1. לפני תביעה כספית על סך 20,000 ₪.
2. עניינה של התביעה הסכם שנחתם בין הצדדים להקמת אתר אינטרנט לבית העסק של הנתבעים.
3. בכתב התביעה עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום בגין השירותים שנתן להם על סך 8,614 ₪, המשך שירות לשנה נוספת על פי ההסכם בסך 8,614 ₪ והיתרה עד לסך 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט, עוגמת נפש וטרחה.
4. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי המדובר בתובע סדרתי שמנהל תביעות סרק, כשהוא מייצג חברה לבניית אתרי אינטרנט ומנסה לגרוף לכיסו כספים ללא מתן השירותים שהתחייב להם.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 17.2.14.
2. בין הצדדים היה דין ודברים לאחר חתימת ההסכם אודות בניית אתר האינטרנט.
3. התובע שלח אל הנתבע דרישת תשלום ביום 20.5.14 (בהתאם לאישור המשלוח בדואר רשום המצורף לכתב התביעה) ומאוחר יותר שלח מכתב דרישה נוסף באמצעות עורך דין הנושא תאריך 20.8.14.
4. ביום 7.9.14 השיבו הנתבעים לפניית התובע במכתב ערוך על ידי עורך דין, בו דחו את דרישת התובע ושטחו טענותיהם כנגדו.

טענות התובע

1. הוסכם בחוזה כי התובע יספק לנתבעים אתר אינטרנט ואפליקציה תואמת לסלולר וכן יצור להם קישור לפייסבוק עסקי.
2. הנתבע מסר לתובע "חומרים" לצורך בניית האתר כגון: לוגו, דיסקים ופרטים לגבי לקוחות עמם הנתבעים עובדים על מנת שיוצגו באתר והעבודה בוצעה.
3. התובע הציג במכשיר הטלפון הסלולרי שלו ופירט גם בכתב התביעה את כתובת אתר האינטרנט שלטענתו בנה עבור העסק של הנתבעים. לטענתו נעשה מיתוג מושלם וכל מה שהנתבע ביקש הוא לשנות גוון, ואכן הגוון שונה, העבודה הסתיימה והנתבע נדרש לשלם עבורה אך סירב.
4. באשר לאחזקת האתר, טען התובע כי ברגע שהאתר ברשת כל הזמן צריך לאחסן אותו וזה שהנתבעים בחרו שלא להשתמש בהם זו זכותם.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים אישרו חתימתם על ההסכם עם התובע אולם טענו כי הציג להם על המחשב שלו אתרים ברמה מסוימת. כעבור שבועיים הגיע אליהם התובע והציג בפני הנתבע סקיצה ראשונית הכוללת מעט מוצרים שחלקם אינם של הנתבעים, והנתבע סירב לקבל את הסקיצה ואמר שאינו מעוניין באתר. התובע ביקש הזדמנות לשנות את האתר, לקח דיסקים וחזר כעבור שבועיים עם אותו אתר שהציג בפעם הראשונה והנתבע אמר לו שאינו מעוניין להמשיך אתו. לאחר מכן הנתבעים לא שמעו מהתובע עד שנשלח אליהם מכתב דרישה לתשלום.
2. לטענת הנתבעים הם לא אישרו את האתר, התובע לא מסר להם שום כתובת של האתר, לא הודיע להם שהאתר באוויר וכי לו היו מאשרים את האתר היו מעלים אותו ומציגים ללקוחותיהם.

