<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד יוסף צמח.

מטעם הנאשם: הובא, ע"י עו"ד תאופיק ג'בארי.

פרוטוקול

ב"כ הנאשם: מבקש להרחיב את המינוי מטעם הסנגוריה הציבורית אף לתיק העיקרי.

<#3#>

החלטה

אני מאשר ייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית באמצעות עו"ד ג'בארי אף בתיק העיקרי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ג' טבת תשע"ו, 15/12/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם: חברי איפשר לי לעיין בחומר הראיות ולכן אנחנו נודה היום בכתב האישום ונוותר על אורכה של 48 שעות לתשובה.

הנאשם: אני מודה במיוחס לי בכתב האישום.

<#5#>

הכרעת דין

נוכח הודאת הנאשם למיוחס לו בכתב האישום אני מרשיע אותו בעבירה של כניסה לישראל ללא היתר.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ג' טבת תשע"ו, 15/12/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש: מגיש ה.ק.

מדובר בנאשם יליד 1992, תושב השטחים, לפי כתב האישום הנאשם הודה בתאריך 14.12.15, מפנה לכתב האישום. שהה שלא כחוק וללא היתר בישראל. לנאשם עבר פלילי שאומנם מתרכז בהרשעה אחת אך מדובר בשלושה תיקי אישום, בגין העבירות הבאות:

הנחת חומרי חבלה במטרה לגרום מוות, יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה ועוד. בגין הרשעה זו נאסר הנאשם מאסר בפועל לתקופה של שנתיים. כמו כן קיבל עונשים נלווים, מגיש ר"פ.

הערכים החברתיים שנפגעו בביצוע העבירה, צריך להילקח בחשבון, מדובר בעבירה הפוגעת בערך הפרטי של כניסה לישראל וזו זכותה של מדינת ישראל לקבוע את זהות הבאים בשעריה, לפי חוק הכניסה לישראל. נפגע הערך החברתי של ביטחון המדינה ואזרחיה, אסור להתעלם מהמצב הביטחוני השורר כרגע במדינה מה שמוביל אותי לענישה הנהוגה כיום שהיא תוצר של הלכת אלהרוש אשר קובעת שלפי השעה רף הענישה יכול להשתנות לפי המצב, מדובר בתקופה בה מידי יום אנו שומעים בחדשות על אירועי דקירה ו/או דריסה בהם לצערי אזרחי ישראל מוצאים את מותם או נפצעים. אין זה חדש שמרבית האירועים שציינתי לעיל מבוצעים ע"י שוהים בלתי חוקים ועל כן יש לשים את הדעת בביצוע עבירה בה הודה הנאשם. כאמור מדיניות הענישה השתנתה וכיום מדובר על מתחם ענישה גבוהה יותר ממה שהיה נהוג עד היום והוא קודש מאסר בפועל עד חצי שנה. מפנה לת"פ 1349-11-15 מדינת ישראל נגד דגדגמה, שם נדון ל-40 ימי מאסר בפועל, אצטט בקצרה מדברי כבוד השופט בן טולילא, כי לא יכולה להיות מחלוקת שמצב ביטחוני קשה יכול להשפיע על גזירת העונש בגין כניסה לישראל שלא כחוק. מפנה לת"פ 52720-10-15, ת"פ 38532-10-15, ת"פ 48697-10-15, בכולם נגזר למעלה מ-30 יום שלנאשם לא הייתה עבירה פלילית. מפנה לת"פ 4670-12-15. לאור כל האמור לעיל מתחם הענישה הוא כפי שציינתי אבקש לשים משקל רב לעברו הביטחוני בגינו הורשע הנאשם. עבר ביטחוני שמלווה בסכנה ממשית גם הוא לביטחון הציבור ואין בית המשפט יכול להתעלם מהרשעה זו. לאור כל האמור אבקש חריגה לחומרא בענישה, אין מדובר בשוהה בלתי חוקי רגיל שבה הנה למטרות פרנסה אלא קיים חשש סביר שלאור עברו היה יכול גם להיות שהסיפור היה מסתיים אחרת. אבקש לגזור על הנאשם את הרף העליון של המתחם בתוספת ענישה מותנת ארוכה ומשמעותית בגין העבירה שביצע.

