חנן ברונזברג המערער

המוסד לביטוח לאומי המשיב

בפני: סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר,

נציג ציבור (עובדים) מר שלמה כפיר, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נמה סידי

בשם המערער - עו"ד יעקב פלדשטיין

בשם המוסד - עו"ד כרמית נאור

פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור גב' לימור גולדשמיד-ארון ומר עלי מאיר; בל' 21075-08-14), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגיעה בצווארו כפגיעה בעבודה.

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

1. המערער, מר חנן ברונזברג, הנו שרברב במקצועו. ביום 7.4.13 נפגע בתאונת עבודה שהאיבר שהוכר במסגרתה הוא הכתפיים. בסמוך לכך הוכרה בעניינו פגיעה בעבודה נוספת, של מחלת CTS בשתי הידיים, מכוח עילת המיקרוטראומה. דרישתו מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) להכיר גם בליקוי צווארי - בין כתוצאה מתאונת העבודה מיום 7.4.13 ובין כתוצאה ממחלת מקצוע או מיקרוטראומה - נדחתה, ועל כך הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.
2. לאחר דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי, על סמך התשתית העובדתית הבאה:
3. התובע יליד 26.3.57.
4. התובע עובד כאינסטלטור שיפוצניק מאז 1987.
5. התובע עובד בבתים פרטיים.
6. מגוון העבודות המבוצעות על ידי התובע הוא רב וכולל עבודות אינסטלציה, ריצוף, צבע, גבס, שליכט, טיח, החלפת כלים סניטריים וגם הריסה. כדי לבצע עבודות אלה נדרש התובע לעבוד בפוזיציות שונות, לרבות בשכיבה, עמידה, כיפוף, ישיבה, כריעה.
7. בנוסף, התובע לצורך ביצוע עבודות אלה נדרש להשתמש בקונגו שבו הוא חוצב בקירות וברצפות וכן בכלים רוטטים נוספים כגון דיסקים.
8. עבודתו זו של התובע עם הכלים הרוטטים מתבצעת במהלך העבודה כ - 12 שעות שבועיות, לא רצופות. עם זאת, ייתכנו ימים של עבודה רצופה בקונגו וייתכנו ימים שבהם אין כלל עבודה עם הקונגו.
9. לתובע הייתה תאונת עבודה ב - 7.4.13, שבה הוא סבל מפגיעה בכתף שמאל והתובע אף סובל מ - CTS שהוכר כפגיעה בעבודה.
10. התובע טוען שהפגיעה בצוואר נגרמה או לאור התאונה מ - 7.4.13 ו/או כתוצאה מעבודתו רבת השנים, כפי שפורטה בעובדות.
11. בהתאם להסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי את ד"ר עידו ציון, אורטופד, על מנת שיחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין ליקויו של המערער בצווארו לבין תנאי עבודתו. ד"ר ציון קבע בחוות דעתו כי הליקוי של המערער בצווארו הוא "כאב צוואר ורדימות בידיים (תלונה זו הינה מעורבת בין מקור צוואר ומקור תעלה קרפאלית). על פי דימות, שינויים ניווניים במפרקי חוליות מ - C3 ומטה והיצרות בין חוליות C4-6. בהולכה עצבית רדיקולפתיה C8 - T1 ותסמונת תעלה קרפאלית שמאל". עוד קבע כי אין מחלת מקצוע רלוונטית לעניינו של המערער. לעניין הקשר הסיבתי קבע ד"ר ציון כדלקמן:

"מתיאור עבודת התובע בעובדות המוסכמות, התובע עבד החל משנת 1987 בעבודות השיפוצים לאורך כ - 26 שנה. עד מועד האירוע 7.4.13, אין כל תיעוד לתלונה או הפרעה הקשורה בצוואר או הקרנה לגפיים העליונות. בעובדות המוסכמות מוצג שהתובע עבד עם כלים רוטטים עד כ - 12 שעות שבועיות במצטבר, אולם עבודה בכלים רוטטים אילו נחשבת כעבודה הפוגעת בגפה העליונה אך אינה משפיעה על הצוואר וזאת לאור היותה רטט מקומי ולא כלל גופי. לעניין האפשרות להשפעה על הצוואר עקב מנח תנוחה חריגה בעבודה, הרי שמגוון התנוחות שצוינו "נדרש לעבוד בפוזיציות שונות לרבות שכיבה, עמידה, כיפוף, ישיבה וכריעה" אינו מציג תנוחה כיפוף/פיתול/הטיה קבועה לאורך זמן ארוך וחריג או לחילופין תנועות חוזרות ונשנות.

