסוימים ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה לשם עשיית צדק ומבלי לפגע בצד שכנגד.

[ ראה רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' מ.א.ר בע"מ ( 19.7.09) ]

מלאכת האיזון בין האינטרס של יעילות וסופיות הדיון לבין זכויותיו של המבקש נבנית באמצעות אבני הדרך שהונחו בפסיקה שהם בבחינת השיקולים שביהמ"ש ייתן דעתו עליהם במקרה שבו מתבקשת הארכת המועד.

בבש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מ"י ( 14.3.11 ) מסביר ביהמ"ש העליון מפי השופט גובראן שרשימת השיקולים הנ"ל אינה סגורה :

"מכיוון שעניין לנו באיזון קונקרטי בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול השיקולים קשה מאוד לקבוע כללים הידועים מראש למקרים בהם תינתן הארכת מועד ולמקרים בהם תידחה הבקשה. אולם ניתן להצביע בין היתר על השיקולים הבאים שיש להביא בכלל חשבון: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של הליך תלוי ועומד, מהות ההליך, הסתמכות בעל דין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד...ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין ..ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ ..יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין."

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל הבקשה.

יש לטעמי לשים דגש על האיזון הנדרש בין מידת האיחור לבין הפגיעה שיכולה להיגרם למבקשת באם לא יינתן לה יומה במסגרת בקשת הרשות לערער.

אין חולק, אמנם, כי הבקשה להארכת המועד הוגשה לאחר תום המועד שנקצב בדין להגשת בקשת הרשות לערער. ובמקום המועד שבו הייתה צריכה להיות מוגשת (ביום 30.11.15) הוגשה הבקשה ביום3.12.15 יחד עם הבר"ע. כמו כן נראה כי האיחור נעוץ בבעל הדין ולכן בנסיבות אלו רק מקרה חריג יכול לבוא בגדר המקרים שבהם תנתן הארכת המועד.

בחינת סיכויי הבקשה לרבות הערעור בשלב זה מלמדת כי סיכוייה שקולים, הואיל ומחד זכות המבקשת למכר עצמי היא סטוטורית, וסוגיית רישום הזכויות אינה כלל פשוטה במקרה זה ומחייבת פרק זמן להסדרתה ,ואילו מאידך זכותם של הנושים לקבל את כספם בהקדם ולזכות בסילוק החוב כלפיהם היא זכות קניינית מוכרת. שאלת האיזון בין האינטרסים הנ"ל עומדת למבחן וזו טעונה הכרעה על פי הנסיבות.

לפיכך , בהתחשב במהות בקשת הרשות לערער , משך האיחור הקצר ביותר, מידת הפגיעה במבקשת באם בקשתה תדחה ומידת סיכוי הערעור הלכאוריים ,יש להיעתר לבקשה.

11. לאור האמור , ניתנת הארכת המועד כמבוקש.

התיק נקבע לדיון ליום 2.3.16 שעה 8.30 .

המשיב רשאי להגיב לבר"ע ובתשובתו יתייחס לאפשרות ליתן רשות ערעור .

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.