דיון

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו על ידם, עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם חתימת ההסכם בין התובע לנתבעים.
2. המחלוקת הינה לגבי זכותו של התובע לתשלום על פי ההסכם ואם כן האם הוא זכאי לתשלום בגין מלוא ההתחייבויות על פי ההסכם כטענתו או שמא לתשלום חלקי על הכנת סקיצה לאתר כטענת הנתבעים.
3. נטל השכנוע להוכחת טענה מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו - עליו הראיה". על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1724-1723).
4. כבר בשלב זה אומר כי לא עלה בידי התובע להוכיח מלוא תביעתו ואני מקבלת את עמדת הנתבעים כי הוא זכאי לתשלום חלקי בלבד כפי שיפורט להלן.
5. עיון בהסכם שצורף כנספח 1 לכתב התביעה מלמד כדלקמן:

בסעיף 2 להסכם פורט כי זהו הסכם התקשרות לקבלת שירותים הנתונים לבחירת הלקוח המפורטים בסעיף. בסעיף זה צוין כי התשלום יעשה בכפוף למחירון שצורף כנספח א' ופורטו בכתב יד סך של 5,500 ₪ ו- 190 ש"ח לחודש X 12 באשראי קרדיט.

סעיף 5 מפרט את תקופת ההסכם ולפיו זה הסכם שנתי, לשנה קלנדרית אחת ויחודש באופן אוטומטי מדי שנה בהתאם לתנאי החוזה אלא אם יבחר אחד הצדדים שלא לעשות כן ויודיע על כך לצד השני 30 יום מראש ובכתב טרם סיום המועד.

1. בהתאם למחירון, נספח א' להסכם, 12 התשלומים חודשיים בסך של 190 ש"ח הינם בגין שימור חודשי ושירות.

התובע לא הציג כל ראיה בדבר ביצוע שימור חודשי של האתר או מתן שירות חודשי כלשהו לנתבעים. התובע אף לא פירט ולא הציג ראיה אילו פעולות שימור נדרשות לאתר ואילו פעולות לטענתו ביצע. אמרתו של התובע בדיון כי פעולת שימור מחויבת מרגע שמוקם אתר אינטרנט, אין בה כדי להוות ראיה מספקת למתן השירות הנטען ועל כן איני מוצאת כי הוכח מתן השירות האמור והתובע אינו זכאי לתשלום בגינו.

1. באשר לדרישת התשלום בגין שנת ההסכם השנייה, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע להוכיח זכותו לתשלום בגין שנה שנייה.

ההסכם בין הצדדים קובע מנגנון חידוש אוטומטי של ההסכם הכפוף להוראת ביטול בכתב, 30 יום מראש טרם סיום המועד.

הנתבע העיד כי שבועיים לאחר שנחתם ההסכם, הגיע אליו התובע עם סקיצה של אתר, אשר לא הייתה לשביעות רצונו והוא אמר לתובע כי אינו מעוניין באתר.

עוד העיד הנתבע כי התובע ביקש ממנו הזדמנות נוספת וכשחזר אליו כעבור שבועיים נוספים שוב אמר לו שאינו מעוניין ולאחר מכן לא שמע ממנו עד שנשלח אליו מכתב דרישה.

לאחר קבלת מכתב הדרישה התקשר הנתבע אל התובע ושאל על מה הוא צריך לשלם וגם בשיחה זו אמר לתובע שאינו מעוניין ומאז לא שמע ממנו עד שקיבל מכתב של עורך דין.

הנתבע העיד אודות ההתנהלות עם התובע בצורה קוהרנטית וסדורה ועמד איתן על גרסתו.

עדותו של הנתבע מהימנה עליי ולא מצאתי כי עלה בידי התובע לסתור את גרסתו של הנתבע באמצעות חקירתו הנגדית.

התובע ניסה לעמת את הנתבע עם גרסתו בשאלה האם יש לו מסמך בכתב אודות טענותיו לגבי האתר. הנתבע טען כי הדברים הוחלפו "אחד על אחד".

העובדה כי הנתבע לא הציג מסמך בכתב אודות חוסר שביעות רצונו אינה עומדת בסתירה לעדותו של הנתבע שכן הנתבע כצרכן רשאי להביע חוסר שביעותו רצונו בעל פה ואין הוא מחויב בהעלאת הטענה בכתב.

