זוהי תביעה שטרית, בגדרה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בסך הכספי של 67,886 ₪.

1. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייבוא ובשיווק בדים; הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") יחד עם הגב' רובינוב קוקורייב ניהלו במועדים הרלוונטיים לתביעה את חברת א.ב. קוקה בלה (2014) בע"מ (להלן: "חברת קוקה בלה"), אשר רכשה סחורות מהתובעת.

2. לצורך הבטחת התשלום המגיע לתובעת מחברת קוקה בלה, חתמו הנתבע והגב' קוקורייב על כתבי התחייבות וערבות אישיים. לימים, הגב' קוקורייב והנתבע החליטו לסיים את שיתוף הפעולה ביניהם ולחלוק את חובות חברת קוקה בלה ביניהם בחלקים שווים. בהתאם, כל אחד מהשותפים התחייב לשלם לתובעת את מחצית החוב כפי שהיה ידוע במועד סיום שיתוף הפעולה. כעולה מהמסמכים שצורפו, חובה של חברת קוקה בלה עמד על הסך של 167,722 ₪, כך שחלקו של הנתבע בחוב הינו 83,861 ₪.

3. לטענת מנהל התובעת, מר ישר דוד, הגב' קוקורייב שילמה את חלקה בחוב בהתאם להסכם שנחתם עימה. בעדותו עלתה אפשרות לפיה לא שולם החוב במלואו, אולם סוגיה זו אינה רלבנטית למחלוקת שבתיק.

הנתבע, מצידו, התחייב בהסכם בכתב שנערך ביום 8/1/14, לשלם את חלקו בחוב (מחציתו), באמצעות חברה אשר התעתד להפעיל – חברת פלקון מעצבים בע"מ, היא הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת", ר' לכך עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 2 ואילך).

כעולה מההסכם שנכרת בין הנתבעת והתובעת, הגיעו הללו להסכמה לפיה לסילוק חלקו בחוב של הנתבע לתובעת, תשלם הנתבעת את חלקו, והנתבע יערוב אישית לביצוע התשלום. הגורם אשר חתם על ההסכם בשמה של הנתבעת הוא הנתבע בהיותה מנהלה ובעל המניות היחיד בה (ר' כותרת ההסכם מיום 8/1/14 וכן עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 3 ו- 10-11).

4. לטענת התובעת, לצורך כיסוי החוב המוסכם, מסרה הנתבעת לידיה 4 המחאות אותן משכה, תוך שהנתבע ערב לפירעון ההמחאות בערבות אישית שצוינה בגב ההמחאות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי חותמת הנתבעת לא מצויה על גבי ההמחאות.

4 ההמחאות הן מושא התיק דכאן.

5. ההמחאות כאמור חוללו. לאחר חילולן, יצר הנתבע קשר עם מנהל התובעת, וביקש להגיע עמו להסדר לפריסת החוב לתשלומים. לטענת מנהל התובעת, הנתבע הודה במלוא החוב, אולם בשל מצבו הכלכלי ביקש לשלם את החוב בתשלומים חודשיים ורצופים שלא יפחתו מהסך של 2,000 ₪ לחודש, עד לפירעון סופי של החוב. מנהל התובעת מציין, כי הצדדים לא הסכימו על הפחתה של החוב הכולל, והדבר אף לא התבקש (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 19 ואילך; עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 2-3). בפועל, טוענת התובעת כי שולם הסך של 16,000 ₪ בלבד מסכום החוב, ומשכך הגישה לביצוע את ההמחאות שנמסרו במעמד החתימה על הסכם סילוק החוב, בניכוי הסך של 16,000 ₪. התובעת מציינת, כי אין נפקות להעדר חותמת החברה על גבי ההמחאות, בשים לב להסכמות המהותיות שבין הצדדים, ולכך שהנתבע חתם כערב בגב ההמחאות.

6. הנתבעים שוללים גרסת התובעת. לשיטתם, דינה של התביעה להימחק או להידחות שכן נפלו פגמים בבקשה לביצוע השטר, וממילא לא היה מקום להגיש את ההמחאות לביצוע. לטענתם, הנתבעת לא חתמה על ההמחאות כלל, ועל כן לא קיימת עילת תביעה. לגוף הטענות, הנתבע מאשר כי חברת קוקה בלה נקלעה לקשיים כלכליים שבעטיים ביקש לסיים את פעילותה בכבוד תוך סילוק מלוא חובות החברה לאנשים פרטיים, אולם ההמחאות נמסרו מראש לצורכי ביטחון ולא להפקדה עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 15 ואילך; עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 1-2).

