1. בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה, על נזקים שנגרמו לרכבו משחלף ליד רכבו של הנתבע 1, בשעה שהנתבע 2 פתח את הדלת השמאלית האחורית ופגע ברכבו.

1. לטענת התובע עת פנה ימינה, רכבו של הנתבע 1 חנה במקום המסומן כ'אדום לבן' ולפתע נפתחה הדלת האחורית השמאלית תוך שפגעה ב-2 דלתות רכבו מצד ימין. מכאן טוען התובע לאחריות הנתבעים לנזקיו. באשר לגובה הנזק, לטענת התובע מכר את רכבו מבלי לתקן את הנזק, אך הפחית סך של 7,500 ₪ ממחיר הרכב בשל הצורך בתיקונו.
2. מנגד טען הנתבע 1 שעמד עם הרכב באותו מקום בשל תקלה שהיתה ברכב, וכי התובע הגיע מסיבוב לאחר שדלת הרכב כבר היתה פתוחה ופגע ברכבו. מכאן לטענתו אחריותו של התובע לנזקים. עוד טען שהתובע נסע במהירות גבוהה. באשר לגובה הנזק טען שמייד לאחר התאונה ביקש ממנו התובע 700 ₪ ולאחר מכן 1,200 ₪ בלבד.
3. בפניי העידו התובע, הנתבע 1, מר עוז שמלווה את הנתבעים במסגרת חברתית בה הם חברים וכן מר עמר כעד לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אין מחלוקת שהנתבע 2 פתח את דלת הרכב של הנתבע 1 לכיוון הכביש. בהתאם למיקום הנזק ברכב התובע שמתחיל מהדלת הימנית הקדמית וממשיך לדלת הימנית האחורית, המסקנה המתבקשת היא שדלת רכב הנתבעים נפתחה רק לאחר שרכב התובע חלף לידה, שהרי אם כבר היתה פתוחה לפני שרכב התובע חלף לידה, היה התובע פוגע בדלת רכב הנתבעים עם החלק הקדמי של רכבו.

מכאן אני מוצא אחריות של הנתבעים לקרות הנזק ברכב התובע.

יוער כי לא הובאה בפניי ראייה שהתובע נהג במהירות מופרזת. הנתבעים ועדיהם העלו טענה או סברה למהירות מופרזת אך לא ראייה ממשית. ספק גם לאור מיקומו של הקיוסק (עמ' 4, ש' 28) – מעבר לכביש – אם אכן מר עמר ראה את מהירות נסיעתו של התובע. לפיכך לא מצאתי כי ניתן לקבוע ממצא כזה על בסיס עדותו.

זאת ועוד, גם על-פי עדותו של הנתבע 1, התובע הגיע למקום מסיבוב, כך שמהירות הנסיעה ממילא לא היתה יכולה להיות גבוהה.

1. לעניין גובה הנזק, אין מחלוקת שהרכב נמכר מבלי שתוקן הנזק. התובע ביקש להציג חוות דעת שמאי שאמדה את הנזק והעמידה אותו על סך של 7,500 ₪. ואולם, עיון בחוות דעת השמאי מעלה כי השמאי לא ראה את הרכב בעצמו אלא התרשם מתמונות הנזק בלבד. כך גם נערכה חוות הדעת כחודשיים לאחר התאונה (התאונה היתה בחודש אוגוסט 2015 ואילו חוות הדעת נערכה רק באוקטובר 2015). יש לקחת נתונים אלו בחשבון לעניין משקלה של חוות הדעת.
2. משנמכר הרכב, הרי שנגרם לתובע נזק ממשי שהוא בגובה ההפחתה במחיר הרכב. התובע העיד בפניי כי ערך הרכב במחירון עמד על 90,000 ₪, אלא שממילא בהיות הרכב 'רכב אמריקאי' הוא אינו נמכר במחיר המחירון אלא במחיר נמוך ממנו (עמ' 3, ש' 11). לדיון השני שהתקיים בתיק הציג התובע ראייה שהקונה שילם לו 71,000 ₪ עבור הרכב (ת/1), שעה שלטענתו סוכם תחילה על תשלום של 78,500 ₪ וכי בשל הנזק הופחת המחיר ב-7,500 ₪ כפי שהעריך השמאי, שלטענתו התייעץ איתו עוד בטרם מכירת הרכב. יושם לב שהתובע העיד בדיון הראשון בפניי שסוכם על מכירת הרכב ב- 80,000 ₪ ולאחר מכן עודכן הסכום ל- 78,500 ₪. לא מן הנמנע שהסכום 'עודכן' בדיון השני כדי להתאים להפחתה לפי חוות דעת השמאי.
3. התובע לא הציג איפוא ראייה ממשית לסכום שהוסכם בינו לבין הקונה קודם לתאונה. ראייה זו ניתן היה להביא בנקל באמצעות העדת אותו קונה. גם אשת התובע לא הובאה ליתן עדות למרות שהיתה עדה לתאונה ולכאורה גם לחילופי הדברים בנוגע לגובה הפיצוי. הימנעות התובע מהעדת אותם עדים יש לזקוף לחובתו.

מכל האמור אני מוצא שהתובע לא הוכיח בראייה ממשית את גובה ההפחתה שנעשתה בפועל במחיר הרכב. ואולם, משאין חולק כי לרכב התובע נגרם נזק, ובהעדר ראייה ממשית יש לקבוע את ההפחתה על דרך האומדנה. בקביעתה ניתן להתייחס בין היתר לחוות דעת השמאי.

1. לאור הנזק ל- 2 הדלתות שתיקונו דורש תיקון הפח וצביעה, אני מוצא שהסכומים בחוות דעת השמאי בעניין זה סבירים ומעמיד איפוא את הנזק על גובה של 3,000 ₪. אין מקום להוסיף את רכיב המע"מ מאחר שאין מחלוקת שהרכב לא תוקן בפועל בידי התובע. באשר לירידת הערך הנלווית לפגיעה בדלתות, לא מן הנמנע כי זו 'נבלעת' בערך הרכב שנמכר ממילא במחיר נמוך ממחיר המחירון. לפיכך לא מצאתי לקבוע פיצוי נוסף בגין ירידת ערך.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע 3,000 ₪ בתוספת 900 ₪ הוצאות משפט הכוללות את שכ"ט השמאי מטעמו. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ו, 25 יולי 2016, בהעדר הצדדים.