בפני תביעה של מזמין עבודות שיפוץ בדירתו, כנגד הקבלן מבצע העבודות.

א. כללי:

1. עניינה של התובענה הינו עבודות שיפוץ שביצע הנתבע עבור התובעים בשנת 2014, וזאת בלא הסכם בכתב בין הצדדים.

2. לטענת התובעים, הנתבע לא ביצע את עבודות השיפוץ כראוי ובמועד ובנוסף לכך, חייב בלא הסכמה ביום 18.5.14 את כרטיס האשראי של התובעים, בסך כפל של 12,950 ₪. בדרך זו, על אף שלטענת התובעים עלות העבודה שסוכמה עמדה על סך של 20,000 ₪ בצירוף עלות של אביזרים שירכשו על ידי הנתבע, שלא תעלה על 10,000 ₪, שילמו התובעים סך של כ- 40,000 ₪. לטענת התובעים, עובדה זו נודעה להם מחברת האשראי רק בחודש אפריל 2015. עוד הינם טוענים כי שווי האביזרים שנרכשו עמד על סך של 5,364 ₪ כשמתוכם כיור רחיצה + רגל אלמוג לבן על סך 450 ₪ נרכשו על ידי התובעים ולא על ידי הנתבע, וכן כיור מטבח נוסף שכן נרכש על ידי הנתבע, כלל לא הורכב בבית התובעים. לטענת התובעים, סך הכל מה ששולם והורכב בבית התובעים הינם אביזרים בשווי 4,360 ₪, מהם יש לקזז עלות שני צילינדרים חדשים בסך 450 ₪ שנאלצו התובעים להתקין בכניסות לדירתם, בשל אובדן המפתחות על ידי הנתבע.

3. התובעים טוענים כי הוכח שבעבר לא השתמשו בויזה "עדיף" – הדרך בה חויבו באשראי בתשלום הכפול, דבר המצביע על אי הסכמתם לחיוב בדרך זו, מה גם שלא חתמו על הסכמתם לדרך חיוב זו. עוד הינם טוענים כי קיימת לשיטת הנתבע למעשה חשבונית כפולה על סך 6016.95 ₪ שכן חשבונית זו הנכללת בנספח ת/19 לתצהירו, מופיעה גם בנספח ת/19 לתצהירו. עוד צוינו בנספח ת/19 שרטוטים שלא נעשו. התובעים מצביעים על כך שהמומחה מטעם הנתבע עצמו ציין שמדובר בהסכם פאושלי וממילא לא תלוי בסוג העבודות שיבוצעו. התובע מפנה גם לחיובים ע"ס 1000 ו- 1010 ₪ שלטענת הנתבע הוחזרו, אך אין כל ראיה להחזרתם. עוד מפנים התובעים לשוני בסך 100 ₪ בין תעודת המשלוח על סך 12,850 ₪ והחיוב בחשבונית בסך 12,950 ₪, שוני שלא ניתן לו הסבר מספק.

4. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי עבודתו בוצעה כראוי ובמועד המוסכם. עוד לטענתו, לא בוצע כל חיוב כפל. לטענתו, נוספו לחוזה ביום 28.2.14, עבודות נוספות שביצע, שהתבקשו על ידי התובעים ולא נכללו בסיכום הראשוני מחודש ינואר 2014, ובהן, ביצוע עבודות חשמל חיצוניות, פירוק כיור מטבח, רכישת והתקנת ברז לכיור המטבח, שינוי מידות שיש במטבח, פירוק חלון המקלחת, ושינוי מיקומו, ופירוק שתי דלתות ומשקופים במקלחת והתקנת דלת חדשה, כאשר הנתבע אף רוכש את האביזרים הנדרשים לביצוע העבודות. סך עלויות אלה עמד על סך של 12,850 ₪ ובנוסף רכש התובע פריט נוסף בסך 100 ₪ כך שהעלות הכוללת עמדה על סך 12,950 ₪, כולל עלות בסך 2,950 ₪ בגין תוספת מאמץ. עוד ובנוסף טוען הנתבע כי במהלך העבודות בסוף חודש אפריל, התגלה כי יש להרוס את הקיר הפנימי של המקלחת במלואו, ולבנות אחר במקומו, לפרק שתי שכבות של אריחים מרצפת המקלחת, ולחפות את הקיר הצפוני של המקלחת בחיפוי קרמיקה, וכן לצבוע את סורגי החלון, עבודות שבגינן חויבו התובעים ביום 16.5.14 בסך נוסף של 12,950 ₪. עוד טוען הנתבע לרכישת והתקנת כלים סניטריים נוספת בסך של כ- 4,000 ₪.