יותר מכך, התובע העיד כי בגמר העבודה הגיעו אל הנתבע והוא ביקש מהם לשנות גוון וכך לטענתו הם עשו. עדותו זו של התובע מחזקת את גרסת הנתבע כי לא היה שבע רצון מהאתר שהוצג בפניו וכי היה דין ודברים פרונטלי בין הצדדים אודות תיקון האתר.

1. אין חולק בין הצדדים כי מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם, שלח התובע דרישת תשלום לנתבעים. הנתבעים השיבו לתובע באמצעות עורך דין במכתב מחודש ספטמבר 2014, עוד בתקופת השנה הראשונה של ההסכם אשר נחתם ביום 17.2.14.

במכתב עורך הדין פורטו כל טענות הנתבעים כנגד התובע והשירות שקיבלו ועוה"ד חזר וציין בסעיפים 8 ו-9 למכתב כי הנתבעים אינם חפצים בקשרי עבודה עם התובע.

1. בנסיבות אלה, מששוכנעתי מעדות הנתבע כי היו פגישות בינו ובין התובע בהן ציין בפני התובע מספר פעמים שאינו מעוניין בהמשך הקשר העסקי עמו ומשהדבר הועלה על הכתב במכתב שנשלח מאת עורך הדין של הנתבעים אל התובע עוד במהלך תקופת השנה הראשונה של ההסכם, משתמע מהדברים בצורה ברורה כי הנתבעים אינם מעוניינים בהמשך החוזה בשנה השנייה ודי באלה כדי לעמוד בדרישת הכתב הקבועה בהסכם.

לפיכך, דין התביעה לתשלום בגין שנת החוזה השנייה להידחות.

1. לכתב התביעה צורפו גם דף לוגו, תעודת משלוח והודעת פקס, אשר נטען כי סופקו לנתבעים.

הנתבעים טענו כי לא דרשו מאת התובע שירות כזה, והפעם הראשונה שבו נתקלו בדפי הלוגו והעבודות הגרפיות הייתה בכתב התביעה. עוד טענו כי התובע עשה שימוש בלוגו שלהם, שנבנה עבורם על ידי מעצבת גרפית

כאמור, סעיף 2 לחוזה מונה את השירותים המוצעים על ידי התובע ונרשם כי יש לסמן בעיגול את השירותים המבוקשים. התובע אישר בעדותו כי לא סומנו שירותים אולם טען כי בהיעדר סימון הוא רשאי לתת את כל השירותים המפורטים.

איני סבורה כי התובע רשאי לכפות על הנתבעים שירות שלא הוסכם עליו מראש והיעדר הסימון של השירותים המבוקשים אינו יכול לפעול לטובת התובע באופן שיחליט על דעת עצמו לתת לנתבעים מגוון שירותים שלא התבקש.

התובע לא הוכיח כי התבקש לבצע עבור הנתבעים עבודות גרפיקה לדף לוגו, תעודת משלוח והודעת פקס. לא טען כי אלה הוצגו בפני הנתבעים וקיבלו את אישורם. לא הציג ראיה לאספקתם, להיקף וכמות העבודה שסופקה, ועל כן אני מקבלת את גרסת הנתבעים כי עבודה מסוג זה לא הוזמנה על ידם ולא סופקה להם והתובע אינו זכאי לתשלום בגינה.

1. לעניין בניית אתר האינטרנט:

התובע הציג במכשיר הטלפון הסלולרי שלו כתובת אתר אינטרנט אשר באמצעותה נפתח האתר שלטענתו הקים עבור הנתבעים. כתובת אתר האינטרנט פורטה גם בכתב התביעה. עוד טען התובע כי מסר לנתבעים מוצר מוגמר ולהוכחת טענתו הציג דוגמא של תיקייה שהוא מוסר ללקוחותיו המכילה תעודה עם כתובת האתר וטען כי כך עשה גם במקרה זה.

