לפני בקשה מוסכמת שהוכתרה כבקשה למחיקת בקשה לאישור תובענה כייצוגית ולהסתלקות מהתובענה, בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הבקשה:

ביום 13.12.2015 הגיש המבקש, מר נסים זמיר, תושב העיר בית שאן (להלן: "המבקש") נגד עיריית בית שאן (להלן: "המשיבה") בקשה לאישור תובענה כייצוגית ולצידה תובענה (להלן: "בקשת האישור" ו- "התובענה" בהתאמה), ובמרכזן הטענה כי המשיבה משתמשת במפוחי עלים בניגוד לחוק. על פי הנטען, מדי יום, בשעות הבוקר המוקדמות, פועלת המשיבה לניקוי רחובות העיר באמצעות מפוחי עלים על-ידי עובדי המשיבה ו/או מי מטעמה, דבר הגורם לזיהום אוויר הנוצר כתוצאה מהאבק הרב הנובע לכאורה מהשימוש במפוחים וכן גורם לזיהום אוויר כתוצאה מפליטת חומרים מזהמים ממפוחי עלים המצוידים במנועי שתי פעימות לאחר שריפת הדלק, ובנוסף, גורם לרעשים מוגזמים ובלתי נסבלים.

המבקש ביסס את תביעתו ואת בקשת האישור על עילות שונות וביניהן: עילת תביעה מתחום המשפט הסביבתי – זאת מכוח חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן : "החוק למניעת מפגעים"), ומכוח התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992 (להלן: "התקנות למניעת מפגעים"), וכן מכוח חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992 (להלן: "החוק למניעת מפגעים סביבתיים") . בנוסף לעילת תביעה נזיקית על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן לעילות תביעה מתחום המשפט החוקתי ומתחום המשפט המנהלי.

לטענת המבקש, השימוש במפוחים כמפורט לעיל נאסר בהוראת חוק מפורשת החל מיום 27/4/2011 זאת מכוח תקנה 13א לתקנות למניעת מפגעים הנ"ל, אשר הותקנו מכוח החוק למניעת מפגעים, דבר המקים את עילות התביעה שלעיל כנגד המשיבה וכמפורט בתביעה ובבקשת האישור.

לתמיכה בטענותיו צרף המבקש לבקשת האישור חוות דעת מטעם הגב' בכרי נאילה, מומחית לאיכות הסביבה.

המבקש ביקש להגדיר את הקבוצה שבשמה מוגשת התובענה באופן שתכלול את כל תושבי העיר בית שאן ו/או המבקרים הקבועים בעיר, אשר נפגעו מהרעש ומהמפגע הבריאותי אותו מייצרת המשיבה כתוצאה מהשימוש במפוחי עלים לצורך ביצוע הניקיון בעיר.

המבקש עתר לסעד הצהרתי, לצו אל תעשה וכן לסעד של פיצוי לכל משק בית בתחום שיפוטה של המשיבה בסך של 400 ₪ לכל תושב, כאשר סך כל הפיצוי לכלל חברי הקבוצה הוערך על ידי המבקש בסך של 8,400,000 ₪ על דרך האומדן, (לפי הנחה כי בבית שאן כ-21,000 תושבים).

ביום 1.5.16 הוגשה על ידי הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה וכן בקשה למחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת ההסתלקות"), וזאת לפני שהוגשה תשובה מטעם המשיבה ואף בטרם התקיימה ישיבה מקדמית בתיק.

לבקשה צורפו תצהירי המבקש ובא כוחו, לפיהם הבקשה מגלמת את מלוא ההבנות שהושגו בין הצדדים והמבקש ובא כוחו לא קיבלו, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה כלשהי מאת המשיבה בקשר עם הסתלקותם מהתובענה ומבקשת האישור.

על פי הנטען בבקשת ההסתלקות, הצדדים ניהלו שיג ושיח, והוחלט על הפסקת השימוש במפוחי עלים, ובהתאם ניתנו גם הוראה והנחיות לעובדי הרשות וכן לקבלן המבצע את עבודות הגינון והניקיון בשטח המשיבה. עוד נטען כי לאור ההסכמות שוכנעו הצדדים שעדיף בנסיבות העניין להגיש הודעת הסתלקות, זאת לא מבלי לציין כי ההסתלקות בשלב זה תייתר את הדיון בהליכים ותפחית את העומס המוטל על בית המשפט.