5. הנתבע מפנה לכך שטענות התובעים בדבר תשלום הכפל לא הועלו כלל במכתבם הראשוני מיום 6.7.14, ואף לא הוגשה תלונה למשטרה על ידם. עוד הינו טוען כי התובעים קיבלו את שתי החשבוניות קודם לחודש יולי 2014. לטענתו, התובעים גם מודים כי נוספו עבודות. עוד הינו טוען כי התובעים אף מודים כי שילמו את עמלת ביטול השיקים בסך 117 ₪. אשר לליקויים טוען הנתבע כי התובעים לא איפשרו לו את השלמת הצביעה וכי ככל ונותרת יתרה נוספת, יש לקזזה מעלויות ניהול ההליך, שהינו לטענתו הליך סרק.

6. בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט – המהנדס שטרנברג אשר דחה את מרבית טענות התובעים לליקויים. הוא קבע עלות של צביעת משקוף וכנף דלת בסך 600 ₪ בקובעו כי טענת הנתבע שזהו הצבע שביקשו התובעים, לא הוכחה בפניו. עוד קבע עלות כיוון דלת בסך 100 ₪. עוד קבע עלות תיקון שריטת אמבט בסך 600 ₪ מבלי לקבוע אם נגרמה על ידי הנתבע או על ידי התובעים לאחר ביצוע העבודה. עוד קבע עלות פירוק חיפוי מול האמבט והתקנתו מחדש בסך 1,500 ₪, מבלי לדון בטענת הנתבע כי ההבדלים בשורת החיפוי מקורם בשינוי החיפוי בשלב מאוחר יותר. עוד קבע עלות פירוק אריחים בסך 400 ₪. עוד קבע עלות החלפת שורת אריחים בסך 1,000 ₪ ועלות צביעה ותיקוני שפכטל בסך 500 ₪. הצדדים ויתרו על חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

ב. דיון והכרעה:

שאלת החיוב הכפול:

7. לאחר עיון בכל החומר שצורף לתיק אציין כי גרסתו של הנתבע לא היתה אמינה בעיני באשר לתשלומים שסוכמו על ידי הצדדים.

8. נכון הוא, כי חיוב כרטיס אשראי יכול ויעשה גם בלא חתימת בעל הכרטיס על החיוב. לעניין זה קובע סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, כי עסקינן ב: "עסקה במסמך חסר". עסקה זו הינה תקפה מול המנפיק, ככל ובעל הכרטיס לא הודיע למנפיק בתוך 30 יום ממועד קבלת ההודעה מהמנפיק על החיוב כי פרטי החיוב שנמסרו אינם נכונים. בענייננו, אין בפני תביעה של התובע כנגד המנפיק, וההנחה הינה כי ההודעה לחברת האשראי ניתנה באיחור. עם זאת, בכך אין כדי למנוע, שהתובע יתבע את הנתבע כשלוח שחרג משליחותו להשיב את שחייב בכרטיס האשראי שלא כדין (השווה: Fifth Third Bank/Visa v. Gilbert, 478 N.E. 2d 1324 (Ohio Mun. 1984)). הנטל בתביעה להשבת כספים ששולמו באמצעות האשראי, להבדיל מתביעה לחייב את כרטיס האשראי רובץ על בעל הכרטיס (השווה: Band v. First BankCard Center, 644 So. 2d 211 (La. App. 1994)).

9. עיינתי בהפניות הנתבע בסיכומיו, ולא מצאתי כי התובע אישר כי קיבל את החשבוניות שבמחלוקת מהנתבע בעת הוצאתן (ראה: סעיף 9 לתצהירו ועדותו בעמ' 15 שורה 15 לפרוטוקול), או כי הינו מאשר כי בוצעו עבודות נוספות שלא סוכמו מלכתחילה (עמ' 13 לפרוטוקול). אכן, התובעים לא בדקו את חשבונות הויזה במועד, וגם לא הגישו תלונה במשטרה, ויש להצטער על כך, אך כמובן שככל ויסתבר שנעשו חיובים שלא כדין, אי הפעולה במועד לא תכשיר את אותם חיובים. נוכח העובדה כי החיובים לא התגלו במועד אין פלא גם שנושא החיוב הכפול הנטען אינו מופיע במכתבו של התובע מיום 6.7.14.

