רקע עובדתי

1. התביעה עניינה בתשלום שכירות בנכס המשמש כחנות בנצרת בחלקה 4 בגוש 16571 בשטח של כ – 68 מ"ר (להלן : "הנכס").
2. בתאריך 17/3/14 נחתם הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבעת להשכרת הנכס לנתבעת לתקופה שבין 17/3/14 – 28/2/16 (להלן : "הסכם השכירות"). בהסכם השכירות נקבע כי התמורה לחודש תהיה בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
3. הנתבעת הפקידה בידי התובע המחאות מראש עבור כל תקופת השכירות.
4. במהלך חודש 10/2014 ביקשה הנתבעת לסיים את השכירות מוקדם ולפני תקופת סיומה לפי ההסכם. מר איסן נציג הנתבעת פנה לתובע בטענה כי העסק אינו מצליח ולכן ביקש מאת התובע, בפגישה שהתקיימה ביניהם באותו מועד, לסיים את השכירות וכי התובע יוותר על תשלום עבור החודשים הנותרים – 11,12/14 וכן 1,2/15.
5. אין חולק כי אותה פגישה התקיימה בין הצדדים באותו מועד וכי מפתחות החנות נמסרו לתובע מוקדם מתקופת השכירות אלא שביחס לפרטים האחרים חלוקים הצדדים.
6. בעוד הנתבעת טוענת כי הובטח לה לקבל בחזרה את ההמחאות או התמורה עבורן לתקופה שלאחר יציאתה מהנכס, דהיינו, 4 חודשים, טוען התובע כי לא התחייב להשיב כספים כלשהם וכי הסכים רק ליציאתה המוקדמת מהנכס.
7. בנוסף, אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה עבודות שיפוצים נרחבות בנכס וכי כל השקעותיה נותרו בו. כך, ביחס למזגנים שהתקינה הנתבעת, לא חלק על כך התובע אלא שזה הלין כי היה עליה לפרקם עת יצאה מהנכס והוא מתנגד בשלב זה לפירוקם.
8. בנוסף, אין חולק כי במחצית חודש 12/14 נכנסו שוכרים חלופיים לנכס.
   השוכרים ביצעו שיפוצים ובחודש 2/15 החלו לשלם דמי שכירות.
9. כפי שעלה מעדותו של התובע, מקובל היה כי בתקופת השיפוצים לא משולמים דמי השכירות, כך ביחס לנתבעת וכך ביחס לשוכרים החלופיים.
10. התובע טען כי סכום השכירות המוסכם עם השוכרים החלופיים היה בסך 10,000 ש"ח כולל מע"מ בעוד הנתבעת התחייבה לשלם סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ שכן הנתבעת היא חברה בע"מ.
11. כך, למרות סיומה המוקדם של השכירות ויציאת הנתבעת מהנכס, הפקיד התובע לביצוע את 4 ההמחאות הנותרות שנמסרו לו מראש ע"י הנתבעת בעוד הנתבעת הגישה התנגדות מחמת כשל תמורה.
12. באשר לציוד והשקעות הנתבעת בנכס, לטענת הנתבעת חלק מהסיכום היה כי לא תקבל תמורה עבור השקעותיה מלבד זכאותה למזגנים שהתקינה בנכס וזאת במסגרת ההסכמות ביחס לביטולו המוקדם של ההסכם.
13. בנסיבות אלה, נותרה המחלוקת בין הצדדים בשאלת חבותה של הנתבעת בתשלום 4 חודשי שכירות לתקופה בה אין חולק כי פינתה את הנכס הלכה למעשה ובחלקה אף היה מושכר לשוכרים חלופיים.
14. כן העמידה הנתבעת למחלוקת את סוגיית פירוק המזגנים שהתקינה בנכס השייכים לה, לטענתה ואולם לא הוגשה תביעה שכנגד בעניין זה.
    