עוד עולה מבקשת ההסתלקות, כי הוסכם בין הצדדים שבקשת האישור תסולק ותידחה תביעתו האישית של המבקש זאת אף ללא צורך בפרסום הודעה בקשר להסתלקות, וכן ביקשו הצדדים פטור מההליכים הקבועים בסעיף 16 (ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וכן בהתאם לתקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, ובכלל זה פטור מפרסום הודעה לצורך מציאת תובע חלופי וממשלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה.

בשאלת הגמול לתובע ושכר טרחת בא כוחו, ובהתאם למוסכם בבקשת ההסתלקות, הוגשו סיכומים קצרים בכתב מטעם הצדדים.

בסיכומי המבקש נטען כי לאור העובדה שהגשת הבקשה לאישור הביאה לחדילת הרשות מלעשות שימוש במפוחי עלים, הושגה תכליתה של בקשת האישור, ובהתחשב בשיקולים המצדיקים את מתן הגמול, לרבות: התועלת בהגשת הבקשה, השגת המטרה, מידת הסיכון והטרחה לצד עידוד תובענות ייצוגיות, התועלת העתידית, הודאת המשיבה בפעולה האסורה וכן בהתחשב במעמדה של המשיבה כרשות ציבורית, רואה המבקש כי מן הראוי להעמיד את הגמול למבקש על סך 20,000 ₪, את שכר טרחת בא כוחו על סך של 50,000 ₪ ולחייב את המשיבה בעלות חוות דעת המומחה בסך של 3,000 ₪. נטען כי יש להתבסס על שיטת החישוב שנקבעה בפרשת רייכט ושלפיה השיטה אשר תונהג היא שיטת האחוזים מסכום הגבייה הבלתי חוקית, וכן נטען כי הסכומים המוצעים יסודם בסכומים אשר נפסקו בהליכים דומים.

בסיכומי המשיבה נטען כי לאחר שהמשיבה קיבלה לידיה את בקשת האישור ואת התובענה הייצוגית, היא הורתה על הפסקת פעילות מפוחי העלים באזורי מגורים או במקום בו ניתן לשמעם באזורי מגורים, והסכימה על הגשת הודעת ההסתלקות דנן.

לעניין הגמול נטען ע"י המשיבה כי הגדרת הרעש הינה סובייקטיבית ולכן לא היה צורך בצירוף חוות דעת כלשהי לתמיכה בתובענה, בנוסף נטען כי לא נערכה פנייה מוקדמת לרשות, אשר לשיטת המשיבה, היה בה כדי לסיים את ההליך לאלתר בלא צורך בערכאה דיונית ככל שהייתה ניתנת כמתחייב. בנוסף נטען כי הטרחה הייתה מינימלית כמו גם הסיכון, זאת לאור העובדה כי ב"כ המבקש נקט בהליכים דומים בשני תיקים אחרים (אשר צורפו לסיכומי המבקש), הגיש תובענות כמעט זהות לתובענה בתיק דנן, ואף צירף להן חוות דעת מומחה כמעט זהות לחוות הדעת שצורפה לתובענה דנן. עוד טוענת המשיבה כי אין עסקינן בתובענה שהוגשה מחמת גבייה שלא כדין, ולכן אין לקבל את שיטת החישוב המוצעת ע"י המבקש. לפיכך, לשיטתה, הסכומים המרביים המוצעים הינם סך של 3,000 ₪ כגמול למבקש, וכן 18,000 ₪ בגין שכר טרחת בא כוחו, וזאת בדומה לסכומים שנפסקו בפסקי הדין שצירף המבקש לסיכומיו ושבבסיסן עומדת אותה עילת תביעה.

המבקש הגיש תשובה קצרה מטעמו לסיכומי המשיבה, במסגרתה נטען כי הוא פנה לנציג בכיר מטעם המשיבה, ורק לאחר שלא מצא מענה הגיש את התובענה. לשיטתו, פנייה מוקדמת למשיבה דרך נציג בכיר מטעמה באמצעות המדיה האלקטרונית הינה פנייה לכל דבר ועניין, שכן לטענתה בית המשפט העליון לא התייחס לצורת הפניה המוקדמת ולאופן שהיא צריכה להיות מופנית ומועברת לרשות.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשת האישור ובחנתי את המתווה המפורט במסגרת הבקשה להסתלקות, הגעתי לכלל מסקנה, כי ראוי להיעתר למבוקש.

בהתאם להוראת סעיף 16 (א) לחוק, מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלקו מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבלו במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות המבוקשת, אלא באישורו של בית המשפט.