מעיון בתיק הרפואי, ממצאי הליקוי בצוואר הינם משניים וללא התאמה קלינית לבירור הפגיעה החריפה בכתף שמאל. דגש על בירור האורתופדים ד"ר סורין וד"ר ברטלר, אשר כל התלונות וממצאי הבדיקה הגופנית תאמו פגיעה בכתף שמאל אשר לא הגיבה לטיפול שמרני שגרתי (הזרקות ופיזיותרפיה) ולפיכך כמקובל השלימו בירור לעמוד שדרה צווארי. בבירור זה נמצאו שינויים ניווניים נרחבים התואמים לגיל התובע (56 שנה) בעת הבירור וללא התאמה קלינית לתלונותיו. ממצאים אילו בצוואר - בדגש על היותם ממצאים ניווניים וממושכים - לא באו לכל ביטוי טרם האירוע מיום 7.4.13, וגם לאחר האירוע כל תלונותיו וממצאי הבדיקה תואמים את הנזק הנרחב שנמצא בכתף שמאל בדגש על בדיקת MRI מ - 25.3.14 (לעניין זה פענוח העל קול כתף פחות מדויק).

לאור האמור יש לקבוע כי הליקוי בצוואר (שלמעשה הינו ממצא מקרי לא תואם קלינית לתלונות) אינו קשור לעבודת התובע, לא כהחמרת מצב ולא כאירוע תאונתי 7.4.13".

1. לבקשת המערער, הופנו לד"ר ציון שאלות ההבהרה הבאות:
2. האם אתה סבור שכאשר אדם עובד עם כלים רוטטים כגון קונגו, הצוואר רוטט בזמן עבודה? אם כן, האם תשובתך בחוות הדעת מיום 17.5.15 תשתנה?

תשובת המומחה הייתה - "על פי הספרות, רעד (ויברציה) כגורם מזיק יכול לגרום לשתי תסמונות עיקריות בהתאם למיקום האנרגיה לגוף:... אנרגיה המועברת מכלי רוטט המוחזק ביד ומגיע לכל אורך הגפה העליונה, או... רטט כל גופי כלומר האנרגיה מועברת לכל הגוף כמו במצב ישיבה/נהיגה בכלי רוטט כמו דחפור או מסוק. לגבי רטט יד/זרוע, הספרות שוללת העברת האנרגיה לעמוד השדרה בכללו ולצוואר בפרט ואילו ברטט כלל גופי יתכן ובעומס מצטבר מסוים תהיה השפעה גם על הצוואר (האזור השכיח הינו גב תחתון). לאור הספרות, המידע כיום אינו תומך בהעברת רטט מכלים האחוזים ביד אל הצוואר...".

1. מצ"ב נספח א' בדיקת תהודה מגנטית מיום 27.9.13, האם בדיקה זו מלמדת על נזק צווארי לתובע?

המומחה השיב כי "בנספח א' מופיע פענוח טומוגרפיה ממוחשבת (סיטי) ולא תהודה מגנטית. הפענוח הינו לבדיקה שבוצעה 16.9.13... הפענוח מצביע על שינויים ניווניים בין חוליות C4-6 עם בלט דיסק C5-4 אחורי מרכזי ימני עם לחץ על קדמת השק; כלל ממצאים אילו מוזכרים בהגדרת הליקוי בתשובה 15.1..." (ההפניה היא לחוות הדעת המקורית - ס.ד.מ).

1. האם עולה מהחומר הרפואי כי לתובע "צוואר עם הגבלה בתנועה"? האם ממצא זה תואם קלינית את תלונותיו של התובע?

המומחה השיב כי "בתיעוד הרפואי מתואר פעמיים בבדיקה הגופנית הגבלה בטווח תנועה בצוואר... ממצא זה הינו ממצא בבדיקה הגופנית ומופיע בשכיחות גבוהה ביותר כממצא מלווה בעיית כתף, ואינו חלק מתלונות התובע במועדים אילו או בכלל...".

1. האם לאור האמור לעיל יש מקום לבחינת עמדתך מחדש, לעניין האירוע מיום 7.4.13 ו/או מיקרוטראומה?

