1. בפניי שתי תביעות שאוחדו, בשתיהן הצדדים הם הייכל משאבות בע"מ (להלן "הייכל משאבות") ומר ליאור לוי (להלן "לוי"), שהיה עוסק מורשה של ל.ל. משאבות בטון.
2. הייכל משאבות הינה חברה העוסקת באספקת בטון ומשאבות בטון לאתרי בנייה ברחבי הארץ. לוי אף הוא עסק כעצמאי באספקת משאבות בטון לקבלני בנייה. הצדדים התקשרו ביניהם בשנת 2015. לוי היה מזמין משאבת בטון מהייכל משאבות עבור קבלן מסויים, והייכל משאבות היתה מספקת את המשאבה והעובדים לקבלן שהיה אחראי על הבאת הבטון עצמו. לוי אמור היה לשלם להייכל משאבות עבור כל הזמנה כזו סכום קבוע עבור עצם פתיחת המשאבה ושאיבת 10 קוב בטון. מעל כמות זו היה קבוע תשלום עבור כל קוב בטון נוסף שנשאב.
3. הייכל משאבות הגישה תביעה בטענה כי לוי לא שילם לה עבור חלק מההזמנות שביצעה עבורו. סכום התביעה הועמד על סך של 60,000 ₪. לוי התגונן בטענה שהסכום הנתבע הוא מופרז, וכי הייכל משאבות מנסה לחייב את לוי גם על יציקות שבוטלו או לא נעשו על ידה כלל.
4. מנגד הגיש לוי תביעה נגד הייכל משאבות על סך של 50,000 ₪ וזאת בגין הזמנת יציקה לעבודה שבוצעה ברחוב הפלמ"ח בירושלים. לוי טוען כי הזמין את הייכל משאבות לבצע יציקה באתר הבנייה, אך במהלך היציקה נטשו עובדיה של הייכל משאבות את המקום ללא כל סיבה מוצדקת. לטענת לוי האירוע גרם לו לנזק תדמיתי חמור מול הקבלנים שהיו מזמינים ממנו עבודות. בכתב הגנתה טענה הייכל משאבות כי עובדיה עזבו את המקום בידיעתו של לוי ובאישורו.

דיון והכרעה – תביעת הייכל משאבות

1. מטעם הייכל משאבות הוגש תצהירו של מר אבו הייכל סעדה שהינו מנכ"ל בחברה (להלן "סעדה"). לטענתו, נותר ללוי חוב של 45,000 ₪ בגין הזמנת משאבות בטון. בנוסף הצהיר כי נגרמו לו נזקים של 15,000 ₪ נוספים, אך נזקים אלו לא פורטו ולא הוכחו ולכן אין מקום לקבל טענה בעניין זה.
2. באשר לחוב הוגשו מטעם הייכל משאבות טבלאות של ריכוז החוב המפרטות את תאריך ההזמנה, אתר העבודה, פרטים על משאבת הבטון וכמות הבטון שנשאבה, והסכום לתשלום עבור כל הזמנה. כמו כן צורפו תעודות משלוח עבור כל הזמנה.
3. יש לציין כי אין התאמה מלאה בין הרשום בדפי ריכוז החוב לבין תעודות המשלוח, כך שישנם חיובים בדפי ריכוז החוב שאין להם תעודת משלוח תואמת. לא ניתן כל הסבר מטעם הייכל משאבות מדוע תעודות משלוח אלו חסרות. לפיכך אני סבורה כי יש לחשב את החוב על בסיס חיובים המופיעים בדפי ריכוז החוב, אך רק אם יש לצידם תעודות משלוח תואמות. חיובים המופיעים ברישומי החברה ללא תעודת משלוח תואמת לא הוכחו לטעמי כנדרש, ולפיכך אין לחייב את לוי בגינם.
4. בנוסף אציין כי חלק מתעודות המשלוח חתומות וחלקן אינן חתומות. בעניין זה אני סבורה כי יש לחשב את החוב גם על בסיס תעודות המשלוח שאינן חתומות. סעדה העיד כי עובדיו מחתימים את מנהל העבודה באתר על תעודת המשלוח, אך לעיתים היציקה נגמרת בשעה בה מנהל העבודה כבר אינו בשטח כך שהתעודה מוחזרת ללא חתימה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 20-22). אני סבורה כי יש לקבל טענה זו.