התובע לא הציג את המסמך הנטען בכל הנוגע לאתר האינטרנט של הנתבעים ולמעשה לא הוכיח כי מסר להם את האתר בדרך שבה הוא טוען כי הוא נוהג כלפי יתר לקוחותיו. עדותו של התובע כי אין לו עותק של המסמך לא שכנעה והעובדה כי לא היה בידיו עותק של המסמך האמור מחזקת את גרסתו של הנתבע שמסמך כזה לא נמסר לו ולא נמסר מוצר מוגמר.

הנתבע טען בעדותו כי התובע הציג בפניו סקיצה של האתר ולא הוצג בפניו אתר אינטרנט. עוד טען כי ההסכמה בין הצדדים הייתה כי יחויב על פי ההסכם רק לאחר שיאשר את המוצר.

במענה לגרסת הנתבעים טען התובע כי ההתחייבות על פי ההסכם לא הותנתה בקבלת אישור מהנתבעים.

עיון בתוכן ההסכם מלמד כי לא הותנה בין הצדדים שהתחייבות הנתבעים כפופה לאישור האתר על ידם. יחד עם זאת, לאחר ששמעתי ושקלתי את טענות ועדויות הצדדים, אני סבורה כי התנהגותם לימדה בצורה חד משמעית כי היה על התובע להציג את האתר לנתבעים ולקבל את אישורם בגינו.

הדברים גם הגיוניים ומתקבלים על הדעת בנסיבות של חוזה שבו מתחייב התובע לספק לנתבעים מוצג ה"תפור למידותיהם". הרי לא סביר להניח כי הנתבעים יתחייבו לשלם אלפי שקלים לתובע לצורך בניית אתר אינטרנט מבלי שתינתן להם האפשרות לבדוק את טיבו ואיכותו ולהעיר הערותיהם לגביו והם יצטרכו לחיות עם כל תוצאה שתתקבל.

בנסיבות אלה, סביר גם להניח כי כוונת הצדדים בהסכם הייתה כי התובע יהיה זכאי למלוא התשלום בגין הקמת אתר האינטרנט לאחר שישלים בניית האתר במלואה, דהיינו אתר אינטרנט שאושר על ידי הנתבעים.

מעדויות שני הצדדים עולה כי אתר הוצג בפני הנתבע.

הנתבע כינה את מה שהוצג בפני כסקיצה ואילו התובע טען כי אין מושג כזה וכי נבנה עבור הנתבע אתר וניתן לבצע בו שינויים בהתאם לדרישת הנתבע.

התובע לא טען שהנתבע אישר לו את מבנה ותוכן האתר, אלא כי הציג בפני הנתבע את האתר ומסר לו מוצר מוגמר.

כאמור, לא שוכנעתי כי התובע מסר לנתבע את האתר "פיזית", בדרך שבה טען כי הוא מוסר ליתר לקוחותיו.

עוד הבהרתי לעיל, כי עדותו של הנתבע אודות חוסר שביעות רצונו ורצונו לסיים את ההתקשרות עם התובע מהימנה עליי.

בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא כי הליך בניית האתר לא הגיע אל סיומו וכי מה שהוצג בפני הנתבע היה סקיצה כפי שהוא כינה ולא מוצר מוגמר ועל כן זכאי התובע לשכר ראוי בגין הטרחה שנגרמה לו עד לסיום ההתקשרות עמו על ידי הנתבע, ולא את מלוא התמורה בגין בניית אתר שלם ומוגמר.

אשר על כן, אני קובעת על דרך האומדנה כי התובע זכאי לתשלום בגין בניית האתר עד לשלב שבו סיים הנתבע את הקשר החוזי עמו על סך של 1,500 ₪.

1. משהגעתי למסקנה כי התובע לא השכיל להוכיח כל תביעתו, איני סבורה כי יש לפסוק לטובות הוצאות משפט ועגמת נפש.
2. סיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסך האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ערעור ברשות על פסק הדין בתוך 15 ימים מקבלתו.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ז, 18 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.