הסנגור טוען לעונש: אני תמהה על טיעניו של חברי ואינני מבין מאיפה חברי שואף את מתחמי הענישה שניסה להציג ואינני מבין על סמך מה חברי מבקש חריגה לחומרא בענישה, כי נכנס שלא לצורכי פרנסה כשהנאשם נחקר וטען שנכנס על מנת לחפש עבודה ולהתפרנס נוכח מצבו הכלכלי הקשה כשאין בחומר הראיות אינדיקציה לביצוע כל עבירה פלילית אחרת או חלילה עבירה ביטחונית כשזו הייתה מטרת הכניסה של הנאשם לארץ. אני מבקש מבית המשפט שלא להתייחס כעיוור לטיעניו של חברי בעניין החשד שהנאשם לא נכנס למטרת פרנסה אלא למטרות אחרות כשאין אנו עוסקים בספקולציות אלא עוסקים בראיות ושאין נמצא ראיות המעידות שהנאשם לא נכנס למטרה של פרנסה והבאת פת לחם למשפחתו. לגופו של עניין, חברי ביקש לקבוע מתחם בין חודש ל-6 חודשים כאשר בעניינו עדיין חלה הילכת אלהרוש שהלכה זו הינה המנחה והמחייבת את בית המשפט כשחברי אף מנוע מלטעון היום לחריגה לחומרא בענישת שב"חים נוכח העובדה שרק לאחרונה נדחו מס' פסקי דין בבית המשפט המחוזי בנצרת ובחיפה ונקבע שם כי אין כל הצדקה לשינוי מתחם הענישה שנקבע בהלכת אלהרוש גם אם מדובר במצב ביטחוני חריג ולמעשה עירעורי המדינה כולם נדחו ונשאר על כנו העונש שנגזר בבתי משפט השלום, היינו נשאר על כנו מתחם הענישה שנקבע בין 0 ל-5 חודשים, בין מסר על תנאי ל-5 חודשים. מדובר בשב"ח שזו כניסתו הראשונה לארץ שמטרת הנכיסה היא פרנסה ועבירת הכניסה לא לוותה בביצוע כל עבירה נוספת כפי שמלמדנו עניינו של הנאשם כאן. מה שטען חברי לא נכון שמדיניות הענישה השתנתה בעקבות המצב הביטחוני ואין זה מגובה בפסיקה שחברי יכול להציג, גם הפסיקה שחברי ציטט, חברי לא הגיש את הפסיקה לבית המשפט, ולא לעיון הסנגור כך שאני לא יודע מה הן אותן נסיבות של ביצוע העבירות שם. אף אינני בטוח שבגין הענישה שחברי ציטט שם לא הוגשו ערעורים מטעם הסנגוריה על גזרי הדין שם. אני מבקש מבית המשפט לא לייחס כל משקל לחומרא לטיעניו אלו של חברי. הערך החברתי שחברי דיבר עליו שנגזר בנסיבות ביצוע העבירה משך השהות בארץ, תנאיו האיישים של הנאשם ותנאי ביתו לרבות עברו הפלילי כאשר הנאשם שהה בארץ תקופה קצרה לצורך חיפוש עבודה כאשר מטרת הכניסה הבאת פת לחם למשפחתו. העבירה לךא לוותה בביצוע עבירה אחרת נוספת ואין לחובתו של הנאשם כל עבר פלילי קודם מאותו סוג ואף לא כניסות קודמות. אומנם חברי הציג גיליון ה.ק. שהינו מבית משפט צבאי שאיננו רלוונטי לקביעת מתחם העונש לעניינו כאן, שם מדובר על עיברות שבוצעו בינואר 2008, לפני כ-8 שנים שהנאשם היה בן פחות מ-18. מאז הנאשם לא ביצע כל עבירה, לא עבירת כניסה לארץ או עבירה ביטחונית אחרת ואף לא עבירה פלילית, הוא ניסה את מזלו בארץ כדי לעבוד ולא הצליח את מזלו להתפרנס. התביעה לא ראתה לנכון להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העיליון ולמעשה נשארה על כנו אותו פסק דין ואותה ענישה שנקבעה בהתאם להלכת אלהרוש. כפי שנטען עבר פלילי אינו אינדקציה לקביעת מתחם העונש ההולם אלה הוא אינדקציה לקביעת עונשו של הנאשם, כאשר מדובר בהרשעה אחת שאינה בבית משפט אזרחי ושאינה רלוונטית בעניינו וכשהיה מדובר בן פחות מ-16 שנים אנו נבקש שלא לייחס לעברו של הנאשם כל משקל לחומרא. מבקש להגיש פסיקה מהתקופה האחרונה, שבגין עבירת כניסה ראשונה גם עם שם העונש הוטל בהתאם למתחם שנקבע באלהרוש ולרוב בתי המשפט הסתפקו בימי מעצר בודדים של עד מספר ימים. מדיניות הענישה צריכה להיות אחידה לכל בתי המשפט בארץ, אני לא חושב שהמחוז הצפוני מנותק מרמת הענישה המוטלת בכל הארץ גם בגין עבירות דומות ששם הענישה הייתה למספר ימי מעצר כשבמחוז הצפוני המגמה היא מגמת החמרה וזו בניגוד לערכו של תיקון 113 לחוק העונשין, שדיבר על שיקול הדעת השיפוטי כדי שבסופו של דבר נאשמים זהים באותן עבירות לא יקבלו עונשים שונים האחד בבית משפט בצפון ואחד בבית משפט במרכז או בדרום הארץ, על כן לאור הפסיקה ולעבודה שעדין חלה בעניינו הלכת אלהרוש אבקש לקבוע את עונשו של הנאשם ברף הנמוך של הענישה, צריך להסתפק הבטלת ענישה הצופה פני עתיד ולהורות על העברתו של הנאשם לרשות הפלסטינית.