המומחה השיב כי "גם לאחר ההבהרות השונות, אין מקום לשינוי... קרי לאור האמור יש לקבוע כי הליקוי בצוואר (שלמעשה הינו ממצא מקרי לא תואם קלינית לתלונות) אינו קשור לעבודת התובע, לא כהחמרת מצב ולא כאירוע תאונתי 7.4.13".

1. המערער הגיש לבית הדין האזורי בקשה למינוי מומחה נוסף, אך בקשתו נדחתה. בפסק דינו אימץ בית הדין את חוות דעתו של המומחה ד"ר ציון. בית הדין הדגיש כי המערער לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית שונה המצדיקה מינויו של מומחה נוסף, ולא די להפנות לצורך כך למקרים אחרים בהם מומחים אחרים סברו אחרת. עוד נקבע כי קביעותיו הרפואיות של ד"ר ציון עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו. התביעה נדחתה לפיכך, ללא צו להוצאות.

הדיון בערעור וטענות הצדדים במסגרתו

1. במסגרת דיון קדם ערעור הסכים המוסד, לבקשת המערער, כי תועברנה לד"ר ציון שאלות ההבהרה הבאות:
2. תשומת לבך לחוות דעת שנתת בתיק אחר (תיק בל' 13080-05-13) המתייחס לעבודה עם מכשיר קונגו עם חציבות; באותו מקרה שוכנעת שקיים קשר סיבתי בין העבודה לבין נזק בצוואר. האם תוכל להסביר את השוני בין אותו מקרה לבין עניינו של מר ברונזברג? האם יש באמור לעיל כדי לשנות את חוות דעתך בתיק שלפנינו?
3. אבקש להפנותך לתיק נוסף, תיק בל' 24544-07-13, שגם בו דובר על עבודה עם קונגו ומכשירים רוטטים בידיים והפגיעה בצוואר הוכרה על ידי המומחה באותו עניין כפגיעה בעבודה. לאחר עיון בחוות הדעת באותו תיק, האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתך בתיק שלפנינו?
4. ביחס לשאלה א' הבהיר ד"ר ציון כי "שני המקרים הינם שונים מהותית הן במאפייני העבודה כפי שנקבעו בעובדות המוסכמות והן במהות ואופן הופעת הליקוי בעמוד השדרה הצווארי". המומחה הסביר כי בתיק הנוסף לגביו נשאל "מדובר בהופעת ליקוי תוך זמן קצר מאוד בצוואר, תוך עבודה שהוגדרה רובה כחציבה בקיר 4-5 שעות ליום (קרי 24-30 שעות בשבוע)", בעוד שבענייננו המערער עבד במגוון עבודות ובמצטבר רק כ - 12 שעות שבועיות בכלים רוטטים. בנוסף, בענייננו הליקוי הצווארי הינו למעשה ממצא נלווה לתלונות הכתף, ואינו תואם קלינית לתלונות, בעוד שבתיק הנוסף הוכר נזק חריף ומשמעותי לחוט השדרה.

גם ביחס לשאלה ב' הבהיר ד"ר ציון כי "מאפייני העבודה בין שני המקרים שונה במהותה", כאשר בתיק הנוסף "עיקר העבודה הינה חציבה מול קיר או תקרה בהיקף 5-6 שעות ביום", ובנוסף באותו מקרה "עיקר תלונות התובע התייחסו לצוואר ונזק נוירולוגי". ד"ר ציון סיכם כי "שילוב ההבדל בין היקף ומהות החשיפה בין עבודת חשמלאי התקנות חיווט עם תלונות ישירות מהצוואר (תיק 24544-07-13) אל מול עבודת אינסטלטור עם עבודות חציבה לא קבועות וממצא צווארי שאינו נתמך בממצאים קליניים (תיק נוכחי), קובע ההבדל בקביעת קשר לליקוי הניווני בצוואר ואפשרות להחמרה עקב העבודה".

1. המערער הודיע, לאחר קבלת תשובותיו של המומחה, כי הוא עומד על הערעור; בהתאם ניתנה החלטה כי פסק הדין יינתן על ידי מותב על סמך סיכומים בכתב.
2. המערער טוען בסיכומיו כי מתשובות המומחה עולה עמדה עקרונית-כללית לפיה עבודה עם כלים רוטטים בידיים אינה יכולה לגרום לנזק צווארי שכן הרטט אינו מגיע לצוואר. לטענתו, קיימת פסיקה סותרת, במסגרתה הוכר קשר סיבתי בין עבודה בכלים רוטטים בידיים לבין ליקוי צווארי, לרבות בהסתמך על חוות דעת של ד"ר ציון עצמו.

