1. בפני תביעה שעניינה חיוב התובע בידי הנתבעת, ספקית תקשורת, בגין הספקת ציוד תקשורת ושירותים.

טענות התובע-

2. התובע טען כי ביום 19.8.2015 סיכם עם נציג הנתבעת, כי יקבל מהנתבעת שירותים שונים לרבות אינטרנט, ספק (100 מגה), צפייה בטלוויזיה ומכשיר "סטרימר", וזאת בתמורה ל – 126.5 ₪ לחודש. באותו מעמד מסר התובע לנתבעת פרטי כרטיס אשראי. לשיטת התובע, סוכם שהנתבעת לא תעשה שימוש בכרטיס האשראי אלא לאחר חודש ימים מההתקנה ולאחר שהתובע יצלצל לנתבעת ויביע שביעות רצונו מהשרות.

3. חרף האמור, ולמרות שהתובע החזיר את הציוד שסופק לו ע"י הנתבעת כבר בתאריך 28.8.15, חייבה הנתבעת את התובע בחודשים אוקטובר ונובמבר 2015 בסכומים של 52.58 ₪ ו-56.28 ₪. בעקבות חיובים אלו ביטל התובע את כרטיס האשראי שמספרו נמסר לנתבעת והזמין חדש, אולם גם לאחר החלפת כרטיס החיוב, פתחה הנתבעת הוראת קבע נוספת וניסתה לחייב באמצעותה את התובע.

4. עוד טען התובע, כי הובטח לו החזר הוצאות משלוח עבור החזרת הראוטר לנתבעת בסך 50 ₪. הראוטר הושב לנתבעת ביום 27.8.2015, אולם עד הגשת התביעה לא הושבו הוצאות המשלוח לתובע.

5. הוסיף התובע והלין כנגד זמני המתנה הארוכים בשיחות בהן ניסה להשיג מענה מן הנתבעת, זמנים העולים לכדי 43:18 דקות, 17:38 דקות, ו-9:22 דקות.

6. סכום התביעה הועמד על 33500 ₪, נוכח בקשה לפסיקת "הוצאות לדוגמא" בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

טענות הנתבעת-

7. הנתבעת הכחישה כי בתאריך 19.8.15, יום ההתקשרות בינה לבין התובע, נתנה לתובע הבטחה לפיה הוא יתחיל להיות מחויב רק לאחר שיביע את שביעות רצונו מן השירות.

8. לשיטת הנתבעת, בתאריך 23.8.15, לאחר שכבר סופקו לתובע ה"סטרימר" והראוטר נשוא העסקה, פנה התובע לנתבעת וטען טענות הנוגעות ליכולתו להתחבר לנתבעת. התובע הודיע כי אין לו עניין בראוטר וב"סטרימר" שסופקו לו. הובהר לו שיכול להשיב את הציוד ולהיות מזוכה בהתאם. בשיחה מן התאריך האמור, בחר התובע להקפיא את המנוי כנגד תשלום מופחת ל – 3 חודשים.

9. מיד בסמוך לאחר שהשיב את הציוד שסופק לו, זוכה התובע ביום 1.9.15 במלוא עלות הציוד שסופק לו. הנתבעת סירבה לבטל את העלות בגין משלוח הציוד, אשר סופק בפועל.

10. ביום 15.11.15 פנה התובע שוב לנתבעת וטען שלא זכה לזיכוי בגין החזרת הציוד. הובהר לו שזוכה כנדרש וכי החיוב הקיים נובע מהעובדה שהוא מחובר ומחויב בגין ספק, וכי לבקשתו הוקפא המנוי למשך 3 חודשים מיום 23.8.15. הנתבע עמד על כך שביקש להתנתק גם משרותי הספק ולפיכך נותק משרותי הספק ביום 17.11.15. לפנים משורת הדין זוכה התובע בגין השליחות.

11. הנתבעת טענה כי הינה עומדת בהוראות הדין והרישיון שלה בנוגע לזמני ההמתנה והמנגנונים המיועדים לפניות הלקוחות, וכן כי התובע לא הוכיח את טענותיו אודות זמני ההמתנה או הפרות של הנתבעת את הוראות הדין.

12. לבסוף, טענה הנתבעת כי התובע הינו תובע סדרתי, אשר שב ומטריח את בית המשפט, ואף לא הצהיר כחובתו אודות כמות התביעות הקטנות אשר הגיש. הנתבעת בקשה לסלק את התביעה על הסף ולחלופין לדחותה ולחייב את התובע בהוצאות.

דיון והכרעה-

13. במהלך הדיון העידו בפניי התובע ונציגת הנתבעת.

