ב"כ נתבעת 2: עו"ד חגית שלנג

ב"כ נתבעת 3: עו"ד גיל מיכלס

1. התובע המתגורר בסמוך לבית הספר ע"ש גולדה מאיר בכפר-סבא, סובל לטענתו, ממטרדי רעש והשלכת כדורים וחפצים שונים אל תוך חצר ביתו משטח בית הספר.

מכאן, תביעתו להסרת המטרד ולפיצוי בגין המטרדים והנזקים שנגרמו לו כתוצאה מזריקת החפצים.

2. התביעה הוגשה כנגד בית הספר (שאינו אישיות משפטית) ומשרד החינוך, בכל הנוגע לתפעולו בשעות הלימודים וכנגד עיריית כפר סבא כאחראית על מבנה בית הספר ונותנת הרשות לפעילויות שונות מחוץ לשעות הלימודים.

3. הסעדים שמבקש התובע הם אלה:

א. כנגד הנתבעים 1-2:

1) איסור על משחקי כדור ברצועה החולית הסמוכה לגדר המפרידה בין שטח בית הספר לחצר ביתו.

2) הגבלת השימוש באמצעי הגברה, מע' כריזה ופעמון בית הספר, באופן שלא יהווה הפרעה.

ב. כנגד נתבעת 3:

1) איסור על הפעלת חוגי כדורגל בשטח מגרש הספורט בשעות הצהריים.

2) סגירת שערי בית הספר בשעות הערב והלילה, וכן בסופי שבוע, על מנת למנוע שימוש בהם למשחקי כדור על ידי הציבור.

3) הסרת גופי תאורה המוצבים, לטענת התובע, ללא היתר ומכוונים אל עבר ביתו.

4) להורות על בניית חומה אקוסטית על פי דרישות ה תובע, בגבול החלקות.

ג. כנגד כל הנתבעים נתבקש סעד כספי בסך 2,810 ₪ בגין נזקי רכוש ו-50,000 ₪ בגין המטרד.

4. הנתבעים 1-2 הבהירו כי בית הספר אינו אישיות משפטית ואחריות הנתבעת 2 היא ביחס לנעשה בשטח בית הספר בשעות הלימודים בלבד. על כך אין חולק.

5. הנתבעים אינם חולקים על כך שבית הספר, מעצם טבעו וטיבו, גורם להפרעה לסביבתו, אך טענתם היא כי הפרעה זו היא הפרעה בלתי נמנעת מעצם קיומו של בית הספר בתוך שכונת מגורים.

הנתבעים הדגישו, כי פעילות בית הספר נעשית בהתאם לחוק וכל עוד ילדיו של התובע למדו בו – לא הייתה לו כל טענה.

התובע עבר להתגורר בסמוך לבית הספר במודע וחי במקום שנים רבות ורק לאחרונה החל להתלונן כי פעילות בית הספר גורמת לו למטרד.

6. בסעיף 19 לסיכומיה, הנתבעת 2 טענה כי בעקבות תלונת התובע, עוצמת צלצול הפעמון הונמכה למינימום האפשרי, מערכת הכריזה אינה מופעלת אלא למקרי חירום, במערכת ההגברה משתמשים באופן שבו הרמקולים אינם מופנים אל עבר בית התובע ונאסר על התלמידים לשחק ברצועה החולית הסמוכה לגדר ביתו.

התובע הודה בדיון שהתקיים ביום 19.4.16, כי בעיית חדירת הכדורים לחצר ביתו נפתרה – אך ברור מאליו כי פתרון זה מותנה בקיום ההסדר שבית הספר נטל על עצמו.

7. שתי הנתבעות טענו לחוסר סמכות עניינית מן הטעם שהחלטותיהן בנוגע לתפעול בית הספר והמקרקעין עליהם הוא מצוי, הן החלטות מנהליות של רשות שלטונית והביקורת על החלטות אלה אינה בסמכות בית משפט זה.

טענה זו נדחית כבר עתה הואיל והתביעה אינה מכוונת אל החלטות הנתבעות בכובען כרשות שלטונית, אלא כבעלים ומשתמש במקרקעין שכנים לביתו של התובע.

הסעדים שהתבקשו כמתואר לעיל, הם סעדים שבסמכות בית משפט זה, בין על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 ובין על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

הראיות שהובאו

8. מטעם התובע, העיד התובע בעצמו.

התובע אף הגיש כראיה מטעמו סרטוני וידאו רבים וקבצי תמונות המתעדים את המטרדים להם הוא טוען ואת הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשלכת חפצים.