ב"כ המערער סבור כי "לא יעלה על הדעת כי כאשר הדחייה היא על בסיס עמדת מומחה המתייחסת לשיטת עבודה... תהיה אפליה בין עובד כזה או אחר", ומפנה בקשר לכך לעתירה לבג"צ שהגיש, בג"צ 5510/15 טפירו נ' בית הדין הארצי לעבודה (29.12.15), במסגרתה העלה טענות דומות. ב"כ המערער מציין בהגינותו כי עתירתו נדחתה, אך זאת בהתחשב בכך ש"מסקנותיו של בית הדין הארצי לא התבססו על קביעות רוחביות השוללות קשר קטגורי בין סוג עבודתו של העותר כמנופאי לבין סוג המצב הרפואי ממנו סובל העותר, אלא מדובר במסקנות המבוססות כדבעי על ההערכות הרפואיות הפרטניות שניתנו בעניינו הספציפי של העותר... כאשר אלה הם פני הדברים, אין ממש בטענתו של העותר לפגיעה בעיקרון השוויון בינו לבין עמיתיו לעבודה". לשיטת ב"כ המערער, במקרה שלפנינו מדובר בקביעה רוחבית השוללת קטגורית קשר סיבתי, שכן "לפי מומחה בית הדין גם אם יעבוד הנפגע יום ולילה עם כלים רוטטים בידיו הרטט ו/או הנזק לא יגיעו לצוואר".

המערער עותר לפיכך למינוי מומחה אחר או נוסף, ומפנה בקשר לכך לפסיקה במסגרתה מונה מומחה שלישי (עב"ל (ארצי) 59934-11-14 דוד צדק - המוסד לביטוח לאומי (29.9.16)). לחלופין עותר הוא להעברת שאלות הבהרה נוספות לד"ר ציון, לרבות ביחס לחוות דעת של מומחה אחר מתיק נוסף שנוגע לעבודה בכלים רוטטים ולליקוי בצוואר.

1. המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגיש כי חוות דעתו של המומחה - וכן תשובותיו לשאלות ההבהרה - מפורטות ומנומקות ולא נפל בהן כל פגם. המומחה אינו קובע קביעה כללית-רוחבית אלא כי בנסיבות עבודתו של המערער, לפי התשתית העובדתית שעמדה בפניו, לא נגרם רטט כל גופי אלא רטט לפלג גופו העליון של המערער אשר אינו משליך על עמוד השדרה הצווארי. בתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה את ההבדלים בין המקרים השונים והסביר מדוע לא ניתן להקיש ממקרה אחד למשנהו. המערער לא הוכיח קיומה של אסכולה מיטיבה, שכן חוות הדעת במקרים הנוספים אליהם הפנה ניתנו בנסיבות עובדתיות שונות.

בהתחשב בכך, אין כל הצדקה למינוי מומחה אחר או נוסף ואף אין הצדקה להעברתן של שאלות הבהרה נוספות, שלא תסייענה להבהרת חוות הדעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, לחוות הדעת של המומחה ולתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
2. ראשית נציין כי במסגרת סיכומיו לא העלה המערער טענות ביחס לעילת התביעה המתייחסת למחלת מקצוע, ואף לא לעילת התביעה המתייחסת לתאונת העבודה מיום 7.4.13 (ככל שבקשתו הייתה כי גם הצוואר יוכר במסגרתה כאיבר נפרד שנפגע). ביחס לעילות אלו נותר לפיכך על כנו פסק דינו של בית הדין האזורי אשר אימץ את חוות דעתו של המומחה.
3. אשר לעילת המיקרוטראומה - בפסיקה הובהר כי על מנת להכיר בפגיעה בעבודה מכוח עילה זו, לאחר שהונחה תשתית עובדתית מספקת, יש לבדוק שלושה נושאים: "האחד, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני, האם הפגיעה נעשתה במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים" (בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי - יעקב סיטרוק (15.7.13)). עוד נקבע כי "לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה... השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים" (שם).

