רכב התובעת נפגע בתאונת דרכים מרכבו של מבוטח הנתבעת כאן.

בעקבות התאונה, ולאחר שהכירה הנתבעת באחריות מבוטחהּ לתאונה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 16,469 ₪, קרי מלוא הנזק בעין (בצירוף 1/3 משיעור המע"מ). יחד עם זאת לא שילמה הנתבעת את יתרת שיעור המע"מ וכן את שיעור ירידת הערך שנקבע על ידי השמאי מטעם התובעת (להלן: דנינו).

התביעה שלפניי דנה בתחילתה בשני רכיבים אלו ובעוגמת הנפש וההוצאות, ואולם בתחילת הדיון שהתקיים לפניי הודיעה התובעת, באמצעות סוכן הביטוח מטעמה, כי למעשה אין עוד מחלוקת ביחס לסוגיית המע"מ שכן רואה החשבון של התובעת אישר כי זו מדווחת לרשויות המס גם על הוצאות שהוצאו בקשר עם טיפולי הרכב ועל כן מזדכה על שני שלישים משיעור המע"מ, כך שאין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום רכיב זה.

בהתאמה, כבר בשלב מקדמי הופחת רכיב זה משיעור התביעה, ואני רואה לנכון לקבוע כי משצריכה היתה התובעת לבחון את הסוגיה מבעוד מועד וקודם להגשת התביעה דנן, וכן משנראה כי אישור רואה החשבון המקורי שהוצג על ידה לנתבעת התעלם מסוגיית ההכרה בהוצאות תיקון והתייחס לסוגיה שכלל אינה רלוונטית למחלוקת שבין הצדדים – אין מקום אף לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בשים לב לתרומתה להעצמת המחלוקת.

המחלוקת שנותרה לדיון אם כן מתייחסת אך ורק לסוגיית ירידת הערך.

עיון בחוות דעתו של דנינו מלמד כי במסגרת תחשיב ירידת הערך מצא הלה להפחית משווי הרכב (ממנו נגזרת ירידת הערך באחוזים) סכום של 3,120 ₪ בגין "תיקונים קודמים". אזכור זה, כך לשיטת הנתבעת, הביא אותה להבנה כי היו תיקונים קודמים ברכב וכי יש לדרוש מאת התובעת אסמכתאות ביחס לתיקונים אלו, וחוות דעת שנערכה בגין נזק קודם. התובעת המציאה לנתבעת את חוות הדעת של אותו שמאי (דנינו), אשר ניתנה במסגרת ארוע קודם – ארוע בו ניזוק רכבה של התובעת בשל טפוף של צבע כאשר חנה בסמוך לאתר בניה – ועל פי האמור שם בחרה הנתבעת שלא לשלם את ירידת הערך, בטענה כי לרכב נזקים קודמים שיש בהם כדי להצדיק שלילת קביעתו של דנינו כעת ביחס לירידת הערך.

במהלך הדיון שנערך לפניי הציגה הנתבעת חוות דעת נוספת שניתנה על ידי שמאי מכריע שמונה על ידי הצדדים הניצים בתאונה הקודמת וביקשה להפנות תשומת הלב לעובדה כי בעקבות הארוע הקודם ולאור האמור בחוות דעת זו הגיעו הצדדים שם להסכם פשרה בסכום של כ- 2,030 ₪ בלבד, וכי בהתאמה יש לקבוע כי קביעות שנקבעו בחוות דעתו של דנינו לא התקבלו ונקבע כי הנזק הוא אחר מכפי שנקבע על ידו.

עוד התברר במהלך הדיון כי התובעת לא תיקנה את רכבה לאחר הנזק הקודם.

הנתבעת ביקשה ללמוד מתוך חוות הדעת שהוצגו על ידי התובעת את הדברים הבאים – ראשית, כי לא ניתן לסמוך על חוות דעתו של דנינו אף ביחס לנזקים כאן משנתחוור כי חלק גדול מחוות דעתו הקודמת לא התקבל, שנית, כי משקבע דנינו בהליך קודם כי ישנה ירידת ערך, שומה היה עליו להתייחס לכך בחוות דעתו הנוכחית, והוא עצמו מושתק מלטעון כעת אחרת, שלישית, כי דנינו קבע במקרה הקודם כי יש להחליף את הפנס הימני קדמי, ואולם זה לא הוחלף. מכאן ביקשה זו ללמוד כי הפנס היה פגום ערב התאונה דנן ובהתאמה כי לא היה מקום לפצות את התובעת בגין רכיב זה והנתבעת שילמה לתובעת ביתר, ורביעית, כי בהתאמה ובשים לב לאופי הנזקים בארוע הקודם ולרכיבי ירידת הערך שבהם ביקש דנינו להכיר כעת אין מקום לפסוק ירידת ערך בגין "צביעה לא מקורית" (בשים לב לעובדה שהנזק הקודם הצריך לשיטת דנינו צביעה של הרכב וירידת ערך בגין רכיב זה), ובגין "החלפת חלפים" (בשים לב לקביעת דנינו בנוגע לצורך בהחלפת חלפים בארוע הקודם).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את חוות הדעת של השמאי המכריע בהליך הקודם נחה דעתי כי יש לדחות את טענות הנתבעת ביחס לירידת הערך (ואף ביחס לתשלום העודף, כפי שנטען במהלך הדיון) וזאת מהנימוקים הבאים –

א. הנתבעת לא ערכה חוות דעת נגדית בנוגע לנסיבות התאונה דנן, ולמעשה הכירה במלוא הערכותיו של דנינו בנוגע למוקדי הנזק בארוע התאונה נושא ההליך שלפניי ובנוגע לעלות התיקון הנדרש.