5. יש לציין כי גרסתו של לוי בתצהירו הינה כי הוא חייב לכל היותר 6,000 ₪ להייכל משאבות אך בשל ההפסדים שנגרמו לו גם סכום זה הוא אינו חייב לשלם. טענה זו תומכת בטענתה של הייכל משאבות לקיומו של חוב. עם זאת, טענה זו אינה מפורטת, אינה מבוססת בראיות או במסמכים אלא נאמרה כטענה סתמית בתצהירו של לוי. בנסיבות אלו יש להעדיף את טענותיה של הייכל משאבות, למצער אלו שמגובות בתעודות משלוח, ולדחות את הכחשתו החלקית והסתמית של לוי.
6. לוי טוען כי החוב מופרז, כי הסכום שחוייב גבוה מזה שסוכם, וכי חלק מהעבודות להן טוענת הייכל משאבות כלל לא בוצעו. אלא שגם טענות אלו נטענו בעלמא ללא כל ביסוס. יתרה מכך, לוי העיד כי ישנן חשבוניות על תשלומים שביצע, ואף יש בידיו רישומים מסודרים על המקומות שבהם נעשו יציקות על ידי הייכל משאבות כולל תאריך ומקום היציקה (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 24; עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 17-18). למרות זאת לא צירף לוי לתצהירו ולו מסמך אחד להוכחת טענותיו. מחדלו בהבאת הרישומים שיש בידיו לטענתו צריך להיזקף לחובתו.
7. סעדה בעדותו הסביר את אופן חישוב החוב. ישנו חישוב בהתאם לסיכום שמשולם על עצם פתיחת המשאבה ועל 10 קוב ראשונים שנשאבים. בעדותו לא זכר לומר מה היה הסיכום עם לוי, אך טען שמדובר בסכומים של בין 600 ₪ ל-900 ₪ עבור פתיחת משאבה. אחרי שאיבת 10 קוב ישנו חיוב של בין 20 ל-25 ₪ לכל קוב נוסף (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 14-20).
8. מריכוזי החוב שהוגשו מטעמה של הייכל משאבות עולה כי לוי חוייב ב-750 ₪ לפתיחת משאבה ו-10 קוב ראשונים, וב-20 ₪ לכל קוב נוסף. נתונים אלו מתיישבים עם עדותו של סעדה ולכן יש לקבל את החישוב שנעשה בריכוזי החוב, כל עוד הוא מגובה בתעודות משלוח תואמות. עוד אעיר כי ישנן שתי תעודות משלוח שעליהן צויין "ביטול" וחוייבו ב-750 ₪. סעדה הסביר כי אם המשאבה הגיעה לשטח ובסופו של דבר לא נעשתה יציקה הוא גובה עבור פתיחת המשאבה (דהיינו 750 ₪). הסבר זה מקובל עלי.
9. מכאן לחישוב החוב. הייכל משאבות הגישה 21 תעודות משלוח. מתוכן, תעודת משלוח אחת (מיום 15.5.2015) אינה מצויינת בריכוזי החוב ולפיכך לא ניתן לחייב בגינה. לחודש יוני 2015 ישנן 3 תעודות משלוח מתאריכים 9.6.15, 15.6.15 ו-16.6.15 על סך של 1,030 ₪, 750 ₪ ו-1,390 ₪. עבור חודש יולי 2015 ישנה תעודת משלוח אחת מתאריך 30.7.15 על סך של 1,550 ₪. עבור חודש אוגוסט ישנן 11 תעודות משלוח: מיום 11.8.15 על סך 1,050 ₪, מיום 17.8.15 על סך 750 ₪, מיום 18.8.15 על סך 830 ₪, מיום 19.8.15 על סך 990 ₪, מיום 24.8.15 על סך 1,010 ₪, מיום 25.8.15 על סך 830 ₪, מיום 26.8.15 על סך 750 ₪, מיום 27.8.15 על סך 1,330 ₪, מיום 27.8.15 על סך 770 ₪, מיום 31.8.15 על סך 1,370 ₪ ומיום 31.8.15 על סך 810 ₪. עבור חודש ספטמבר 2015 ישנן 5 תעודות משלוח: מיום 1.9.15 שתי תעודות משלוח על סך 750 ₪ ועל סך 810 ₪, תעודה מיום 3.9.15 על סך 750 ₪, ושתי תעודות מיום 7.9.15 על סך 750 ₪ ועל סך 1,030 ₪.
10. סך כל החוב בהתאם לתעודות המשלוח שפורטו עומד, אם כן, על סך של 19,300 ₪. לכך יש להוסיף מע"מ שעמד אז על 18% ולכן סכום החוב הוא 22,774 ₪.