מטענות המערער בסיכומיו עולה כי לגישתו שאלת הקשר הסיבתי אמורה להיבחן ברמה מושגית-כללית בהתאם לסוג העבודה וסוג הליקוי, ורק שאלת מאזן ההשפעות נבחנת ביחס לנתוניו האישיים והקונקרטיים של כל מבוטח. ככל שזו אכן הטענה, הרי שהיא מנוגדת להלכה הפסוקה. להסרת ספק יובהר כי הן הקשר הסיבתי והן מאזן ההשפעות נבחנים אך ורק ביחס לעניינו הספציפי של המבוטח ובהתאם לנתוניו האישיים. השוני בין שני המבחנים הוא כי בשלב ראשון על המבוטח להוכיח, ברמת הסתברות העולה על 50%, כי יש קשר סיבתי (כלשהו) בין תנאי עבודתו לבין הליקוי, היינו כי סביר יותר לקבוע שתנאי העבודה היו אחד הגורמים - גם אם גורם שולי וזניח - לליקוי מושא הבדיקה. ככל שמוכח השלב הראשון עוברים לשלב השני במסגרתו יש לבדוק האם תנאי העבודה היוו גורם משמעותי מבין גורמיו השונים של הליקוי, כאשר המבחן בשלב זה הוא האם לתנאי העבודה הייתה השפעה משמעותית (בת 20% ומעלה) על הליקוי. אין מדובר לפיכך ב"20% קשר סיבתי" כפי שנכתב בסיכומי המערער, אלא בשני מבחנים שונים - האחד בוחן את רמת הסבירות כי קיים בכלל קשר סיבתי היינו כי תנאי העבודה הם אחד הגורמים לליקוי (ללא קשר בשלב זה למידת השפעתם), כאשר בהתאם למקובל במשפט האזרחי נדרשת רמת הוכחה של למעלה מ - 50%, והשני בוחן את מידת השפעתם של תנאי העבודה על היווצרות הליקוי או החמרתו לעומת הגורמים האחרים לו, כאשר לפי הפסיקה נדרשת השפעה משמעותית של 20% ומעלה.

1. בעניינו של המערער, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין חיווה את דעתו החד-משמעית כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בצווארו ומכאן שכבר המבחן הראשון אינו מתקיים. ד"ר ציון הבהיר בקשר לכך כי הליקוי בצוואר - שינויים ניווניים נרחבים - הוא ממצא מקרי התואם את גילו של המערער, אשר נמצא אגב בירור תלונותיו של המערער בגין הכתף, ואינו תואם כלל לתלונותיו הקליניות. עוד הבהיר כי הליקוי בצוואר כפי שאובחן אצל המערער אינו קשור לעבודתו של המערער עם כלים רוטטים משך 12 שעות שבועיות, ואף לא לתנוחות עבודתו המגוונות בשאר שעות עבודתו. המומחה חזר על עמדתו זו גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, וגם במסגרת שאלות הבהרה נוספות שהופנו אליו על ידי בית דין זה.
2. המערער טוען כי קיים פער בלתי מוסבר בין חוות דעתו של ד"ר ציון בתיק זה לבין חוות דעת שנתן בתיק אחר, וכן לבין חוות דעת של מומחים אחרים בתיקים אחרים, אך ד"ר ציון התבקש להתייחס לכך והסביר בהרחבה את השוני בין המקרים השונים - הן בכל הנוגע לתשתית העובדתית של מאפייני העבודה והן בכל הנוגע למהות ואופן הופעת הליקוי בעמוד השדרה הצווארי. הסבר זה מלמד כי ניתן משקל לנסיבותיו הפרטניות של כל עובד (הן לנסיבות העבודה והן לנסיבות הספציפיות הקשורות במהות הליקוי ואופן הופעתו), וממילא אין מדובר בפגיעה בעקרון השוויון כנטען.

שוכנענו כי תשובותיו של ד"ר ציון לשאלות ההבהרה - כמו גם חוות דעתו המקורית - מפורטות, מנומקות ובהירות ולא מצאנו כל הצדקה שלא ליתן להן משקל מלא. אף לא הובאה תשתית לקיומה של אסכולה רפואית אחרת. אנו דוחים לפיכך את הבקשה למינוי מומחה אחר או נוסף, ואף את הבקשה להעברת סבב נוסף של שאלות הבהרה, אשר לא שוכנענו כי תסייענה להבהרתה של חוות הדעת שהיא ברורה וחד-משמעית.

1. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המוסד בגין הערעור בסך של 4,000 ₪.

ניתן היום, י"ט בכסלו תשע"ח (7 בדצמבר 2017) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.