1. בפניי תביעת שיבוב שהגישה התובעת, כתוצאה מנזקים לרכב מבוטחה שאירעו ביום 11.12.08.
2. ניזקה של התובעת סולק ע"י הנתבעות, המחלוקת בין הצדדים הינה אך ורק, לעניין זכאות התובעת לשכר טרחה ( עמוד 1 לפרוטוקול מיום 5.12.17 ש' 11 ).
3. אסקור עתה את המסמכים המצויים בתיק, הרלבנטיים להכרעתי.

מסמכים שהוגשו ע"י התובעת

1. ביום 14.10.15 נשלח מכתב דרישה ע"י התובעת 1 לגורם הנזק נשוא התובענה: שחר- צח שרותי הסעות, ובו דרישה לפיצוי בגין הנזק ברכב התובעת 2 שבוטחה ע"י התובעת 1 .
2. ביום 28.10.15 התקבל מכתב תשובה מאת אברהם מנצ'ל בע"מ- סוכנות לביטוח (להלן- סוכנות הביטוח), שם צויין כי יש להעביר את הדרישה לשמג"ד- חיפה ישירות. כן צויין ש"הועברה ההודעה לחברת הביטוח".
3. ביום 1.11.15 נשלח מכתב דרישה ע"י התובעת 1, לנתבעת 2, אליו צורפו, כך צויין במכתב, נספחי הדרישה.
4. ביום 2.11.15 נשלח מכתב דרישה נוסף ע"י התובעת 1 לשחר- צח שרותי הסעות.
5. ביום 11.11.15 התקבל מכתב תשובה מסוכנות הביטוח, המודיע לתובעת 1 כי יש להעביר את הדרישה ל"שמג"ד בע"מ (מגדל בע"מ). הועברה הודעה לחברת הביטוח".
6. ביום 17.11.15 נשלח ע"י התובעת מכתב דרישה לנתבעת 1 אליו צורפו, כך צויין במכתב, נספחי הדרישה.
7. בין לבין מתבצעת החלפת מיילים בין התובעת 1 והנתבעת 2. נעיין בהן.
8. ביום 26.10.15 נעשית פניה מהתובעת 1 לנתבעת 2, בה מצויין רכב הנתבעת 2 : 94-423-99. צויין בפניה, כי הנתבעת 2 הודיעה שרכב זה לא מבוטח אצלה, וכי מבדיקה שערכה התובעת 1, עולה כי הרכב מבוטח אצל הנתבעת 1, ולכן הנתבעת 1 מתבקשת לבדוק מידע זה שוב.
9. ביום 27.10.15 מודיעה נציגת הנתבעת 2 כי אין כיסוי ביטוחי לרכב שמספרו: 94-423-99, לא אצל הנתבעת 1 ולא אצל הנתבעת 2.
10. ביום 1.11.15 בשעה 9:16 בבוקר נעשית פניה נוספת מטעם התובעת לנתבעת 2 לבדיקה חוזרת. בשעה 1:40 בצהריים באותו יום מתקבלת תשובה מאת הנתבעת 2 : "אין ביטוח". בשעה 2:24 באותו תאריך פונה התובעת 1 לנתבעת 2 כך: "עכשיו קלטתי את הבעיה- רשמתי רישום לא נכון- הרישוי הנכון 94-423-59". בשעה 2:44 עונה נציגת הנתבעת 2 : "מצטערתתת (כך במקור) גם רכב זה לא מבוטח בתאריך 11.12.08".
11. יצויין כי במכתבים שצויינו לעיל נכתב כי המ.ר של רכב הנתבעת 2 הינו: 94-423-59 (במכתב מיום 14.10.15 יש תיקון ידני במספר הרכב. לא ברור מי תיקן זאת ומתי), ואילו בסעיף 3 לכתב התביעה נכתב כי מספר הרכב הוא: 94-423-99.
12. התביעה הוגשה ביום 7.12.15. ביום 18.4.16 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעות. ביום 10.5.16 יצא שיק מאת הנתבעת 2 לתובעת 1 על סך: 12,121 ₪ (על אף שסכום זה נמוך ב- 160 ₪ מהסכום הנקוב בכתב התביעה, אין מחלוקת כי סך התביעה סולק ע"י הנתבעות).