ב"כ המאשימה: מפנה לע"פ 57021-10-15 עניין ג'בארי.

הנאשם טוען לעונש: אני מתנצל על זה שנכנסתי לארץ, אני טעיתי. אני רוצה לכפר על העוונות שלי אלמלא הצורך לפרנסה לא הייתי נכנס כך לארץ ללא היתר, יש לי אבא שהוא מבוגר ורק אני מנסה לפרנס את המשפחה. תודה לכם.

<#7#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכניסה לישראל ללא היתר.

הנאשם נעצר ביום 14.12.15 בישראל בגין שהייה ללא היתר כדין.

ב"כ המאשימה טען, כי יש להחמיר עמו בנוגע למאסר בפועל, וכן לקבוע כי מתחם הענישה בעניינו נע בין חודש ל- 6 חודשי מאסר בפועל, וזאת נוכח הרשעותיו הקודמות בגין עבירות ביטחוניות, בין היתר יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה ועוד. עוד הפנה ב"כ המאשימה למצב הביטחוני בחודשים האחרונים בישראל המחייב החמרה בענישת השוהים הבלתי חוקיים.

ב"כ הנאשם טען כי זו כניסתו הראשונה של הנאשם לישראל, לצרכי פרנסה בלבד. ב"כ הנאשם דחה את גישת התביעה לפיה יש מקום לחרוג ממתחם הענישה שנקבע בהלכת אלהרוש, נוכח עברו של הנאשם והמצב הביטחוני. באשר לעברו הביטחוני של הנאשם טען בא כוחו כי מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2008, עת היה הנאשם קטין. לכן, יש ליתן לכך משקל מוגבל. נוכח האמור, עתר ב"כ הנאשם לגזור עליו עונש ברף התחתון של מתחם הענישה וכן עונש הצופה פני עתיד.