ב. עיון בחוות דעת השמאי המכריע בארוע הקודם מלמד כי הבסיס למו"מ שם הינו כי הפגיעה בפנס הימני קדמי אינו מצריך החלפה של הפנס, וזה אכן לא הוחלף.

ג. בהתאמה יש לקבוע כי משלא חלקה הנתבעת על חוות דעת דנינו בנוגע למוקדי הפגיעה כאן, ממילא רואים בה כמי שמודה כי במסגרת התאונה דנן נפגע הפנס הימני קדמי של התובעת באופן שיש להחליפו, ואם הוסכם על ידי הצדדים בארוע הקודם כי הפגיעה בפנס הימני קדמי אינה מצדיקה פיצוי ואינה מחייבת החלפה של הפנס, כמשתמע מתוך חוות דעתו של השמאי המכריע שם – הרי שאין מדובר בפגיעה (כאן) ברכיב שניזוק והיה פגום עוד קודם לכן – ודין הטענה לתשלום ביתר להידחות.

ד. משלא הציגה הנתבעת חוות דעת נגדית מטעמה, ממילא רואים בה כמי שמבקשת לאמץ את דעתו של דנינו כאן וכמי שאינה חולקת על מומחיותו ביחס לתיקונים הנדרשים במקרה הנוכחי. בהתאמה, כל טענה שהעלתה בהקשר זה כדי להחליש את גרסת התובעת בנוגע לנזקיה – דינה להידחות, והיא אינה יכולה לשמש כבסיס להכרעה כאן.

ה. עיון בחוות דעת השמאי המכריע בארוע הקודם מלמד כי קביעותיו של דנינו בנוגע לצורך בצביעה של הרכב לשם תיקונו אז נדחתה, והכרעה זו כאמור היוותה בסיס למו"מ בין הצדדים שם. בהתאמה, משהכירה הנתבעת בצורך בצביעת רכבה של התובעת בגין התאונה נשוא הדיון כאן (כחלק מהנזקים שנגרמו בעין לרכב ואשר שולמו זה מכבר), ממילא אין היא יכולה לטעון כי 'צביעה לא מקורית' של הרכב (שלא נצבע בין הארוע הקודם לתאונה דנן) אינה יכולה לשמש כבסיס לקביעת ירידת הערך כאן.

ו. כך גם בעניין רכיב ירידת הערך בגין "החלפת חלפים" בשים לב להסכמתה לכך שיש צורך להחליף חלפים כאן – כעולה משיעור הנזק בעין ולתשלום ששילמה בגין קביעות שמאי התובעת בעניין זה, ובשים לב לכך שחלפים לא הוחלפו והחלפתם לא הוכרה במסגרת הארוע הקודם.

ז. לבסוף לעניין הטענה כי דנינו מושתק מלטעון לירידת ערך בגין רכיבים שהוכרו על ידו כמצדיקים ירידת ערך בהליך קודם – גם בעניין זה דעתי שונה מדעתה של הנתבעת, וזאת בשים לב לעובדה שחוות דעת השמאי אינה יכולה להישען על דעותיו הקדומות כי אם על הקביעות הסופיות ביחס לארועים קודמים. כך, לא יעלה על הדעת שבמקרה שבו ביהמ"ש לא יכיר ברכיב ירידת הערך בארוע מסוים, ואגב כך יקבע למעשה כי ברכב לא נותר כל נזק כתוצאה מאותו ארוע המצדיק קביעה כי ערכו המסחרי ירד, יהא בעל הרכב מנוע מלטעון לירידת ערך בגין ארוע מאוחר, מקום שכזה אמנם נגרם. ירידת הערך נקבעת על פי תוצאותיו של הארוע, בהתחשב בירידת ערך קודמת ולא בהתחשב בקיומו של ארוע קודם שלא הביא לירידת ערך, במיוחד מקום שבו עיקר הנזקים שנקבעו בארוע הקודם הינה נזקים קלושים המסתכמים בצורך בניקוי מיוחד ותו לא.

ח. דבר אחרון זה מביא אותנו לקביעתו של דנינו ביחס לשווי הרכב, ממנו מצא דנינו בכנות רבה להפחית משווי הרכב בגין תיקונים קודמים – אלו הנדרשים ואשר לא בוצעו, כך נראה, עובר לתאונה נשוא תיק זה.

מכל אלו – אני מקבלת את תביעת התובעת בכל הנוגע לרכיבי ירידת הערך, אך בשים לב לדרישתה המוטעית ביחס לרכיב המע"מ אני מחייבת את הנתבעת לשלם לה סך של 3,190 ₪ בלבד, ואיני עושה צו נפרד להוצאות.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.