בענייננו הצדדים הגיעו להסכמות לגבי ההסתלקות לפי המתווה המוצע בבקשת ההסתלקות, אך לא הציעו סכום מוסכם כלשהו לגבי גמול ושכר טרחה. חרף האמור ביקשו הצדדים להגיש טיעונים מטעמם לעניין גמול ושכר טרחה.

עיון בטיעוני הצדדים מעלה כי אין ביניהם מחלוקת בדבר ההצדקה לתגמל את המבקש ובא כוחו, אלא שעיקר המחלוקת היא לגבי גובה הסכומים כאמור. לכן, אף שלא הוסדר ו/או סוכם ע"י הצדדים בבקשת ההסתלקות עניין הגמול ושכר הטרחה, ברור כי עדיין מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת, שיש לבוחנה בקפידה ובזהירות ראויה זאת לאור ההלכה הפסוקה.

כבר נפסק כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לאישור הסתלקות שלצידה גמול למבקש ולבא כוחו, עליו לבוחנה בזהירות ראויה, שמא יחטא לתכלית העומדת בבסיס החוק. ראו לעניין זה: ת"צ (חי') 4013-10-15 מלכה ליאור נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (פורסם בנבו, 6.1.16) סעיף 5 לפסק הדין:

"ככלל לא ראוי לאשר הסתלקויות מתוגמלות כדבר שבשגרה. כלל זה נובע מהצורך שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות וכן מן החשש, כי צדדים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה מטעמים של שמירה על תכליות החוק לשמוע אותן עד תומן. ראה: ת"צ 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ, (26/11/14).

עם זאת, כמו כל כלל, גם לכלל זה יש חריגים, בהם כן ראוי לאשר הסתלקויות מתוגמלות. חריגים אלה יתקיימו, במצבים בהם עולה, כי קיימת אמנם הפרה של הוראות הדין, ההפרה תוקנה, וקיים קושי ממשי בהוכחת הנזק. ראה: ת"צ 17446-07-12 רואי מנדל נ' קואופ ישראל נ' רשת סופרמרקטים בע"מ, (09/03/15). חריגים אלה, שואבים כוחם מסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע, כי הסתלקותו של מבקש מבקשה לאישור תובענה כייצוגית וכן אישור קבלת כל טובת הנאה בקשר להסתלקות המבוקשת טעונה את אישורו של בית המשפט."

ראו גם: סעיפים 22 ו-23 לחוק; וכן ת"צ 55990-01-13 סמיר נסאר נ' תעשית אבן וסיד בע"מ (פורסם בנבו, 10.9.14) והמאוזכר שם, עמ' 4).

בנסיבות העניין ובהתאם לאמור בסעיף 2 לבקשת ההסתלקות, וכן בהתאם לסעיף 6 לסיכומי המשיבה, שלפיהם בקשת האישור כמו גם התובענה גרמו למשיבה להפסיק את השימוש במפוחי עלים באזורי מגורים או במקום בו ניתן לשמעם באזורי מגורים, נחה דעתי כי ההפרה תוקנה, התנהלות המשיבה באה על תיקונה וכי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

לנוכח האמור ומשתוקן הטעון תיקון, אינני סבור כי טמונים יתרון ותועלת ממשיים בהמשך ניהול ההליך, ומשכך, איני רואה טעם מוצדק להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים או על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות, מה שיהא כרוך בהכרח בהוצאות ניכרות, בסרבול ההליך שלא לצורך, וזאת בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בעניין זה (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נגד כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 22.12.2010). בנוסף יש לזכור, כי אין בבקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בי- דין כלפי כלל חברי הקבוצה, למעט המבקש.

בשים לב לבקשת ההסתלקות המוסכמת, אני מורה בזאת על דחיית התובענה האישית של המבקש, ועל מחיקתה של בקשת האישור.

לעניין פסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, נותרה סוגיה זו לשיקול דעת בית המשפט. כאשר מטבע הדברים, ונוכח העובדה שעסקינן ברשות ציבורית ובכספי ציבור, שיש לנקוט לגביהם בזהירות המתחייבת, שהרי כספים אלה נועדו בסופו של דבר לרווחת התושבים (עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 27.12.10).

בקביעת שיעורם של הגמול לתובע המייצג ושכר טרחת בא כוחו כאמור, מונחה בית-המשפט לפעול, בהתאם לקבוע בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, המונים רשימת טעמים אותם ישקול בית המשפט, בין היתר, בהתייחס לאופן ניהול ההליך ומועד ההחלטה לסיימו כחלק משיקולי מדיניות משפטית.