טענות הנתבעות

1. התובעת 1 "אצה רצה" להגיש את תביעתה, בשל מצוקת ההתיישנות בה הייתה מצויה (התביעה הוגשה 4 ימים בטרם ההתיישנות).
2. ביום 1.12.15 פנתה הנתבעת 2 לתובעת בבקשה לקבל פרטים על התביעה (גרסה מפורטת, צילום רישיון הרכב ורישיון הנהיגה של הנהג בעת התאונה, תמונות מקוריות של הנזק ועבר ביטוחי). וזה כמענה לאחד ממכתבי הדרישה שנשלחו לנתבעות (בימים 1.11.15 ו- 17.11.15) שהתקבל אצל הנתבעת 2 "בסמוך ליום 23.11.15" (כאמור בסעיף 9 ו לסיכומי הנתבעות).
3. לא ניתנה לנתבעת 2 שהות לטפל בדרישת התובעת 1, וכבר ביום 7.12.15, הוגשה התביעה.
4. במכתב מיום 14.10.15 צויין המספר 94-423-99 (שכאמור תוקן ידנית), כמו כן מספר הפוליסה שצויין לא היה המספר הנכון.
5. המכתבים לסוכנות הביטוח, אינן מכתב דרישה המחייב את הנתבעות. אם אכן התובעת רואה בסוכנות הביטוח מען לגיטימי למשלוח מכתבי דרישה, מדוע שוגר מכתב דרישה נוסף לנתבעת 1 ביום 17.11.15?
6. אין אסמכתא למועד בו הנתבעת 2 קיבלה את מכתב הדרישה מיום 1.11.15. אין ראיה מתי בפועל יצא מכתב זה, אם בכלל.
7. הגשת תביעה בטרם משלוח מכתב דרישה ומתן שהות לתובעת לסלק את הדרישה, עומדת בניגוד לחובת הקטנת הנזק לה מחוייבת התובעת, וגורמת לעומס מיותר על המערכת השיפוטית.
8. התובעת שילמה למבוטחתה לאחר 3 שנים מעת קרות מקרה הביטוח, מכאן ששילמה כמתנדבת.