טענות הצדדים

1. התובע אינו כופר בטענת הנתבעת כי עזבה את הנכס בחודש 10/14 והמחלוקת הינה בדבר התשלום הנותר עבור הסכם השכירות בגין החודשים שלאחר יציאת הנתבעת מהנכס.
2. לטענת התובע, לאור הוראות סע' 10.4 בהסכם השכירות, יש לפעול לפיו ולשלם בגין החודשים שנותרו – 4 חודשי שכירות.
3. התובע אישר כי התקיימה פגישה בינו לבין מנהל הנתבעת ואולם לגרסתו, לא היתה מצדו כל הסכמה לוותר על התשלום בגין החודשים הנותרים ויש לכבד את ההסכם.
4. לטענת התובע, מנהל הנתבעת כאיש עסקים היה צריך לנהל תרשומת אודות הטענה כי התובע נתן הסכמתו לפינוי מוקדם של הנכס תוך ויתור על דמי השכירות.
5. התובע טוען כי לאחר פינוי הנכס ע"י הנתבעת נותר הנכס ריק, כאשר ביום 19/12/14 נחתם הסכם עם השוכרים החלופיים לכניסתם ביום 1/2/15 ותשלום דמי שכירות בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ. השוכרים החלופיים החלו בשיפוץ הנכס בסוף חודש 12/14, כאשר החלו לשלם דמי שכירות רק ביום 1/2/15.
6. טוען התובע כי להלכה הפסיד תשלום שכירות עבור 3 חודשים בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ותשלום נוסף לחודש פברואר עבור הפרש המע"מ שכן השוכרים החלופיים הסכימו על סכום נמוך יותר. כך, נטען, לא ניתן לטעון להתעשרות שלא כדין ביחס לשלושת החודשים בהם לא התקבלו דמי שכירות על הנכס וכן על הפרש המע"מ עבור חודש פברואר.
7. התובע טוען כי אין מקום לקזז את הציוד שנותר במושכר מכל סכום בו יחויב שכן ביחס למזגן, אף אם הורכב חדש הרי הותקן במקום מזגן שהיה במקום וכן לא הוערך שוויו. כן נטען כי משלא לקחה הנתבעת את הציוד שלטענתה שייך לה עת פינתה את הנכס, הרי היא אינה זכאית לכל תשלום בעבורו.
8. לבסוף, מסכם התובע כי הנתבעת הפרה את תנאי ההסכם, פעלה בחוסר תום לב ובניגוד להתנהלות משפטית ומסחרית מקובלת.
9. הנתבעת טוענת כי במעמד החתימה על הסכם השכירות מסרה לתובע מראש את המחאות עבור כל התקופה וכי ביצעה במושכר עבודות שיפוצים מקיפות, לצורך הכשרתו, בסכום שלא פחת מ – 150,000 ₪, כולל התקנת מזגנים עילאיים חדשים, גופי תאורה, מידוף, עבודות נגרות, קרמיקה, תריס חשמלי וכיוב' שבוצעו בחנות.
10. הנתבעת טוענת כי ביום 15/10/14 או בסמוך פנה נציג המבקשת לזהר בשיחה בה נטען כי העסק אינו מצליח ולכן ביקש להתיר את חוזה השכירות בהסכמה, בתנאי שבגין ההשקעה במושכר לא תתקבל תמורה מלבד השבת המזגנים שהותקנו, ביטול ההסכם והשבת ההמחאות העתידיות. לטענת הנתבעת, התובע אישר בע"פ את ההצעה ולכן פעלה לסגירת החנות בסוף חודש 10/14 מתוך הסכמה כי תקבל בחזרה את ההמחאות העתידיות עבור יתרת תקופת השכירות.
11. לטענת הנתבעת, לאחר שפנתה לתובע בבקשה לקבלת ההמחאות, כמוסכם, השיב לה כי אלה מופקדות בבנק וכי ימסרו המחאות מטעמו בתמורה להמחאות המופקדות. בחלוף מספר ימים, כך לטענתה, חזר בו התובע מההסדר.
12. הנתבעת טוענת כי התובע פעל בחוסר תום לב ומתוך הטעיה והפרת הסכמות בע"פ וכי הינו מחזיק בהמחאות לא כשורה. לפיכך, כך לטענתה, פטורה המשיבה מכל חבות בהמחאות נשוא התביעה.
13. הוסיפה וטענה הנתבעת כי זמן קצר לאחר יציאתה מהמושכר הושכר הנכס לשוכר חלופי ולכן התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה מטעם זה ומשום שלא השיב לידיה מאום מהשקעותיה הרבות במושכר.
14. הנתבעת טוענת כי התובע התעלם בתצהירו מפגישת הצדדים, ההסכמות בע"פ בדבר פינוי מוקדם של הנכס והחזרת ההמחאות בתמורה להותרת ההשקעות במושכר וכי גרסתה בעניין זה לא נסתרה.
15. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כך או כך, הנכס היה מושכר בחודש 2/15 ולכן לא זכאי התובע להיפרע עבורו וכן עבור החודשים מחצית 12/14 וחודש 1/15 בהן כבר היתה החזקה בנכס בידי המשכיר החלופי.
16. כך, טוענת הנתבעת, אף אם היתה יוצאת מהנכס כפי שנקבע לכתחילה – בחודש 3/15, הרי שהתובע לא היה מקבל שכר עבור חודשי השיפוצים של השוכר החלופי וגם מטעם זה אין לחייב את הנתבעת ביתרת דמי השכירות לאחר עזיבת הנכס.
    

