1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 50,000 ₪ אשר הגישו התובעים, עורכי דין במקצועם נגד הנתבעת, לקוחתם, שעניינה אי תשלום שכר טרחה עבור שירות משפטי אשר ניתן לה.
2. יצוין כי התביעה החלה כתביעה בסדר דין מקוצר ולאחר שניתנה רשות להגן הועברה לסדר דין מהיר.

טענות התובעים

1. התובעים, בכתב תביעתם טענו כי משרדם ייצג את הנתבעת החל מיום 22.3.15 ועד ליום 20.6.15 עד להפסקת הייצוג על ידי הנתבעת. נטען כי הנתבעת התקשרה עם התובע לטיפול בענייני עזבון מר מיכאל מזורסקי, בן זוגה של הנתבעת, אשר נפטר ביום 21.3.13 (להלן: "המנוח"). נטען כי ביום 22.3.15 הגיעה הנתבעת לראשונה למשרד התובע לקבלת ייעוץ והכוונה בבעיותיה. נטען כי התובע הציג לנתבעת את תנאי השירות והנתבעת הלכה לביתה על מנת לחשוב על העניין. נטען כי הנתבעת הגיעה לפגישה נוספת ביום למחרת, 24.3.15 ואף ביום שלאחר מכן וקיבלה שוב ייעוץ והסבר על התהליך.
2. כמו כן, נטען בכתב התביעה כי ביום 26.3.15 נכרת הסכם שכר טרחה בין הצדדים (להלן: "ההסכם") המפרט השירות המשפטי - טיפול בירושה של המנוח לטובת הנתבעת באופן הכולל הגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה למעט ערעור. נטען כי הסכם שכר הטרחה ומהות ההתקשרות הוסברו לנתבעת בשפה הרוסית. נטען כי שני התובעים מדברים רוסית וכי הנתבעת לקחה את גיליון הלקוח והסכם שכר הטרחה לביתה לחשוב על תנאי ההתקשרות ולאחר יום יומיים שבה למשרד וחתמה על ההסכם. נטען כי ככל הידוע לתובעים הנתבעת התייעצה עם בנה ועם חברים טרם חתמה על ההסכם (הסכם שכר הטרחה צורף כנספח א' לכתב התביעה בסדר דין מהיר). נטען כי בהתאם לסעיף 3.1 להסכם, הנתבעת תשלם שכר טרחה של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ אף במקרה של הפסקת טיפול בהתאם לסעיף 3.6. נטען כי ההסכם כתוב בשפה ברורה ובהירה. נטען כי התובע אף רשם הסכום הנדרש בשפה הרוסית (נספח ב' לכתב התביעה).
3. נטען כי על אף שהתובע ביקש מקדמה לשם פתיחת התיק, הנתבעת טענה להיעדר יכולת כלכלית מכיוון שהמנוח כלכל אותה החשבונות היו רשומים על שמו והוקפאו לאחר פטירתו. נטען כי התובעים התחשבו במצבה הקשה של הנתבעת כפי שהעידה לפניהם ועבדו ללא הרף לקידום עניינה. באשר לפעולות אשר בוצעו בעניינה של הנתבעת נטען כי הוגשה תביעה דחופה לביטול הלאומי לקבלת קצבת שארים על אף שהנתבעת גרושה וכי התובעת ניגשה בעצמה למוסד לביטול לאומי לזירוז הטיפול בנתבעת. נטען כי ביום 1.4.15 הנתבעת קיבלה אישור על טיפול בתביעתה (נספח ג' לכתב התביעה). נטען כי נעשו פעולות לקידום ענייניה של הנתבעת במימוש זכויותיה כיורשת חוקית של בן זוגה. נטען כי הנתבעת ביקשה מהתובעת לשלם עבורה אגרת ההתנגדות לרשם החברות עקב חסרון כיס ובהסתמך על הסכם שכר הטרחה שילמה התובעת עבור הנתבעת האגרה בסך 800 ₪ (נספח ה' לכתב התביעה).
4. נטען כי ביום 18.5.15 טענה הנתבעת כי הסכום שסוכם מראש ביום 26.3.15 גבוה מדי וסוכם מחדש כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כולל מע"מ. נטען כי ההסכם נחתם על ידי הנתבעת בחתימת ידה ברוסית (נספח ו' לכתב התביעה) (להלן: "ההסכם המתוקן").
5. נטען כי הנתבעת לא שילמה עבור השירות המשפטי שקיבלה ואף הגישה ביום 2.7.15 ללשכת עורכי הדין תלונה נגד התובעים (נספח ז' לכתב התביעה). משכך, נטען כי יש לקבל התביעה ולחייב הנתבעת בסך של 50,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הדרישה ועד למועד התשלום המלא בפועל בצירוף הוצאות משפט.
6. התובעת צירפה לכתב התביעה העתק הסכם שכר הטרחה והסכם שכר הטרחה המתוקן (סומן כנספח א', ב', ו'); מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי המופנה אל הנתבעת אצל התובעת מיום 26.4.15 (נספח ג'); טבלת פירוט פעולות שבוצעו עבור הנתבעת (נספח ד); אישור תשלום אגרה להתנגדות למתן צו ירושה או צו קיום ירושה מיום 20.04.15 (נספח ה'); העתק מכתב תלונה ללשכת עורכי הדין (נספח ז').