דיון והכרעה

1. בעניין תא"מ (ש' הרצליה) 49274-07-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קשר רנט א קאר בע"מ (נבו, 15.5.17 ), דנתי בחשיבות משלוח מכתב דרישה בטרם הגשת התביעה, הן מבחינת החובה הכללית של תובע להקטנת נזקיו, הן מבחינת היעילות הדיונית והעסקית לצדדים והן מבחינת החיסכון בזמן שיפוטי יקר למערכת המשפט באי קיום הליכים מיותרים, ופינוי הזמן השיפוטי לסוגיות הרלבנטיות המצריכות את ההתערבות השיפוטית. יש בכך אינטרס ציבורי ברור שיש לקדמו.
2. ברור כי במקרה בו תוגש תביעה ללא משלוח מכתב דרישה מקדים, ומיד עם הגשת כתב התביעה הנתבעת תסלק את התביעה באופן מלא, כך שיתברר למפרע כי הגשת התביעה הייתה מיותרת, הרי שאין מקום במקרה זה לפסוק שכר טרחת עו"ד והוצאות לתובעת.
3. אין כל סיבה לאפשר לתובע קבלת שכר טרחה והוצאות משפט, אחר שבהתנהלות אחרת הוא יכול היה להקטין עלויות לכל הצדדים ואף להקל על מערכת המשפט. במקרה זה, יש "לקנוס" את התובע על התנהלותו, ולמנוע ממנו שכר טרחת והוצאות בגין ההליך המיותר (יעויין בספרו של השופט עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, הוצאת נבו, 2013, עמודים 65-68 ).
4. אם התובע פנה מבעוד מועד לנתבע, ואפשר לו לסלק את התביעה, לאחר שהוא פרש בפניו את כל מרכיבי תביעתו, והנתבע לא פעל וסילק את התביעה מבעוד מועד, הרי שלא נותרה לתובע ברירה אלא לפנות לבית משפט, במקרה זה הוא זכאי לשכר טרחת עו"ד, גם אם הנתבע ישלם את חובו מיד ובסמוך להגשת התביעה.
5. ומה המצב בענייננו?
6. אין כל ספק כי התובעת נקלעה למצוקה בשל מועד ההתיישנות המתקרב. לא הוברר מדוע התובעת המתינה זמן כה רב, ופנתה רק ביום 14.10.15 לגורם הנזק, כאשר האירוע נשוא התובענה התרחש ביום 11.12.08 (יעויין בדברי ב"כ התובעת עמוד 2 ש' 3-4 ).
7. המכתב מיום 14.10.15 לא נשלח לנתבעות, ובמילא לטענת הנתבעת 2, מספר הרכב המופיע בו אינו נכון כמו גם מספר הפוליסה.
8. אין אינדיקציה כי מכתבה של סוכנות הביטוח מיום 28.10.15 אכן התקבל אצל הנתבעות.
9. לאחר סדרת חליפת מיילים בין התובעת 1 והנתבעת 2 שהתנהלה בין התאריכים 26.10.15-1.11.15 , עלה כי הנתבעת 2 טענה כי אין בידה ביטוח לרכב שמספרו 94-423-99 ואף לא לרכב שמספרו 94-423-59 (זה מספר הרכב הנכון לשיטת התובעת 1 ), ואולם בשלב זה לא הוכח כי מלוא פרטי דרישת התובעת 1 היו בידי הנתבעות.
10. שני מכתבי דרישה עם כל הצרופות, כך על פי המצויין במכתבים אלו, נשלחו לנתבעות, האחד ביום 1.11.15 לנתבעת 2 לרחוב היצירה 3 פתח תקווה, והשני ביום 17.11.15 לנתבעת 2 לכתובת: שנקר אריה 2 ת"א.
11. בשני מכתבים אלו צויינה פוליסת ביטוח מספר 75455101, כאשר לטענת הנתבעים מספר הפוליסה הנכון הוא: 23301128308 (מספר הפוליסה הרלבנטי מופיע על ספח השיק שנשלח לתובעת 1 ביום 10.5.16, והוא כאמור שונה, מהמספר שנכתב במכתבי הדרישה ).
12. אין אינדיקציה מתי מכתבים אלו או מי מהם התקבלו אצל הנתבעות. הנתבעות מודות בסיכומים שהוגשו על ידן כי "מכתב הדרישה התקבל אצל הנתבעת בסמוך ליום 23.11.15" (סעיף 9 ו לסיכומים).
13. יצויין כי מכתב התגובה ששלחה הנתבעת 2 יצא ממנה ולא מהנתבעת 1, כאמור מכתב הדרישה שיצא לנתבעת 2 נשלח ביום 1.11.15.
14. מכיוון שאין אינדיקציה כאמור מתי התקבל המכתב מיום 1.11.15, והתובעת 2 שלחה מכתב נוסף ביום 17.11.15, והנתבעת 2 מודה שבסמוך ל- 23.11.15 מכתב הדרישה היה אצלה, הרי שאין מנוס אלא לקבל את עמדת הנתבעת 2 ולקבוע כי רק בסמוך ל- 23.11.15 החלו הנתבעות לטפל בדרישת התובעת 1 בעקבות הדרישה שהתקבלה אצלן.
15. מכתב תגובה לדרישה מאת הנתבעת 2 יצא לתובעת 1 כבר ביום 1.12.15, היינו כשבוע עד 10 ימים לערך, לאחר קבלת מכתב הדרישה.
16. אכן במכתבי הדרישה של התובעת 1 מצויין כי צורפו דו"ח השמאי, שכ"ט שמאי, צילומי הנזק, הוראות תשלום וחשבוניות. ואולם, לא היה די לנתבעת 2 בכך והיא ביקשה גרסה מפורטת, צילום רישיון הרכב ורישיון הנהיגה של הנהג בעת התאונה, תמונות מקוריות של הנזק ועבר ביטוחי. זוהי דרישה לגיטימית של מבטחת המעוניינת לבדוק את חבותה.
17. היה מקום לאפשר לנתבעות למצות את הליכי הבדיקה ולא להגיש תביעה במועד כה קצר מעת משלוח הדרישה, ואולם מכיוון שהתובעת 1 הייתה במצוקת זמן עקב מועד ההתיישנות שהתדפק בשער, יש להניח שזו הסיבה שכתב התביעה הוגש כבר ביום 7.12.15, מבלי לאפשר לנתבעות למצות את הבדיקות מטעמן.
18. היה מצופה מהתובעת 2 כי היא תפנה לנתבעת 2 ותבקש הארכה של מועד ההתיישנות, על מנת להימנע מהגשת כתב תביעה באופן מהיר, מבלי לאפשר את מיצוי הבדיקה ע"י הנתבעת 2 .
19. כפי שראינו לעיל, הנתבעות שיתפו פעולה באופן מהיר עם התובעת, הן בחליפת המיילים בסוף חודש אוקטובר 2015 ותחילת נובמבר 2015 כאשר היא נדרשה לבדוק את מספרי הרכבים (התשובות ניתנו באופן מיידי, לעיתים תוך דקות ממש מעת הפניה), , והן כאשר היא קיבלה את מכתב הדרישה בשליש האחרון של חודש נובמבר 2015, ומכתב תגובה יצא כעבור כשבוע עד 10 ימים.
20. דווקא כנגד התובעת 1 יש להעלות את העניינים הבאים בהתנהלותה:

א. היא הגישה את תביעתה בסמוך להתיישנות, מה שגרם לה להתנהל במהירות עם הגשת תביעתה. לו הדרישה הייתה מוגשת בעיתה ובזמנה, סביר, כי התובעת 1 הייתה מגלה סבלנות רבה יותר בהגשת תביעתה. התנהלות זו של התובעת 1, לא צריכה לעמוד לרועץ לנתבעות.

ב. התובעת 1 עצמה טעתה בתחילה במספר הרכב של הנתבעות, ואף מספר הפוליסה לא היה מתאים, כפי שאכן ניתן לראות בספח לשיק שנשלח לתובעת 1.

ג. לא זו אף זו, גם בכתב התביעה חזרה התובעת 1 וציינה את מספר הרכב השגוי: 94-423-99.

ד. הנתבעת 2 שלחה מכתב תגובה לתובעת 1 ביום 1.12.15, אכן אין אינדיקציה מתי הוא התקבל אצל התובעת 1, ואולם מכתב זה נשלח בטרם הוצאת כתב התביעה מטעם התובעת 1.

ה. התובעת 1 יכולה הייתה לבקש מהנתבעות הארכה של תקופת ההתיישנות, וכך לאפשר לנתבעות לבדוק את חבותן, ולהימנע מהגשת התביעה- זאת לא נעשה.

ו. התביעה סולקה, ללא כל פעולה נוספת של התובעת 1 מעת הגשת התביעה.

1. הנה כי כן, ניתן היה להימנע מהגשת התביעה, ובכך להקטין את נזק התובעת 1.
2. אכן התובענה סולקה במלואה (אין על כך מחלוקת) רק ביום 10.5.16, לאחר הגשת כתב ההגנה של הנתבעות, שהוגש ביום 18.4.16. התביעה סולקה כחצי שנה לאחר הגשת התביעה, זו לא תקופה "קצרה" לתשלום לאחר הגשת התביעה כטענת הנתבעת 2 בסיכומיה, ואולם אין בתיק כל פעילות של התובעת 1 בין הגשת התביעה ועד לסילוקה. לא הוצג בפניי בראיות התובעת 1, כל מסמך המעיד על פניה, התכתבות וכל כיו"ב עם הנתבעות בין מועד הגשת התביעה ומועד סילוקה.
3. מכל המקובץ עולה, כי התובעות אינן זכאיות לקבלת שכר טרחה בגין הגשת תביעה זו.
4. לא מצאתי מקום להתייחס לטענת "תשלום כמתנדבת", מעת שהנתבעת 2 שילמה את כל סך הנזק לתובעות.
5. סוף דבר, התביעה בעניין שכר טרחת עו"ד התובעות- נדחית.
6. התובעות תשלמנה לנתבעות שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 1,800 ₪.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.