מהלך הדיון

1. תביעה זו ראשיתה בהתנגדות לביצוע השטרות – המחאות שמסרה הנתבעת לידי התובע הן ההמחאות נשוא המחלוקת. לאחר הדיון בהתנגדות וקבלתה, הועבר למסלול של סדר דין מהיר.
2. ביום 6/6/16 התקיימה הישיבה המקדמית במהלכה ביקש ב"כ הנתבעת לזמן עדים אשר לא הוגש תצהיר מטעמם מאחר ואינם בשליטתו ואלה השוכרים החלופיים של הנכס, אשר נכנסו לאחר שזה פונה ע"י הנתבעת לפני התקופה המוסכמת.
3. ביום 21/6/16 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק בה העידו התובע בעצמו, מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר דוד איסן וכן אחד מבין השוכרים החלופיים של הנכס אשר הוזמנו לעדות ע"י הנתבעת ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
   

דיון

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות והסיכומים מטעמם, שוכנעתי כי אכן הופסקה השכירות לפני התקופה המצוינת בחוזה וזאת בהסכמת הצדדים.
2. אין חולק וכך העידו הן התובע והן נציג הנתבעת, כי החודש 10/14 נפגשו בבית קפה שם ביקש נציג הנתבעת לסיים את השכירות לפני חודש 2/15 בשל העובדה כי החנות לא מצליחה כלכלית וכי התובע נתן הסכמתו לכך ואף קיבל לידיו את מפתחות החנות (בסמוך לאותו מועד). כך בעדותו של התובע בעמ' 8 לפרוטוקול :
   "ש: בתצהיר אתה מתאר פניה של נציג הנתבעת אליך ב 10/14
   ת: הוא התקשר אלי טלפונית אמר לי שהוא רוצה לסיים לצאת מהחנות לא הולך לי..
   אמרתי לו בשביל מה לצאת יש עוד 5 חודשים תסיים את התקופה צא. אמר צריך לשבת לדבר ישבתי ולא הסכמנו.
   ש: איפה נפגשתם ?
   ת: ארומה נצרת עילית
   ...
   ש: בפגישה מה היתה התשובה שלך לבקשה שלו לצאת
   ת: אמרתי אני לא מסכים שתצא
   ש: תפנה אותי לתצהיר שלך שאומר שלא הסכמת
   ת: לא יודע באיזה סעיף.
   ש: אני אומר שאתה לא התנגדת להצעה שלו
   ת: התנגדתי אבל אני לא יכול לקשור אותו הוא רוצה שיצא רק צריך לשלם
   ש: מה שאמרתם שנפגשתם בארומה והתנגדת להצעה שלו אמרת לעו"ד
   ת: אמרתי שלא הסכמתי לא אמרתי שנפגשנו בארומה לא יודע שזה חשוב להגיד את זה
   אמרתי לאדון דוד".
   