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות. בכתב הגנתה נטען כי הייצוג הנטען אינו שווה ערך ל-1000 ₪ ונועד על מנת להחתימה על הסכם שכר טרחה מופרך. לגופו של עניין נטען כי הנתבעת והמנוח התגרשו ביום 20.2.13 והמנוח נפטר במפתיע ביום 21.3.15. נטען כי על אף הגירושין המשיכו לחיות תחת קורת גג משותפת וקיימו משק בית משותף כידועים בציבור. נטען כי לאחר השבעה הגיעה הנתבעת לבית המשפט על מנת לברר היכן משרדי הלשכה לסיוע משפטי. נטען כי הנתבעת הופנתה לחדר לייעוץ משפטי חינם שם פגשה התובע. נטען כי התובע פנה אליה ברוסית ושאל לרצונה ולאחר מכן ביקש ממנה להתלוות למשרדו "היות והוא עושה עבודה כמו הסיוע וגם כן בחינם" (סעיף ז' לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת עת הגיעה למשרדו של התובע הציג לה התובע תמונה מפחידה ולפיה, היא עלולה "להיזרק מהדירה" שכן, אינה נשואה למנוח. נטען כי התובע ניצל את מצבה הנפשי הקשה של הנתבעת הן מהפטירה המפתיעה של המנוח והן מהעובדה שהיא עלולה למצוא עצמה ללא בית בגיל מבוגר ועם יכולת כלכלית קלושה. נטען כי התובע שוחח בנוכחות הנתבעת עם בתה של הנתבעת ושל המנוח, הגב' ענת וולפיילר וקבע עמה פגישה בבית המשפט. נטען כי לאחר הפגישה הודיע התובע לנתבעת כי היא עלולה למצוא עצמה מחוץ לביתה היות ובתה, באמצעות בעלה שהוא עורך דין במקצועו, הגישה בקשה לצו ירושה.
2. בכתב ההגנה נטען כי בניגוד למצג התובע, המצב המשפטי הנכון היה שהנתבעת הייתה זוכה ב-75% מהבית ואילו הבת המשותפת ב- 25% וזאת, לאור מעמדה של הנתבעת כידועה בציבור של המנוח. נטען כי התובע לא הכיר ככל הנראה את המצב המשפטי וככל שהכירו הדבר חמור שכן החדיר בנתבעת פחד מפני תוצאות ההליך וכך לטענתה הצליח להחתים אותה על הסכם שכר הטרחה ולפיו, תשלם לו 20% מערך הבית שערכו בשוק עומד על כמיליון ₪ ולמעשה, נטען כי החתים את הנתבעת על הסכם שכר טרחה בשווי 200,000 ₪ בצירוף מע"מ (העתק ההסכם צורף כנספח א' לכתב ההגנה). נטען כי ההסכם לא נמסר לידי הנתבעת אלא לאחר מספר ימים ולאחר שהנתבעת איימה לפנות ללשכת עורכי הדין.
3. בכתב ההגנה נטען כי לא יתכן כי ההסכם המתוקן מיום 18.5.15 שצורף לכתב התביעה הוא ההסכם בין הצדדים שכן, בחודש מאי 2015 הנתבעת לא הייתה במשרדי התובעים וכל התיקונים שנעשו לאחר מכן, נעשו שלא על דעת הנתבעת ולא בהסכמתה. נטען כי גם החתימה על התיקון אינה חתימת הנתבעת וליתר דיוק, נטען כי מדובר בחתימתה המצולמת כך שההסכם המתוקן לא נעשה לאחר מו"מ ולאחר התייעצות כנטען.
4. נטען כי הנתבעת אכן התייעצה עם חברה שאמרה לה שלא ניתן לזרוק אותה מביתה ולאחר שהבינה כי התובעים, ובעיקר התובע, הפחיד אותה על מנת שתחתום על הסכם שכר טרחה שאינו הגיוני הגיעה למשרד וביקשה הפסקת הטיפול בה. נטען כי התובעים דרשו 5,000 ₪ כתנאי לקבלת ההסכם והנתבעת סירבה לכך. נטען כי הנתבעת הגיעה להסדר פשרה על פי המצב המשפטי הידוע ולפיו תקבל 75% מהבית ובתה 25% מהבית.
5. בכתב ההגנה נטען כי התברר לה לאחר קבלת ייעוץ משפטי מעורך דין אחר כי הבת שלה הגישה בקשת צו ירושה ובשל שגגה מצד מגישת הבקשה לא נרשמה וכי גם ב"כ של הנתבעת הגיש בקשת צו ירושה שנרשמה ברשם הירושות. כאשר התברר לרשם הירושות כי יש שתי בקשות ביחס לאותו מנוח, איחד הבקשות והעבירן לבית המשפט לענייני משפחה. נטען כי מעת שהתברר לחתנה של הנתבעת על קיומה של בקשת צו ירושה שוחח עם ב"כ הנתבעת והגיעו להסדר על פי החוק, הסדר אליו היה אמור להגיע גם התובע בשיחה בת חמש דקות. הנתבעת טענה כי למעשה לא הייתה שום סוגיה משפטית כבדת משקל המחייבת הסכם שכר טרחה כפי שהוחתמה עליו. נטען כי התובעים היו אמורים לדעת על מצבה המשפטי ועל כך, שמדובר בסוגיה פשוטה שניתן היה לפתור אותה בשיחת טלפון. נטען כי אמירות התובע כי תיזרק מביתה וכי אין לה זכויות לאחר הגירושין, הן אמירות המעידות על חוסר ידיעה במקרה הטוב או על הפחדה מכוונת וזאת על מנת להביא התובעת לחתום על הסכם דרקוני על טיפול שעלותו פרוטות והיא ממילא זכאית לו במסגרת הסיוע המשפטי.
6. נטען כי הנתבעת זכאית לסיוע משפטי הן מחמת מצב כלכלי דחוק והן בשל סיכויי הגנתה. נטען כי היה על התובע להפנות את הנתבעת ללשכה לסיוע משפטי ולא להציג לה מצג שווא על מנת להחתימה על הסכם דרקוני. נטען כי לאור פניית התובעת בתלונה נגד הנתבעת ללשכה לסיוע משפטי, הלשכה לסיוע משפטי לא טיפלה בה. הנתבעת טענה כי היא דוחה כל טענה בדבר טיפול התובעים בעניינה מול המוסד לביטוח לאומי להשגת זכויותיה כידועה בציבור. נטען כי העובדה כי המוסד לביטוח לאומי שלח מכתב בעניינה לתובעים אין בו כדי לומר כי הם פעלו בשם הנתבעת.
7. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה העתק מההסכם מיום 26.3.15 (נספח א ו-ב); החלטת הרשם לענייני ירושה מיום 26.11.15 (נספח ב'); הודעה על הסדר בבית המשפט לענייני משפחה שביום 2.3.16 ניתן לו תוקף של פסק דין (נספחים ג ו- ד).