תביעתו של לוי

1. תביעתו של לוי נוגעת לאירוע אחד בו הזמין משאבת בטון מהייכל משאבות לאתר עבודה ברחוב הפלמ"ח בירושלים. לוי בעדותו ניסה להעלות טענות בנוגע לאירועים נוספים, אך מאחר שטענות אלו עלו לראשונה בעדותו ולא הוזכרו בכתב התביעה או בתצהיר מטעמו לא ראיתי להתייחס אליהן.
2. לוי העיד כי ברגע שמגיעה משאבת הבטון לאתר העבודה מודיעים למפעל הבטון שהוא יכול להוציא את הבטון ולהעבירו לאתר. בזמן זה על מפעיל המשאבה להמתין להגעת הבטון. לטענתו, באותו אירוע סירב המפעיל מטעם הייכל משאבות לחכות לבטון ונטש את אתר העבודה. הקבלן התקשר אליו וטען שהגיע בטון מיוחד לאתר אבל המפעילים מקפלים את המשאבה והולכים, דבר שכמובן יכול להביא לאובדן הבטון (ראו עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 19-29). לטענתו, נאמר לו על ידי נציג מטעם הייכל משאבות וגם על ידי המנהל כי יש להם לקוחות חשובים יותר ולכן הם עוזבים את האתר לטובת לקוח אחר.
3. סעדה שהעיד על אירוע זה אישר למעשה את עיקרי פרטיו. לטענתו, עובדיו נאלצו להמתין זמן רב לבטון שלא הגיע. לפי עדותו הוא דיבר עם לוי וקבל על ההמתנה הארוכה ולוי אמר לו ש"אם לא טוב לי שאקח את המשאבה ואלך" (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 30).
4. מהעדויות עולה כי אכן עובדיה של הייכל משאבות נטשו את אתר העבודה באותו יום ולא המתינו לבטון שהיה אמור להגיע לאתר. מעדותו של מפעיל המשאבה עולה תמיכה לעדותו של לוי כי הוא לא אישר את עזיבתם את המקום, אלא שהמפעיל קיבל הוראות מסעדה לעזוב את המקום (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 7). עוד עולה מעדותו של המפעיל כי הוא אכן נסע משם ליציקה גדולה אחרת (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 16-27).
5. לאור האמור יש לקבל את עדותו של לוי בעניין זה ולקבוע כי הייכל משאבות הפרה את החוזה עם לוי באותו אירוע.
6. באשר לפיצוי בגין הנזק שנגרם ללוי מהפרת החוזה. ראשית העיד לוי כי הפסיד את הסכום שהיה אמור לקבל מהקבלן עבור השאיבה. לטענתו מדובר בכ-2,500 ₪ (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 16). מסכום זה יש להפחית את הסכום שהיה אמור לשלם להייכל משאבות עבור השאיבה, אשר עומד לטענתו על כ-800 ₪ (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 21). יש לציין כי ישנן שתי תעודות משלוח מרחוב הפלמ"ח אך אף אחת מהן לא תואמת את גרסתו של לוי שכן בשתיהן נשאב בטון בפועל, וכן התקיימו שאיבות נוספות לאחריהן בעוד שלוי העיד כי לאחר האירוע לא עבד יותר עם הייכל משאבות. אוסיף כי אף לא אחד מהעדים יכול היה להצביע על תאריך האירוע נשוא התביעה. לפיכך יש להניח כי לוי לא חוייב בגין אירוע זה ויש להפחית את התשלום שהיה אמור לשלם להייכל משאבות בהתאם לעדותו.
7. מעבר לכך טען לוי בעיקר לנזק מוניטין ולהפסד עבודה אצל הקבלן הספציפי. לטענתו, אותו קבלן הפסיק לעבוד איתו לתקופה מסויימת ולאחר מכן חזר לעבוד איתו לאחר שקיזז ממנו סכום מסוים כפיצוי על האירוע (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 3-5). לפי עדותו של לוי אותו קבלן היה יכול לתת לו שתי יציקות בשבוע ומאחר שהפסיק לעבוד איתו לתקופה מסויימת הפסיד כסף עבור עבודות פוטנציאליות אלו (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 23-26). לוי מעריך את הנזק שנגרם לו בסכומים של בין 15 ל-25 אלף ₪.
8. יש לציין כי ככל הנראה הקבלן באותו אירוע הצליח לפתור את המשבר שנוצר באתר ולהביא משאבת בטון אחרת שביצעה את העבודה. הדבר עולה הן מעדותו של סעדה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 5), והן מעדותו של לוי (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 27, עמ' 26 לפרוטוקול ש' 3-4).