3. הטענה כי התובע זכאי, חרף היציאה המוקדמת, לתשלום דמי השכירות למלוא התקופה כאילו לא הסתיימה קודם לכן, בכל הכבוד, לא יכולה להתקבל שכן הצדדים בהתנהגותם התירו את החוזה והסכימו על סיומו המוקדם.
   השתכנעתי בעניין זה מההסבר בעדותו של נציג הנתבעת. ראה בעמ' 14 לפרוטוקול :
   "ש: מתי הודעת לתובע על רצונך לעזוב את המושכר
   ת: תחילת 10/14 ישבנו בארומה נצרת אמרתי שאני מחזיר את החנות משאיר את הציוד חוץ מהמזגנים ובתמורה יחזיר לי את הציקים והמזגנים
   ש: יש לך עסקים 13 שנה לא מצאת לנכון לעשות הסכם בכתב
   ת: לא ואני מסביר למה. האדם היה נראה לי אמין ולא ראיתי שום צורך לרשום נפגשנו פנים אל פנים לחצנו יד ומבחינתי זה שווה כפול מאלף חוזים
   ש: איפה רשום בתצהיר שנפגשתם בארונה ולחצת יד עם התובע
   ת: אם נתתי לבן אדם מפתח והודעתי שאני עוזב, היתה הסכמה ולכן פיניתי החנות לא הפסידה כסף. ברגע שראיתי שאני לא מקבל את הצקים חזרה התקשרתי אמר שיביא את הצדים שלי חזרה ואחכ שינה גרסה ואמר שיביא את הצ'קים כנגד שלי. זה היה בחודש 10" (ההדגשות לא במקור).
4. כמפורט, התובע אישר קיומה של הפגישה, יציאתה המוקדמת של הנתבעת מהנכס וקבלת מפתחות הנכס לידיו. הטענה כי הנתבעת עשתה כל זאת כאשר לא הופטרה מדמי השכירות לאותה תקופה אינה יכולה להתקבל.
5. כתוצאה מהסיום המוקדם ומסירת מפתחות החנות לידי התובע, העמיד את החנות להשכרה ולראיה, באמצע חודש 12/14, דהיינו, כחודש וחצי לאחר יציאת הנתבעת מהנכס נחתם הסכם עם השוכרים החלופיים והועברו אליהם מפתחות הנכס (בעדותו של התובע בעמ' 9-10 לפרוטוקול).
6. העיד השוכר החלופי, מר ארסלאן, כי ראה לראשונה את הנכס בסוף נובמבר כאשר החנות היתה פנויה (כחודש לאחר יציאת הנתבעת מהנכס) – בעמ' 11 לפרוטוקול :
   "ש: מתי נכנסתם למקום
   ת: התחלנו שיפוץ רציני בסוף 12/14 התחלת 1/15. באמצע נובמבר ראיתי החנות סגורה, התעניינתי מי הבן אדם ידעתי יש לו עוד חנות עיצוב הגעתי אליו" _(ההדגשות לא במקור).
7. אין ספק כי לולא פינתה הנתבעת את הנכס, לו המשיכה להחזיק בו כעסק פעיל או ריק, לא יכול היה התובע למצוא שוכר חלופי ולא היו מתחילים שיפוצי השוכר החלופי במועד בו החלו.
8. הטענה כי השוכרים החלופיים לא שילמו שכר דירה עבור חודשי השיפוצים אינה מזכה את התובע בקבלת שכר דירה מאת הנתבעת אשר פינתה את הנכס באשר מדובר בשיקול כלכלי של הצדדים להסכם לפיו הסכים התובע, הן בהתקשרותו עם הנתבעת והן בהתקשרותו עם השוכרים החלופיים, כי בתקופת השיפוצים לא משולמת השכירות.
9. כך, לו היתה הנתבעת מפנה את הנכס בסוף פברואר, לא היה יכול התובע להכניס כל דייר חלופי קודם לכך וממילא שיפוצים נוספים בנכס לא היו יכולים להתחיל עובר ליציאת הנתבעת מהנכס.
10. התובע לא יכול, אפוא, להחזיק במקל משתי קצותיו, מחד לדרוש מהנתבעת אשר יצאה מהנכס דמי שכירות מלאים כאילו הוסיפה להחזיק בו ומאידך, לחתום על הסכם ולמסור את הנכס לדייר חלופי.
11. התנהגות הצדדים מלמדת על שינוי התנאים בחוזה וסיומו המוסכם לפני התקופה הנקובה בו.
12. משכך חלה חובת השבה בהתאם לסע' 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן : " חוק החוזים").
13. אף לולא התכוון התובע לפטור את הנתבעת מתשלום דמי שכירות על התקופה כולה או חלקה, הרי שמכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט אין הוא יכול לאחוז במקביל ב – 2 השוכרים.