10. למסקנתי כי אין לקבל את גרסת הנתבע מספר טעמים, המלמדים על היעדר מהימנותו בעיני בית המשפט. גרסתו של הנתבע היתה כי תעודת משלוח הינו מוציא בעת הזמנת עבודה ואילו חשבונית מס מוצאת על ידו בעת ביצוע העבודה (עדותו בעמ' 24 לפרוטוקול), אלא שעדות זו אינה מתיישבת עם מספר ראיות שהובאו, ומספר ראיות שלא הובאו. ראשית, אין זה ברור מדוע הוציא ביום 6.3.14 את החשבונית ת/16 לתצהירו ע"ס 12,850 ₪, על אף שאין חולק, על פי תצהירו עצמו כי באותו שלב טרם בוצעה העבודה, עבודה שבוצעה רק בחודש מאי 2014. חשבונית זו בין אם מתייחסת לחלק מהעבודות בנספח ת/1 ובין אם מתייחסת לעבודות בנספח ת/13. לגרסת הנתבע עצמו אפוא, מעבר למקדמה בסך 10,000 ₪ שקיבל לא היה כל מקום לחייב את כרטיס האשראי בסכום בו חויב בחודש מרץ. אם לא די בכך, העבודות גם לא הסתיימו בחודש מאי, אלא בחודש יולי, אם כן מדוע מוצאת החשבונית הנוספת, על סך 12,950 ₪ במועד 18.5.14?!

11. על כך יש להוסיף, כי הנתבע לא צירף כל תעודת משלוח בגין עלות עבודה נוספת בסך 2,950 ₪ כטענתו, אלא לשיטתו סכום זה נכלל בגדר החשבונית האחרונה בלבד. גם נשאלת השאלה, מהו פירוט הסכום בסך 2,950 ₪ ומדוע סכום לא עגול שכזה?! פירוט למרכיבי סכום זה לא ניתן.

12. אם לא די באלה, ניתן להצביע על התמיהות הבאות: הנתבע טוען כי זיכה את התובעים בסכומים של 1000 ו- 1010 ₪, בגין עבודה במטבח שלא בוצעה לבסוף. דא עקא שזיכויים בגין סכומים אלה לא הציג הנתבע. לא זו בלבד, אלא שהחשבונית – נספח ת/15 מתייחסת בין היתר לעבודה זו בגין פירוק כיור המטבח וכוללת חיוב בסך 1,355.93 ₪ הנכלל במסגרת החיוב בסך 12,850 ₪ שחויבו התובעים, ולא הושב להם. נקל היה בידי הנתבע, לגרסתו הוא להציג תעודות זיכוי בגין סכומים אלה, אך כאלה לא הוצגו. על כך יש להוסיף את הפער הבלתי מוסבר בסך 100 ₪ בין תעודת המשלוח – נספח ת/13 לתצהיר הנתבע, ובין החשבונית בסך 12,950 ₪. עוד יש לציין, כי הנתבע לא הראה כי טענת התובעים כי בעבר לא פעלו בכרטיס האשראי שלהם באמצעות ויזה "עדיף", אינה נכונה, עובדה האומרת דרשני, על גרסת הנתבע כי במקרה זה דווקא בחרו בשיטה זו לחיוב כרטיס האשראי, להבדיל מהחיוב הראשוני בסך 12,850 ₪. עוד יש להוסיף, כי הנתבע לא כפר בטענת התובעים כי סך החיובים, בהם חויבו, עמד על סך של 42,127 ₪, ועוד היה נסיון לחיוב נוסף של 790 ₪, אותו עצרו התובעים, כאשר הנתבע אינו מראה כיצד סך כולל זה משקף את כלל החשבוניות שהוצאו לתובעים. בין היתר מציין הנתבע בסעיף 15 לתצהירו עלויות בסך 4,000 ₪, שגם הוא אינו מכסה את כלל החיובים, כאשר סכום זה נתמך על ידו בחשבוניות על סך 2,100 ₪ בלבד.