9. מטעם הנתבעת 2 העידה הגב' איילה ניקולא, המפקחת על בית הספר.

10. מטעם הנתבעת 3 העידו מר איתי צחר, משנה וממלא מקום מנכ"ל העירייה, גב' הדס שגב המתגוררת בסמוך לתובע וגב' ענת גבע שרון – יו"ר ועד ההורים בבית הספר.

נתבעת 3 אף הביאה לעדות את מי שהיה במשך 25 שנים מנהל מח' הספורט בעירייה וכן הגישה את מכתבו של מר סרגיי קושניר, מנהל "היחידה למניעת רעש, זיהום אוויר וקרינה", גוף שמהותו לא הובהרה. המסמך הוגש כתעודת עובד ציבור, אך למעשה הוא מהווה מכתב מקדים לחוו"ד מקצועית שאינה ערוכה כדין.

11. בנוסף לראיות שהובעו על ידי הצדדים, נערך על ידי ביקור במקום ללא נוכחות הצדדים, ביום 18.9.17, בשעה 15:00 לערך. זאת בהסכמת כל הצדדים ומבלי שהודע להם מראש מועד הביקור.

העובדות שהוכחו

12. מבנה בית הספר וחצרו נמצאים ברח' בר אילן בכפר סבא.

ביתו של התובע נמצא ברח' בר אילן 17 וגובל בחלקו הצפון מזרחי של חצר בית הספר.

במסמך שנערך על ידי מר קושניר, ניתן להתרשם מתצלום האוויר שבפתחו.

13. בין חצר בית הספר לביתו של התובע מפרידה גדר שאינה גבוהה. מלבד גדר זו, אין כל חיץ המונע רעשים או השלכת חפצים לחצרו.

14. בחצר בית הספר מצוי מגרש ספורט המכוסה על ידי סככה. סככה זו מגנה על התלמידים המשחקים במגרש מפני השמש, אך יש לה חיסרון והוא הגברת הקולות הבוקעים מן המגרש בעת המשחק.

מתכונה זו של הסככה התרשמתי באופן ישיר בעת ביקורי במקום, כאשר במגרש הספורט התקיים משחק כדורגל וקולות השחקנים נשמעו בעוצמה רבה יותר מהעוצמה הצפויה והרגילה בסמוך למגרש ספורט.

15. פעילות בית הספר מתקיימת בכל יום בין השעות 08:00 לשעה 15:00 לערך.

פעילויות חוגים/צהרונים מתקיימות בשעות הצהריים ואחר הצהריים.

לאחר מכן, חצר בית הספר פתוחה לשימוש התושבים עד לשעה 22:00 – 23:00, אז, כך לטענת מר איתי צחר, נסגרים שערי בית הספר.

התובע הודה בחקירתו הנגדית, כי האורות במגרש כבים בין השעה 22:30 – 23:00 (עמ' 12, שו' 22-23 לפרוטוקול).

16. התובע הראה בקבצי הוידאו והתמונות שצורפו את אירוע השלכת החפצים מחצר בית הספר, אשר גרמו נזק לזכוכית דלת ביתו ולמנורת גן שבחצר הבית.

התובע הודה בחקירתו הנגדית, כי בעקבות תלונתו הוצע לו להגביה את הגדר המפרידה בין חצרו לחצר בית הספר, אך הוא סירב לכך וטעמיו עמו (עמ' 10, שו' 25-17 לפרוטוקול).

17. בתיעוד הוידאו שהגיש התובע ניתן להתרשם כי הרעשים הבוקעים מחצר בית הספר אכן נשמעים בעוצמה רבה בתוך ביתו ויש בהם כדי להפריע לשלוות חייו.

הפעילות הרועשת בחצר בית הספר נמשכת על פני כל שעות היום, ללא הפסקה וללא הפוגה, עד שעות הלילה המאוחרות. לעתים עד לשעה 23:00 לערך.

18. מערכת הכריזה ופעמון הצלצול פעלו בעבר בעוצמה רבה ובאופן שהפריע לתובע, אך בעקבות תלונותיו, השימוש במערכת הכריזה הופסק (אלא למקרי חירום) ועוצמת הצלצול הונמכה. כך גם הוגבל השימוש במערכת ההגברה.

יש לברך את בית הספר שנטל על עצמו מגבלות אלה מתוך התחשבות בתובע אך יש בכך משום הודאה בנכונות תלונותיו של התובע ועניין זה יש לעגן בצו מחייב, כפי שיובהר בהמשך.