14. דיני עשיית עושר ולא במשפט מאפשרים פסיקת פיצויים בשל הרווח שהפיק אותו צד , בשונה מדיני החוזים אשר הפיצוי במסגרתם נועד לפצות על נזק שסבל התובע בשל אי קיום חוזה - ראה בספרו של ד. פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א בעמ' 135.
15. אמנם בענייננו הנתבעת לא הגישה תביעה להשבת כספים בעילת עשיית עושר שכן לכתחילה נותרה חייבת אותם סכומים והתנגדה לפירעון ההמחאות ע"י התובעת, ואולם אחת היא.
16. דומה כי התובע מנוע מלתבוע ולקבל את מלוא דמי השכירות חרף הנסיבות שנוצרו אף מכוח חובתו לקיים את החוזה בתום לב, לפי סע' 39 לחוק החוזים.
    חובה זו חלה אף על השימוש בזכות הנובעת מהחוזה.
17. ככל שהתובע יגבה שכר דירה מלא מאת הנתבעת כאילו לא פינתה את הנכס, מה שאפשר כניסת השוכר החלופי, הרי שתהא בכך התעשרות שלא כדין וקיום חוזה שלא בתום לב.
18. ככל שאכן התנגד התובע להפסקתו המוקדמת של הסכם השכירות, הרי שהיה מקום כי לא יקבל לידיו את מפתחות הנכס. ככל שסבר התובע כי החוזה עם הנתבעת נותר בתוקף, לא היה מקום להעמיד את הנכס לשכירות באותה תקופה ואף לחתום על הסכם שכירות מקביל, עם שוכר חלופי, בתקופה בה, לשיטתו, תקף הסכם השכירות עם הנתבעת.
19. משבחר התובע לקבל את מפתחות הנכס, לחתום על הסכם עם שוכר חלופי ולהעביר לחזקתו את הנכס, אין הוא יכול להישמע בטענה כי ההסכם עם הנתבעת תקף, שהרי המשמעות הינה שהתובע השכיר את הנכס בו זמנית לשוכרים שונים.
20. בבחינת כלל העובדות ונסיבות המקרה, באתי לכלל מסקנה כי אכן הסתיימה השכירות בסוף חודש 10/14 בהסכמת הצדדים, הנכס הושכר כבר במחצית חודש 12/14 והחלו בו שיפוצים של השוכרים החלופיים ולכן אין התובע זכאי לתשלום דמי השכירות עבור מלוא התקופה.
21. יחד עם זאת, לא מצאתי לפטור את הנתבעת כלל מתשלום השכירות שכן אף אם התקבלה בידיה החלטה לסיים את תקופת השכירות לפני המועד הנקוב בהסכם השכירות ואף אם הסכים לכך התובע, לא שוכנעתי כי הסכים ליציאה מידית או לפטור מלא מדמי השכירות.
22. בנסיבות אלה, התובע זכאי לתשלום דמי שכירות מלאים עבור חודש 11/14 בלבד.
23. באשר לסוגיית המזגנים אותם הרכיבה הנתבעת בנכס בתקופה בה היא ביצעה בו עבודות שיפוצים לפני כניסתה, הרי קובע סע' 4.6 להסכם השכירות כי כל המטלטלין שיתווספו למושכר הופכים להיות בבעלות המשכיר מלבד מזגנים. לפיכך, לכאורה יש ממש בטענת הנתבעת כי זכאית היא לפרק את המזגנים שהרכיבה ואף התובע לא התכחש לכך אלא שביקש את המזגנים שפורקו במקור במועד הרכבת המזגנים החדשים.
24. הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד בעניין זה וכן דומה כי קיים שיהוי, לפחות במסגרת הליך זה, כך שבפועל חלפו כשנתיים מאז יצאה הנתבעת מהנכס והיא חדלה כאשר לא פרקה את המזגנים כאשר פינתה את הנכס הנכס.
25. לפיכך, אינני מוצאת ליתן סעד בעניין המזגנים במסגרת תביעה זו והנתבעת תשקול צעדיה במסגרת הליך נפרד, ככל שתחפוץ בכך.
26. התוצאה היא שהנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור חודש שכירות ובסה"כ 11,700 ₪. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך כולל של 2,500 ₪.
    הפיקדון שהופקד ע"י הנתבעת בסך של 600 ₪ יושב לידיה ו/או לידי בא כוחה.
    
    הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
    
    

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.        

ניתן היום, י"א אלול תשע"ו, 14 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.