מונחת לפני התנגדות לביצועו של שטר חליפין משוך על בנקאי ע"ס 50,000 ₪, (להלן: "השיק").

בתגובת התובעת להתנגדות נטען כי הנתבעת קיבלה מהתובעת סך של 50,000 ₪ כדמי רצינות במסגרת הליכי מו"מ לרכישת נכס מקרקעין שבבעלות הנתבעת. נטען כי השיק נועד להבטחת החזרת הסכום הנ"ל במידה וההסכם לא יצא אל הפועל. מאחר שבתצהיר ההתנגדות שהוא ארוך ומפורט לכאורה אין התייחסות לקבלת הסך של 50,000 ₪, הוריתי לנתבעת להגיש תגובה.

מבדיקת ההתנגדות, התגובה והתגובה לתגובה, אין מחלוקת כי בין הצדדים התנהל מו"מ לרכישתו על ידי התובעת של נכס במקרקעין שבבעלות הנתבעת וכי במסגרת אותו מו"מ שילמה התובעת לנתבעת סך של 50,000 ₪ בתורת דמי רצינות וכי השיק ניתן כביטחון להבטחת החזרת הסכום למקרה שהעסקה לא תצא אל הפועל.

לטענת התובעת, הנתבעת שלשלה לכיסה את הסך של 50,000 ₪ ונעלמה, השיק הוצג לפירעון וחזר עקב "חשבון סגור".

לטענת הנתבעת, מי שהפר את ההסכם הוא דווקא התובעת שלא המציאה כתב ויתור מחברה שלישית שיש לה זכות ראשונים על הנכס ולא הפקידה בנאמנות בידי באי כוחה ,(של התובעת) 15% מהמחיר של הנכס.

עוד טענה הנתבעת כי התובעת אינה מסוגלת כלכלית לרכוש את הנכס וכל המהלך נעשה על ידה על מנת לסבך את הנתבעת ולקשור אותה.

אין מחלקות כי התובעת מסרה בידי הנתבעת את מכתב הכוונות המצורף להתנגדות שבו הצהירה כי בכוונתה לרכוש את הנכס תמורת סך של 1600,000 ש"ח ומסכימה להפקיד סך של 100,000 ₪ בידי באי כחוה בנאמנות , ומשלמת מראש דמי רצינות בסך 50,000 ₪ על חשבון התמורה החוזית כאשר אם העסקה לא תצא אל הפועל מסיבות התלויות בתובעת יישאר הסכום הנ"ל אצל הנתבעת ואם הנתבעת היא שתבטל את ההתקשרות כי אז יוחזר לתובעת הסכום במלואו ועוד 50,000 ₪.

התובעת טוענת ,כאמור, כי הנתבעת קיבלה את דמי הרצינות ונעלמה, ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם בכך שלא הפקידה סך של 15% מהמחיר בנאמנות בידי באי כוחה של התובעת, ולא המציאה מכתב ויתור מחברה שלישית שיש לה זכות מצרנות בנכס.

לאחר שבחנתי היטב את ההתנגדות, התגובה, והתגובה לתגובה, באתי למסקנה שיש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה.

אנמק:

א. טענות הנתבעת שהתובעת התחייבה להפקיד 15% מהמחיר אצל באי כוחה נטענה באופן כללי ,מנותקת מכל הקשר, ואין להן זכר במכתב הכוונות. יש לזכור שבהתאם למכתב הכוונות קיבלה הנתבעת את הסך של 50,000 ₪ דבר שאין עליו חולק . למען הזהירות אעיר כי ברור שאין כאן קביעה כי מכתב הכוונות ממצה את כל ההסכמות ההתחלתיות, וכל האמור בשלב זה הוא לכאורה אך גם בשלב זה יש הבדל בין טענה הנטענת בעלמא, באופן כללי וללא סימוכין, לבין טענה המגובה באסמכתאות, שאם תאמר אחרת אין צורך בבדיקת ההתנגדות.

ב. הנתבעת הסתירה בתצהיר ההתנגדות את העובדה הבלתי שנויה במחלוקת כי שלשלה לכיסה סך של 50,000 ₪ זאת למרות שמדובר בסכום שהשיק שבביצוע נועד להבטחתו.

ג. הנתבעת טענה הן בתצהיר ההתנגדות והן בתצהיר התגובה לתגובה כ י הסך של 50,000 ש"ח מגיע לה מאחר שהיא נשאה בהוצאות רבות כגון שמאי ושכר טרחת עורכי דין ורו"ח שמסתכמות בסך של 60,000 ₪.

ברם, לא צורפה קבלה ולו בגין שקל אחד שהוציאה הנתבעת . אפילו הסכם שכר טרחה ע"ס 50,000 ש"ח שצוף לתצהיר אינו חתום והדבר מדבר בעד עצמו.

ד. פירוט ההגנה אינו נבחן על סמך אורך התצהיר. אפשר לכתוב תצהיר בן 50 עמודים שאינו מפורט. ואפשר לכתוב תצהיר בן שני עמודים מפורט. יש לפרט את מה שטעון פירוט. התמקדות בפירוט הטפל אינה באה בחשבון. הטענה כי הנתבעת הוציאה סך של 60,000 ₪ היא טענה שצריכה פירוט ולא די בהעלאתה בעלמא תוך צירוף הסכם שכר טרחת עורך דין- לקוח ע"ס 50,000 ₪ שאינו נושא אף חתימה.

ה. גם טענת הנתבעת כי התובעת אינה יכולה לרכוש את הנכס וכי כל מטרתה מן המהלך היא לסבך את הנתבעת היא טענה כללית הנטענת בעלמא. יתירה מזו , מי שהסתבך לכאורה הוא דווקא התובעת אשר שילמה סך של 50,000 ₪ טבין תקלין ולא קיבלה שום דבר.

ו. בנסיבות אלה, סבור אני כי יש לעשות איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות אשר בהליכי סדר הדין המקוצר משמעותה היא שיש לתת רשות להגן לכל נתבע ,תהא הגנתו רעועה ככל שתהיה , לבין החובה לצמצם ניהולם של הליכי סרק.

לאור האמור, ולאחר שבחנתי את כל הטענות, אני מורה כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן לאחר שתפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪ תוך 14 יום מהיום שניתנים להארכה ל21 יום אם תבקש זאת הנתבעת בטרם חלפו 14 הימים.

לא יופקד הסכום תוך פרק הזמן הנ"ל, תידחה ההתנגדות.

הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ לפי התוצאות.

התיק יובא לפני למעקב פיקדון בעוד 15 יום.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב' תשע"ו, 02 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.