19. חדירות הכדורים שהיו בעבר נפסקו עקב האיסור בשימוש ברחבה החולית הסמוכה לחצר ביתו של התובע (עמ' 14, שו' 15-20 לפרוטוקול).

הכרעה

20. סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין קובע:

"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש מקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."

סעיף 48ב. לפקודה קובע:

"שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון."

21. המבחן לקיומו של מטרד, הנובע משימוש במקרקעין הדרושים לטובת הציבור ( כגון בית ספר) הוא, כי הנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים להקטנתו.

22. תקנה 3(א) לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג – 1992, [להלן: "תקנות מניעת רעש"] קובעת:

"לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-7.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה:

(1) תחת כיפת השמים;

(2) במקום שאינו תחת כיפת השמים, אולם אינו סגור מכל צדדיו כלפי חוץ, או שדלתותיו, חלונותיו או פתחיו האחרים אינם סגורים כולם;

(3) בבנין שיש בו יחידות מגורים (להלן – בנין מגורים)."

כלומר, מבלי לגרוע מהוראות פקודת הנזיקין, הרי שעל פי תקנות מניעת רעש, פעילות רועשת בין השעות 14:00 – 16:00 – אסורה באזור מגורים.

לבית ספר אין הקלות בעניין זה.

23. תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן – 1990, יכולות היו להיות רלוונטיות אילו הצדדים היו מוכיחים מה דרגת הרעש הבוקע מחצר בית הספר במהלך יום הלימודים, בשעת הצהרים והערב, אך הדבר לא נעשה.

חוות דעתו של מר קושניר לא מהווה ראיה קבילה לעניין זה, הואיל ולא נערכה כדין.

24. מהעובדות שהוכחו, כמפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי אין לתובע עילה בכל הנוגע לרעש התלמידים בשעות פעילות בית הספר.

נראה, כי גם התובע מבין עניין זה ובחקירתו הנגדית ציין:

"יש הרבה סוגים של רעש שמפריעים לי, אני מבין שבכל הקשור לפעילות בית הספר אני צריך לחיות עם חלק מזה. משעה 07:30 ועד תחילת הלימודים יש רעש חזק של משחקי ילדים ומשחקי כדור במגרש, יש צרחות וצעקות של הילדים, כך מתחיל הבוקר שלי. אחר כך יש צלצולים כל 45 דקות שהם צלצולים מפעמון מוזיקלי שעושה רעש שחודר לי לתוך הבית. פעמון הצלצולים ממשיך עד 15:15. ואני מבין עכשיו שיש שיעורים כנראה מעבר ל-13:30 כלומר שבית הספר פעיל מעבר לכך".

(עמ' 14, שו' 10-14 לפרוטוקול)

פעילותו השוטפת של בית הספר ופעילות התלמידים במהלך השיעורים וההפסקות הן פעילויות מרעישות, אך בלתי נמנעות.

את שיעורי הספורט יש לקיים וכך גם לאפשר לתלמידים חופש משחק במהלך ההפסקות.

25. גם פעילות התושבים בשעות אחה"צ, לרבות חוגים, צהרונים ופעילות חופשית של התושבים, הם צורך ציבורי בעל חשיבות רבה.

לפתיחת שערי בית הספר ומגרש הספורט לשימוש התושבים יש חשיבות באזור מגורים עירוני צפוף ולנוכח מחסור במגרשי ספורט בקרבת מקום.

טענות התובע לקיומם של בתי ספר נוספים ומגרשים ברחבי העיר כפר סבא אינן מועילות לו, הואיל ומגרש הספורט בבית הספר ע"ש "גולדה מאיר" נועד לשימוש התושבים הגרים בסמוך לו – כשם שמגרשים אחרים נועדו לשימוש תושבים הגרים בסמוך להם.

לתובע אין יתרון על תושבים אחרים בעיר כפר סבא או זכות יתר המצדיקה סגירת מגרש הספורט דווקא בסמוך לביתו.

26. יחד עם זאת, הפעילות המרעישה בשנות המנוחה, שבין 14:00 ל-16:00 אינה פעילות בלתי נמנעת, היא יוצרת מטרד שניתן להגדירו כבלתי נסבל עבור התובע והיא מנוגדת לדין האוסר פעילות מרעישה בשעות אלה.

כך גם הפעילות הרועשת בשעות הערב המאוחרות.

