החייבת הוכרזה כפושטת רגל ונקבעה לה תכנית פירעון, שקיבלה תוקף של פסק דין.

החייבת לא עמד בתנאי התכנית, חדלה מלשלם וצברה חוב פיגורים.

ניתנו לחייבת הזדמנויות רבות (!!) לסלק מחדליה אולם הדבר לא נעשה. התנהלותה של החייבת חסרת תום לב, וזאת לשון המעטה. בעניין זה אין לי אלא להפנות לפסק הדין שכבר ניתן ביום 16.1.20 במסגרתו הובהר כי ההליך בעניינה של החייבת בוטל בעבר. גם לאחריו (!), ביקשה החייבת להשהות את כניסתו לתוקף, ואף הוא בוטל בפסק הדין מיום 11.2.20, עת שבה, שוב, החייבת להליך.

אלא שמאז שבה לסורה ואף על פי כן, ניתנה לה התראה ביום 10.9.20. היא אף הצהירה שהיא זקוקה לארכה בת 7 ימים, ועל בסיס הצהרה זו ניתנה לה ארכה נוספת עד ליום 30.10.20. מהודעת הנאמן עולה כי החייבת לא עמדה בהצהרתה ולמעשה למן 01/20 לא שילמה דבר !.

בנסיבות אלו מדובר בחוסר תום לב מובהק שאינו מתיישב עם דרישות הליך זה ועם ההפטר המותנה, ולכן אני מורה כי צו הכינוס והכרזת החייבת מבוטלים למעט צו עיכוב יציאה מהארץ שיישאר בתוקפו למשך 90 יום. כספים שנצברו בקופה יחולקו בהתאם לתקנות והוראות הכונ"ר.

ניתן היום, ו' כסלו תשפ"א, 22 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.