9. יש אמנם לקבל את עדותו של לוי לעניין נסיבות האירוע ולכך שנגרם לו נזק באירוע, בעיקר בגין הפסד עבודה מאותו קבלן. עם זאת, לא ניתן לפסוק נזק כאשר לא הובאה כל ראיה להוכחתו ולתמיכה בו. אמנם לא ניתן לכמת נזק כזה במדויק אך ניתן היה להסתפק בנתונים שיסייעו בכימות נזק זה ובהערכתו. כך, לא נמסר על ידי לוי לאיזו תקופה הפסיק הקבלן לעבוד איתו; לא הובאו נתונים על כמות העבודה שסופקה לו על ידי אותו קבלן לפני האירוע ועל המחירים ששולמו לו על עבודתו; לוי לא הציג מסמכים ונתונים מדוייקים על הקיזוזים והפיצוי שנאלץ לשלם לאותו קבלן לטענתו לאחר שחזר לעבוד איתו, וכו'. לטענתו של לוי יש בידיו מסמכים להוכחת נזקיו אך הוא לא צירף אף מסמך כזה לתביעתו (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 6-10).
10. יש לציין בנקודה זו כי לאחר שניתנו מספר דחיות להגשת התצהירים מטעם לוי, הוגשו לבסוף התצהירים ביום 29.1.18 יחד עם בקשה לזמן שני עדים נוספים לדיון וזאת ללא כל פירוט נוסף מלבד שמותיהם של העדים ואף ללא כתובת מדוייקת. לפיכך הוריתי ללוי להבהיר עד ליום 31.1.18 את הרלוונטיות של עדים אלו להליך, ולמסור כתובת מדויקת לצורך זימונם. הבהרה כזו לא הוגשה ולפיכך ביום 1.2.18 דחיתי את הבקשה לזימון העדים. ביום 12.2.18, יום אחד בלבד לפני מועד ההוכחות, שב לוי וביקש את זימונו של אחד העדים, שהוא הקבלן הרלוונטי לאירוע התביעה מטעמו. בקשה זו הוגשה ללא תגובת הייכל משאבות. בהחלטה מאותו היום קבעתי כי "מועד הגשת הבקשה, יום בלבד לפני מועד ההוכחות וללא תגובת הנתבע מעורר קושי. עם זאת על מנת לא לפגוע באפשרות להוכיח את התביעה וההגנה בתביעה שכנגד אתיר את זימון העד". עוד קבעתי כי לוי ידאג להתייצבותו של העד, וכי אם לא יתייצב לדיון יאלץ לוי לוותר על עדותו.
11. הקבלן לא התייצב לדיון וסברתי כי אין מקום לקביעת מועד הוכחות נוסף לצורך זימונו וזאת בשל מחדליו של לוי. מדובר בתביעות בסדר דין מהיר שנפתחו בדצמבר 2015 והתקיימו בהן שני דיונים מקדמיים. ללוי היה די והותר זמן לדאוג להוצאת זימון במועד לעד זה וכך להבטיח את התייצבותו לדיון. מובן כי בקשה לזמן עד יום לפני דיון הוכחות אינה מאפשרת המצאת זימון כדין מטעם בית המשפט באופן אשר יבטיח את התייצבותו של העד לעדות.
12. מעבר לכך אוסיף כי, כפי שציינתי לעיל, לא היה צורך בעדותו של הקבלן לצורך הוכחת האירוע עצמו, שכן בעניין זה קיבלתי את עדותו של לוי. יתכן שהקבלן היה יכול לשפוך אור על הנזקים שנגרמו ללוי, אך למעשה לוי היה יכול לשפוך אור על נזקים אלו בעצמו, ובוודאי יש לו מידע רב יותר בעניין זה מאשר לקבלן. למרות זאת, כאמור, הנזקים לא פורטו בתצהיר מטעמו של לוי, לא הובאו כל נתונים ומסמכים בעניין, ולפיכך אין ללוי להלין אלא על עצמו.
13. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש לפסוק נזק ללוי בגין הפסד עבור אותו יום עבודה על סך של 1,700 ₪ בלבד.
14. התוצאה היא, אם כן, שעל לוי לשלם להייכל משאבות סך של 21,074 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (13.12.2015) ועד התשלום בפועל. בהתחשב בכך שתביעתו של לוי התקבלה באופן חלקי, ישא לוי בשכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪ בלבד וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ח, 08 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.