תביעת פח. תאריך התאונה 13.10.2015. מקום טבריה.

בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבע לא נתן זכות קדימה ועקב כך ארעה התאונה.

הנתבעים טענו להגנתם כי הנתבע נסע כדין והתובעת היא שזו שלא נתנה זכות קדימה ופגעה בדלת אחורית שמאלית של רכבו. התובעת , כך הנתבעים, נכנסה לצומת ,לא בדקה האם קיימת הפרעה או סיכון לשאר המשתמשים בכביש או האם ביכולתה להשלים את כניסתה בצומת בבטחה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, באתי למסקנה כי יש להכריע על סמך הנתונים האובייקטיביים,

תמונות הזירה, ומוקדי הנזק.

לאחר שלא הצלחתי לדמיין את מבנה הצומת, ביקשתי מהצדדים לאחר ישיבת ההוכחות להגיש תמונות של הזירה תוך סימון מקום ההתנגשות. התובעת הגישה סדרת תמונת ב- 2.2.2016. הנתבעים הגישו סדרת תמונות ב - 24.2.2016.

מהתמונות עולה כי הצומת מורכב במידה מסוימת. אין תמרורים. התובעת מגיעה מכביש שהוא כביש צדדי ביחס לכביש שבו נסע הנתבע. אם נלך לפי הכלל שמי שבא מצד ימין הוא בעל זכות הקדימה יוצא כי זכות קדימה נתונה לתובעת. אך ידוע הוא כי יישום כלל זה הוא מוקשה שעה שמי שבא מצד ימין מגיע מכביש צדדי ומי שבא מצד שמאל נוסע ישר בכביש ראשי. לאחר שבחנתי את היחס בין שני הכבישים על פי תמונות הזירה, באתי למסקנה כי מצב הצומת מחייב תשומת לב וזהירות יתירה מצד התובעת בכניסתה אל הצומת גם בהינתן הכלל שזכות קדימה למי שבא מימין.

מכאן אני עובר למוקדי הנזק.

הנזק ברכב התובעת הוא בצד קדמי ימני. היא רצתה לפנות שמאלה. הנזק ברכב הנתבע הוא ב

בדלת אחורית ימנית ( ולא אחורית שמאלית כפי שנטען בכתב ההגנה) . מכאן אני מגיע למסקנה שכאשר ארעה ההתנגשות התובעת הייתה לקראת סיום פנייתה שמאלה. משמע- לנתבע היה מרחק בלימה ומרווח ראיה לא קטן . ודוק: הנתבע ניסה בעדותו לטשטש עובדה זו שעה שתיאר את ההתנגשות באופן שכל החזית של רכב התובעת פוגעת ברכבו מצד ימין. צא ולמד שהתובע נסע מהר ביחס לתנאי הכביש כפי שהם מופיעים בתמונות שהוגשו על ידי שני הצדדים .

בנסיבות אלה, אני מקבל את התביעה ומטיל על התובעת אחריות בגין רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

אני מאשר נזק מוכח בסך שך 7,315 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעת 80% מהסכום הנ"ל דהיינו סך של 5,852 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשע"ו, 27 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.