השתלשלות העניינים בתיק

1. בדיון שהתקיים לפני כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין (כתוארה דאז) ביום 20.11.16 ניתנה לנתבעת רשות להגן, בהסכמת התובעים, ובהמשך התיק נקבע לדיון הוכחות ביום 28.3.18.
2. התיק הועבר לטיפולי ביום 31.10.17.
3. ביום 31.10.17, לא התקיים דיון ההוכחות לאור בקשת התובע לדחות הדיון בשל מצבו הרפואי ודיון ההוכחות נדחה ליום 7.7.19.
4. ביום 07.07.19 התקיים דיון הוכחות בו העידו התובעים והנתבעת ונקבע דיון לסיכומים בעל פה ליום 16.9.19.
5. לאור בקשות מוסכמות מצד הצדדים נדחה מועד הסיכומים בימים 8.1.20 ו- 5.2.20.
6. הדיון הוקדם ליום 26.12.19 ואולם, לאור יציאת מותב זה לחופשת לידה הדיון נדחה ליום 16.9.20 ולאחר מכן הוקדם ליום 9.8.20.
7. ביום 9.8.20 הצדדים לא התייצבו לדיון הסיכומים והודיעו לאחר הדיון כי אחד מהצדדים שהה בבידוד והצד שכנגד לא הספיק להגיש הבקשה במועד. לפנים משורת הדין, הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב.
8. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 21.10.20 ואילו סיכומי התובעים הוגשו ביום 9.11.20.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו ובמוצגים שהוצגו באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ואולם יש מקום להפחית שיעור של 30% שכן לטעמי נפל פגם באופן בו הגיעה הנתבעת מלכתחילה אל התובעים בעת שחיפשה סיוע משפטי חינם בבית המשפט.
2. בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא (2) 1, 12-13 (2006) עמד השופט א' ריבלין על האופן בו על בית המשפט לאתר את אומד דעתם המשותף של הצדדים לחוזה באמרו כך:

"בבחינת אומד דעתם של הצדדים לחוזה השופט אינו בוחן דברים שבלב. הוא מנסה לאתר את רצונם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים עת שכרתו את החוזה ביניהם, כפי שהוא משתקף ב"סיפור" שהם מספרים, מתחילתו בשלב המשא-ומתן והרקע שקדם לו ועד לסופו ... כך מתחייב מעקרון תום-הלב. אכן, החוזה הכתוב הוא פרק חשוב – לעיתים החשוב ביותר – בסיפור. אולם השופט אינו יכול להסתפק בבחינת מילותיו של החוזה ... בין הנסיבות האופפות את החוזה לבין החוזה הכתוב ישנו קשר ... בדרך כלל, לא ניתן להעניק משמעות למילים מבלי לדעת באיזה הקשר ובאילו נסיבות נכתבו".

1. מכאן שעל מנת לאתר את אומד דעתם המשותף של הצדדים יש לפנות תחילה ללשון ההסכם אשר נכרת בין הצדדים ביום 26.3.15 ולאחר מכן לנסיבות האופפות את החוזה.
2. עיון בהעתק הסכם שכר הטרחה מיום 26.3.15 (סומן כמוצג ת/1) עליו מאשרת הנתבעת כי היא חתומה בתחתית מלמד כי השירות המשפטי אשר הוגדר בהסכם היה "טיפול בירושה של מנוח מזורסקי מכאל ז"ל לטובת גב' מזורסקי סוניה כולל הגשת תביעה בבית משפט לענייני משפחה ולא כולל ערעור".

ביחס לשכר הטרחה נכתב כך "שכר הטרחה המוסכם הנו 20% מהסכום שיקבל הלקוח בצירוף מע"מ ולא פחות מ 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הלקוח נותן לעו"ד הזכות לקבל ולקזז שכ"ט מכל סכום שיתקבל עבור הלקוח. שכ"ט הנ"ל אינו כולל אגרות והוצאות חוץ משרדיות שיחולו על הלקוח, אשר מתוכן שולם ע"ח סך של ___ ₪". כמו כן, נכתב כי "שכ"ט יהא צמוד לשער הדולר הידוע ביום התשלום בפועל, ויתוסף אליו שכ"ט שייפסק ע"י בימ"ש ו/או לשכת ההוצל"פ, לרבות בהחלטות ביניים. שכר הטרחה אינו כולל טיפול בהוצאה לפועל ואינו כולל ערעורים לערכאה כלשהיא, אשר בגינם יקבע הסכם שכ"ט בנפרד.

הלקוח מתחייב לשלם את שכה"ט הנ"ל אף במקרה של פשרה ו/או באם ייגבו תשלומים כלשהם מן הצד שכנגד ע"י הלקוח באופן ישיר. אם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עוה"ד בכל שלב שהוא, ישלם הלקוח לעו"ד מלוא שכ"ט המוסכם לעיל. אופן התשלום: הלקוח מתחייב לשלם את שכר הטרחה באופן כדלקמן: מיד כשיתקבלו הכספים מכל גורם" (ההדגשות שלי – מ.ח.נ) (להלן: "ההסכם / ההסכם הראשון").

1. עיון בהעתק הסכם שכר הטרחה המתוקן (סומן כמוצג ת/2) מלמד כי הסכם זה תוקן על גבי ההסכם מיום 26.3.15 ואלה התיקונים: מתחת לתאריך נכתב "תיקון הסכם מיום 18.5.2015"; נמחקה השורה "שכר הטרחה המוסכם הנו 20% מהסכום שיקבל הלקוח בצירוף מע"מ ולא פחות מ.." ובמקומה נכתבו המילים "שכ"ט המוסכם הינו" 50,000 ש"ח "כולל מע"מ". יתר רכיבי ההסכם נותרו על כנם. בתחתית ההסכם נכתב בעברית "ההסכם תורגם ללקוח לשפה הרוסית ע"י עו"ד אפרים טנחיל." בצד ההסכם נכתבו ונמחקו המילים "לדבר עם אלה". כמו כן, נכתב משפט ברוסית מצד שמאל. בתחתית ההסכם ישנה חתימה של הנתבעת וכן חתימה של עו"ד אלה שינפלד (להלן: "ההסכם מתוקן/ ההסכם השני").
2. יובהר כי ההסכם המקורי לא הוצג לעיוני אלא רק העתק ההסכמים האמורים, כאשר לגבי ת/2 יש חותמת "העתק תצלום נכון מהמקור" בחתימתה ובחותמת של התובעת.