סעיפים 22 (ג)(1) ו- 23 (ג) לחוק מקנים לבית המשפט סמכות, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק גמול למבקש ולבא כוחו "במקרים אשר בהם "נחסמה דרכו" של התובע המייצג מלהגיש תובענה ייצוגית נגד הרשות" (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (פורסם בנבו, 25/12/2012) פסקה 29), לפיהם הסיכוי לתשלום גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו במקרי הסתלקות מהתובענה יגדל ככל שיפעלו לסיום ההליך מוקדם ככל האפשר, תוך מניעת בזבוז משאבים מיותרים וזמן שיפוטי יקר.

מן הכלל אל הפרט:

נתתי את דעתי לטיעונים המפורטים של ב"כ המבקש, ובמקביל נתתי דעתי לכך שאין המשיבה מתנגדת לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין לב"כ המבקש, אך היא חולקת על גובה הגמול ושכר הטרחה שעתר להם המבקש, ועותרת כי ייפסקו גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו בדומה לסכומים שנפסקו בתיקים שעסקו בסוגיות זהות, ואשר המבקש בעצמו הפנה להם במסגרת סיכומיו.

מקובלת עליי הטענה כי הגשת בקשת האישור והתובענה הייתה כרוכה בהשקעת עבודה וטרחה, וכן שהמבקש ובא כוחו נטלו על עצמם סיכון כלשהו, יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שאין מדובר בתובענה ראשונה מסוגה, אלא בכזו שקדמו לה תובענות דומות וכמעט זהות (לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, נגד עיריית עכו ונגד עיריית כרמיאל), כך שמדובר בעבודה מופחתת ובטרחה פחותה משמעותית, שכן נראה כי נעשתה כאן עבודת "העתק הדבק", דבר שיש לתת לו את המשקל המתחייב בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר.

מאידך, דומני שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שההליך דנא אכן הביא תועלת לכלל התושבים והמבקרים בתחום השיפוט של המשיבה, שכן סבורני כי הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, השיגה את התכלית שלשמה הוגשה.

בד בבד, יש להביא בחשבון שההליך התנהל באופן יעיל, זאת לאור השלב המוקדם בו הסתיים, משבקשת ההסתלקות הוגשה בטרם הגשת תשובת המשיבה, על כל המשתמע מכך לעניין מורכבות ההליכים וטרחת המבקש ובא כוחו, זאת כמובן, מבלי שהתנהלו דיונים כלשהם בהליך, מה שמנע הוצאות מיותרות וחסך השקעת משאבים לשני הצדדים.

במקביל, מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה התובענה ו/או בקשת האישור אינן עוסקות בגבייה שלא כדין שבוצעה ע"י הרשות, ולכן אינני מאמץ במקרה דנא את שיטת החישוב שעליה הצביע המבקש בסיכומיו, שלפיה שיעור הגמול ושכר הטרחה ייקבעו לפי אחוזים מסכום הגבייה הבלתי החוקית.

לאור האמור, ובהציבי את כל השיקולים הרלוונטיים לנגד עיניי, בייחוד העובדה שמדובר בשחזור של תובענות קודמות כמפורט לעיל, אני מעריך את הסכומים המגיעים למבקש ולבא כוחו כדלקמן:

גמול המבקש יעמוד על סך של 3,000 ₪.

שכר טרחת בא כוח המבקש יעמוד על סך של 15,000 ₪, לאור העובדה שמדובר בתובענה כמעט זהה לתובענה קודמת.

החזר הוצאות, בגין חוות דעת מומחה, על סך 3,000 ₪.

סוף דבר

אשר על כן, ניתן בזאת תוקף של פסק דין למתווה המפורט בבקשה.

אני מאשר את הסתלקות המבקש מבקשת האישור ומורה על מחיקתה.

תביעתו האישית של המבקש – נדחית.

בהתאם לאמור לעיל, המשיבה תישא בגמול המבקש בשכר טרחת בא כוחו וכן בהוצאות המבקש בגין חוות דעת מומחה שצורפה לתביעה ולבקשת האישור לפי הסכומים המפורטים לעיל.

הסכומים ישולמו למבקש ולבא כוחו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בנסיבות אלה, הדיון הקבוע ליום 26/10/2016 לשעה 14:00 מבוטל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין אל כבוד מנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ו, 11 יולי 2016, בהעדר הצדדים.