אמנם, תקנות מניעת רעש מגבילות את שעות הפעילות הרועשת החל מהשעה 23:00, אולם יישום הוראות פקודת הנזיקין במקרה זה מחייבת הגבלה רחבה יותר על פעילות מגרש הספורט ופעילות בית הספר – לרבות מערכות הצלצול, הכריזה וההגברה.

27. מלבד מניעת רעש ומטרד בלתי נסבלים, יש להבטיח כי תלמידי בית הספר לא ישליכו כדורים או חפצים אחרים לחצרו של התובע, כפי שהדבר נעשה באופן יזום על ידי הנהלת בית הספר. הדבר ייעשה בדרך של הגבלת השימוש ברצועה החולית הסמוכה לגדר המפרידה בין בית הספר לחצרו של התובע.

28. לאור האמור לעיל, ניתנים בזה צווים כנגד הנתבעות, כל אחת בתחומה:

א. צו מניעה קבוע האוסר קיום כל פעילות ספורט או פעילות מרעישה אחרת בשטח מגרש הספורט המקורה בין השעות: 14:00 – 16:00 והחל מהשעה 20:30 ועד לשעה 7:00 למחרת.

איסור זה יחול בכל ימות השבוע.

מגבלת הפעילות בשעות הערב לא תחול על טקסים רשמיים של בית הספר הנערכים בשעות הערב.

ב. צו עשה המורה לנתבעת 3 למנוע כניסת הציבור לשטח בית הספר ולדאוג לכיבוי האורות במגרש הספורט – בכל יום החל מהשעה 20:30 [למעט במקרה של קיום טקס רשמי של בית הספר כאמור לעיל].

ג. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת 2 לעשות שימוש במערכת הכריזה של בית הספר, אלא במקרי חירום.

ד. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת 2 לקיים פעילות משחקי כדור בשטח הרצועה החולית הסמוכה לגדר ביתו של התובע.

ה. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת 2 לעשות שימוש במערכת ההגברה בין השעות 14:00 ל-16:00.

ו. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת 2 לעשות שימוש בפעמון הצלצול ובמערכת ההגברה בעוצמה העולה על הקבוע בחוק ובתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן – 1990.

29. התובע הוכיח כי פעילות בית הספר גרמה בין היתר לנזקי רכוש בביתו עקב זריקת חפצים, לרבות אבנים.

התובע לא הוכיח את גובה הנזק שנגרם לו ולא הגיש חוות דעת בעניין זה. הצעות המחיר שצורפו בהליך הבקשה לצו מניעה זמני אינן מהוות ראיה קבילה ובהיעדר ראיות לשווי הרכוש שנפגע (חלון זכוכית דקורטיבית ופנס גינה), לא ניתן לפסוק לו את הפיצוי הכספי עבור התיקון.

יחד עם זאת, ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מאירועים אלה – אותה אני מעריך ב-3,500 ₪. הנתבעת 2 היא זו שחייבת בתשלום פיצוי זה.

30. מעבר לפסיקת הפיצוי הנ"ל, אין מקום לפסוק כל סעד כספי נוסף בגין מטרדי הרעש, הואיל והתרשמתי כי צוות בית הספר פעל בצורה סבירה והוגנת לצמצום ההפרעה לשלוות חייו של התובע ואילו עיריית כפר סבא פעלה אף היא באופן הוגן והציעה להגביה את הגדר המפרידה בין שטח בית הספר לביתו – הצעה לה הוא סירב.

בנוגע לשעות הפעילות, פעלה הנתבעת 3 מתוך אינטרס לגיטימי ולטובת תושבי השכונה, על אף שנקבע כי יש להגביל את שעות הפעילות כאמור לעיל. לכן, גם בגין מטרדי הרעש אינני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

31. לאור מסקנותיי והתוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות טענות התובע לחוקיות הקמת הסככה וגופי התאורה (טענות שספק רב אם הן בסמכותי), וטענות הנתבעים בנוגע לפעילות בית הספר בעבר, כפי שעלה מעדויותיהם של עדי ההגנה.

32. במגבלות הפעילות כאמור בצווים שניתנו, אין מקום להורות על הקמת חומה אקוסטית כדרישת התובע בתביעתו.

התוצאה

33. התביעה מתקבלת באופן חלקי, באופן שבו ניתנים צווים, כמפורט בסעיף 28 דלעיל ובנוסף הנתבעת 2 תשלם לתובע 3,500 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש.

34. כל אחת מהנתבעות 2-3 תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 12,500 ₪ וזאת בהתחשב, בין היתר, בהיקפם הרב של ההליכים שהתנהלו בתיק זה.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, בהעדר הצדדים.