גרסאות הצדדים ביחס להסכמים

1. התובע טען כי הנתבעת חתמה הן על ההסכם והן על ההסכם המתוקן (עמ' 6 ש' 6-12 לפרו'). התובע טען ביחס לת/2 "החתימה משתייכת גם לתיקון למעלה בסעיף הראשון של ההסכם וגם לתוספת. כי רשום גם ברוסית "מסכימה". זה הכתב יד של הלקוחה. רשום שם ברוסית "מסכימה" (עמ' 7 ש' 10-11 לפרו'). התובע אישר כי על ההסכמים חתומה התובעת. הוא נשאל מדוע אינו חתום ליד התיקונים של תאריך ההסכם והסך של 50,000 ₪ והשיב "אין תשובה" (עמ' 8 ש' 16).
2. התובעת העידה כי אינה זוכרת אם ההסכם ת/1 נחתם לפניה (עמ' 9 ש'30). ביחס לת/2 העידה כי מדובר בחתימתה ובחותמתה (עמ' 10 ש' 2). ביחס לנסיבות החתימה של הנתבעת על ת/2 העידה התובעת "הגיעה לקוחה למשרד אחרי שהיא לקחה את זה לבדיקה ולהתייעצות, וחתמה על זה. הסברנו לה עוד פעם על מה היא חותמת" (עמ' 10 ש' 4-6). עת נשאלה "אבל היא כבר חתומה על ת/1?" השיבה "זה היה תיקון. היא התווכחה אתנו על הסכום. " ובהמשך אישרה כי הנתבעת ניהלה משא ומתן ולא התווכחה (עמ' 10 ש' 9). התובעת נשאלה מדוע רשום על גבי ת/2 "לדבר עם אלה" והשיבה כי אינה יודעת. היא נשאלה "היית נוכחת בשעה שהנתבעת חתמה פה, ב-ת/2 בצד התיקון." והשיבה "לדעתי זה היה באותו מעמד" (עמ' 10 ש' 15). היא נשאלה האם הנתבעת חתמה למטה היכן שכתובה חתימת הלקוח והשיבה "לדעתי כן" (עמ' 10 ש' 18). התובעת נשאלה מדוע לא החתימו אותה על תיקון הסכם מ- 18.5 והשיבה "כי היא חתמה איפה שהיא הייתה צריכה לחתום. היא חתמה ליד התיקון וחתמה על ההסכם." עת נשאלה על כך שמדובר גם בתיקון וגם בתוספת השיבה "ככה אנחנו מחתימים" (עמ' 10 ש' 23). התובעת אישרה כי ביום 18.5.15 הנתבעת הייתה במשרדם. עת נשאלה כיצד היא מוכיחה עניין זה, הפנתה לפירוט תרשומת יומנה ואמרה כי היו פעמים שהנתבעת הייתה אצלם וזה לא נרשם ביומן שכן הגיעה מבלי לתאם פגישה. עת נאמר לה שצילום היומן אינו מקורי השיבה "אני יכולה להראות לך את היומן האלקטרוני בטלפון שלי. אני עושה ctrl+excel וככה אני מדפיסה. עוד הרבה לפני שהיו לי טלפונים חכמים היה לי יומן אלקטרוני" (עמ' 10 ש' 31-32). ביחס לטענת הנתבעת כי לא הייתה במשרד ביום 18.5.20 השיבה "אצלי זה רשום" (עמ' 14 ש' 19).
3. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית על כך שהתובע החתים את הנתבעת על הסכם שכר טרחה תחת איום שתמצא עצמה מחוץ לבית והשיבה "לא כך הם פני הדברים. בכלל לא כך. לא היו שם שום איומים. הגברת הגיעה למשרדנו כמה וכמה פעמים, ביקשה את השירות שלנו.." (עמ' 12 ש' 24-25). התובעת העידה על ההסבר אשר ניתן לנתבעת "....הוסבר לה כמה פעמים שאם השכר לא ישולם בעת ביצוע הפעולה הוא יהיה גבוה יותר. הוצע לה להתייעץ, לחשוב, לשאול, לנסות להתייעץ עם הבת שלה. הגברת חזרה מספר רב של פעמים. היא רצתה לקבל את השירותים שלנו. לא תחת איום אלא להפך. היא הלכה, חזרה התייעצה, ניהלה מו"מ, ביקשה להפחית. שכר הטרחה נקבע כפי שהוא נקבע מכיוון שהסכום לא שולם בעת קבלת השירות. יותר מזה – נחסם לה חשבון הבנק. כך לדבריה. היא לא יכולה למשוך כספים כדי לשלם לנו את שכר הטרחה במועד ביצוע הפעולות. כך לדבריה. היא לא יכולה לשלם עבור ייעוץ. אמרה שאינה מקבלת כסף מן הביטוח הלאומי". התובעת העידה "..זה מותנה בתוצאה ובסוף. אחרי שהיא תקבל קצבה ואחרי שיינתן צו ירושה והיא תוכל ליהנות מן הכספים שמגיעים. לכן זה מותנה" (עמ' 13 ש' 1-2). התובעת שאלה האם הנתבעת הייתה בפניקה שמא תיזרק מהבית והשיבה "היא בהחלט הייתה במצב רגשי מאוד טעון. הבת שלה הגישה בקשה שלא לוקחת בחשבון את החלק שלה בעיזבון" (עמ' 14 ש' 1-2).

