1. בתביעה שבפני עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 10,000 ₪, זאת משום שלטענתה, כעולה מכתב התביעה, גבתה ממנה הנתבעת במשך שנה שלמה 500 ₪ בממוצע כל חודש, דרך הוראת הקבע שיש לנתבעת לקו הטלפון הקווי של התובעת. לטענתה, במהלך השנה בה חויב חשבונה בבנק, כאמור, היא "... לא קיבלה חשבוניות הביתה ולא שמה לב להורדות בחשבון הבנק שלה" ובדיעבד, לאחר שהחשבוניות נשלחו אליה בעקבות שיחה שלה עם מוקד השירות של הנתבעת, "... התברר לה שהסכומים ששלמה נבעו משירותי פרסום עסקיים שבכלל היא לא הזמינה".

הסכום של 10,000 ₪, אותו היא תובעת, כולל 6,000 ₪ החזר של הסכומים בהם חויבה במשך השנה הנ"ל (500x12ׂ ) ו-4,000 ₪ פיצוי בגין "... עוגמת הנפש שנגרמה לה והוצאות על ימי החופש שהצטרכה לקחת על מנת לטפל בנושא".

2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, שכן חיוביה של התובעת על ידי הנתבעת בתקופה 11/14 עד 11/15 נעשו כדין, כפי שיובהר להלן:

א. מדובר בקו טלפון שהותקן בדירת התובעת בשנת 1987.

ב. קו הטלפון הותקן על שמו של מר אשר הרוש, בעלה של התובעת (להלן: "אשר").

ג. חשבונות הטלפון, שנשלחו לכתובתם של הנתבעת ואשר והיו על שמו של אשר, שולמו במשך השנים מחשבון הבנק של התובעת, מכח הוראת קבע חתומה על ידי התובעת ו/או אשר.

ד. בחודש 11/14, או בסמוך לכך, הצטרף אשר לחבילת פרסום במסגרת שירות 144 של הנתבעת (להלן: "שירותי פרסום"), בעלות חודשית מקסימלית של 380 ₪ לחודש (במסלול של 400 חשיפות לפי חישוב של 0.95 אג' לחשיפה).

ה. בחשבוניות החודשיות שהוציאה הנתבעת לאשר בתקופה 11/14 עד 11/15, נכללו הן החיובים בגין השימוש בקו הטלפון והן החיובים בגין שירות הפרסום. למרות שחשבוניות אלה הגיעו לתובעת – כאן המקום לצין כי לאור הודאתה של התובעת שבתקופה שבין 11/14 עד 11/15 היא קיבלה חשבוניות בגין חשבון הטלפון (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 11), ברור שאין ממש בטענתה כי לא קיבלה חשבוניות עבור שירות הפרסום, שכן החיובים בגין קו הטלפון ובגין שירות הפרסום מופיעים באותן חשבוניות - היא לא עשתה דבר כדי להפסיק חיובים אלה.

לא נעלמה ממני טענת התובעת כי לפני כשלוש שנים היא נפרדה מאשר (הגם שהם ממשיכים

להתגורר באותה דירה), אולם אין בכך כדי לשנות לענייננו, שכן התובעת לא הודיע על כך

לנתבעת, ו/או לא ביקשה מהנתבעת להפסיק לקבל התחייבויות מאשר בקשר לקו הטלפון

ו/או לא ביקשה מהבנק לבטל את הוראת הקבע. לכן כאשר אשר ביקש מהנתבעת כי תספק

לו את חבילת שירות הפרסום לקו הטלפון שעל שמו, לא הייתה לנתבעת כל עילה ובוודאי

לא חובה, לסרב לבקשתו.

3. ראוי לציין כי במהלך הדיון הובהר לתובעת כי אין לה, בנסיבות המקרה, עילה לתבוע את

הנתבעת והוצע לה להסכים לדחיית התביעה ללא חיוב בהוצאות, אולם היא סירבה

והתעקשה להמשיך בדיון.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט

בסך 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית

כחוק מהיום עד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ו, 04 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח העתק פסק הדין לצדדים.