התובע הגיש לעיון ביהמ"ש מכתב ובו חזרה על עיקרי טענותיו נגד הנתבעת (ת/1). לשיטת התובע, אף על פי שחברת האשראי זיכתה אותו מחיובי הנתבעת ולא נגרם לו נזק, תביעתו איננה בגין נזק אלא נוגעת לקלות שבה מפרה הנתבעת את חוק הגנת הצרכן ( ע' 4 ש' 25 ואילך, ע' 3 ש' 14 ). התובע אישר בעדותו כי הגיע אליו שליח הביתה והביא לו את מכשיר ה"סטרימר", ברם טען שלוש פעמים טרם השמעת השיחה באולם, שנציג הנתבעת לא אמר לו שהשליחות כרוכה בתשלום ( ע' 4 ש' 3, 5, ע' 5 ש' 7 ). התובע הוסיף וטען, כי בשיחת ההתקשרות עם נציג הנתבעת, נתן הוראה מפורשת שלא לחייב את כרטיס האשראי שלו עד שהוא לא ייתן הוראה בעניין ( ע' 4 ש' 27-28 ).

נציגת הנתבעת הבהירה בעדותה כי התובע לא חויב בגין החבילה אותה רכש ( בסך של 126 ₪ ) נוכח ביטול העסקה והחזרת הציוד על ידו. הסכום היחיד שהועבר לחיוב לחברת האשראי ע"י הנתבעת הוא בגין דמי השליחות בסך של כ – 50 ₪, שליחות שבוצעה בפועל עבור התובע ושהוא ידע כי עליו לשאת בהוצאותיה. דמי השליחות לא שולמו בפועל לנתבעת ע"י חברת האשראי שכן התובע ביטל את אמצעי התשלום. הנתבעת ניסתה להעביר סכום זה פעם נוספת לגביה חודש לאחר מכן, ברם הדבר לא צלח. כתמיכה בטענותיה בהקשר מהות החיוב שניסתה לגבות מן התובע, הגישה נציגת הנתבעת לעיון ביהמ"ש מסמך "סך תשלומים" בעניין התובע ( נ/1 ) ומסמך "סך זיכויים" בעניין התובע ( נ/6 ). עוד הציגה הנתבעת מכתבים שנשלחו לתובע ובהם פרוט הזיכויים בגין ביטול העסקה והודעה על הקפאת החשבון לאחר השיחה שבוצעה עם התובע בתאריך 23/8/15 ( נ/2, נ/3 ).

נציגת הנתבעת השמיעה באולם ביהמ"ש, לבקשת התובע, במשך למעלה משעה, את שתי שיחות ההתקשרות בינו לבין נציג הנתבעת מתאריך 19/8/15. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי התובע אישר באולם את זהות הדוברים בהקלטות שהושמעו.

14. לאחר שנתתי דעתי לאמור בכתבי הטענות, לעדויות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח עילת תביעה כנגד הנתבעת, וזאת נוכח צבר הטעמים הבאים;

א. נטל ההוכחה מוטל על כתפיו של התובע. בהתאם לדין, מוטלת על התובע החובה לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה; בכל הקשור לתביעות המוגשות נגד ספקי שירותי טלפון נייד, בהיעדר פירוט מלא ומקיף של הנתונים המספריים בכתב התביעה, כאשר אופן הצגת הנתונים המספריים אינו מאפשר לבית המשפט להגיע למסקנה ברורה בדבר קיומם של חיובים שגויים או היעדרם של זיכויים המגיעים לתובע , נפסק בעבר כי הדבר עלול להוביל בסופו של יום לדחייה של התביעה, בהיעדר הוכחה ( ראו למשל ת"ק תביעות קטנות ת"א( 06-19-04753) עמוסי נ' פלאפון תקשורת בע"מ ; ת"ק תביעות קטנות (ראשל"צ) 39997-01-01 כהן נ' סלקום תקשורת בע"מ ).

במקרה דנן, לא פרט התובע בצורה מספקת מהם הסכומים אותם התחייב לשלם בשיחת ההתקשרות עם הנתבעת בגין החבילה שרכש ובגין שליחת המכשירים לביתו ולא צירף לכתב התביעה מסמכי התקשרות או חשבוניות בנוגע לסכומים שהועברו לחיוב בעניינו ע" הנתבעת.

ב. במהלך הדיון, הבהיר התובע כי לא נגרם לו נזק כספי בפועל וכי לא נגבו כספים אשר הועברו ממנו אל הנתבעת. מן המסמכים שהוצגו מטעם הנתבעת, בדגש על נ/1, ניתן ללמוד כי אף שהנתבעת העבירה דרישות תשלום ע"ס 56 ₪ ו – 52 ₪, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2015, לחברת האשראי של התובע, בפועל לא התקבלו כספים בגין דרישות תשלום אלו.