1. מנגד, ביחס להסכמים האמורים טענה הנתבעת כי היא חתמה על הסכם שכר הטרחה ת/1 בלבד. הנתבעת אישרה את חתימתה על גבי ההסכם ת/1. היא נשאלה האם ת/1 עליו היא חתמה ללא קשקושים והשיבה "לא היה קשקושים". הנתבעת הוסיפה "הינה, פה 50,000 שקל. עבור מה? מגיע לי הכל, בית שלי, עם בעלי היה-" (עמ' 15 ש' 31).
2. הנתבעת טענה כי ההסכם המתוקן ת/2 אשר נערך על גבי ת/1 תוקן שלא על דעתה ולא בהסכמתה והיא לא חתומה על תיקון ההסכם. ביחס להסכם המתוקן ת/2 הנתבעת אישרה כי בתחתית המסמך זו חתימתה אך לא אישרה החתימה שמופיעה באמצע המסמך וכן לא אישרה את כתב היד שנמצא על גב המסמך ברוסית. היא נשאלה "את אומרת שמה שכתוב בת/2 עם המחיקה, את לא חתמת?" והשיבה "זה לא היה מתי חתמתי".
3. אקדים ואומר כי על רקע הנסיבות שהוכחו לפניי ובהתחשב בעדויות ומארג האסמכתאות שהוגשו באתי לכלל מסקנה כי גרסאות התובעים משקפת אמת וכי אלה הרימו נטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי כפי שיפורט להלן. מנגד, יש לומר כי הנתבעת הותירה בי רושם לא מהימן. גרסאותיה המתחלפות שיוו חוסר מהימנות והכילו סתירות פנימיות מובנות אגב פריסת טענות שאינן מתיישבות זו עם זו. משכך אני מבכרת את עדויות התובעים על פני עדות הנתבעת אף ביחס לחתימה על שני ההסכמים. הכל כפי שיפורט להלן.
4. בתצהירה אשר צורף להתנגדות טענה הנתבעת כי המנוח נפטר ביום 21.3.15 וביום 26.3.15 הלכה לבית המשפט לחפש סיוע משפטי בחינם לצורך הוצאת צו ירושה. לדבריה הגיעה לחדש בבית המשפט של לשכת עורכי הדין ובו עורכי דין צעירים המאשרים חתימות ונותנים ייעוץ. התובע דיבר איתה ברוסית ושאל לרצונה וכי היא הסבירה לו שבעלה נפטר והיא מחפש עו"ד של הסיוע על מנת להסדיר את העניינים. מתצהירה עולה "התובע אמר לי שהוא עובד בחינם ומשך אותי למשרדו, ושם אמר לי שאני עלולה למצוא עצמי בתוך חודש מחוץ לבית, נכנסתי לפניקה בכיתי הוא הבטיח לי ש"יציל אותי", התובע ביקש להחתים אותי על הסכם שכ"ט וסירבתי." (סעיף 17 לתצהיר)(ההדגשות שלי – מ.ח.נ). לדבריה התובע ביקש להיפגש עם בתה ולמחרת היום פגש בבתה בבית המשפט ולאחר תיאום מוקדם ולאחר אותו מפגש הודיע לנתבעת כי בעלה של בתה הוא עו"ד והיא תמצא עצמה בחוץ. לדבריה "חזרנו למשרד ושם באמצעות הבהלה שהתובע הכניס אותי החתים אותי על הסכם ולפיו אני אשלם 20% מערך הבית שלי שיימכר על ידי התובע ולא פחות מ- 50,000 ₪.."סעיף 19 לתצהיר) (ההדגשות שלי – מ.ח.נ). לטענת הנתבעת בתצהירה לא קיבלה את ההסכם ליד והתובע לא תירגם לה את ההסכם והכתוב על גבי ההסכם כאילו תורגם אינו נכון. לטענת הנתבעת לאחר מספר ימים הגיע למשרד התובע וביקשה לקבל את ההסכם אך עו"ד שינפלד סירבה ולאחר שאיימה בפנייה ללשכת עורכי הדין, מסרה לה את ההסכם. לדבריה "בדקתי אותו ומיד חזרתי ודרשתי לקבל את המסמכים שלי ופטרתי אותם, הסברתי להם שבסך הכל בקשתי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי, שהרי אין לי כל הכנסה" (סעיף 21 לתצהיר)(ההדגשה שלי – מ.ח.נ). לטענת הנתבעת התובעים סירוב להעביר לה מסמכים אלא בתמורה לסך של 5,000 ₪ והיא סירבה שכן לא עשו דבר. לטענת הנתבעת כל ההתרחשות אירעה בין הימים 26.3.15 ועד לתחילת חודש אפריל 2015. לטענתה מתחילת אפריל 2015 לא דרכה במשרדי התובע וההסכם המתוקן לא נעשה על דעתה והיא אינה חתומה על כל תיקון. לטענתה התובע לקח את ההסכם מיום 26.3.15 ותיקן אותו והוסיף תאריך ולפיו תוקן כביכול ביום 18.5.15. נטען כי התובע לא עשה דבר מול המוסד לביטוח לאומי, לא הגיש בקשה לצו ירושה ולמעשה לא עשה דבר היות ופוטר כשבוע לאחר בפגישה הראשונה מיום 26.3.15.

מהתצהיר עולה כי למעשה בתחילה הנתבעת על אף הפניקה והבהלה שלטענתה אחזו בה, סירבה לחתום על הסכם שכר הטרחה ואולם, למחרת ולאחר הפגישה שנערכה בין התובע לבין בתה, החליטה לחתום על ההסכם.

1. גרסת הנתבעת אשר עולה ממכתב התלונה שהגישה ללשכת עורכי הדין ביום 28.6.15 נגד התובעים היא גרסה שונה. יובהר כי ראיה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת. הנתבעת נשאלה האם הגישה תלונה ללשכת עורכי הדין נגד התובעים וטענה "לא יודעת מה זה" (עמ' 20 ש' 6 לפרו'). מנגד היא נשאלה מי כתב את התלונה והשיבה "חברה שלי אמרה – יש לי עורך דין, הוא עושה לך הכול בלי כסף" (עמ' 20 ש' 13). בהמשך החקירה נשאלה "אני מציג לך תלונה בלשכת עורכי הדין. את יודעת מי רשם את זה?" והשיבה "לא" (עמ' 21 ש' 19-20). היא נשאלה האם זו חתימתה והשיבה "אני לא יודעת מה כתוב שם. החתימה שלי" (עמ' 21 ש' 22). אני סבורה כי הנתבעת אינה יכולה לאחוז החבל משני קצותיו ומחד לאשר כי פנתה לעו"ד בעניין זה ומנגד לומר כי אינה יודעת מי רשם התלונה ובו בזמן לאשר חתימתה על מכתב התלונה וכן לאשר כי איימה בהגשת תלונה ללשכת עורכי הדין כעולה מתצהירה שלה.
2. עיון במכתב התלונה בו נכתב בין היתר כי לאחר שבעלה של הנתבעת נפטר פנתה לבית המשפט לסיוע משפטי וכן נכתב "פניתי לבן אדם שהיה בפנים לגבי סיוע משפטי חינם והוא אמר שהוא עורך דין, ואם אני לא יהיה מטופלת על ידו אני יישאר ללא בית, תוך חודש ימים והוא הבטיח לעשות את הכל בשבילי, לאחר ששמע את הסיפור, נתן לי כתובת ואמר שהמשפט שהוא יחד עם שותפה שלו ינהלו את המשפט וייגבו על שירותם 50,000 שקל. לאחר שהדירה שלי תימכר. הייתי המומה אך מרוב הפחד שאצטרך לגור ברחוב הסכמתי וחתמתי גיליון הסכם שכר טרחה אשר היה מודפס בעברית. אינני יודעת לקרוא בעברית וכדי לוודא שמה שבעברית כתוב מה שסוכם פניתי לבן אדם שקורא ומבין עברית היטב. לאחר קריאת הסכם שכר הטרחה ותרגום לשפה הרוסית התברר שאני אצטרך לשלם 20% מהסכום שאני יקבל ממכירת הדירה בצירוף מע"מ ולא פחות מ- 50,000 שקל. למרות ששני עורכי דין שפניתי הם דוברי רוסית הם לא הסבירו לי ברוסית מה שהיה כתוב בגיליון והתעקשו שמדובר רק ב- 50,000 שקלים, בדרך של שקרים וללא טיפול ישר והוגן בלקוח..." (השגיאות במקור וההדגשות שלי - מ.ח.נ).

