15 אפריל 2016

1. זהו ערעור על החלטת ועדת הערר לעניין מצב תפקודי (ענף הסיעוד) מיום 10.11.2015 (להלן – הוועדה). הוועדה קבעה כי המערערת אינה תלויה במידה בזולת בביצוע פעולות היומיום, וכי אינה זקוקה להשגחה. מכאן הערעור שלפני.

2. מטעם המערערת נטען קביעות הוועדה באשר למידת התלות סותרות את הממצאים, התיעוד הרפואי והתלונות ואינן משקפות נכונה את הצורך שהמערערת בעזרת הזולת. עוד נטען כי החלטת הוועדה סותרת קביעות קודמות, בגינן שולמה למערערת גמלת סיעוד.

המשיב טוען כי קביעות הוועדה מקצועיות ומנומקות וכי אין מקום להתערבות בית הדין. עוד טוען המשיב כי המערערת היתה זכאית בעבר לגמלת סיעוד זמנית בשל צורך בהשגחה לתקופה 1.12.14 – 5/15 אך הערכה מחודשת מצאה שיפור במצבה. במצב דברים זה, והיות והקביעה הקודמת הצביעה על זכאות זמנית בלבד, טען המשיב כי אין מקום שהוועדה תנמק את החלטתה בהתייחס לקביעות קודמות.

3. הדיון בפני בית הדין בערעור על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד מצטמצם ל"שאלה משפטית בלבד" (בהתאם להוראות סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, המחיל על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד את הוראות סעיף 213 לחוק זה). לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי ראוי שהוועדה תשקול עמדתה בהתייחס לקביעות קודמות בשאלת הצורך של המערערת בעזרת הזולת בביצוע חלק מפעולות היומיום וכן בדבר הצורך בהשגחה, ולו באופן חלקי. העובדה כי מדבור בקביעה שהוגדרה כ"זמנית" אינה בהכרח פוטרת את הוועדה מלהתייחס לאותן קביעות קודמות, שעה שעולה מהמסמכים כי מצבה של המערערת הוא כרוני.

5. על-פי הערכת התלות מיום 1.12.14 (מע/1) נקבע כי המערערת זקוקה לעזרה רבה של אדם אחר בהלבשה, סיוע קל ברחצה, סיוע קל באכילה או בנטילת תרופות (סה"כ 2 נקודות בנוגע לביצוע פעולות היום יום).

באשר לצורך בהשגחה נקבע על-פי אותה ההערכה כי המערערת זקוקה לנוכחות חלקית של אדם אחר, אך ניתן להשאירה לבדה לפרקי זמן קצרים (2 נקודות בתחום ההשגחה)

6. עיון בהחלטת הוועדה לעררים אינו מספק הסבר ברור מדוע וכיצד השתנה מצבה של המערערת מאז חודש 12/14, או אף בהתייחס לממצאים העולים מהערכת התלות שבוצעה בחודש 4/15 (מש/1):

א. בנוגע לאכילה – הוועדה קבעה כי המערערת מחממת מזון ואוכלת ושותה בעצמה על-פי תלונות הבת. אלא שהוועדה לא נתנה דעתה ליתר התלונות לפיהם המערערת כאמור בהערכות התלות (לרבות זו מחודש 4/15) לפיהם הילדים הם שמכינים את האוכל ומגישים אותו או משאירים את הצלחת עם האוכל על השולחן משום שאינה יכולה לסחוב את האוכל מהמטבח לשולחן האוכל.

לאור האמור, יש מקום שהוועדה תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בעזרת הזולת באכילה והגשת מזון, בהתייחס לתלונות ולאמור בהערכות התלות.

ב. בנוגע להלבשה – הוועדה קבעה כי על-פי דיווח הבת המערערת מתלבשת בעצמה ומביקור הבית עולה כי הדגימה הלבשת חולצה וגריבת גרביים ללא קושי וללא סימני מאמץ.

בהערכת התלות מחודש 4/15 צוין כי המערערת זקוקה לעזרה רבה שכן לא הצליחה להוריד את האפודה שעליה תוך כדי ישיבה על המיטה.

לאור האמור, יש מקום שהוועדה תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בעזרת הזולת בהלבשה, בהתייחס לתלונות ולאמור בהערכת התלות מחודש 4/15.

ג. באשר לרחצה –הוועדה קבעה כי המערערת עצמאית בתחום זה, שכן על-פי דיווח הבת היא מתרחצת בעצמה ומסבנת את גופה כשהבת נוכחת בחדר הרחצה ומשגיחה.

בהערכת התלות מחודש 4/15 נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע מועט, נאלצת להסתייע לצורך יציבות במקלחת וגם לצורך רחיצת ידיים וזקוקה לנוכחות אדם נוסף (הבת או מטפלת) לצורך רחצה, וכי הבת או המטפלת חופפות את הראש ומסייעות ברחצה.

מהאמור עולה כי גם בנוגע לרחצה – קיים פער בין קביעת הוועדה בדבר עצמאות כביכול לבין הממצאים הנלמדים מהתלונות ומהערכת התלות.

לאור האמור, יש מקום שהוועדה תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בעזרת הזולת ברחצה, בהתייחס לאמור בהערכות התלות.

ד. באשר לצורך בהשגחה – הוועדה קבעה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה שכן לא ידוע על אירועים מסכנים את חייה או את סביבתה, אין דיווח על מחשבות ותכניות אובדניות או מחשבות שווא. עוד נקבע כי המערערת מנהלת סדר יום ורוב היום נמצאת לבד.

עיון במכתב הפסיכיאטר ד"ר בירמן מיום 2.11.15 מעלה כי זה קבע כי המערערת סובלת מדיכאון מג'ורי והפרעה קוגניטיבית הפוגעת בכל תחומי התפקוד וזקוקה לדרבון. עוד עולה מהתלונות ומהמסמכים הרפואיים כי המערערת נעזרת לצורך הכנת התרופות והשגחה על נטילתם באופן מסודר.

לאור האמור, יש מקום שהוועדה תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בהשגחה או נוכחות חלקית של אדם אחר, בהתייחס לתלונות בדבר הפרעה קוגניטיבית, דיכאון, היזקקות לדירבון לביצוע פעולות או אף לקימה בבוקר ועזרה או השגחה בנטילת תרופות.

7. סוף דבר – הערעור מתקבל.

עניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר לעניין מצב תפקודי באותו הרכב. הוועדה תשקול קביעותיה באשר למידת התלות והצורך בהשגחה בהתאם לפירוט הבא:

א. תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בעזרת הזולת באכילה והגשת מזון, בהתייחס לתלונות ולאמור בהערכות התלות מחודש 4/15;

ב. תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בעזרת הזולת בהלבשה, בהתייחס לתלונות ולאמור בהערכת התלות;

ג. תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בעזרת הזולת ברחצה, בהתייחס לאמור בתלונות בדבר היזקקות בעזרה בין השאר לצורך השגחה ותמיכה ובהתאם לאמור בהערכות התלות.

ד. תבחן מחדש עמדתה באשר לצורך בהשגחה או נוכחות חלקית של אדם אחר, בהתייחס לאמור במכתבו של ד"ר בירמן מחודש 11/15, לתלונות בדבר הפרעה קוגניטיבית, דיכאון, היזקקות לדירבון לצורך ביצוע פעולות או אף לקימה בבוקר והצורך בעזרה או השגחה בנטילת תרופות.

המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה.

8. המשיב ישא בהוצאות הערעור בסך 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.

9. הצדדים יכולים, תוך 30 ימים מהמועד שיומצא להם פסק דין זה, לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ו, (15 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.