בפני תביעת התובעים לחיוב הנתבע לפצותם בסך 8,140 ₪ בגין נזקי נזילות אשר נגרמו להם בעקבות ליקויים בעבודות שיפוץ שביצע בביתם.

הצדדים אינם חלוקים בדבר טיב הנזקים, זיקתם לעבודות שביצע הנתבע ואחריותו לקרותם ואף לא ביחס לעלות התיקונים כפי שהציגו התובעים.

בפי הנתבע שתי טענות עיקריות – הראשונה כי היה על התובעים לאפשר לו לבצע את התיקון באמצעות בעלי מקצוע מטעמו, אשר היו מביאים להקטנת העלות שהוטלה עליו, והשניה כי בשל מצבו הרפואי אין באפשרותו לעמוד בסכום שתבעו ממנו התובעים ועל כן ניסה לסיים הענין בהסכמה עימם והם אלה שלא הסכימו להצעתו.

אשר לטענה הראשונה – הנתבע אינו מכחיש כי מדובר בפעם השלישית בה התרחשו נזילות בעקבות העבודות שביצע, כאשר בשתי הפעמים הראשונות איפשרו התובעים לאנשי מקצוע מטעמו לנסות לפתור את הבעיה אך זו לא נפתרה באופן סופי.

נוכח הודאתו זו של הנתבע סבור אני כי אין מקום לקבל את טענתו הראשונה, מאחר שלאחר שני נסיונות לא מוצלחים של אנשי המקצוע מטעמו לפתור את הבעיה באופן סופי, תוך הפרעה ניכרת לחיי היומיום הסבירים של התובעים ולהנאתם מדירתם, זכאים היו הם בהחלט לאבד את האמון בו ובאנשי המקצוע מטעמו ולנסות לפתור את הבעיה באמצעות אנשי מקצוע עליהם הם סומכים – כפי שאכן היה במקרה דנן, וראה זה פלא – הבעיה אכן נפתרה על ידם.

אשר לטענה השניה – אין מדובר בטענת הגנה אלא בטענה אשר כוחה יפה לה, אולי, לחקירת יכולת.

למעלה מן הנדרש אעיר כי על פי גרסת התובעים, אשר לא נסתרה, הם הפעילו את ביטוח הדירה שלהם וכל העבודות שבוצעו ע"י המבטחת לשיקום הליקויים כלל לא נכללו בתביעתם, אשר כללה רק את אותן עבודות שלא מומנו ע"י המבטחת.

יוער עוד כי לטענת התובעים, אשר לא נסתרה, לגבי חלק מן העלויות הכלולות בתביעה מדובר בתעריפים נמוכים בשל ההפניה מחברת הביטוח וכי עשו מאמץ לצמצם בעלויות ומכך נהנה גם הנתבע.

לסיכום האמור עד כאן, לא מצאתי בפי הנתבע טענות הגנה ממשיות כנגד התביעה.

יחד עם זאת, בחנתי את רכיבי התביעה המפורטים בסוף מסמך "פירוט נימוקי התביעה" אשר צורף לכתב התביעה.

רכיבים אלה כוללים עלויות שהוציאו התובעים בעין ולהוכחתם צרפו קבלות המלמדות על תשלומן בפועל ואני סבור כי הוכחו על ידי התובעים כדבעי.

לצד עלויות אלה כוללים רכיבי התביעה גם סכום של 2,800 ₪ בגין 4 ימי עבודה שהפסידו התובעים, לטענתם, עקב הצורך להיות בבית במועדי ביצוע התיקונים והעבודות, וסכום נוסף של 1,400 ₪ בגין 2 ימי עבודה שהפסידו בגין הכנת התביעה והגשתה.

רכיבים אלה של התביעה לא הוכחו בפני כלל ועיקר הגם שמדובר בראיות המצויות בשליטת התובעים.

במהלך הדיון הפניתי שאלה בענין זה אל התובע 1 והלה הבהיר כי אין ביכולתו להוכיח רכיבים אלה מאחר שלא בוצעו הפחתות משכרו בפועל אולם היה עליו להשלים על חשבון זמנו החופשי את שעות העבודה שהפסיד וזה מקור רכיבי תביעה אלה.

לענין הפסד שעות העבודה לצורך הכנסת בעלי מקצוע לבית, אמנם לא הוכח גובה הנזק בגין רכיב זה אולם אני סבור כי מדובר בנזק שהינו תוצאה הכרחית כמעט של הזמנת בעלי מקצוע לתיקון ואני מסכים עם התובעים כי אין להטיל עליהם לשאת על חשבון זמנם החופשי בצורך להשלים שעות עבודה עקב ליקויים בעבודות שביצע הנתבע ולמנוע מהם את ההנאה מזמנם החופשי והפרטי.

אשר לימי עבודה שהפסידו התובעים, לטענתם, בשל הצורך להכין ולהגיש תביעה זו – אין בידי לקבל טענה זו מאחר שמדובר פעולה שאין צורך ואין הצדקה לבצע על חשבון שעות עבודה, זולת עצם ההגעה לבית המשפט לשם הגשת התביעה במזכירות – פעולה הכרוכה באבדן שעות מצומצם יחסית שאמור להכלל במרכיב הוצאות המשפט, ואף הכנת התביעה – כפי שזו מונחת בפני – לא אמורה היתה לגזול מן התובעים זמן רב, בודאי שלא שני ימי עבודה שלמים כפי שטענו.

מאחר שלא הוכח בפני היקף ההפסד בגין שעות עבודה אלה אין בידי אלא לקבוע אותן על דרך האומדנה ועל כן אני אומד רכיב זה, בשים לב להיקף העבודות, בסכום כולל של 1,500 ₪.

לסיכום, עבור ההוצאות שהוציאו התובעים בעין קבעתי כי הוכח סכום של 3,940 ₪ ועבור שעות הפנאי שהפסידו התובעים בגין הכנסת בעלי המקצוע לבית קבעתי סכום של 1,500 ₪.

לפיכך, ולאור האמור לעיל במצטבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום כולל של 5,440 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד הפרעון המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ו, 16 מאי 2016, בהעדר הצדדים.