לטעמי, למעשה ממכתב זה עולה כי אף לשיטת הנתבעת עצמה, עת חתמה על ההסכם הראשון ידעה כי סכום שכר הטרחה עבור שירותי התובעים מתמצה בסך כולל של 50,000 ₪ וכי חתמה על ההסכם מרצונה ומהחשש כי תאבד את הבית. זה היה אומד דעתה של הנתבעת בעת שחתמה על ההסכם.

1. לעומת גרסאות אלה, בדיון שהתקיים לפניי טענה הנתבעת כך ביחס לנסיבות חתימתה על ההסכם "..אני באתי לבימ"ש לחפש בחינם עורך-דין. והוא אמר – אני, בואי אני עוזר לך, אני בחינם. הוא לקח במשרד איתי, והוא כתב הכול מה הוא צריך, והוא אומר- עכשיו תחתמי. אני חתמתי. אני מדברת רוסית. אח"כ הוא אומרת לי – את חייבת לי 25,000 שקל וגם השותפה חייבת לי 25,000 שקל. קודם אני חתמתי – אח"כ הוא סיפר מה הוא צריך ממני. אמרתי – מאיפה כסף? אני חיפשתי בחינם. שלושה ימים הוא היה מת" (עמ' 15 ש' 9 ואילך). הנתבעת נשאלה בחקירתה הנגדית על הסכום חמישים אלף שקל והשיבה "הוא אמר לי – 25 אני לוקחת ושותפה שלו גם. אני לא הכרתי אותה בכלל. מה זה, בית שלי הוא לוקח ממני, ופלוס 25 מהבית ! מה זה ?!" היא נשאלה "איפה 20% מהבית והשיבה? "שמה כתוב היה" (עמ' 16 ש' 1 לפרו'). עת נשאלה איפה השיבה "עשרים אלף, לא יודעת. היה 20% מהבית רצה לקחת" (עמ' 16 ש' 3). עוד העידה "הוא אמר – 20% לוקחת, הוא מוכרת בית, למה הוא אמר- בתוך שלוש ימים את תהיה בחוץ. שלושה ימים הוא נתן לי אני אהיה בחוץ. למה – הוא דיבר עם בת שלי". בהמשך העידה כי התובע אמר לה הדברים ועוד העידה כך "...אם לא הייתי גרושה לא הייתי צריכה לרוץ. למה אני גרה באותו בית עם בעלי שלוש שנים. הייתי גרה עם בעלי. בגלל זה אני לא יודעת חוק. ההוא תפס אותי" (עמ' 16 ש' 21 ואילך).

כמו כן, העידה "מתי אני חתמתי, אמר- תחתמי, יהיה בסדר. מתי אני חתמתי הוא אמר לי כמה זה עולה. נו מה אני יכולה לעשות? קודם חתמתי, אחרי זה הוא אמר כמה זה עולה לי. ובתוך שלושה ימים את תהיה בחוץ. כשבן שלי הולכת למות עוד מעט! אני לא רוצה זה ! לא מספיק לי צרות!" (עמ' 16 ש' 30 ואילך).עת נשאלה האם כשחתמה ראתה את המספר 50,000 ₪ השיבה "לא, אני לא חתמתי על 50. קשקושים הוא עשה. אתה רוצה לתפוס אותי? את רוצה לתפוס אותי? אתה נכד שלי יכול להיות ! " (עמ' 17 ש' 1-2) (ההדגשה שלי – מ.ח.נ).

בהקשר זה יש להזכיר כי בדיון בבקשת רשות להתגונן שהתקיים לפני כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין (כתוארה דאז) ביום 20.11.16 טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת לא ידעה כי ההסכם תוקן כך שהחיוב של ה-20% לא יופיע בו וכן טען כי הנתבעת "הייתה מוכנה לחתום על הכל כי אמרו לה שתפונה מהבית. אמרו לה שהתגרשה שנתיים קודם וסבכו אותה. לפי חוק הירושה גם ידועה בציבור זכאית למחצית" (עמ' 1 ש' 12-14 לפרו') (ההדגשה שלי – מ.ח.נ).

לטעמי, הנתבעת מסרה גרסאות שאינן עקביות ביחס לחתימה על ההסכם וביחס לנסיבות אשר אפפו את החתימה של ההסכם הראשון. אני סבורה כי מהגרסאות השונות עולה כי הנתבעת הייתה מודעת לכך כי יהא עליה לשלם סך של 50,000 ₪ לפחות אף אם נקבל את גרסתה כי חתמה על ההסכם הראשון ולא על ההסכם השני המתוקן – ואיני מקבלת גרסתה כנכונה.

כמו כן, איני מקבלת את טענת הנתבעת ביחס לסיבה בגינה עזבה את התובע. ביחס לסיבה שעזבה את התובע העידה הנתבעת "אני תפסתי אותו, הוא אמר – בלי כסף אני עוזרת לך. ואני באתי למשרד שלו, ואמר לי – ככה זה עולה. בגלל זה אני עזבתי אותו" (עמ' 17 ש' 17-18). לשאלה מתי עזבה אותו השיבה "אותו רגע. כמה ימים. בעלי שלוש ימים היה מת". הנתבעת טענה כי מדובר במספר ימים בין החתימה לעזיבה אך אני סבורה כי טענתה זו לא נתמכה בראיות ואילו מעדות התובעת עולה כי הנתבעת התנהלה מול המשרד זמן רב יותר ולא שלושה ימים כטענתה. כמו כן, עולה מגרסאותיה כי היא ידעה במעמד החתימה על ההסכמים כי השירות ניתן בתשלום שלא יפחת מסך של 50,000 ₪ ועל כן, אף אם בתחילה חיפשה שירות משפטי חינם, בהמשך ידעה על מחיר השירות ובכל זאת ומטעמיה בחרה להתקשר בהסכם שכר טרחה. לא זו אף זו, היא לא חתמה על ההסכם מיד אלא אף מגרסתה עולה כי לפחות חלף יום נוסף בטרם חתמה וכן כי בתחילה סירבה לחתום.