13. עוד יש להוסיף את טענת התובעים, כי גם לא כל האביזרים המופיעים בחשבונית בסך 6,016.95 ₪ סופקו להם, ולא בעלות האמורה. לעניין זה יש לציין כי הנתבע בחשבונית המסומנת כנספח ת/15 לתצהירו, מנימוקים השמורים עימו (עמ' 21 לעדותו), לא פירט בחשבונית את עלויות האביזרים, ולא צירף גם את חשבוניות הספקים בגין רכישתם. עובדה זו פועלת לרעתו. לא נסתרה טענת התובעים המסתמכת על המסמך של הספק דוכי, וחשבונית על סך 450 ₪ בגין רכישת כיור רחצה + רגל אלמוג לבן, כי בסך הכל סופקו להם אביזרים בסך 4,360 ₪ בלבד. עוד לא הוכחשה טענת התובעים כי נאלצו להחליף שני צילינדרים בשל אובדן מפתחות על ידי הנתבע, עלות שיש להפחיתה מהמגיע לו.

14. עוד יש להצביע על חוות דעת המומחה מטעם הנתבע בה הינו מציין כי הסכם העבודה היה סכום כולל פאושלי, וזאת בניגוד לגרסת הנתבע בפני, וכן לעובדה כי בחשבונית – נספח ת/19 לתצהיר הנתבע מצוין כי החיוב הינו גם בגין שרטוטים, על אף שהנתבע הכחיש בבית המשפט כי נערכו שרטוטים כלשהם (עמ' 20 לפרוטוקול).

15. התוצאה מכל האמור לעיל הינה, שהוכח בפני , על פי מאזן ההסתברויות, כי החיוב הנוסף בסך 12,950 ₪ לא הוסכם בין הצדדים, והיה חיוב שרירותי אותו חייב הנתבע את התובעים, תוך חריגה מהרשאה.

שאלת הנזקים בדירה:

16. אשר לנזקים מהעבודות שבוצעו על ידי הנתבע. הצדדים כאמור בחרו לוותר על חקירתו של המומחה מטעם בית המשפט. על כן עומדת חוות דעתו בעינה. אתייחס לסעיפים השנויים במחלוקת בחוות הדעת: אשר לצבע הדלת, אין זה מסתבר כי התובעים יבקשו דלת בגוון השונה משאר הבית, לפיכך אני מאשר את הסך של 600 ₪. אני דוחה את טענת הנתבע, כי לא התאפשר לו לבצע תיקונים. אמנם קיימת חובה זו על פי סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, אך הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בכל מקרה, והוא גם אמור להתרשם, שהקבלן מודה בליקויים וקיימת כוונה רצינית שלו לתקנם ושלא התערער האמון בקבלן, כך שאין מקום לאפשר תיקון (ראה: אייל זמיר חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 510-511 (1994); ע"א 472/95‏ ‎ ‎זכריה זלוצין ואח'‏‎ ‎נ' דיור לעולה בע"מ, פ''ד נ (2) 858 (1996). נוכח הכחשת הליקויים וחיוב האשראי הכפול, אינני סבור שיש לאפשר תיקון. אני מאשר את עלות כיוון הדלת בסך 100 ₪. אינני מאשר את עלות השריטה באמבטיה שכן לא הוכח שהיתה קיימת בסיום העבודה. אני מאשר את עלות החלפת חיפוי האמבט בסך 1,500 ₪. אינני מקבל את הטענה כי הקירות רוצפו בשלב מאוחר יותר. מעבר לעובדה שהטענה לא הוכחה, היא סותרת את טענת הנתבע שהעבודות החלו רק בתחילת חודש מאי. אני מאשר את עלות פירוק האריחים בפינות האמבטיה בסך 400 ₪. עוד אני מאשר את עלות שווי האריחים מסביב לחלון בסך 1,000 ₪. עוד אני מאשר את עלות תיקוני השפכטל בסך 500 ₪. נוכח קביעת המומחה כי הרטיבות נובעת מפגם בברז האסלה, אינני מקבל את טענת הנתבעים שהנזק נובע משימוש התובעים. סך הכל הנזקים הינם הסך של 4,100 ₪.

17. נוכח עלות התיקונים המזערית לא מצאתי מקום לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש.

סיכום:

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים בתוך 30 יום מהיום את הסכומים כדלקמן:

א. סך של 12,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.5.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

ב. סך של 4,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – 14.7.16 ועד התשלום המלא בפועל.

ג. עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ח, 15 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.