הנתבע מציין, כי מלכתחילה הפנה את תשומת ליבו של מנהל התובעת כי אין חותמת של הנתבעת על גבי ההמחאות משום שמראש הוסכם כי לא ייעשה כל שימוש בהמחאות. חלוקת החוב לתשלומים בוצעה, לשיטת הנתבעים, כיוון שהנתבע סבר שימשיך לעבוד בתחום הטקסטיל באמצעות הנתבעת ויחליף את ההמחאות באמצעי תשלום חלופי.

7. בחלוף זמן מה, הצדדים נפגשו והנתבע הסביר למנהל התובעת, כי מצבו הכלכלי קשה ומשכך אין באפשרותו לעמוד בביצוע התשלומים. מטעם זה הוסכם, בעל פה, כי ישלם את הסך הכולל של 16,000 ₪ ויתרת החוב תבוטל (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-3). לחיזוק גרסתו, טוען הנתבע כי מנהל התובעת הגיע אליו וקיבל את הסכום של 2,000 ₪ ב- 8 תשלומים. בכך, סיים חובו לתובעת ופקעה זכות התובעת לגבות ההמחאות.

דיון

8. כעולה מהעדויות, אין מחלוקת בדבר חובה של חברת קוקה בלה לתובעת, או כי הנתבע התחייב בתשלום מחצית מחובה של חברת קוקה בלה לתובעת. ההמחאות שנמשכו על ידי הנתבעת משקפות את החוב הכולל של הנתבע לתובעת. טענת הנתבע להסכמות בעל פה לפיהן לצורך סילוק החוב ישלמו הנתבעים סך כולל של 16,000 ₪ לא הוכחו. הנטל להוכחת ההסכמות, המצויות בניגוד להסכם הכתוב, מוטל לפתחם של הנתבעים, ואלה לא עמדו בו.

עדות הנתבע סותרת את המסמכים שצורפו לתיק והיא נותרה כעדות יחידה ללא תימוכין. במחלוקת זו יש להעדיף את גרסתה של התובעת, אשר כעולה מהחומר לא הסכימה לוותר ולו על חלק מהחוב, אלא לכל היותר לפרוס את החוב לתשלומים נוחים. חיזוק לקביעה זו ניתן להבחין מגביית מלוא הכספים מהגב' קוקורייב ומהתכתובות שהתנהלו בין מנהל התובעת והנתבע. התכתובות אינן מצביעות על ויתור כספי כלשהו, ואף להיפך מכך. כך, לשם הדוגמה, התכתובת שנערכה ביום 7.10.15, לאחר שבוצע כבר תשלום בסך של 16,000 ₪, מצביעה על התחייבות הנתבע לשלם סכומים נוספים. ככל שגרסת הנתבע הייתה נכונה נשאלת השאלה מדוע התחייב הנתבע בביצוע תשלומים נוספים לאחר תשלום סכום ההסדר (16,000 ₪).

מנהל התובעת ערך רישומים מדויקים בדבר הכספים שהתקבלו, וביצע מספר פניות לנתבע (במסרונים) על מנת שזה ישלם את יתרת החוב. התכתובות אשר בוצעו על ידי מנהל התובעת תומכות בעדותו, שהיתה אחידה, קוהרנטית ומהימנה. גרסת הנתבע לפיה בשל הקרבה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 16-17) לא נערך הסכם בכתב אינה מתיישבת עם ההסכם הראשוני ועם התכתובות שהוחלפו בין הצדדים.

9. הנה כי כן, דין טענות ההגנה לפירעון החוב – להידחות. המחלוקת המשפטית שבין הצדדים נוגעת לאי קיומה של חותמת הנתבעת על גבי ההמחאות. חתימה על גבי השטר מהווה סממן המצביע על גמירות הדעת המיוחדת של מושך השטר ליטול על עצמו חבות שטרית, באמצעות אקט אישי מובהק (ע"א 566/71 פייג נ' שפידקופץ, פד"י נז(1) 355, 358).