באשר לטענותיה של הנתבעת כי התובע הציג לה מצג ולפיו תיוותר ללא בית וכן הפחיד אותה וגרם לה לחתום, איני סבורה כי כך היו פני הדברים שכן, התרשמתי כי חתימתה לא הייתה חתימה ספונטנית על הסכם ולמרות מצבה הנפשי לטענתה, לראיה לא חתמה על ההסכם בתחילה ורק למחרת, לאחר השיחה בין התובע לבתה וחתנה, סברה כי יש מקום לחתום על ההסכם. ביחס לחתימה, אדם מוחזק כמי שקרא את ההסכם עליו חתם והבין את תוצאותיו ואין הוא יכול להישמע בטענה שלא ידע על מה חתם ובמה התחייב (ראו: ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כ"ה (1) 648).

1. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם. על כן, ההלכה היא שאלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך. בעניין זה ראו ע"א 138/56 דוידזון נ' חברת בוני חיפה, פ"ד יא 1474, שם דחה בית המשפט כל ניסיון לסתור את המסמך, שכן, לדבריו "למסמך יש ערך קונקלוסיבי ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית המשפט, מפני שאינם לעניין" (ראה גם קדמי על הראיות, חלק שלישי עמ' 1305).
2. הנתבעת לא השיבה באופן ישיר לשאלות שנשאלה, האריכה בתשובותיה שלא לצורך. מעדותה עלו התנגדויות לעניינים שכלל אינם במחלוקת באופן שהקים סימני שאלה ביחס למהימנותה. לא מצאתי ליתן אמון בגרסתה גם לאור סתירות שעלו ממנה אף ביחס לנושאים שאינם לב לבה של התביעה.

כך למשל, טענה בתחילה כי אינה זוכרת שחתמה על מסמכים במשרד התובע ולאחר מכן אישרה כי חתמה על מסמכים. בהמשך העידה כי לא חתמה על בקשה לצו ירושה, לא אישרה חתימה על ייפוי כוח וטענה כי קיבלה כסף מביטוח לאומי לבד וזאת מבלי שעשתה כל פעולה מצידה לקבלו, אף לשיטתה.

הנתבעת טענה כי על אף היותה גרושה מבעלה ולהם בת יחידה לא הייתה צריכה לעשות דבר על מנת להירשם כיורשת. עת נאמר לה כי היא הייתה צריכה להגיש התנגדות השיבה "אני הייתי גרושה. קנינו ביחד עם בעלי בית. זה חצי- חצי. הייתי איתו יחד שלוש שנים. בגלל זה מגיע לי 75. ה – 25 של הבת שלי." לשאלה איזה הליך נקטה על מנת להירשם כיורשת והאם הייתה צריכה לעשות משהו מבחינה משפטית השיבה "שום דבר. הייתי חיה אתו באותו בית" (עמ' 21 ש' 12). הדברים אינם משתלבים עם ההיגיון והשכל הישר.

הנתבעת התפלאה בדיון מניין לתובעת פנקס שיקים של המנוח וטענה כי לא הכירה קודם לכן את התובעת אלא רק עם התובע היה לה עניין (עמ' 18 ש' 17). הנתבעת נשאלה האם הביאה לעו"ד שיינפלד פנקס צ'קים והשיבה "זה של בעלי, מעבודה שלו. מאיפה יש לה?" ובהמשך העידה כי מסרה אותו לתובע (עמ' 18 ש' 21). היא אישרה בהמשך כי מסרה לתובע תעודת גירושין ואישרה כי לבקשת התובע הביאה כל וגם את כרטיס האשראי של בעלה (עמ' 19 ש' 9-10). התרשמתי כי היא מנסה להתאים תשובותיה לשאלות שהיא נשאלת וזאת מבלי להעיד על הדברים כהווייתם.

1. לאור המקובץ, אני מבכרת את עדויות התובעים על פני עדות הנתבעת וקובעת כממצא עובדתי כי הנתבעת חתמה על ההסכם הראשון (ת/1) ולאחר מכן חתמה גם על ההסכם המתוקן (ת/2).
2. ביחס לפעולות שנעשו על ידי התובעים עבור הנתבעת. התובעת העידה ביחס לפעולות שלשמן הגיעה הנתבעת למשרדי התובע "להגיש התנגדות לבקשה לצו ירושה שהגישה הבת שלה, היא באה לנהל תיק שהוא תיק התנגדות נגד בתה שהיא היורשת החוקית של בעלה המנוח. היא באה להוציא תעודת פטירה ממשרד הפנים. לא נתנו לה מאחר שלא הייתה אשתו של המנוח. הכנו לה את התביעה לביטוח הלאומי לקצבת שארים, שגם את זה היא לא הייתה יכולה לעשות לפני –כן כי לא הייתה אשתו של המנוח. הכנו לה תביעה, הגשנו אותה, לאחר מכן היא קיבלה קצבת שארים, יש על כך מסמך. הוגשו תצהירי התנגדות מטעם העדים מטעמה של הנתבעת. ניהלנו משא ומתן עם הבת שלה. היו שיחות עם הבת, לדעתי גם עם החתן של הבת. הכל כמפורט" (עמ' 11 ש' 1 ואילך). התובעת העידה "...ישבנו ארוכות עם הלקוחה ועם הבת, לדעתי גם היה החתן, ישבנו ארוכות כדי לקדם את ההסכם. כי התיק היה מאוד רגשי וטעון. מדובר בבת שרצתה לנשל את אמה. לי אישית זה היה מאוד- מאוד כואב. ישבנו ארוכות עם עו"ד טנחיל, עם הבת כדי להגיע להסכמות" (עמ' 13 ש' 23 ואילך).

התובעת הסבירה כי לא הוגש צו ירושה מאחר ובתה של הנתבעת הגישה בקשה לצו ירושה ועל כן לא הייתה יכולה להגיש אלא התנגדות לבקשת הבת. עת נאמר לתובעת בחקירה נגדית כי ההתנגדות שהגישה חזרה השיבה "אבל היא הוגשה ! היא חזרה אחרי שהוגשה" (עמ' 12 ש' 3). התובעת העידה כי היו מספר פגישות עם הנתבעת לעניין תצהירי ההתנגדות שכן היו לה שני עדים והייתה פגישה להכנת תצהיר ההתנגדות של הנתבעת (עמ' 12 ש' 10-11). התובעת העידה כי בתה של התובעת הגישה בקשה לרשם הירושות להיות יורשת יחידה ורצתה לנשל את אמה ועל כן ההתנגדות הייתה למתן צו ירושה באופן הזה (עמ' 12 ש' 15-16). בחקירה נגדית נשאלה התובעת "..בכל מקרה האם זוכה ב-51% מערך הדירה. ביהמ"ש פסק מה שפסק. למה את מתארת כעת כאילו אתם ריככתם את הצד שכנגד?" והשיבה "בכל הליך משפטי, בטח בענייני משפחה, יש מטענים, יש סיכויים, יש סיכונים. היה ברור שאם ההליך המשפטי יתנהל יהיה לכך מחיר, גם רגשי, גם כלכלי. הבת לא רצתה להתפשר, היא רצתה להיות יורשת יחידה" (עמ' 13 ש' 32-34).