הצדדים הגישו לעיוני פסיקה רבה התומכת בטענותיהם ובעתירתם לעונש.

באשר למתחם העונש ההולם, הרי שזה נקבע בהלכת אלהרוש (רע"פ 3677/13) שם קבע בית המשפט העליון כי המתחם הראוי בגין כניסה אחת לישראל ללא עבירות נלוות וללא הרשעות קודמות הינו מאסר על תנאי עד 5 חודשי מאסר. זו מצוותו של בית משפט העליון וכמובן שאין בנסיבות מקרה זה עילה לחרוג ממנה, ולכן עונשו של הנאשם ייגזר במסגרת מתחם זה. על אף המצב הביטחוני הקשה, לא מצאתי כי דווקא במקרה זה יש מקום לחרוג ממתחם הענישה. אמנם לנאשם הרשעות קודמות בגין עבירות ביטחון, אך הללו יישקלו ויינתן להם ביטוי במסגרת העונש שייגזר עליו בתוך מתחם הענישה שנקבע בהלכת אלהרוש.

באשר למדיניות הענישה ולפגיעה שבעבירה זו בערכים המוגנים, הרי שאף בהקשר זה נאמר רבות בפסיקה בעבר. זכותה של מדינת ישראל לקבוע מי הם הבאים בשעריה, ולמנוע פגיעה באזחיה ואף למנוע או למצער לצמצם פשיעה מצד אלו השוהים בישראל שלא כדין.

בהקשר זה אדגיש כי מדובר בעבירה נפוצה ביותר. אף אם מרבית הנכנסים לישראל ללא היתר עושים זאת לצרכי פרנסה בלבד, וללא כוונות ביטחוניות או אחרות, אין להקל ראש בעומס המוטל על כתפי כוחות הביטחון העוסקים חדשות לבקרים באכיפת עבירה זו ומעצרם של שוהים בלתי חוקיים כמעט מדי יום. לא ניתן להתעלם אף מאירועי העבר בהם היו מעורבים שוהים בלתי חוקיים בעבירות רבות, לרבות פיגועים קשים, כך שהחשש קיים וביתר שאת כיום כאשר המצב הביטחוני חמור.

הרשעותיו הקודמות של הנאשם בגין עבירות ביטחוניות חמורות, בגינן אף ריצה 24 חודשי מאסר בפועל, ללא ספק מעוררות חשד וחשש שמא כניסתו לישראל לא נועדה לצרכי פרנסה, או לכל הפחות לא רק לצורך זה. אין ספק שמי שהורשע בעבר בעבירות ביטחון נובע ממנו סיכון מוגבר לביצוען של עבירות נוספות, אף במהלך שהייתו בישראל ללא היתר.

עיינתי בפסקי הדין הרבים אשר הוגשו על ידי ב"כ הצדדים. מפסיקה זו למדתי כי מנעד הענישה, במסגרת מתחם הענישה שנקבע בהלכת אלהרוש, הינו רחב עד מאוד, והוא נע מעונשי מאסר בפועל לימים ספורים ועד לחודשים ספורים.

לקחתי בחשבון לקולא את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה ממש, ביום הגשת כתב האישום, החיסכון בזמן שיפוטי ונסיבותיהם האישיות. מאידך את עברו הביטחוני, את המצב ה ביטחוני כיום המחייב התייחסות הולמת, וכן את הצורך בהרתעתם והרתעת הרבים מביצוע עבירה זו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ובהתחשב בנסיבות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 45 ימי מאסר בפועל מיום מעצרו, 14.12.15.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים החל מיום שחרורו לא יעבור את העבירה בה הורשע בתיק זה.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי בנצרת.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ג' טבת תשע"ו, 15/12/2015 במעמד הנוכחים.