בהתאם להוראות סעיף 92 (א) לפקודת השטרות "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה..." על השאלה האם הנתבעת גמרה בדעתה ליטול על עצמה חבות שטרית יש להשיב בחיוב. אדם חותם בתור שלוח ככל שזהו הפירוש הסביר לחתימתו במסגרתו הכוללת של ההמחאה (ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פד"י נ(1) 453, 468). בגדר כך, כאשר בשטר שמה של חברה ומתנוססת עליה חתימת מנהלה, נוהג הסוחרים הוא לראות בחתימת המנהל חתימת שלוח (שם, סעיף 7 לפסק הדין).

אלא שבכך לא סגי. נסיבות מסירת ההמחאות מלמדות על יחסי שליחות שבין הנתבעים. מעבר לעדותו של הנתבע בכל הנוגע לכוונתו לסלק החוב ולערוב להמחאות, ציין הלה כי ההמחאות נאספו מהבנק באותו היום שבו נחתם ההסכם, דהיינו בוצעה פעולה מיוחדת לשם מסירת ההמחאות. כן ציין הנתבע כי במעמד מסירת ההמחאות היתה לו כוונה לכבדן (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 5-6: "באותו מעמד כן").

המדובר בצדדים קרובים אשר ביניהם עסקת יסוד, כך שאין כל מניעה בהתחשבות בנסיבות החיצוניות לצורך פרשנות החתימה על השטר (שם, סעיף 9 לפסק הדין). הנסיבות החיצוניות, כפי שתוארו לעיל, מלמדות על כך שהנתבע חתם על ההמחאה כשלוח של הנתבעת על גבי ההמחאה, ובאופן אישי – כערב – בגב ההמחאה.

אף אם מדובר בהמחאות שניתנו על תנאי, כאשר התנאי הוא ביצוע תשלום חלופי, הרי שמשלא עמדו הנתבעים בחובתם לבצע תשלום חלופי, אין אלא לקבוע כי התנאי הופר, ובהתאם להורות על גביית ההמחאות. ראוי להדגיש, כי עצם הטענה כי מדובר בהמחאות שניתנו כביטחון אינה מתיישבת עם הטענה לפיה אין מדובר בשטרות כמשמען בפקודת השטרות, שהרי אף שטר ביטחון שטר הוא, והטענה אף מעלה תמיהה מדוע, ככל שיש בטענה ממש, התווספה ערבות לשטר. עוד יש לציין, כי גרסה זו לא צוינה במסגרת תצהיר ההתנגדות, עובדה שיש להשליך על המהימנות שבה.

10. הטענה לפיה אין ערב יכול לערוב לחיוביו הוא, אינה יכולה לעמוד בשים לב למהות הדברים, כאשר פשיטא – הנתבעת התכוונה למסור המחאות שלה והנתבע ערב לחיוב אישית.

אף דין הטענות הנוגעות לאי כשרות בקשת הביצוע להידחות. לטענת הנתבעים, בשל כך שלא נמחק המונח "בחתימת יד" ובשל הוספת המילה "ערבות", הרי שכתב התביעה פגום מיסודו (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 8 ואילך).

אי מילוי הפרטים הנוספים בבקשת הביצוע משמעו שהתובעת מייחדת את תביעתה בעילה השטרית. אין פגם בכך שהתובעת ציינה כי ההמחאה הינה של הנתבעת, בשים לב לקביעה הנוגעת להרשאה, ובהתחשב בכך שמדובר ב"ערבות/בהסבת" הנתבע, כפי שנקבע לעיל. במקרה שלפנינו, יש לפרש, כאמור, את הדברים כפשוטם, כשם שהצדדים התכוונו לכתחילה.

הטענה הנוגעת לאי הבאת השותף של מר ישר במניות התובעת לא יכולה לסייע לנתבעים, משאין מחלוקת כי ההתקשרות הייתה באופן ישיר בין הנתבע ובין מר ישר. עדות השותף לא היתה מוסיפה, אפוא, מעבר לידוע בתיק, ואין לקבוע ההיפך.

11. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת. ההתנגדות לביצוע השטרות נדחית, ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו.

אשר לשאלת ההוצאות, בית המשפט הביע את מורת רוחו מאופן ניהול ההליך במהלך הדיון. האמור צוין מפורשות בפרוטוקול הדיון (ר', לשם הדוגמה, עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 2-3; עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 4-5; עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 24 ואילך), ולא מצאתי להרחיב על הדברים במסגרת פסק הדין. התנהלות זו הביאני למסקנה לפיה לא ייעשה צו להוצאות במסגרת ההליך.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ז, 09 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.