יש לציין כי הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי בתה הגישה בקשה להיות יורשת יחידה (עמ' 21 ש' 1-3). היא גם אישרה כי קיימת מתיחות בינה לבין בתה ועד היום היא אינה מדברת עמה. דברים אלה משתלבים עם עדותה של התובעת ביחס למורכבות המצב.

1. התרשמתי כי עדות התובעת הייתה עדות מהימנה שכן, עדותה השתלבה עם הראיות בתיק וכי תשובותיה היו מדויקות תוך שהיא הבחינה בין מה שביצעה בעצמה אל מול מה שלא בוצע על ידה. כמו כן, התובעת העידה על הפעולות שביצעה בעניינה של הנתבעת אשר נמצא להן ביטוי חיצוני בראיות שצורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה, בין היתר ביחס להליך שננקט על ידי התובעת וכן פירוט ביחס לשעות העבודה כפי שתיעדה ביומנה. מצאתי כי יש מקום לתת אמון בתיעוד זה כמשקף הדברים כהווייתם בפרט כאשר התובעת הסבירה על האופן בו הופק התיעוד מיומנה האלקטרוני ולאור העובדה שמצאתי כי יש ליתן אמון בעדותה.
2. יש לציין בעניין זה כי הנתבעת טענה כי פעלה מול התובע ולא מול התובעת ואולם, אני מבכרת את גרסת התובעת אשר כאמור לעיל צירפה טופס פעולות בתיק המפרט הפעולות שבוצעו בעניינה של הנתבעת וכן העידה על הפעולות הללו. מנגד, סברתי כי הנתבעת מנסה לגמד הפעולות שנעשו עבורה על ידי התובעת ולצמצם בכך את חבותה.
3. מעדות התובע התרשמתי כי לא נטל חלק מעשי בטיפול בעניינה של הנתבעת וכי עיקר הפעולות בוצעו על ידי התובעת. כמו כן, אני סבורה כי חלקו של התובע היה בכך שדרכו הגיעה הנתבעת לקבלת שירותים משפטיים מהתובעים. יש לציין כי אני רואה טעם לפגם באופן בו הגיעה הנתבעת למשרדי התובעת עת הגיעה לבית המשפט לתור אחר ייעוץ משפטי חינם והתובע הפנה אותה למשרדו. התובע העיד כי הנתבעת הגיעה אל משרדו בעצמה ואולם, לא נסתרה טענת הנתבעת כי ההיכרות ביניהם וההצעה שלו אליה נבעה מרצונה לקבל סיוע משפטי חינם.
4. אני סבורה כי אף אם נקבל את גרסת הנתבעת כי לא חתמה על תיקון להסכם אשר לטעמי מיטיב עמה – ואיני מקבלת גרסתה - הרי שגם מעדותה עולה כי אומד דעתם המשותף של הצדדים במעמד חתימת ההסכם היה כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 50,000 ₪ בגין הטיפול בענייניה המשפטיים.
5. טענות הנתבעת ביחס לנסיבות החתימה על ההסכם ולפיהם התובע הפחיד אותה תוך איום כי תיזרק לרחוב, לא הוכחו ולטעמי נטענו בעלמא. הנתבעת לא טרחה להביא לעדות את בתה ואת חתנה על מנת להעיד על תוכן הפגישה עם התובע . על אף שהדבר לא נטען ברחל בתך הקטנה אני סבורה כי לא הוכחו עושק, כפייה, איומים או מצג שווא. ברי כי הרף הראייתי הנדרש להוכחת טענות הגנה אלה גבוה מהרף הראייתי הנדרש במסגרת הליך אזרחי והוא מאזן הסתברויות.
6. באשר לטענות הנתבעת ביחס לידיעותיה את השפה העברית, יש לציין כי לא מצאתי לנכון לתת אמון בעדותה. הנתבעת העידה כי היא מתגוררת בארץ משנות השבעים ולמדה עברית לא במסגרת אולפן ללימוד עברית אך במסגרת עבודה במספרה. התרשמתי כי הנתבעת העדיפה כי התובעים יטפלו בה לאור ידיעתם את השפה הרוסית. היא העידה בעברית והשיבה לכל השאלות בעברית והתרשמתי כי היא מבינה היטב השפה.
7. הנתבעת טענה כי למעשה לא עשתה דבר לא הגישה דבר ואולם, ברי כי ככל שלא היה מוגש דבר המוכיח כי הנתבעת היא ידועה בציבור של המנוח הרי שלא הייתה זוכה בירושה. הטענה כי המצב המשפטי היה ברור וכי ברי כי הייתה זוכה בצו ירושה נטענה ללא חוות דעת תומכת. כמו כן, לא הוגשה כל חוות דעת שממנה ניתן ללמוד כי התובעים התרשלו באופן בו טיפלו בנתבעת ובשירותים המשפטיים שהעניקו לה. ביחס להיות הסכם שכר הטרחה לא סביר, הרי שלא צורפה כל חוות דעת מטעם הנתבעת ביחס לשכר הראוי אשר לטענתה היה על התובעים לגבות מאת הנתבעת לטענתה ביחס לשירותים שניתנו לה. כאמור, הנתבעת טענה כי שווי השירותים שנתנו לה אינו עולה על 1,000 ₪. אני סבורה בכל הכבוד הראוי שטענות הנתבעת בעניין זה לא הוכחו כלל ועיקר.
8. משכך בין אם בשל חתימתה של הנתבעת (אף לשיטתה) על הסכם ת/1 ובין אם בשל חתימתה על ההסכם המתוקן ת/2, בהתחשב בכך שאומד דעתם המשותף של הצדדים היה כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 50,000 ₪ בעבור השירותים שנתנו לה, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל ואולם, בשל הפגם שנפל בהתנהלות התובע ביחס לאופן בו הגיעה הנתבעת למשרדי התובעים, הרי שיש מקום להפחית מסכום זה 30% אשר יהא ביטוי לפגם זה.
9. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 יום סך של 35,000 ₪.
10. כמו כן, בנסיבות אלה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"ג טבת תשפ"א, 28 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.