ג. התובע ביסס את תביעתו על הטענה כי נוכח ביטול העסקה על ידו, לא היה לנתבעת כל בסיס לחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום כלשהו וכי התנהלותה בהקשר זה, מנוגדת לחוק הגנת הצרכן. בעשותו כן, הכחיש התובע בעדותו בפני ביהמ"ש 3 פעמים כי בשיחת ההתקשרות בינו לבין נציג הנתבעת נאמר לו כי יהא עליו לשלם 50 ₪ בגין שליחות מכשיר ה"סטרימר" לביתו. בניגוד לדבריו הנחרצים של התובע, האזנה לשיחות ההתקשרות שבוצעו בין התובע לנציג הנתבעת ב – 19/8/15, מלמדת בצורה ברורה כי נציג הנתבעת הבהיר לתובע פעמים מספר במהלך השיחה, כי עליו לשלם 50 ₪ בגין משלוח המכשיר לביתו וכי אין באפשרותו לוותר לתובע על דמי משלוח אלו. התובע הסכים בצורה מפורשת במהלך השיחה לשלם את 50 השקלים תמורת המשלוח. התובע אינו חולק על כך שמכשיר ה"סטרימר" נשלח לביתו ואין בידו להראות כי שילם לנתבעת עבור השליחות באמצעי תשלום אחר, שלא דרך כרטיס אשראי. המסקנה המתבקשת הנה כי היה על התובע לשלם לנתבעת 50 ₪ בגין ביצוע השליחות ולפיכך בדין בקשה הנתבעת לגבות את דמי השליחות באמצעות כרטיס האשראי שנתן לה התובע ולא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בעניין זה.

ויודגש- שוכנעתי על בסיס הסכומים שהועברו לגבייה מטעם הנתבעת, ואשר על גובהם הצדדים אינם חלוקים, כי הנתבעת לא ניסתה לגבות מן התובע את סכום החבילה שרכש התובע ( נוכח ביטול העסקה ) אלא העבירה לגבייה רק את הסכום הנוגע לשליחות שסופקה בפועל לתובע.

ד. טענתו הנוספת של התובע, לפיה בשיחת ההתקשרות עם הנתבעת, נתן הוראה מפורשת שלא לחייב את כרטיס האשראי שלו עד שהוא לא ייתן הוראה בעניין ויביע את שביעות רצונו, הוכחה אף היא כלא נכונה, שכן אין הוראה כאמור בשיחות שהושמעו בפניי. לא זו עם זו, מששאל התובע את נציג הנתבעת האם יתחילו לחייב את החיוב החודשי רק לאחר שיתחיל להשתמש, השיב נציג הנתבעת כי החיוב יחל לאחר ההתקנה.

15. נוכח מכלול הטעמים שפורטו עד כה, אינני נותנת אמון בדבריו של התובע, אשר חלקים מהותיים שלהם נסתרו, כאמור, בהקלטות שהושמעו בפניי. לא מצאתי כי התובע הציג תשתית ראייתית מספקת להפרות אחרות של הנתבעת את הוראות הדין או כי יש ממש בשאר הטענות שהועלו על ידו בכתב התביעה.

אני קובעת כי ניסיון הנתבעת לחייב את כרטיס האשראי של התובע בגין ביצוע השליחות היה תקין, בוצע בהתאם להתקשרות הטלפונית בין התובע לנתבעת ואין בו כדי לבסס עילת תביעה כנגד הנתבעת.

16. למעלה מן הצורך, ונוכח העובדה שהתובע הגיש תביעה בסכום מופרז של 33500 ₪, לפסיקת "פיצוים לדוגמא" כנגד הנתבעת, אבהיר כי בהתאם לחוק, לא קוימו התנאים הנדרשים במקרה דנן לפסיקת פיצויים לדוגמא נגד הנתבעת.

בהתאם לסעיף 31א (ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, "לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תקשורת אלקטרונית; לעניין פסקה (2ב), די אם הצרכן מסר הודעת ביטול בכתב כאמור בסעיף 13ד(א)(2) ו-(ב); ולעניין פסקה (4), די אם הצרכן ביטל את העסקה כאמור בסעיפים 14א(ג), 14ג(ג) ו-14ג1(ג)".

מסעיף 13ד(א)(2) לחוק עולה, כי דרישת הכתב מתמלאת ככל שהצרכן שלח לעוסק הודעת ביטול בדואר רשום, בדואר אלקטרוני או בפקסימיליה, אם יש לעוסק.

בענייננו מתבסס התובע על סעיף 31א(2ב): "ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים עבור העסקה בניגוד להוראות אותו סעיף".

התובע לא הציג לבית המשפט בקשה בכתב או הודעת ביטול כתובה אותה הפנה לנתבעת.

בהיעדר ראיה לקיום דרישת הפניה הכתובה לנתבעת, לא היה לכתחילה בסיס לבקשת התובע לפסוק פיצויים לדוגמא כנגד הנתבעת.

17. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע יישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 700 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

המזכירות תסרוק את המוצגים.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ז, 30 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.